פרשת תולדות תשכ"ז - הפטרת מחר חודש
א. שביתה ממלאכה בראש חודש
ההיסטוריונים (וייס, הלוי) מביאים ראיה מפרקנו, כי כבר בימי בית ראשון "היו חוגגים את יום החודש", מלבד קרבן המוסף אשר נצטוו עליו בתורה "הוסיפו מדעתם תוספת קדושה כזאת לדברי התורה ושבתו בו מכל מלאכה למען אשר יעסוק העם אז בתורה וילכו למקומות התורה, ועל כן שבתו גם ממלאכה גם ממקח וממכר".
(הלוי: דורות הראשונים חלק א' כרך ג' עמ' 324; ועיין גם א.ה. וייס: דור דור ודורשיו כרך א' עמ' 45).
1. הבא הוכחה ברורה מפרקנו ששבתו בראש חודש ממלאכה!
2. הבא ראיה מהפטרה אחרת שהלכו ללמוד בראש חודש תורה!
**
3. הלוי (שם, כרך ששי, עמוד 44) מביא ראיה מפרקנו כי קדשו את החודש על פי הראיה - על פי עדים שראו את הלבנה. היכן הראיה?
ב. הכינוי "בן ישי"
"מַדּוּעַ לֹא בָא בֶן יִשַׁי גַּם תְּמוֹל גַּם הַיּוֹם אֶל הַלָּחֶם"
And it came to pass on the morrow after the new moon which was the second day, that David’s place was empty: and Sha᾽ul said to Yehonatan his son, Why does the son of Yishay not come to the meal, neither yesterday, nor today?
(תהילים נ"ה י"ג) "כי לא אויב יחרפני ואשא, לא משנאי עלי הגדיל ואסתר ממנו" – זה דואג ואחיתופל שהיו מחרפין, לא היו שונאי והיו מחרפין אותי ולא קוראין אותי בשמי; אלא (שמואל א' כ' כ"ז): "מדוע לא בא בן ישי"; (שמואל א' כ"ב) "ראיתי את בן ישי"; (שמואל א' ט"ז י"ח): "ראיתי בן לבן ישי".
פסיקתא רבתי "עניה סוערה":
אמר הכתוב (תהילים ד') "בני איש עד מה כבודי לכלימה..." אלו דואג ואחיתופל. "עד מה כבודי לכלימה" – עד מתי אתם מדקדקין בכבודי (= מכלימים, גורעים מכבודי) ואין אתם קוראים אותי בשמי. אלא אתם אומרים (שמואל א' כ') "מדוע לא בא בן ישי", (שמואל א' כ"ב ט') "ראיתי את בן ישי", (שמואל א' כ"ב ז') "גם לכלכם יתן בן ישי". אין לי שם?
1. היכן מצינו במקרא עוד שמבזין אדם ע"י שאין קוראים לו בשמו?
**
2. מהו הרמז שהובא במדרש רבה, שעליו בנוי המדרש?
*
3. במה מתאים הפסוק המובא בפסיקתא יותר למדרש הזה?
ג. "בן ישי" בפיוט אבן גבירול
"וַיְהִי מִמָּחֳרַת הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי וַיִּפָּקֵד מְקוֹם דָּוִד וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ מַדּוּעַ לֹא בָא בֶן יִשַׁי גַּם תְּמוֹל גַּם הַיּוֹם אֶל הַלָּחֶם"
And it came to pass on the morrow after the new moon which was the second day, that David’s place was empty: and Sha᾽ul said to Yehonatan his son, Why does the son of Yishay not come to the meal, neither yesterday, nor today?
ר' שלמה אבן גבירול, בסוף ה"גאולה" "שביה בת ציון צרופה בכור עוני":
מועד שמת לי - לקבץ שלישי מופת לא אראה - לקומם מקדשי משמיע שלום - לא בא לקדושי מדוע לא בא בן-ישי? הן בי נשבעתי - לאסוף נכבשי הלא אז המלכים - לך יובילו שי הנה עד לאומים - שמתי לקדושי הנה ראיתי בן לבן-ישי
(להבנת שני הבתים עיין בישעיה נ"ב ז'; תהילים ס"ה ל'; ישעיה נ"ה י"ד).
