פרשת שמות תשכ"ז - משה, ציפורה ומילת הבן
א. להבנת הפרשה כולה
מכילתא יתרו פרשה א':
בשעה שאמר משה ליתרו: "תן לי צפורה בתך לאשה", אמר לו יתרו: "קבל עליך דבר זה שאומר לך – ואני נותנה לך לאשה!" אמר לו: "מהו?" אמר לו: "בן שיהיה לך תחילה, יהיה לעבודה זרה, - מכאן ואילך לשם שמים". וקבל עליו. אמר לו: "השבע לי", וישבע לו. שנאמר (ב' כ"א) "ויאל משה" ואין "אלה" אלא שבועה. שנאמר (שמות א' י"ד) "ויואל שאול את העם לאמר..." לפיכך הקדים המלאך להרוג את משה, מיד "ותקח צפורה צור ותכרת עם ערלת בנה... וירף ממנו".
ועיין תרגום יונתן בן עוזיאל פסוקים כ"ג-כ"ד:
ואמרית לך: פטור ית ברי ויפלח קדמי ומסרב אנת למפטריה הא אנא קטל ית ברך בוכרך. והוה באורחה בבית מבתותא וערע ביה מלאכא דה' ובעא למקטליה את גרשום בריה דלא הוה גזיר על עיסק יתרו חמוי דלא שבקיה למגזריה ברם אליעזר הוה גזר בתנאה דאתניו תרויהון.
(להבנת מדרש תמוה זה:)
בעל הטורים:
יתרו היה כומר לעבודה זרה וכשנשא משה בתו, הוצרך משה לידור לו, שבן הראשון שילד יהיה כומר לעבודה זרה, וכוונתו, שידע שיחזיר חמיו למוטב כמו שעשה – שהרי נתגייר. מכל מקום נענש, שבן בנו נעשה כומר לעבודה זרה, שנאמר (שופטים י"ח ל') "ויקימו להם בני דן את הפסל ויהונתן בן גרשם בן מנשה הוא ובניו היו כהנים לשבט הדני עד יום גלות הארץ". (וע' רש"י שם!) ודרשו חז"ל "בן משה (= ולא בן מנשה) היה, אלא שתולין הקלקלה במקולקל".
ועוד: שפתי כהן:
יש לשאול: ואיך משה יקבל עליו דבר זה (התנאי דלעיל!) אלא לפי שראהו משה ליתרו שהיה משוטט בדעתו לדעת האלוהית והיה בכל יום עובד עכו"ם ומבטלה ועובד לאחרת, אמר משה: סופו לעמוד על האמת, שהוא אל האמת!.
1. מהם הקשיים, התמיהות והזרויות שבפרשתנו, המוצאות הסברן ויישובן על ידי דברי המכילתא הנ"ל?
*
2. יש תמהים: אם היה חטאו של משה בזה, שלא מל בנו כל זמן שהותו במדין, מדוע לא פגע בו כל עונש וכל נזק עד צאתו לדרך בשליחות ה'? נסה ליישב תמיהתם.
ב. מדברי התלמוד
תלמוד בבלי, מסכת נדרים, ל"א ע"ב – ל"ב ע"א:
תניא: ר' יהושא בן קרחה אומר: "גדולה מילה שכל זכויות שעשה משה לא עמדו לו בשעה שנתרשל מן המילה, שנאמר 'ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו'". אמר ר' יוסי: חס ושלום שמשה נתרשל מן המילה, אלא כך אמר משה: אמול ואצא – סכנה היא, דכתיב (בראשית ל"ד) "ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים", אמול ואשהה שלושה ימים – הקב"ה אמר לי (שמות ד', י"ט): "לך שוב מצרים"! אלא מפני מה נענש? מפני שנתעסק במלון תחילה, שנאמר "ויהי בדרך במלון". ר' שמעון בן גמליאל אומר: לא למשה רבנו בקש שטן להרוג אלא לאותו תינוק, שנאמר "כי חתן דמים אתה לי", צא וראה – מי קרוי "חתן", משה או אותו תינוק? הוי אומר: זה התינוק.
GEMARA: It is taught in a baraita that Rabbi Yehoshua ben Korḥa says: So great is the mitzva of circumcision that all the merits that Moses our teacher accrued when he performed mitzvot did not protect him when he was negligent about performing the mitzva of circumcision, as it is stated: “And the Lord met him and sought to kill him” (Exodus 4:24). Rabbi Yehuda HaNasi said: Heaven forbid that Moses our teacher was neglectful of the mitzva of circumcision. Rather, this is what he said: If I circumcise the child now and depart to begin my journey, it is a danger for the child, as it is stated: “And it came to pass on the third day, when they were in pain” (Genesis 34:25), which indicates that the pain of circumcision lasts for several days and the child may be in danger while in pain. If I circumcise him immediately and wait three days and only then embark on the journey, this is problematic, as the Holy One, Blessed be He, said to me: “Go, return into Egypt” (Exodus 4:19), i.e., go immediately. For these reasons Moses did not circumcise the child immediately, but no neglect existed on his part. But according to this explanation, for what reason was Moses punished? Because he was occupied with lodging first and did not immediately perform the mitzva of circumcision, as it is stated: “And it came to pass on the way at the lodging-place” (Exodus 4:24).
