פרשת וישלח תשכ"ח - הכנות יעקב
גליון זה מוקדש כולו לרמב"ן, לשנת ה-700 לעלייתו ארצה
א. מעשה אבות סימן לבנים
ד"ה ויעבר אברם בארץ: אמר לך כלל תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בענין אברהם יצחק ויעקב, והוא ענין גדול, הזכירוהו רבותינו בדרך קצרה ואמרו (תנחומא לך-לך) כל מה שאירע לאבות סימן לבנים, ולכן יאריכו הכתובים בסיפור המסעות וחפירת הבארות ושאר המקרים, ויחשוב החושב בהם כאלו הם מקרים מיותרים, אין בהם תועלת; וכולם באים ללמוד על העתיד.
And Avram passed through the land unto the place of Shechem: I will tell you a general principle - understand it in all of the coming sections about Avraham, Yitschak and Yaacov, and it is a great matter. Our rabbis mentioned it in a brief way, and said (Midrash Tanchuma 9), "Everything that occurred to our forefathers is a sign for the children." And therefore the verses will write at length in recounting the journeys and the digging of the wells and the other events. And one who thinks about them can think as if they were superfluous things with no purpose. But all of the events come to teach about the future, for when an event occurs to a prophet, [meaning] of the three forefathers, he will contemplate from it the matter that is decreed to come to his seed. And know [about] every 'decree of the wakeful ones,' that when it goes from a potential decree to a symbolic action, the decree will be realized no matter what. And therefore the prophets will do actions in prophecies, like the statement of Yirmiyahu that he commanded to Baruch (Jeremiah 51:63-64), "And it shall be that when you finish to read the words of this book, you shall throw it into the Euphrates. And you shall say, 'So will Babylonia sink, etc.'"; and so [too with] the matter of Elisha in the placing of his forearm on the bow (II Kings 13:17), "And Elisha said, 'Shoot,' and he shot, and he said, 'It is the arrow of salvation of the Lord and the arrow of salvation from Aram,'" and it is stated there (II Kings 13:19), "And the man of God got angry with him and said, 'To strike five or six times, then you would have struck Aram to its end, and now three times will you strike Aram.'" And therefore, the Holy One, blessed be He, kept Avraham in the land (of Israel) and did to him simulations of all of the future that would be done to his seed. And understand this. And I am [now] beginning to explain the matters in detail in the verses, with the help of God: And Avram passed through the land unto the place of Shechem: It is the city of Schechem, that is the name of that place. And Schechem, the son of Chamor, was named after the name of the town. And Rashi wrote, "He entered into it unto the place of Schechem to pray for the sons of Yaakov, when they would come from the field anguished. And this is correct. And I [would] add that Avraham held this place first, and before He gave him the land - it was [thus] hinted to him from this that his children would conquer this place first before they would merit [the land], and before the iniquity of the dweller of the land was complete to exile him from there. And therefore, it stated, "and the Canaanite was then in the land." And when the Holy One, blessed be He, gave him the land in a statement, then he traveled from there and planted his tent between Beit El and the Ei, since it is the place that Yehoshua conquered first....
רמב"ן, בהקדמה לפרשת וישלח:
נכתבה הפרשה הזאת להודיענו כי הציל הקב"ה את עבדו וגאלו מיד חזק ממנו ושלח מלאך והצילו; וללמדנו עוד, שהוא לא בטח בצדקו והשתדל בהצלתו בכל יכולתו. ויש בה עוד רמז לדורות, כי כל אשר אירע לאבינו עם עשו אחיו, יארע לנו תמיד עם בני עשו וראוי לנו לאחוז בדרכו של צדיק שנזמן עצמנו לשלושה דברים שהזמין הוא עצמו, לתפילה לדורון ולהצלה בדרך מלחמה לברוח ולהנצל, וכבר ראו רבותינו הרמז הזה מן הפרשה הזאת כאשר אפרש (לפסוק ט' והיה המחנה הנשאר לפליטה).
ד"ה אל עשו אחיו ארצה שעיר: בעבור היות נגב ארץ ישראל על יד אדום ואביו יושב בארץ הנגב, יש לו לעבור דרך אדום או קרוב משם, על כן פחד אולי ישמע עשו והקדים לשלוח אליו מלאכים לארצו. וכבר תפסוהו החכמים על זה: אמרו בבראשית רבה (ע"ה ב') (משלי כ"ו י"ז) "מחזיק באזני כלב עובר מתעבר על ריב לא לו" אמר לו הקב"ה: לדרכו היה מהלך (עשו היה הולך לדרכו) (לא רצה להתגרות ביעקב) והיית משלח אצלו ואומר לו: כה אמר עבדך יעקב?! (עד כאן דברי המדרש). ועל דעתי גם זה ירמוז, כי אנחנו התחלנו נפילתנו ביד אדום, כי מלכי בית שני באו בברית עם הרומיים, ומהם שבאו ברומה והיא היתה סיבת נפילתם בידם, וזה מוזכר בדברי רבותינו ומפורסם בספרים.
