| א. "ויתחבא האדם..." |
"וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱ-לֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי ה' אֱ-לֹהִים בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן"
And they heard the voice of the LORD God walking in the garden toward the cool of the day; and the man and his wife hid themselves from the presence of the LORD God amongst the trees of the garden.
עד שלא יחטא אדם נותנין לו אימה ויראה והבריות מתפחדין ממנו. כיון שהוא חוטא נותנין עליו אימה ויראה ומתפחד הוא מאחרים. תדע לך, שכן אמר רבי: עד שלא חטא אדם הראשון היה שומע קול הדבור (=דבר ה') עומד על רגליו ולא היה מתיירא, כיון שחטא – כששמע קול הדבור, נתיירא ונתחבא שנאמר: "את קולך שמעתי ואירא".
מה הרעיון המסומל בדברי המדרש הזה?
| ב. "קול אלוקים מתהלך..." |
"וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱ-לֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם"
And they heard the voice of the LORD God walking in the garden toward the cool of the day; and the man and his wife hid themselves from the presence of the LORD God amongst the trees of the garden.
"וישמעו את קול ה' אלוקים מתהלך בגן" – אמר ר' חלפון: שמענו שיש הילוך לקול, שנ' "וישמעו את קול ה'... מתהלך..." והילוך לאש, שנאמר (שמות ט') "ותהלך אש ארצה". אמר ר' אבא בר כהנא: "מהלך" אין כתיב כאן אלא "מתהלך" – מקפץ ועולה: עיקר שכינה בתחתונים היתה*, כיון שחטא אדם הראשון נסתלקה שכינה לרקיע ראשון, חטא קין נסתלקה לרקיע השני, דור אנוש לשלישי, דור המבול לרביעי...
... the root/essence of Shekhinah/God’s presence was in the lower ones / `iqar sh’khinah batachtonim haytah.
ד"ה וישמעו: שמעו את קול הקב"ה שהיה מתהלך בגן.
וישמעו AND THEY HEARD — There are many Midrashic explanations and our Teachers have already collected them in their appropriate places in Genesis Rabbah and in other Midrashim. I, however, am only concerned with the plain sense of Scripture and with such Agadoth that explain the words of Scripture in a manner that fits in with them. וישמעו AND THEY HEARD — What did they hear? They heard the sound of the Holy One, blessed be He, as He walked in the garden (see Genesis Rabbah 19:12).
מורה נבוכים א' פרק כ"ד:
"ההליכה" גם כן מכלל השמות המונחים לתנועות מיוחדות מתנועות בעלי החיים. (בראשית ל"ב) "ויעקב הלך לדרכו" – וזה הרבה (=שימוש זה שכיח בלשון). וכבר הושאל זה השם להמשיך הגופות אשר הם יותר דקות מגופות בעלי החיים (בראשית ח' ה'): "והמים הלכו הלך וחסור" (שמות ט' כ"ג) "ותהלך אש ארצה", ואחרי כן הושאל להתפשט ענין אחד והראותו – ואם אינו גוף כלל – אמר (ירמיהו מ"ו) "קולה כנחש ילך" (=השמועה על האיד הבא עליהם – על מצרים – באה ומתפשטת כלחישת נחש. פירוש אבן שמואל) וכן אמרו (בראשית ג'): "קול ה' אלוקים מתהלך בגן" – ה"קול" הוא שנאמר עליו שהוא 'מתהלך'.
"ההליכה" גם כן מכלל השמות המונחים לתנועות מיוחדות מתנועות בעלי החיים. (בראשית ל"ב) "ויעקב הלך לדרכו" – וזה הרבה (=שימוש זה שכיח בלשון). וכבר הושאל זה השם להמשיך הגופות אשר הם יותר דקות מגופות בעלי החיים (בראשית ח' ה'): "והמים הלכו הלך וחסור" (שמות ט' כ"ג) "ותהלך אש ארצה", ואחרי כן הושאל להתפשט ענין אחד והראותו – ואם אינו גוף כלל – אמר (ירמיהו מ"ו) "קולה כנחש ילך" (=השמועה על האיד הבא עליהם – על מצרים – באה ומתפשטת כלחישת נחש. פירוש אבן שמואל) וכן אמרו (בראשית ג'): "קול ה' אלוקים מתהלך בגן" – ה"קול" הוא שנאמר עליו שהוא 'מתהלך'.
