הערה: לפסוקים הראשונים של הפטרתנו עיין בגיליון ויצא תשכ"ו.
| א. עברו של אפרים |
"כְּדַבֵּר אֶפְרַיִם רְתֵת נָשָׂא הוּא בְּיִשְׂרָאֵל וַיֶּאְשַׁם בַּבַּעַל וַיָּמֹת"
When Ephraim spoke, there was trembling, He exalted himself in Israel; But when he became guilty through Baal, he died.
פסוק ב'
"וְעַתָּה יוֹסִפוּ לַחֲטֹא וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה מִכַּסְפָּם כִּתְבוּנָם עֲצַבִּים מַעֲשֵׂה חָרָשִׁים כֻּלֹּה"
"וְעַתָּה יוֹסִפוּ לַחֲטֹא וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה מִכַּסְפָּם כִּתְבוּנָם עֲצַבִּים מַעֲשֵׂה חָרָשִׁים כֻּלֹּה"
ד"ה כדבר אפרים: כשקינא ירבעם למקום ודיבר כנגד שלמה דברים קשים וברעדה,* שהרי מלך גדול היה שלמה.
ד"ה נשא הוא בישראל: משם זכה להינשא להיות מלך ישראל.
ד"ה ויאשם בבעל: כיון שעלה לגדולה – וייאשם בעבודה זרה.
ד"ה וימת: וכרתי בית ירבעם וכן בית אחאב.
ד"ה ועתה: בית יהוא שראו כל זאת יוסיפו לחטוא.
ד"ה כדבר אפרים רתת: מתחילה – קודם שחטא אפרים – היה מוראו על העמים אשר סביבותיו. כי בדברו היה אוחז רתת ורעדה השומע אותו. והיה רם וגדול בשבטי ישראל, כמו שנאמר (בראשית מ"ח י"ט) "וזרעו יהיה מלוא גויים" וזהו שאמר.
ד"ה נשא הוא בישראל: כלומר נשא ראשו בישראל. וכיון שאשם בבעל – מת, כלומר ניגף לפני אויביו כאילו מת, כי אזלת ידו...
ד"ה ועתה יוסיפו לחטוא: ועתה, כשמלך ירבעם, הוסיפו עוד לחטוא, כי מתחילה כשהיו עובדים בימי השופטים היו עובדים הבעלים ושבים אל ה', כשהיה עומד השופט ומחזירם למוטב, אבל עתה חשבו לעקור מכל עבודת אלוקים יתברך, שלא יעלה אדם לירושלים לעבודת בית-המקדש ויעבדו לפני העגלים לעולם, ואמרו (מלכים א' י"ב כ"ח) "אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים".
1. לפי שני המפרשים ניתנת כאן סקירה על עברו של אפרים (=עשרת השבטים). אולם מה ההבדל בין שניהם?
2. כיצד מפרש רד"ק את המלה היחידאית במקרא "רתת", ועל סמך מה הוא מפרש כך?
3. למה מפרש רש"י "ויאשם בבעל – בעבודה זרה, ולא פירש רד"ק כך?
4. מה הקושי בחלק הפסוק "ויאשם בבעל וימת", ומה ההבדל בין רש"י ובין רד"ק ביישוב קושי זה?
**
5. יש מיישבים את הקושי הנ"ל בעזרת הפסוקים בראשית ג' י"ז, ומשלי ט' י"ז-י"ח. הסבר במה מסייעים הפסוקים ההם לפירוש פסוקנו?
* מקורו של רש"י, סנהדרין קא, ע"ב:
אמר ר' יוחנן: מפני מה זכה ירבעם למלכות? מפני שהוכיח את שלמה, ומפני מה נענש? מפני שהוכיחו ברבים. שנ' (מלכים א' י"א) "וזה הדבר אשר הרים יד במלך: שלמה בנה את המלוא, סגר את פרץ עיר דוד" אמר לו (ירבעם): "אביך פרץ פרצות בחומה, כדי שיעלו ישראל לרגל. ואתה גדרת אותם, כדי לעשות אנגריה לבת פרעה". (רש"י: כדי שייכנסו בשערים, לידע מי נכנס כדי לגבות מס לבת מלך פרעה).
