פרשת שמות תשכ"ח - בני ישראל במצרים
א. דרך סידור השמות
"וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ"
NOW THESE are the names of the sons of Israel, who came into Egypt with Jacob; every man came with his household:
"רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי וִיהוּדָה"
Reuben, Simeon, Levi, and Judah;
"יִשָּׂשכָר זְבוּלֻן וּבִנְיָמִן"
Issachar, Zebulun, and Benjamin;
"דָּן וְנַפְתָּלִי גָּד וְאָשֵׁר"
Dan and Naphtali, Gad and Asher.
ד"ה דן: בהתחבר השמות הם על ששה דרכים וכולם נכונים: האחד כמו (בראשית י' כ"ב)) "עילם ואשור וארפכשד" והשני (יחזקאל כ"ז ט"ז) "בנפך ארגמן ברקמה ובוץ"* השלישי (שמות כ"ח י"ז) "אדם פטדה וברקת" הרביעי (שמות א' ד') "דן ונפתלי גד ואשר" החמשי (תהלים מ"ה ט') "מור ואהלות קציעות" הששי (דה"י א' א') "אדם שת אנוש"
*
התוכל למצוא סיבה לכך שחוברו שמות בני יעקב בפסוקינו על פי הדרך השני והשלישי והרביעי?
------------------------------------------------------------------------------------* בספרים שלנו כתוב "ורקמה ובוץ" אבל בכל הוצאות פירושי הראב"ע נמצא "ברקמה ובוץ".
ב. זהותו של "הדור ההוא"
"וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא"
And Joseph died, and all his brethren, and all that generation.
"וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף"
Now there arose a new king over Egypt, who knew not Joseph.
ד"ה אשר לא ידע: עשה עצמו כאילו לא ידע.
אשר לא ידע WHO KNEW NOT [JOSEPH] — he comported himself as though he did not know him (Sotah 11a).
וטעם "וכל הדור ההוא" על המצרים, כי יזכיר "אשר לא ידע את יוסף".
רלב"ג, פסוק י':
והנה הרצון באמרו "וכל הדור ההוא" שהמצרים שראו כבוד יוסף ומעלתו וכבוד בית אביו מתו, וזה שהוא סיפר שכבר קם מלך על מצרים אשר לא ידע את יוסף, ולזה הקדים הסיפור, שכבר מת כל הדור אשר ידע את יוסף, ובכלל הנה הורה בזה, שמעלת יוסף היתה חזקה מאד אצל היודעים אותו, עד שאילו היה שם מהיודעים אותו כשהסכים מלך מצרים לענותם, לא היו מסכימים על זה לגודל מעלת יוסף אצלם ולחוזק אהבתם אותו.
1. שתי תפישות לפרשנים בזהותו של "הדור ההוא". אילו הם, ומה נימוקיהם?
*
2. במה שונה רש"י מן הפירושים האחרים וכיצד אפשר להוכיח את צדקת פירושו?
ג. לשונות הריבוי של בני ישראל
"וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד"
And the children of Israel were fruitful, and increased abundantly, and multiplied, and waxed exceeding mighty; and the land was filled with them.
ד"ה וישרצו (על פי מדרשי חז"ל): שהיו יולדות ששה בכרס אחד.
וישרצו AND THEY INCREASED ABUNDANTLY (more lit., they swarmed, a word used of the prolificness of reptiles) — they bore six children at one birth (the six words from פרו to מאד suggest or imply the number six) (Midrash Tanchuma, Shemot 5).
רמב"ן:
ד"ה פרו: הולידו כעץ יתן פריו.
רמב"ן:
ד"ה וישרצו: כמו (בראשית א') "ישרצו המים", רק הראשון מהפעלים העומדים בעצמם כמו הלך, ישב, עמד, שכב; והשני מהיוצאים, תלויים בדבר אחר, כמו אכל, שמר, שכר: אכל את הלחם, שמר את הדבר, שכר את החמור, אלו נקראים פועל יוצא; והנה "ישרצו המים" מהיוצאים, וזה השני (שמות א') "וישרצו" מהפעלים העומדים. והנה זו הגזרה כגזרת "שב". פעם עומד כמו (דברים ל' ג')) "ושב וקבצך" ופעם יוצא כמו (שם) "ושב ה' אלוקיך את שבותך". אולי מלת "וישרצו" רמז שילדו נשותיהם תאומים ויותר. ואני ראיתי ד' בנים שילדה אשה אחת, והרופאים נותנים טעם עד שבעה יגיעו בבטן אחת.
רמב"ן:
ד"ה וירבו: שלא היו מתים כדרך עם רב.
רמב"ן:
ד"ה ויעצמו: שהיו בעלי עצם, תקיפין. ומלת "במאד מאד" שלא היו יכולים להיות יותר. ובי"ת "במאד" כמו בי"ת (במדבר י' י"ג)) "ויסעו בראשונה", כי כתיב (במדבר ב' ט') "ראשונה יסעו".
רלב"ג:
ד"ה וישרצו: ר"ל שכבר נמצאת בהם הפריה והרביה באופן נפלא מאד, כמו שתמצא בשרצים, שכבר נמצא בהם הרבוי בהולדה, וימצא בהם עם זה מהירות ההולדה, וזה מבואר מענין השרצים.
רלב"ג:
והנה אמר "וישרצו" מענין ההידמות לשרצים ברבוי ההולדה, כמו שאמר (בראשית מ"ט) "וידגו לרוב", והגם הדגים נקראים "שרצים", כמו שאמר (בראשית א') "ישרצו המים שרץ נפש חיה".