ד"ה וישמעו: יש מפרשים: בעוד שהיה אדם מתהלך בגן שמע את קול אלוקים, ומאחר שאמר "וישמעו" היה לו לומר "מתהלכים", והנכון כי הטעם "מתהלך" על קול ה', כי מצאנו בו "הליכה" (ירמיהו מ"ו כ"ב) "קולה כנחש ילך"...
וישמעו, some commentators explain what happened not as G’d’s voice “walking,” but as Adam and Chavah walking and hearing the voice of G’d while going for a walk. If that were correct, the word “they heard” should have been written after our being informed that they had been walking in the garden. Besides, the word מתהלך should have been in the plural mode. The correct interpretation of the verse is: while Adam and Chavah went for a walk they heard the voice of G’d “going for a walk.” We have a precedent for this, i.e. the “voice” of the serpent being described as “walking” in Jeremiah 46,22.
רמב"ן, (אחרי הביאו את המדרש ואת הרמב"ם):
ד"ה וישמעו את קול ה' אלוקים מתהלך בגן: ולפי דעתי כי טעם "מתהלך בגן עדן" כטעם (ויקרא כ"ו י"ב) "והתהלכתי בתוככם" (בראשית י"ח ל"ג) "וילך ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם" (הושע ה' ט"ו) "אלך ואשובה אל מקומי" והוא ענין גלוי שכינה במקום ההוא או הסתלקותו מן המקום שנגלה בו. וטעם "לרוח היום", כי בהגלות השכינה תבוא רוח גדולה וחזק כענין שנאמר (מל' א' י"ט י"א) "והנה ה' עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ה'", וכן (תהלים י"ח י"א) "וידא על כנפי רוח". וכתוב באיוב (ל"א א') "ויען ה' את איוב מן הסערה". ולפיכך אמרו בכאן כי שמעו קול ה' שנתגלתה השכינה בגן כמתקרב אליהם לרוח היום, כי רוח ה' נשבה בו – בגן, כרוח הימים, לא רוח גדולה וחזק במחזה, כבשאר הנבואות, שלא יפחדו ויבהלו.
ד"ה וישמעו את קול ה' אלוקים מתהלך בגן: ולפי דעתי כי טעם "מתהלך בגן עדן" כטעם (ויקרא כ"ו י"ב) "והתהלכתי בתוככם" (בראשית י"ח ל"ג) "וילך ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם" (הושע ה' ט"ו) "אלך ואשובה אל מקומי" והוא ענין גלוי שכינה במקום ההוא או הסתלקותו מן המקום שנגלה בו. וטעם "לרוח היום", כי בהגלות השכינה תבוא רוח גדולה וחזק כענין שנאמר (מל' א' י"ט י"א) "והנה ה' עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ה'", וכן (תהלים י"ח י"א) "וידא על כנפי רוח". וכתוב באיוב (ל"א א') "ויען ה' את איוב מן הסערה". ולפיכך אמרו בכאן כי שמעו קול ה' שנתגלתה השכינה בגן כמתקרב אליהם לרוח היום, כי רוח ה' נשבה בו – בגן, כרוח הימים, לא רוח גדולה וחזק במחזה, כבשאר הנבואות, שלא יפחדו ויבהלו.
Moving (or “walking”) in the Garden. There are numerous verses in which Hashem is said to “walk” among the righteous (see, for example, Vayikra 26:12) or to depart from them (Bereishis 18:33). These statements refer to the revelation of the Divine Presence and its subsequent departure.
1. מהו הקושי התחבירי בפסוקנו?
2. כמה דעות שונות נאמרו לעיל בפתרון השאלה התחבירית? סדר את הפרשנים לקבוצות!
