פרשת קרח תשכ"ח - הכהנים והמשכן
א. "כל הקרב הקרב... האם תמנו לגוע"
"כֹּל הַקָּרֵב הַקָּרֵב אֶל מִשְׁכַּן ה' יָמוּת הַאִם תַּמְנוּ לִגְו‍ֹעַ"
Every one that cometh near, that cometh near unto the tabernacle of the LORD, is to die; shall we wholly perish?’
ד"ה כל הקרב הקרב...: אין אנו יכולין להיות זהירין בכך, כולנו רשאין להכנס לחצר אהל מועד, ואחד שיקריב עצמו יותר מחברו ויכנס לתוך אהל מועד ימות.
כל הקרב הקרב וגו׳ WHOSOEVER APPROACHETH [UNTO THE DWELLING OF THE LORD SHALL DIE] — The meaning is: “We cannot be cautious enough in this matter: we are all of us allowed to enter into the court of the appointed tent, but one who betakes himself nearer than his fellow and goes into the appointed tent itself will die!
ד"ה האם תמנו לגוע: שמא הופקרנו למיתה.
האם תמנו לגוע means are we perhaps constantly to be freely exposed to the danger of death?
ד"ה כל הקרב הקרב: יש מפסיק בין "הקרב" "הקרב", ללמדנו דאין שתי התיבות הללו במשמעות אחת. ד"הקרב" הראשון משמעו שהוא רוצה קרבת אלוקים בדבקות ואהבה. ו"הקרב" (שני) "אל משכן ה'" משמעו, שמתקרב אל היכל ה' כדי להשיג קרבת אלוקים. וזה צעקתם: כי מי שיעלה על רצונו להשיג דבקות ורוח הקדש, הלא אין מעצור לפניו לפרוץ גדרו ולעלות להיכל ה', כי עזה כמות אהבה. ואמרו עוד "האם תמנו לגוע" – הרי כל איש ישראל לא נפלא ממנו להשיג באיזה שעה רצון ותשוקה לאהבת ה'...
ד"ה תמנו לגוע: פירשו המפרשים - כולנו הולכים לגוע. ואם כן היה ראוי לומר: האם תמנו לאבדה. אלא נראה דהאי לגוע משמעו כלשון "ויגוע וימת", דפירושו שגועו כוחותיו מרב שנים והיא מיתה טבעית. וזה דבריהם: האם תמנו כלינו לגוע, היינו למות בעתו, וכולנו נמות באבידה ובמיתה חטופה.
1. כיצד מפרש רש"י את כפל המלה "הקרב" וכיצד מפרשו בעל העמק דבר?
2. השווה לדברי העמק דבר את דבריו לפרשתנו פרק י"ז פסוק ג':
ד"ה החטאים האלה בנפשותם: לוקחי המחתות היו באמת גדולי ישראל גם ביראת ה'. והיה מניעת הכהונה מהם – שהוא גורם לדבקות ואהבת ה' – כאש בוער בקרבם, לא לשם שררה וכבוד המדומה, כי אם להתקדש ולהשיג מעלה זו על ידי עבודה. וגם המה ידעו אשר דבר ה' אמת בפי משה ואין להרהר אחריו חס ושלום. רק הרהרו בלבם אחר רצון ה' ומסרו עצמם למסירת נפש ולמות על אהבת ה', כי עזה כמות אהבה. וכל זה מבואר במדרש שהביא רש"י ט"ז ז' ד"ה רב לכם בני לוי... שנאמר "את מחתות האנשים החטאים האלה בנפשותם..." ולכאורה אינו מבואר, מה זה תירוץ על מאתים וחמשים האיש במה שכתוב "החטאים על נפשותם"? אלא משמעות הכתוב הזה הוא כעין מה שנאמר בנזיר (במדבר ל' י"א) "מאשר חטא על הנפש" – שנצטער מיין והוא כדי להשיג מעלת רוח הקודש ולהיות קדוש לה' – וזה אינו לפי ערכו, והבחינה (=הראיה) על זה, שהרי נטמא, ואמר הכתוב דמי שצער את נפשו להשיג מעלה שאינו בר יכולת להשיגה, יקרא חוטא על נפשו. והכי נמי: המה בקשו להשיג מעלת אהבת ה' ע"י עבודה, אע"ג שידעו שלא ינקו ובודאי יקויים דבר משה וזה מיקרי "החטאים האלה בנפשותם".
