1) Why does the Torah single out kindling a fire among the forbidden labors on Shabbat? See Rashbam and Seforno.
(ג) לֹא־תְבַעֲר֣וּ אֵ֔שׁ בְּכֹ֖ל מֹשְׁבֹֽתֵיכֶ֑ם בְּי֖וֹם הַשַּׁבָּֽת׃ (פ)
(3) You shall kindle no fire throughout your settlements on the sabbath day.
(א) לא תבערו אש - לפי שבימים טובים כתיב: אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם ושם הותרה הבערת אש לאפות ולבשל. אבל בשבת כתיב: את אשר תאפו אפו מבעוד יום. ואת אשר תבשלו בשלו לכך מזהיר כי בשבת: לא תבערו אש - למלאכת אוכל נפש וכ"ש שאר מלאכות, שאסורין אפילו ביום טוב.
(1) לא תבערו אש, seeing that in connection with the festivals the Torah wrote that work in connection with the preparation of food was permitted on such days, meaning that the handling of fire was permitted. (Exodus 12.16) Moses had specifically permitted baking and cooking (Exodus 16,23). In view of this the Torah considered it as necessary to repeat the prohibition of handling fire on the Sabbath. If this kind of work was prohibited on the Sabbath, other work which was far less urgent was certainly prohibited also.
(א) לא תבערו אש אף על פי שההבערה בעצמה היא קלקול על הרוב, מכל מקום בהיותה כלי לכל המלאכות או לרובן היא אסורה בשבת:
(1) לא תבערו אש, even though generally speaking, lighting a fire is not a productive but a destructive activity, seeing that it is an almost indispensable ingredient in most activities the Torah prohibited it as unsuitable for the Sabbath.
2) What is the difference between those who were נדיב לבו and those who were נשאו רוחו? See Ramban.
(כא) וַיָּבֹ֕אוּ כָּל־אִ֖ישׁ אֲשֶׁר־נְשָׂא֣וֹ לִבּ֑וֹ וְכֹ֡ל אֲשֶׁר֩ נָדְבָ֨ה רוּח֜וֹ אֹת֗וֹ הֵ֠בִיאוּ אֶת־תְּרוּמַ֨ת יְהוָ֜ה לִמְלֶ֨אכֶת אֹ֤הֶל מוֹעֵד֙ וּלְכָל־עֲבֹ֣דָת֔וֹ וּלְבִגְדֵ֖י הַקֹּֽדֶשׁ׃
(21) And everyone who excelled in ability and everyone whose spirit moved him came, bringing to the LORD his offering for the work of the Tent of Meeting and for all its service and for the sacral vestments.
(א) ויבאו כל איש אשר נשאו לבו על החכמים העושים במלאכה יאמר כן, כי לא מצינו על המתנדבים נשיאות לב, אבל יזכיר בהם נדיבות. (ב) וטעם אשר נשאו לבו, לקרבה אל המלאכה, כי לא היה בהם שלמד את המלאכות האלה ממלמד, או מי שאימן בהן ידיו כלל, אבל מצא בטבעו שידע לעשות כן, ויגבה לבו בדרכי ה' (דה''ב יז ו) לבא לפני משה לאמר לו אני אעשה כל אשר אדני דובר וכבר הזכרתי זה בסדר האחר (לעיל לא ב). והנה אמר שבאו לפני משה כל אשר נשאו לבו לקרבה אל המלאכה, וכל אשר נדבה רוחו אותו הביאו התרומה והנה משה אמר לכולם כי קרא ה' בשם בצלאל ואהליאב (פסוק ל), ואחרי כן קרא להם משה ואל כל חכם לב (להלן לו ב) שיבואו לפניו ונתן להם הנדבה:
(1) Every man whose heart lifted him up (asher nesa’o libo). This expression is used only in connection with the artisans (see for example 36:2), whereas regarding the donors it is written, “every man whose heart impels him (asher yidvenu libo)” (see 25:2). (2) The artisans are described in this way because none of them had studied their crafts formally. Rather they discovered that they were naturally endowed with these gifts and then were “lifted up” spiritually and inspired to come before Moshe to offer their services.
3) What does the word על mean in the phrase "על הנשים" ? See Rashi and Ibn Ezra HaKatzar
(כב) וַיָּבֹ֥אוּ הָאֲנָשִׁ֖ים עַל־הַנָּשִׁ֑ים כֹּ֣ל ׀ נְדִ֣יב לֵ֗ב הֵ֠בִיאוּ חָ֣ח וָנֶ֜זֶם וְטַבַּ֤עַת וְכוּמָז֙ כָּל־כְּלִ֣י זָהָ֔ב וְכָל־אִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר הֵנִ֛יף תְּנוּפַ֥ת זָהָ֖ב לַיהוָֽה׃
(22) Men and women, all whose hearts moved them, all who would make an elevation offering of gold to the LORD, came bringing brooches, earrings, rings, and pendants—gold objects of all kinds.
(א) (על הנשים. עִם הַנָּשִׁים וּסְמוּכִין אֲלֵיהֶן):
(1) על הנשים means with the women and closely following them.
אבן עזרא - הפירוש הקצר פרשת ויקהל
(כב) ויבאו האנשים על הנשים - אחר שבאו הנשים. ויש אומרים על דעת הנשים. והטעם, ברצונם. ויש מפרש על כמו עם, וכמוהו רבים.
4) What message does Rashi derive from the two chief architects of the mishkan? See Rashi
(לד) וּלְהוֹרֹ֖ת נָתַ֣ן בְּלִבּ֑וֹ ה֕וּא וְאָֽהֳלִיאָ֥ב בֶּן־אֲחִיסָמָ֖ךְ לְמַטֵּה־דָֽן׃
(34) and to give directions. He and Oholiab son of Ahisamach of the tribe of Dan
(א) ואהליאב. מִשֵּׁבֶט דָּן מִן הַיְרוּדִין שֶׁבַּשְּׁבָטִים – מִבְּנֵי הַשְּׁפָחוֹת – וְהִשְׁוָהוּ הַמָּקוֹם לִבְצַלְאֵל לִמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן וְהוּא מִגְּדוֹלֵי הַשְּׁבָטִים, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּ' וְלֹא נִכַּר שׁוֹעַ לִפְנֵי דָל (איוב ל"ד):
(1) ואהליאב AND OHOLIAB — he was of the tribe of Dan, of one of the lowest of the tribes, of the sons of the handmaids, and yet the Omnipresent placed him with regard to the work of the Tabernacle on a level with Bezalel although he was a member of one of the noble tribes (Judah)! in order to confirm what Scripture says, (Job 34:19) “He regardeth not the rich more than the poor” (Midrash Tanchuma 2:10:13).