אמר ר' יוחנן: מפני מה זכה ירבעם למלכות? מפני שהוכיח את שלמה, ומפני מה נענש? מפני שהוכיחו ברבים. שנ' (מלכים א' י"א) "וזה הדבר אשר הרים יד במלך: שלמה בנה את המלוא, סגר את פרץ עיר דוד" אמר לו (ירבעם): "אביך פרץ פרצות בחומה, כדי שיעלו ישראל לרגל. ואתה גדרת אותם, כדי לעשות אנגריה לבת פרעה". (רש"י: כדי שייכנסו בשערים, לידע מי נכנס כדי לגבות מס לבת מלך פרעה).
Rabbi Yoḥanan says: For what virtue was Jeroboam privileged to ascend to monarchy? It is due to the fact that he rebuked Solomon for his sins. And for what misdeed was he punished and lost everything? It is due to the fact that he rebuked Solomon and humiliated him in public, as it is stated: “And this was the cause that he lifted his hand against the king: Solomon built the Millo, and repaired the breaches of the city of David his father” (I Kings 11:27). Jeroboam said to Solomon: David, your father, created breaches in the wall so that the Jewish people could ascend for the pilgrimage Festival, and you sealed them in order to marshal forced labor [angarya] for the daughter of Pharaoh, your wife.
| ב. "להם הם אומרים..." |
"לָהֶם הֵם אֹמְרִים זֹבְחֵי אָדָם עֲגָלִים יִשָּׁקוּן"
And now they sin more and more, And have made them molten images of their silver, According to their own understanding, even idols, All of them the work of the craftsmen; Of them they say: ‘They that sacrifice men kiss calves.’
הכומרים אומרים לישראל: מי שזובח בנו לעבודה זרה, כדאי הוא להיות נושק עגל, שהרי דורון חביב הקריב לו. כך פירשו רבותינו בסנהדרין (סג ע"ב).
בעבורם אומרים כהני העגל לבני-אדם הבאים לזבוח: "זובח – אדם" – מי מבני אדם שרוצה לזבוח – ישקו העגלים על פיהם, כי לא תהיה עבודתם שלמה, עד שיישקו אותם, כי כן היה מנהגם, כמו שאמר (מלכים א', י"ט י"ח) "וכל הפה אשר לא נשק לו".
ד"ה להם הם אומרים: בני אדם להתל בהם, כי הם מנשקים לבעלים, שהם צורות העגלים כמו (מלכים א' י"ט י"ח) "וכל הפה אשר לא נשק לו" והם שופכים דם נקי. וזהו (הושע י"ב ט"ו) "ודמיו עליו יטוש"; והנה היפך כל האדם, כי האדם ישק לאדם שהוא חברו, ויזבח העגלים למאכלו.
ר' יוסף אבן כספי, אדני כסף:
ד"ה 'להם': לעצמם, כי היו קוראים זה לזה ומעירים קצתם את קצתם. וטעם "זובחי אדם" – הזובחים שבמין האדם. כלומר: כי כן דרך חיבה גדולה, כטעם (מלכים א' י"ט י"ח) "וכל הפה אשר לא נשק לו". וגם זה מבואר היום.
ד"ה 'להם': לעצמם, כי היו קוראים זה לזה ומעירים קצתם את קצתם. וטעם "זובחי אדם" – הזובחים שבמין האדם. כלומר: כי כן דרך חיבה גדולה, כטעם (מלכים א' י"ט י"ח) "וכל הפה אשר לא נשק לו". וגם זה מבואר היום.
1. כמה פירושים שונים נאמרו בארבעת המפרשים הנ"ל?
2. מה ההבדל ביניהם?
3. כמי מפרשנינו תרגם התרגום האנגלי: "King James Version: They sey of them let the men that sacrifice kiss the calves"?