...This parsha was written to show how Hashem saved his servant from a stronger foe, and sent his angels to rescue him. In addition it teaches us that he [Jacob] didnt rely on his righteousness, and made every effort to save himself. Another concept alluded to, is that all that occurred to our forefather with Esau, will repeat itself with us and Esau's descendants. It is therefore appropriate for us to emulate the efforts of Yakov who initiated 3 strategies for his encounter with Esau; Prayer, presents, and war. Our sages see this hinted to in this parsha as I will mention later.
ד"ה ורוח תשימו בין עדר לעדר: כדי להשביע עיניו של אותו רשע ולתווהו (פירוש: שיהיה תמה) על הדורון. וסברו בבראשית רבה שיש בזה רמז: אמר יעקב לפני הקב"ה: "רבונו של עולם, אם יהיו צרות באות על בני – לא תביא אותן זו אחר זו, אלא תרוח להם מצרותיהם", עשה רמז, שיהיו המסים והארנונות שיגבו בני עשו מזרעו ברווח והפרש בין זו לזו.
Keep a space. See Rashi. According to the Midrash this was a prayer that Hashem would put spaces between the sorrows that were to befall his descendants.
1. מהי ביקורתו של הרמב"ן – בעקבות חז"ל – להתנהגות יעקב בפרקנו?
2. כיצד אין ביקורת הרמב"ן (לפס' ד ד"ה אל עשו) על התנהגות יעקב עומדת בסתירה לדבריו בהקדמה לפרשת וישלח "ללמדנו שהוא לא בטח בצדקו והשתדל בהצלחתו בכל יכולתו"?
3. מהו הקו המשותף לפירושי הרמב"ן בכל הקטעים הנ"ל? (וצרף הנה גם את דברי הרמב"ן שהובאו בשאלה ג.)
**
4. מה ההבדל בין פירושו על דרך "מעשי אבות סימן לבנים" לפסוק ד' ובין פירושו על דרך זו לפס' י"ז?
ב. "וישובו המלאכים..."
"וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ..."
And the messengers returned to Jacob, saying: ‘We came to thy brother Esau, and moreover he cometh to meet thee, and four hundred men with him.’
ד"ה וישובו המלאכים אל יעקב לאמר: השלוחים האלה עשו שליחותם, אבל לא ספר הכתוב זה, כי אין צורך. וטעם וגם הולך לקראתך, לאמר: כאשר אתה הולך לקראתו, כן הוא הולך לקראתך ומחר תפגשו זה בזה.
ד"ה ויירא יעקב מאד: בעבור שאמרו לו כי יצא עשו מעירו והוא בא לקראת יעקב, והוא שלקח עמו אנשים רבים, ארבע מאות, היה ירא לנפשו מאד, כי אמר: לא לקח כל אלה אלא רק להלחם בי. והנראה בעיני בענין הזה, כי עשו לא קבל השלוחים כהוגן ולא השגיח עליהם, ואולי לא היו לפניו, כי לא נתן רשות שיבואו לפניו וידברו עמו כלל, כי היה הכתוב מספר ששאל להם: "מה שלום אחי, ומה ענינו ועניני ביתו ובניו? וקראו לו בשלומו, ואמרו לו, כי אני הולך לקראתו לראותו", והם היו מגידים כן ליעקב. והכתוב לא ספר שיאמרו השליחים דבר בשם עשו, אבל עברתו שמורה בלבו ולעשות לו תועה * היה הולך בחיל הזה. והנה השלוחים חקרו במחנה וידעו כי הוא הולך לקראת יעקב, וזה טעם "וגם", כי אמרו: "באנו אל אחיך אל עשו ולא ענה אותנו דבר ולא שלח לך דבר שלום וגם הולך לקראתך בזרוע וחיל". ולכך הוסיף לו פחד על פחדו "ויירא יעקב מאד ויצר לו"; וכך אמרו רבותינו (בראשית רבה ע"ה ז'), בשלוחים כי הכירו בו שנאה, אמרו: "באנו אל אחיך אל עשו" – אתה נוהג בו כאח והוא נוהג עמך כעשו. אבל בסוף כאשר ראה הכבוד הגדול שעשה לו יעקב ואשר הפיל עצמו לפניו שהשתחווה ארצה שבע פעמים מרחוק עד גשתו אליו, נכמרו רחמיו, וחשב כי הוא מודה בבכורתו וגדולתו עליו כאשר פירשתי והתנחם בזה, כי הלבבות לה' המה, לכל אשר יחפץ יטה אותם.