1. הסבר, מהו הקשר שיוצר המשורר כאן בין פסוקנו ובין שמואל א' ט"ז י"ח?
2. כיצד הוא מוציא את שניהם ממשמעותם? (שים לב: מי הם האומרים את שני הפסוקים ומי הם שני המדברים בשיר?)
ד. בביאור "בן נעות המרדות"
"בֶּן נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת הֲלוֹא יָדַעְתִּי כִּי בֹחֵר אַתָּה לְבֶן יִשַׁי לְבָשְׁתְּךָ וּלְבֹשֶׁת עֶרְוַת אִמֶּךָ"
Then Sha᾽ul’s anger burned against Yehonatan, and he said to him, Thou perverse and rebellious son, do not I know that thou hast chosen the son of Yishay to thine own disgrace, and to the disgrace of thy mother’s nakedness?
ד"ה נעות המרדות: לשון "נע" – אשה נעה ונדה – יוצאנית. כאשר תאמר "זעוה" מן "זע", כן תאמר "נעוה" מן "נע". והתיו מן הדבוק (= סמיכות), שהוא דבוק למרדות.
A straying woman, deserving of punishment.נָע is an expression of straying and wandering, a gadding woman. Just as you have זַעֲוָה from זָע, similarly you have נַעֲוָה from נָע, and the 'ת' is for construct state, for it is connected to הַמַּרְדּוּת.
ד"ה המרדות: שהיא ראויה לרדות ולייסר (= שייסרוה). דבר אחר: כשחטפו בני בנימין מבנות שילה שיצאו לחול בכרמים, היה שאול ביישן ולא רצה לחטוף עד שבאה היא עצמה והעזה פניה ורדפה אחריו.
A straying woman, deserving of punishment.נָע is an expression of straying and wandering, a gadding woman. Just as you have זַעֲוָה from זָע, similarly you have נַעֲוָה from נָע, and the 'ת' is for construct state, for it is connected to הַמַּרְדּוּת. Deserving of punishment. Who deserves to be chastised and disciplined. Another explanation is that when the men of Binyomin grabbed the girls of Shiloh, who came out to dance in the vineyards,30See Shoftim 21:20-21. Shaul was bashful, and did not want to grab, until she herself came, behaving insolently, and pursued him.
נעות: על שם הכרמים, והיא גת, כמו תרגום אונקלוס (בראשית מ"ט י"ג חכלילי עינים מיין) "יטופון נעווהי בחמר" (= היקבים יטיפו יין, ותרגם העינים מעינות וקלוח היקבים), ולא מן השם (הוא).
Straying. Because of the vineyards. And that is the winepress, as in 'purge the winepress'31Maseches Avodah Zorah 74b. [and] 'His winepresses will drip with wine,'32Bereishis 49:12 Targum Unkelus. in the Targum's translation of 'His eyes are red [from wine].'
ר' יוסף קרא:
בן הנעוה והמורד על דברי אביו, איננו אומר "בן פלונית" אלא כמו "בן בליעל", "בן מות", שכל "בנים" הללו כלם תיקון מילה הוא: "בן בליעל" = איש בליעל, "בן מות" – איש מות, "בן חכם" – איש חכם, אף כאן "בן נעות" - איש הנותן כתף סוררת ופונה עורף ולא פנים. כמו (ישעיה כ"ד א') "ועוה פניה" לשון עיקול שנעקל מלשמוע תוכחה.
מעוות המוסר, כאילו יאמר שלא הוכיחה אותו אמו בקטנותו ולזה לא קיבל מוסר כראוי, ויהיה הרצון ב"מרדות" – מוסר... או יהיה הרצון ב"מרדות" – ממשלה (תהילים ע"ב) "וירד מים אל ים" והוא היותר נכון, יאמר שהוא בן אשה שאינה ראויה לממשלה. אבל היא מעוותת בדבר הממשלה, ובזה יאמר ביונתן, שהוא בלתי ראוי לממשלה. (אברבנאל: דומה אליה בתכונותיו)
1. במה שונה ר' יוסף קרא משני האחרים (ומרוב המפרשים) בפירושו ל"נעות"?