זה התינוק: שנעשה חתן ע"י ברית, שמחתנין אותו במצווה ראשונה.
Rabban Shimon ben Gamliel says: It was not Moses our teacher that Satan wanted to kill, but rather, that infant who was not circumcised, as it is stated: “Surely a bridegroom of blood are you to me” (Exodus 4:25). Go out and see: Who does it make sense would be the one that is called the bridegroom in this instance? You must say this is the infant, since he is the one who entered the covenant of Abraham by means of the circumcision.
מהרש"א:
לא למשה רבנו בקש: נראה לפרש לדעתו (= של ר' שמעון בן גמליאל) שלזה נתרשל משה במילת בנו מפני התנאי שהיה בינו ובין יתרו, שהראשון מבניו לא ימול כדאמרינן במדרשות...
1. במה חולק ר' שמעון בן גמליאל על ר' יוסי?
2. איך מפרש ר' יוסי את המושג "מלון" בפסוקנו?
3. אם כדברי ר' יוסי שסכנת הדרך דוחה מילה ואת שליחות ה' אין לדחות – מה איפוא היה עליו לעשות ומה הוא חטאו של משה?
**
4. מדוע יש לפרש (- וכן מפרש מהרש"א ומפרשים רבים אחרים) שלפי דעת ר' שמעון בן גמליאל הבן שלא נימול ושמלה אותו צפורה עתה היה הבכור גרשום ולא אליעזר?
ג. בביאור "ויהי בדרך" - שאלות ברש"י
"וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'"
And it came to pass on the way at the lodging-place, that the LORD met him, and sought to kill him.
רש"י:
ד"ה ויהי בדרך במלון: משה.
ד"ה ויבקש המיתו: למשה, לפי שלא מל את אליעזר בנו ועל שנתרשל נענש עונש מיתה. תניא אמר ר' יוסי: חס ושלום, לא נתרשל אלא אמר: אמול ואצא לדרך - סכנה היא לתינוק עד שלושה ימים, אמול ואשהה שלושה ימים – הקב"ה ציווני 'לך שוב מצרים'. ומפני מה נענש מיתה? לפי שנתעסק במלון תחילה.
ויבקש המיתו AND HE SOUGHT TO PUT HIM TO DEATH — the angel sought etc., because he had not circumcised his son Eliezer; and because he had showed himself remiss in this, he brought upon himself the punishment of death. It has been taught in a Boraitha (Nedarim 31b): Rabbi José said: God forbid that this was so; Moses had not been remiss in this duty; but he thought, “If I circumcise him and immediately proceed on the journey, the child’s life will be in danger for three days. If, on the other hand, I circumcise him and wait three days — the Holy One, blessed be He, has commanded me, “Go return to Egypt!” Consequently, he obeyed His command, intending to circumcise the child as soon as the opportunity presented itself. There was therefore no remissness on his part; why, then, was he threatened with punishment? Because he busied himself with the affairs of the lodging place first, (i. e. because when he arrived at the inn he troubled himself first about eating and drinking. He should first have circumcised his son. Being now so much nearer Egypt, the danger that follows upon the circumcision was not so great, since the interval of time between the operation and his arrival in Egypt was now shorter than if he had circumcised him before he set out on the journey). See this in Treatise Nedarim. — The angel became a kind of serpent and swallowed him (Moses) from his head to his thigh, spued him forth, and then again swallowed him from his legs to that place (the membrum). Zipporah thus understood that this had happened on account of the delay in the circumcision of her son (Nedarim 32a; cf. Exodus Rabbah 5:8).
*
1. למה לא פירש רש"י כאן "ויהי" כמו (בראשית י"ד א') "ויהי בימי אמרפל" (שמות ב') "ויהי בימים הרבים ההם" וכמו שפירש רש"י עצמו (בראשית ט"ו י"ז) ד"ה ויהי השמש באה: כמו (בראשית מ"ב) "ויהי הם מריקים שקיהם", (מלכים ב' י"ג) "ויהי הם קוברים איש", כלומר: ויהיה הדבר הזה?
*
2. הרא"ם, שואל:
ומפני מה הלך רש"י כאן בדרך ר' יוסי ולא הזכיר כלל את דעתו של ר' שמעון בן גמליאל?