מה המשותף לדברי העמק דבר בשני המקומות?
3. מה ההבדל בין רש"י ובין בעל העמק דבר בפירוש הלמ"ד של "לגוע" ובפירוש הפועל גוע?
ב. בביאור "האם תמנו לגוע"
"הַאִם תַּמְנוּ לִגְו‍ֹעַ"
Every one that cometh near, that cometh near unto the tabernacle of the LORD, is to die; shall we wholly perish?’
באור:
האם נגווע עד תומנו לבלתי היות לנו שארית?
האם שלמה ותמה הגויעה שנהיה בטוחים מלגוע עוד? לא כן, שעדיין לא תמנו לגוע, כי "כל הקרב אל משכן ה' ימות" גם להבא והננו בסכנה תמידית.
**
1. מה ההבדל בין שני הפרשנים הנ"ל? (שים לב להבדל שביניהם ביחס למילה "תמנו"!)
2. האם אחד משני הפרשנים האלה הולך בדרך רש"י או בדרך העמק דבר שהובאו בשאלה הקודמת?
**
3. לפי איזה מארבעת הפירושים הנ"ל יש בדברי ה' לאהרן שבפרק הבא תשובה לדברי ישראל אלה (י"ז כ"ז-כ"ח)?
ג. בפירוש המושג "עבודת מתנה"
"וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתְּךָ תִּשְׁמְרוּ אֶת כְּהֻנַּתְכֶם לְכָל דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ וּלְמִבֵּית לַפָּרֹכֶת וַעֲבַדְתֶּם עֲבֹדַת מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת כְּהֻנַּתְכֶם"
And thou and thy sons with thee shall keep your priesthood in everything that pertaineth to the altar, and to that within the veil; and ye shall serve; I give you the priesthood as a service of gift; and the common man that draweth nigh shall be put to death.’
ד"ה עבודת מתנה: במתנה נתתיה לכם.
עבדת מתנה [I HAVE GIVEN YOUR PRIESTHOOD UNTO YOU] AS A SERVICE OF GIFT — This means as a gift have I given it to you, [and the stranger that comes near shall die].
רש"ר הירש:
הכתוב מאפיין את עבודות הכוהנים במקדש כ"עבודת מתנה", עבודה של מסירות והתמסרות. כל העשיות אשר עליהם נצטוו במקדש עולות ומתעלות למושג "מתנה". בעוד שהמקדש וכליו: ארון, שלחן, מנורה, מביאים לתודעתנו את אשר ניתן לנו מאת ה' (ע"י התורה ולמען התורה), הנה תכלית העבודה במקדש היא ללמדנו מסירת כל עצמותנו וכל הטוב הניתן לנו מאת ה' – לה' לבדו... (דברי הימים א' כ"ט י"ד) "מידך נתנו לך".
1. מה ההבדל בין שניהם בפירוש המושג "עבודת מתנה"?
2. לאיזה משני הפירושים מתאים יותר ההקשר לסוף הפסוק "והזר הקרב יומת"?
ד. שאלות כלליות
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל אַהֲרֹן וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ אֶת מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי לְכָל קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים..."
And the LORD spoke unto Aaron: ‘And I, behold, I have given thee the charge of My heave-offerings; even of all the hallowed things of the children of Israel unto thee have I given them for a consecrated portion, and to thy sons, as a due for ever.
**
1. ספרי קרח לפסוק הנ"ל:
"ואני" – ברצון, "הנני" – בשמחה, דברי ר' ישמעאל. אמרו לו תלמידיו: רבינו לפי שהוא אומר (בראשית ו'): "ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ לשחת כל בשר", שומע אני שיש שמחה לפני המקום?! אמר להם: יש שמחה לפני המקום כשיאבדו מכעיסים מן העולם. וכן הוא אומר (משלי י"א) "בטוב צדיקים תעלוז קריה ובאבוד רשעים רינה", ואומר (תהלים ג') "שני רשעים שברת לה' הישועה על עמך ברכתך סלה". ואומר (שם) "ה' מלך עולם ועד אבדו גויים מארצו". ואומר (שם ק"ד) "יתמו רשעים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה".