4. איך הגיע התרגום "המתוקן" לתרגומו: (=לעצבים) Revised Version: Secrifice to these they sey then kiss celves
| ג. "לכן יהיו כענן..." |
"לָכֵן יִהְיוּ כַּעֲנַן בֹּקֶר וְכַטַּל מַשְׁכִּים הֹלֵךְ כְּמֹץ יְסֹעֵר מִגֹּרֶן וּכְעָשָׁן מֵאֲרֻבָּה"
Therefore they shall be as the morning cloud, And as the dew that early passeth away, As the chaff that is driven with the wind out of the threshing-floor, And as the smoke out of the window.
לפיכך ילכו לאבדון ויהיו כענן בוקר וכטל שהולך בהשכמה. מהרה הוא נפסק, כשישיגנו חום השמש. כן הם יכלו מהרה, וכן הם יהיו "כמוץ יסוער מגורן", כמו המוץ והוא התבן הדק שתסערנו הרוח מן הגורן, כן יסוערו הם מארצם.
ד"ה "וכעשן מארובה", כמו עמוד העשן היוצא מהחלון, שיהיה במהרה בטל ונפסק.
מ"פ דיינקאפ, (התנ"ך הוצאת כהנא):
והעונש הזה יגיד הנביא בארבעה משלים... ולא כן מנהגו של הנביא הזה להשתמש במשלים רבים לדבר אחד, רק בפרשה זו ושלאחריה...
והעונש הזה יגיד הנביא בארבעה משלים... ולא כן מנהגו של הנביא הזה להשתמש במשלים רבים לדבר אחד, רק בפרשה זו ושלאחריה...
סמנו את הפסוקים "בפרשה זו ושלאחריה" שאליהם התכוון!
| ד. "ואנכי ה' אלוקיך..." |
"וְאָנֹכִי ה' אֱ-לֹהֶיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"
Yet I am the LORD thy God From the land of Egypt; And thou knowest no God but Me, And beside Me there is no saviour.
*
1. איך תסביר את הקשר שבין פסוקנו לפסוקים הקודמים לו – מה היא החוליה המקשרת, שדילג עליה הנביא ויש להשלימה?
2. מה פירוש וי"ו של "ואנכי"? (השווה עמוס ב' ט' "ואנכי השמדתי").
| ה. "ואנכי..." |
"וְאָנֹכִי ה' אֱ-לֹהֶיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם""
Yet I am the LORD thy God From the land of Egypt; And thou knowest no God but Me, And beside Me there is no saviour.
ר' יוסף אבן כספי, אדני כסף:
ד"ה ואנכי: ...כי אז הכירו זה אבותינו ראשונה, ולכן כתיב (שמות כ' ב') "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". ודי בזה הנביא פירוש לזה, ולחינם טרח אבן עזרא.
ד"ה ואנכי: ...כי אז הכירו זה אבותינו ראשונה, ולכן כתיב (שמות כ' ב') "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". ודי בזה הנביא פירוש לזה, ולחינם טרח אבן עזרא.
1. מה קשה לו בפסוקנו?
2. ויש להקשות על דבריו: והלא כבר אברהם הכיר את בוראו? התוכל ליישב את דברי אבן כספי?
**
3. "ודי בזה הנביא פירוש לזה" – פירוש למה?
**
4. "ולחינם טרח אבן עזרא" – לאיזו טרחה התכוון?
| ו. "אני ידעתיך..." - שאלות ברש"י |
"אֲנִי יְדַעְתִּיךָ בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ תַּלְאֻבוֹת"
I did know thee in the wilderness, In the land of great drought.
ד"ה אני ידעתיך: נתתי לבי לדעת צרכיך וסיפקתיך.
והשווה לדבריו כאן רש"י, שמות ב' כ"ה:
ד"ה וידע אלוקים: נתן עליהם לב, ולא העלים עיניו.
ד"ה וידע אלוקים: נתן עליהם לב, ולא העלים עיניו.
וידע אלהים AND GOD KNEW — He directed His heart to them and did not hide His eyes from them.
מה קשה לרש"י בפסוקנו? האם הקושי כאן ובשמות אחד הוא אם לא?