1. מהו הקושי שאותו הוא מיישב בראשית דבריו (עד "כי אין צורך")?
2. מה ההבדל בין שתי תשובותיו לקושי הנ"ל (הראשונה עד "כי אין צורך"; השניה החל מן "והנראה בעיני בענין הזה")?
3. השווה את תשובת הרמב"ן הראשונה לדבריו בפסוקים הבאים: בראשית כ"ד כ"ב ד"ה "ויקח האיש נזם זהב" בראשית ל"א ז' ד"ה "ואביכן התל בי" בראשית מ"ב כ"א ד"ה "אשר ראינו צרת נפשו" בראשית מ"ב ל"ד ד"ה "ואת הארץ תסחרו" שמות י' ב' ד"ה "וטעם התעללתי" החל מן "והנה הודיע הקב"ה" שמות י"א א' ד"ה "ויאמר ה'" החל מן "והנה גם בזה קיצור" שמות ל"ב כ"ז ד"ה "כה אמר ה'" החל מן "וטעם כה אמר ה'... איננו ממצות זובח לה'" עד סוף דבריו לפסוק ההוא. מהו הקושי המשותף לכל המקומות האלה ולפסוקנו, ומהי דרכו של הרמב"ן ביישוב קושי ממין זה?
4. מהם שני הפירושים השונים הניתנים ברמב"ן למלת "וגם"?
**
5. לשם מה מספר הרמב"ן בסוף פירושו לפסוקנו את מה שקרה בפגישת שני האחים, הלא אין מקומו כאן?
* עיין נחמיה ד' ב'.
ג. "והיה המחנה הנשאר לפליטה..."
"אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה"
And he said: ‘If Esau come to the one camp, and smite it, then the camp which is left shall escape.’
ד"ה והיה המחנה הנשאר לפליטה: על דרך הפשט זה באולי, כי אמר: אולי ינצל המחנה האחר, כי בהכרתו האחד יברחו, או שמא תשוב חמתו, או תבוא להם הצלה מאת השם. וכן אמרו בבראשית רבה (ע"ו ג') "למדתך תורה דרך ארץ, שלא יניח אדם כל ממונו בזוית אחת". ורש"י כתב "והיה המחנה הנשאר לפליטה" על כרחו, כי אלחם עמו. התקין עצמו לשלשה דברים לתפילה, לדורון ולמלחמה. וראיתי במדרש (קהלת רבה ט' י"ח ועוד) "מה עשה? זיינם מבפנים והלבישם בגדים לבנים מבחוץ, והתקין עצמו לשלושה דברים...". וכן עיקר, והכונה בזה, כי יעקב יודע שאין זרעו כולו נופל ביד עשו, אם כן ינצל המחנה האחד על כל פנים. וגם זה ירמוז, שלא יגזרו עלינו בני עשו למחות את שמנו, אבל יעשו רעות עם קצתנו בקצת הארצות שלהם. מלך אחד מהם גוזר בארצו על ממוננו או על גופנו, ומלך אחר מרחם במקומו ומציל את הפליטים. וכך אמרו בבראשית רבה (ע"ו ג'): "אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו" – אלו אחינו שבדרום, "והיה המחנה הנשאר לפליטה" – אלו אחינו שבגולה. ראו כי גם לדורות תרמוז הפרשה.
1. מה ההבדל בינו ובין פירוש רש"י?
**
2. למה חשב את הפירוש הראשון לפשט ולמה העדיף עליו בכל זאת את פירושו של רש"י? ("וכן עיקר"!)
*
3. למה שינה – בהביאו את דברי רש"י – מלשונו והביא את סדר שלושת הדברים כפי שהביאם (לתפילה – לדורון – ולמלחמה) והוא נגד הסדר שבו מובאים שלושת הדברים בכתוב?
4. מי הם "אחינו שבדרום" ומי הם "אחינו שבגולה"?
"ויחץ את העם..." למדתך תורה דרך ארץ, שלא יהא אדם נותן כל ממונו בזוית אחת". ממי אתה למד? מיעקב, שנאמר: "ויחץ את העם...". וכן הוא אומר (מלכים א', י"ח ד'): "ואחביאם חמשים איש במערה".
גם המדרש וגם הרמב"ן לומדים ממעשה יעקב לדורות.
מה ההבדל בדרך הלימוד?