רלב"ג:
ד"ה וירבו ויעצמו: "וירבו" – במספר, "ויעצמו" - גדולי הגוף והתקיפים.
רלב"ג:
ד"ה במאד מאד: הרצון בזה, שבמאד מהם היה ריבוי והעוצם מאד, לא היה שם כי אם מעטים שלא ימצא בהם זה הריבוי הנפלא בהולדה ובעוצם. וזה מורה על חוזק דבקות ברכת ה' יתעלה.
1. על מה מבוסס המדרש המובא בדברי רש"י?
*
2. למה אמר רש"י דבריו לד"ה וישרצו ולא לד"ה פרו או לד"ה פרו וישרצו וירבו ויעצמו...?
**
"וַיְדַבְּרוּ בְּנֵי יוֹסֵף אֶת יְהוֹשֻׁעַ..."
**
And the children of Joseph spoke unto Joshua, saying: ‘Why hast thou given me but one lot and one part for an inheritance, seeing I am a great people, forasmuch as the LORD hath blessed me thus?’
מהו אפוא פירוש דברי הראב"ע לפי דעה זו ואיך אפשר לפרש את דבריו מבלי להתחשב בפסוק ההוא מיהושע?
*
4. מהו ההבדל בין הראב"ע ובין הרלב"ג בפירוש הביטוי "במאד מאד"?
5. קאסוטו:
הלשונות של פריון ורביה הבאות בפסוק זה הן שבע במספר המורה על השלמות. יש כאן רמז לשלמות ולהרמוניה, המתכוון להורות שכל מה שהתרחש, התרחש לפי רצונו של האלוקים ולפי תכניתו המחושבת מראש.
א. מה הן שבע הלשונות של ריבוי בפסוקנו?
*
ב. במה רואה הוא את "הרמז לשלמות והרמוניה"?
ד. "ויאמר אל עמו"
"וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ"
And he said unto his people: ‘Behold, the people of the children of Israel are too many and too mighty for us;
השווה:
"וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ"
And Pharaoh said unto his servants: ‘Can we find such a one as this, a man in whom the spirit of God is?’
"וַיִּיטַב בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו"
And the report thereof was heard in Pharaoh’s house, saying: ‘Joseph’s brethren are come’; and it pleased Pharaoh well, and his servants.
"וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו"
And Pharaoh’s servants said unto him: ‘How long shall this man be a snare unto us? let the men go, that they may serve the LORD their God, knowest thou not yet that Egypt is destroyed?’
"וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו"
And it was told the king of Egypt that the people were fled; and the heart of Pharaoh and of his servants was turned towards the people, and they said: ‘What is this we have done, that we have let Israel go from serving us?
*
לא מצינו בכל ספר שמות שדיבר פרעה אל עמו פרט למקומנו. מהי סיבת השינוי במקומנו?
ה. "רב ועצום ממנו" - מהו "ממנו"?
"הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ"
And he said unto his people: ‘Behold, the people of the children of Israel are too many and too mighty for us;
האם פירוש "ממנו" בפסוק זה כפירושו באחד הפסוקים הבאים?
"לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד"
And Abimelech said unto Isaac: ‘Go from us; for thou art much mightier than we.’
"כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ"
But the men that went up with him said: ‘We are not able to go up against the people; for they are stronger than we.’
"עַם גָּדוֹל וָרָם מִמֶּנּוּ"
Whither are we going up? our brethren have made our heart to melt, saying: The people is greater and taller than we; the cities are great and fortified up to heaven; and moreover we have seen the sons of the Anakim there.’
"אֱלֹהֵי הָרִים אֱלֹהֵיהֶם עַל כֵּן חָזְקוּ מִמֶּנּוּ"
And the servants of the king of Aram said unto him: ‘Their God is a God of the hills; therefore they were stronger than we; but let us fight against them in the plain, and surely we shall be stronger than they.
ו. בביאור "ועלה מן הארץ"
"וְעָלָה מִן הָאָרֶץ"
come, let us deal wisely with them, lest they multiply, and it come to pass, that, when there befalleth us any war, they also join themselves unto our enemies, and fight against us, and get them up out of the land.’
על כרחנו; ורבותינו דרשו: כאדם שמקלל עצמו ותולה קללתו באחרים והרי הוא כאילו כתב "ועלינו מן הארץ", והם יירשוה.
ועלה מן הארץ AND HE WILL GO UP OUT OF THE LAND, against our will. Our Rabbis explained that they spoke like a person who is pronouncing a curse against himself but attaches the curse to others (because he does not wish to use an ominous expression of himself), so that it is as though Scripture wrote “and we shall have to go up out of the land” and they will take possession of it (Sotah 11a).
...ויתכן לפרש שיאמר כי תקראנה מלחמות יהיה נוסף על שונאינו לשלול שלל ולבוז בז ויעלה לו מן הארץ הזאת אל ארץ כנען עם כל אשר לנו, ולא נוכל אנחנו לנקום נקמתנו ממנו ולהלחם בו. והוא בלשון (שמות ל"ב א') "אשר תעלנו מארץ מצרים", (ירמיה כ"ג) "אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות, (הושע ב' ב') "ושמו להם ראש אחד ועלו מן הארץ" – שישימו עליהם ראש ועלו לארצם מן הארץ אשר גלו בה.
1. מה הקושי בפסוקנו?
2. למה לא הסתפק רש"י בפירושו הראשון והוסיף גם מדרש חז"ל?
*
3. הרמב"ן מיישב את הקושי ע"י הוספת מילה אחת לפסוק. איזו היא?