**
3. במה שונה דעת הרמב"ן מדעת ר' אבא בר כהנא (שלא בשאלה התחבירית)? איזו משתיהן נראית לך מתאימה יותר להקשר?
**
4. לשם מה מזכיר ר' חלפון בדבריו גם את ה"אש" – מה עניינה לענייננו?
| ג. "כי עירום אתה..." - שאלות ברש"י |
"מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה"
And He said: ‘Who told thee that thou wast naked? Hast thou eaten of the tree, whereof I commanded thee that thou shouldest not eat?’
מאין לך לדעת מה בושת יש בעומד עירום?
מי הגיד לך WHO TOLD THEE? — Whence has the knowledge come to you what shame there is in standing naked?
**
שני קשיים רצה רש"י ליישב בדבריו. אילו הם?
| ד. "אשר נתתה עמדי..." |
"הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי"
And the man said: ‘The woman whom Thou gavest to be with me, she gave me of the tree, and I did eat.’
ד"ה אשר נתתה עמדי: כאן כפר בטובה.
אשר נתת עמדי WHOM THOU GAVEST TO BE WITH ME — Here he showed his ingratitude (Avodah Zarah 5b).
ד"ה האשה אשר נתתה עמדי: כלומר, האשה אשר בכבודך נתת אותה לי לעזר, היא נתנה לי מן העץ, והייתי חושב שכל אשר תאמר אלי יהיה לי לעזר ולהועיל, וזהו שאמר בענשו: "כי שמעת לקול אשתך", שלא היית נזהר לעבור על מצוותי בעבור עצתה. ורבותינו קורין אותו בזה "כפוי טובה" (ע"ז ה ע"ב), ירצו לפרש, שענה אותו: אתה גרמת לי המכשול הזה, שנתת לי אשה לעזר והיא יעצתני להרשיע.
"And the reason for the words 'the woman you gave to me'-in other words, she gave me from the tree, and i figured that whatever she would say to me would be for my benefit and help. That is why in the punishment God says "because you listened to the voice of your wife", that you should not have listened to her advice in lieu of following my command. This is what the rabbis called 'ingratitude'. For we would want to explain that Adam answered God 'you caused me to fail in this area, that you gave me a woman to help and she ended up advising me to sin'. "
1. מה קשה לשניהם בפסוקנו?
2. מה ההבדל בין שני הפירושים?
3. למי משניהם יש להביא ראיה מן השימוש פעמיים בשורש "נתן" בפסוקנו: "האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ"?
| ה. הנחש השיאני (1) |
"הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי"
And the LORD God said unto the woman: ‘What is this thou hast done?’ And the woman said: ‘The serpent beguiled me, and I did eat.’
לפי שד"ל בכורי עתים תקפ"ח עמ' קמ"ג, יש להבדיל בין "המשיא" ובין "המסית", והוא קובע את ההבדלים על פי הפסוקים הבאים:
"אַל יַשִּׁא לָכֶם חִזְקִיָּהוּ כִּי לֹא יוּכַל לְהַצִּיל אֶתְכֶם..."
Thus saith the king: Let not Hezekiah beguile you; for he will not be able to deliver you out of his hand;
"אָכֵן הַשֵּׁא הִשֵּׁאתָ לָעָם הַזֶּה וְלִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לָכֶם"
Then said I: ‘Ah, Lord GOD! surely Thou hast greatly deceived this people and Jerusalem, saying: Ye shall have peace; whereas the sword reacheth unto the soul.’
"אַל יַשִּׁיאוּ לָכֶם נְבִיאֵיכֶם אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם..."
For thus saith the LORD of hosts, the God of Israel: Let not your prophets that are in the midst of you, and your diviners, beguile you, neither hearken ye to your dreams which ye cause to be dreamed.
"אַל תַּשִּׁאוּ נַפְשֹׁתֵיכֶם לֵאמֹר הָלֹךְ יֵלְכוּ מֵעָלֵינוּ הַכַּשְׂדִּים..."
Thus saith the LORD: Deceive not yourselves, saying: The Chaldeans shall surely depart from us; for they shall not depart.
"כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן אִמֶּךָ אוֹ בִנְךָ אוֹ בִתְּךָ... לֵאמֹר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים..."
If thy brother, the son of thy mother, or thy son, or thy daughter, or the wife of thy bosom, or thy friend, that is as thine own soul, entice thee secretly, saying: 'Let us go and serve other gods,' which thou hast not known, thou, nor thy fathers;
"אִם ה' הֱסִיתְךָ בִי..."
Now therefore I pray thee, let my lord the king hear the words of his servant. If the Lord has stirred thee up against me, let him accept an offering: but if they be the children of men, cursed be they before the Lord; for they have driven me out this day from being joined to the inheritance of the Lord, saying, Go, serve other gods.
"וַתְּסִיתֵהוּ לִשְׁאוֹל מֵאֵת אָבִיהָ שָׂדֶה..."
And it came to pass, when she came unto him, that she persuaded him to ask of her father a field; and she alighted from off her ass; and Caleb said unto her: ‘What wouldest thou?’
"וַתְּסִיתֵנִי בוֹ לְבַלְּעוֹ חִנָּם"
And the LORD said unto Satan: ‘Hast thou considered my servant Job, that there is none like him in the earth, a whole-hearted and an upright man, one that feareth God, and shunneth evil? and he still holdeth fast his integrity, although thou didst move Me against him, to destroy him without cause.’
**
התוכל למצוא את ההבדל ביניהם?
| ו. הנחש השיאני (2) |
"וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי"
And the LORD God said unto the woman: ‘What is this thou hast done?’ And the woman said: ‘The serpent beguiled me, and I did eat.’
ד"ה: השיאני: הטעני, כמו (מלכים ב' י"ח) "אל ישיא אתכם חזקיה".
השיאני means HE DECEIVED ME; — we find the word in the same meaning in (2 Chronicles 32:15), “Now therefore let not Hezekiah beguile you” (Genesis Rabbah 19).
ר' אליהו מזרחי, מפרש את דבריו:
לא לשון הסתה ופיתוי, דאם כן אין זו תשובה לדברי השם!
לא לשון הסתה ופיתוי, דאם כן אין זו תשובה לדברי השם!
גור אריה:
לא לשון הסתה, דאין זה תשובה לחוטא שאומרים לו: "למה חטאת?" והוא ישיב: "פלוני הסית אותי".
לא לשון הסתה, דאין זה תשובה לחוטא שאומרים לו: "למה חטאת?" והוא ישיב: "פלוני הסית אותי".
והשווה פסוק י"ד, רש"י:
ד"ה כי עשית זאת: מכאן שאין מהפכין בזכותו של מסית...
ד"ה כי עשית זאת: מכאן שאין מהפכין בזכותו של מסית...
כי עשית זאת BECAUSE THOU HAST DONE THIS — From here we infer that we should not occupy ourselves with what may be in favour of one who seduces people to idolatry, for had He asked it, “Why hast thou done this?”, it could have answered Him, “When the words of the teacher and those of the pupil are contradictory, whose orders should be obeyed?” (Sanhedrin 29a). (i. e. if You told them one thing and I another, should they not have obeyed You?).
הרא"ם, מקשה על דברי רש"י האחרונים:
יש לתמוה על דברי רש"י ד"ה כי עשית זאת, אם כן – 'השאה' זו 'הסתה'?
יש לתמוה על דברי רש"י ד"ה כי עשית זאת, אם כן – 'השאה' זו 'הסתה'?
ר' אליעזר היילפרין, בפירושו לרש"י באורי מוהרא"ל:
לפי מה שקבעו בעלי הלשון על ההבדל בין "משיא" ובין "מסית" סרה תלונת הרא"ם מעל רש"י.
לפי מה שקבעו בעלי הלשון על ההבדל בין "משיא" ובין "מסית" סרה תלונת הרא"ם מעל רש"י.
*
1. התוכל ליישב את קושיית הרא"ם בהתאם לתשובתך לשאלה במקטע ה?
**
2. אם כן – למה אמרה האשה "השיאני" ולא אמרה "הסיתני"?