מה ראה רש"י להביא את דברי האגדה, ולא הסתפק בפירושו הראשון; ומה ראה לדחות את דברי האגדה ("ולא מן השם")?
(עיין רש"י, שופטים י"ז א':
ד"ה ויהי איש מהר אפרים: אף על פי שנכתבו שתי פרשיות הללו בסוף הספר, של מיכה ושל פלגש בגבעה, בתחלת השופטים היה, בימי עתניאל בן קנז, שנאמר (לקמן יח לא) , וישימו להם את פסל מיכה וגו' כל ימי היות בית אלהים בשילה, למדנו שכל ימי שילה היה דמות של מיכה, ובפלגש בגבעה נאמר על יבוס שבירושלים (שם יט יב), לא נסור אל עיר עובדי כוכבים, למדנו שעדיין לא כבשו את ירושלים.).
3. שלשה פירושים ניתנים בדברי המפרשים הנ"ל ל"מרדות". אילו הם? לאיזה מהם קרוב ביטוי חז"ל "מכת מרדות"?
ה. שאלות בטעמי המקרא
"וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים"
And the boys grew; and Esau was a cunning hunter, a man of the field; and Jacob was a quiet man, dwelling in tents.
א. בפסוק באה הערה כללית על שני הבנים, ואחרי כן הערות מיוחדות לגבי כל אחד מהם. מדוע אינו מתחלק הפסוק בגמר ההערה הכללית (במילה "הנערים"), אלא אחרי פירוט הדברים על עשו?
ב. על עשו ועל יעקב נמסרים שני דברים. האם בשני המקרים מבדילים הטעמים בין שני הענינים?
"וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ ה'"
And he came near, and kissed him. And he smelled the smell of his raiment, and blessed him, and said: See, the smell of my son Is as the smell of a field which the LORD hath blessed.
ד"ה כריח השדה...: שנתן בו ריח טוב וזהו שדה תפוחים. כך דרשו רז"ל.
כריח שדה אשר ברכו AS THE ODOUR OF A FIELD WHICH THE ETERNAL HATH BLESSED — to which God has given a pleasant perfume: it refers to a field of apple-trees. So have our Rabbis, of blessed memory, explained it (Taanit 29b).
ד"ה אשר ברכו ה': השדה שהוא מלא נרד וכרכום קנה וקנמון. וכן פייט רבי אליעזר הקליר: שדה מבורך כהריח ברכו במתן טל.
'אשר ברכו ה, a reference the word שדה, to the field which has been blessed by G’d. This is also how Rabbi Eliezer Hakalir understood it in his liturgical poem where he wrote שדה מבורך כהריח ברכו במתן טל. [the poem starts with the words אאגרה בני, this is part of the full length Tal prayer printed in the German Machzorim as well as in the older editions of Machzorim featuring the whole range of the Piyutim. Yaakov is described there as smelling as fragrantly as a field blessed with dew. Ed.]
א. באיזה דיוק עוסקים המפרשים?
ב. האם פירושם מתאים לפיסוק הטעמים?
"וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים..."
And Jacob gave Esau bread and pottage of lentils; and he did eat and drink, and rose up, and went his way. So Esau despised his birthright.
"וַתִּתֵּן אֶת הַמַּטְעַמִּים וְאֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר עָשָׂתָה...."
And she gave the savoury food and the bread, which she had prepared, into the hand of her son Jacob.
בשני הסיפורים מגישים את המאכל המיוחד בתוספת של לחם.
א. איך יש להוכיח, שבמקרה האחד נזיד העדשים, ובמקרה השני המטעמים, הם המאכל העיקרי?
ב. מהו ההבדל בפיסוק הטעמים בין שני פסוקים אלה?
ג. על מה יש לשים לב בדבר סדר המאכלים בשני הפסוקים, ואיך אפשר להסביר את הדבר?