ד"ה ואני הנה נתתי לך: בשמחה, לשון שמחה הוא זה כמו (שמות ד') "הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו". משל למלך שנתן שדה לאוהבו, ולא כתב ולא חתם ולא העלה בערכאין, בא אחר לערער על השדה, אמר לו המלך: "כל מי שירצה יבוא לערער לנגדך, הריני כותב וחותם לך ומעלה בערכאין". אף כאן: לפי שבא קרח וערער כנגד אהרן על הכהונה, בא הכתוב ונתן לו עשרים וארבע מתנות כהונה בברית מלח עולם, לכך נסמכה פרשה זו לכאן.
ואני הנה נתתי לך AND I, BEHOLD, I HAVE ALSO GIVEN THEE [THE CHARGE OF MINE HEAVE OFFERING] with pleasure. This is suggested by the word “Behold”, for this is an expression used when something is done with pleasure, just as in, (Exodus 4:14) “Behold, he goeth forth to meet thee and when he will see thee he will rejoice in his heart!” A parable! This may be compared to a king who presented a field to his friend, but he did not write or seal a deed of gift nor did he record it in the court. When a man came and laid claim to the field, the king said to him, “It seems that anyone who wishes to do so may come and claim against you; behold, I will write and seal a deed of gift to you, and record it in the court! So here, too, because Korah came and made a claim against Aaron to the Priesthood, Scripture (God) came and gave him the twenty-four “gifts” of the priesthood as an everlasting covenant of salt (i.e. an enduring covenant). For this reason is this section recording the gifts of the priests placed here after that which narrates Korah’s rebellion (Sifrei Bamidbar 117:1).
גור אריה, לדברי רש"י:
"בשמחה" – לפי שלשון "הנה" כלומר שאני מוכן ומזומן לזה, וזה מי שעושה דבר ברצונו ובשמחה והא דכתיב (בראשית' ו')) "ואני הנני מביא מבול מים לשחת.." שיש שמחה באבדון של רשעים. והא דאמרינן בפרק קמא דמגילה שאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים ואמרינן (מגילה דף י' ע"ב) מאי דכתיב (שמות י"ד כ') "ולא קרב זה אל זה כל הלילה"? ביקשו מלאכי השרת לומר שירה. אמר הקב"ה: מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה? ונראה דלא קשיא, דודאי אין שמחה לפני הקב"ה בשעת המבול, דכתיב (בראשית ו') "ויתעצב ה' אל לבו" ואיך יתכן לומר שיש שמחה לפניו?! אלא הכתוב אומר, שיש שמחה באבוד רשעים, דהיינו שאחרים ששים, וכיון שיש שמחה באבוד רשעים כתב אצלו לשון "ואני הנני" שהוא לשון זריזות, אף על גב דאין שמחה לפניו באבוד רשעים, אין "הנני" הכתוב שם לשון שמחה, רק הוא לשון זריזות, הזריז לדבר, והזירוז הוא שמחה בכל מקום; רק שאצל המבול – מפני שאינו שמח במפלתן של רשעים – מכל מקום הוא זריז לדבר, שהרי טוב הוא שיאבדו רשעים, אבל גבי מתנות כהונה ודאי הוא שמחה גמורה? אין זה שהוא שש, רק שאחרים ששים וזהו שאמר, שיש שמחה לפניו.
ואולם יש מפרשי רש"י המיישבים את הקושיה (מן הפסוק בבראשית ו' י"ז) על פירוש פסוקנו באופן אחר, וראו בלשונו של רש"י כאן, שכבר יישב הקושיה.מהו יישוב הקושיה לפי פירושו של רש"י?
ד"ה משמרת תרומותי: שאתה צריך לשמרן בטהרה.
משמרת תרומתי [I HAVE GIVEN UNTO YOU] THE KEEPING OF MY HEAVE OFFERINGS — This means that you have to keep them in a state of purity (to guard them against uncleanness).
א. מה קשה לרש"י?
ב. למה לא פירש בפסוק ג' ולא בפסוק ד' - משמרת אהל מועד, ולא בפסוק ה' - משמרת הקדש?
"לְכָל קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה"
And the LORD spoke unto Aaron: ‘And I, behold, I have given thee the charge of My heave-offerings; even of all the hallowed things of the children of Israel unto thee have I given them for a consecrated portion, and to thy sons, as a due for ever.
ד"ה לכל קדשי: למ"ד הכלל, כמו שבארנו בכמה מקומות.
And the LORD spoke unto Aaron: ‘And I, behold, I have given thee the charge of My heave-offerings; even of all the hallowed things of the children of Israel unto thee have I given them for a consecrated portion, and to thy sons, as a due for ever.
מה קשה לו בפסוקנו?