ענה לשאלתו!
ד. הקשר לפרשיה הקודמת
פסוקים כ"ב – כ"ג
"וְאָמַרְתָּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר ה' בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל וָאֹמַר אֵלֶיךָ שַׁלַּח אֶת בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי וַתְּמָאֵן לְשַׁלְּחוֹ הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ"
And thou shalt say unto Pharaoh: Thus saith the LORD: Israel is My son, My first-born.
ראב"ע, פירוש הקצר (שאיננו בספרינו, והוציאו לאור על פי כ"י ר' יעקב צבי פליישר וינא תרפ"ו) פסוק כ"ב:
ד"ה וטעם בני בכורי ישראל: זה הגוי הראשון שיעבדני, כי עם אשור ומצרים יהיה ישראל שלישיה על דרך הפשט. (ועיין ישעיהו י"ט כ"ד) והנה גילה ה' למשה המכה כשיצאו ישראל ממצרים בבואה על מצרים והיא סוף המכות.
ראב"ע, פירוש הארוך פסוק כ"ג:
ד"ה ואמר: הנה אמרתי אליך פעם אחר פעם לשלוח את בני לעבדני, להקריב לי זבחים, ואתה מאנת לשלחו – על כן אענשך. וחסרי דעת חשבו כי עם משה ידבר וזה שגעון. ועוד כי אליעזר אינו בכור משה.
ר' יוסף קמחי, ספר הגלוי (עמוד 68):
"אז אמרה חתן דמים למולות" – ואמנם כה עניין הפרשה: יש להביא ממוצא דבריהם, כי כאשר נשא משה צפורה התנה עמה לעשות מילה לבניו, והם לא קיבלו, כי אמרו: "הבן הבכור אשר יולד לא ימול, והשני יהיה שלך לעשות כטוב בעיניך". כשנולד גרשום בכורו לא נימול, כי יצאה הרשות מידו, ועל כן קרא שמו גרשום, כי אמר 'גר הייתי בארץ נכריה' (שמות ב' כ"ב), ולא היה בידי יכולת למולו. וכאשר נולד אליעזר מל אותו וקראו אליעזר: "אלי עזרני בזה שנימול והצילני מחרב פרעה". וכאשר נראה לו הא-ל וחזר ליתרו חתנו, היה מתרשל משליחותו, כי אמר בלבו: שמא לעתים רחוקות תהיה הנבואה זו, עד שאמר לו (ד' י"ט) "לך שוב מצרימה". ולקח אשתו ובניו עמו, כי אמר: "שמא תתאחר הגאולה ויהיה ביתי עמי". וכאשר ראה הא-ל כי נתעצל בשליחותו והיה מוליך אשתו ובניו ויאמרו ישראל: "לא בא זה להוציאנו כי אם לגור בארץ", חזר ואמר "לך ואמרת אל פרעה: בני בכורי ישראל ואומר אליך שלח את בני ממצרים. "ותמאן לשלחו - ואתה ממאן ללכת בשליחותי לשלחם ממצרים, ותלך בקושי, הנה אנכי הורג גרשם שהוא בנך בכורך". וזהו (פסוק כ"ד) "ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו" – "ויפגשהו" נופל על הנזכר למעלה "את בנך בכורך". על כן אמר משה לצפורה: "על אשר הוא ערל וכל בני עמו נימולין, על כן הוא רוצה להורגו" מיד "ותקח צפורה צור ותכרת את ערלת בנה", שנפל בחלקה שלא למול אותו. "ותגע לרגליו" – נגעה בצור בבשר ראש הגיד. וכאשר ראתה, כי כמעט היה מת בין ידיה, אמרה (פסוק כ"ה) "חתן דמים אתה לי" – זאת חתונה של רציחה היא; על שאמר לה משה: "יום המילה יום חתונה הוא". אחרי כן (פסוק כ"ו) "וירף ממנו" – הכאב, ותשב רוחו אליו, (כ"ו) "אז אמרה חתן דמים למולות" – חתונה של דמי מילה ולא דמי רציחה, כאשר חשבה. ו"צור" זהו אבן חדה ממש ויהושע (ה' ב') "חרבות צורים" יוכיח...
*
1. מה הקושי בפסוק כ"ב ולשם מה נעזר ראב"ע בישעיה י"ט כדי לפרשו?
*
2. מה הקושי בפסוק כ"ג, ומה בין ראב"ע לר' יוסף קמחי ביישוב הקושי?
3. מה בין רש"י לבין ר' יוסף קמחי בהסברת חטאו של משה שעליו נענש, ומהי מעלתו ומה חולשתו של כל אחד משני הפירושים האלה?
4. כיצד מפרש ר' יוסף קמחי את המילים "ותמאן לשלחו", ומה המריצו לפרש כך?