(ט) וַתֵּ֨רֶא שָׂרָ֜ה אֶֽת־בֶּן־הָגָ֧ר הַמִּצְרִ֛ית אֲשֶׁר־יָלְדָ֥ה לְאַבְרָהָ֖ם מְצַחֵֽק׃ (י) וַתֹּ֙אמֶר֙ לְאַבְרָהָ֔ם גָּרֵ֛שׁ הָאָמָ֥ה הַזֹּ֖את וְאֶת־בְּנָ֑הּ כִּ֣י לֹ֤א יִירַשׁ֙ בֶּן־הָאָמָ֣ה הַזֹּ֔את עִם־בְּנִ֖י עִם־יִצְחָֽק׃ (יא) וַיֵּ֧רַע הַדָּבָ֛ר מְאֹ֖ד בְּעֵינֵ֣י אַבְרָהָ֑ם עַ֖ל אוֹדֹ֥ת בְּנֽוֹ׃ (יב) וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים אֶל־אַבְרָהָ֗ם אַל־יֵרַ֤ע בְּעֵינֶ֙יךָ֙ עַל־הַנַּ֣עַר וְעַל־אֲמָתֶ֔ךָ כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר תֹּאמַ֥ר אֵלֶ֛יךָ שָׂרָ֖ה שְׁמַ֣ע בְּקֹלָ֑הּ כִּ֣י בְיִצְחָ֔ק יִקָּרֵ֥א לְךָ֖ זָֽרַע׃ (יג) וְגַ֥ם אֶת־בֶּן־הָאָמָ֖ה לְג֣וֹי אֲשִׂימֶ֑נּוּ כִּ֥י זַרְעֲךָ֖ הֽוּא׃ (יד) וַיַּשְׁכֵּ֣ם אַבְרָהָ֣ם ׀ בַּבֹּ֡קֶר וַיִּֽקַּֽח־לֶחֶם֩ וְחֵ֨מַת מַ֜יִם וַיִּתֵּ֣ן אֶל־הָ֠גָר שָׂ֧ם עַל־שִׁכְמָ֛הּ וְאֶת־הַיֶּ֖לֶד וַֽיְשַׁלְּחֶ֑הָ וַתֵּ֣לֶךְ וַתֵּ֔תַע בְּמִדְבַּ֖ר בְּאֵ֥ר שָֽׁבַע׃ (טו) וַיִּכְל֥וּ הַמַּ֖יִם מִן־הַחֵ֑מֶת וַתַּשְׁלֵ֣ךְ אֶת־הַיֶּ֔לֶד תַּ֖חַת אַחַ֥ד הַשִּׂיחִֽם׃ (טז) וַתֵּלֶךְ֩ וַתֵּ֨שֶׁב לָ֜הּ מִנֶּ֗גֶד הַרְחֵק֙ כִּמְטַחֲוֵ֣י קֶ֔שֶׁת כִּ֣י אָֽמְרָ֔ה אַל־אֶרְאֶ֖ה בְּמ֣וֹת הַיָּ֑לֶד וַתֵּ֣שֶׁב מִנֶּ֔גֶד וַתִּשָּׂ֥א אֶת־קֹלָ֖הּ וַתֵּֽבְךְּ׃ (יז) וַיִּשְׁמַ֣ע אֱלֹהִים֮ אֶת־ק֣וֹל הַנַּעַר֒ וַיִּקְרָא֩ מַלְאַ֨ךְ אֱלֹהִ֤ים ׀ אֶל־הָגָר֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַיֹּ֥אמֶר לָ֖הּ מַה־לָּ֣ךְ הָגָ֑ר אַל־תִּ֣ירְאִ֔י כִּֽי־שָׁמַ֧ע אֱלֹהִ֛ים אֶל־ק֥וֹל הַנַּ֖עַר בַּאֲשֶׁ֥ר הוּא־שָֽׁם׃
(9) And Sarah saw the son of Hagar the Egyptian, whom she had borne unto Abraham, making sport. (10) Wherefore she said unto Abraham: ‘Cast out this bondwoman and her son; for the son of this bondwoman shall not be heir with my son, even with Isaac.’ (11) And the thing was very grievous in Abraham’s sight on account of his son. (12) And God said unto Abraham: ‘Let it not be grievous in thy sight because of the lad, and because of thy bondwoman; in all that Sarah saith unto thee, hearken unto her voice; for in Isaac shall seed be called to thee. (13) And also of the son of the bondwoman will I make a nation, because he is thy seed.’ (14) And Abraham arose up early in the morning, and took bread and a bottle of water, and gave it unto Hagar, putting it on her shoulder, and the child, and sent her away; and she departed, and strayed in the wilderness of Beer-sheba. (15) And the water in the bottle was spent, and she cast the child under one of the shrubs. (16) And she went, and sat her down over against him a good way off, as it were a bow-shot; for she said: ‘Let me not look upon the death of the child.’ And she sat over against him, and lifted up her voice, and wept. (17) And God heard the voice of the lad; and the angel of God called to Hagar out of heaven, and said unto her: ‘What aileth thee, Hagar? fear not; for God hath heard the voice of the lad where he is.
(18) If a man have a stubborn and rebellious son, that will not hearken to the voice of his father, or the voice of his mother, and though they chasten him, will not hearken unto them; (19) then shall his father and his mother lay hold on him, and bring him out unto the elders of his city, and unto the gate of his place; (20) and they shall say unto the elders of his city: ‘This our son is stubborn and rebellious, he doth not hearken to our voice; he is a glutton, and a drunkard.’
(ג) ויסרו אותו. מתרין בו בפני שלשה ומלקין אותו בן סורר ומורה אינו חיב, עד שיגנוב ויאכל תרטימר בשר וישתה חצי לוג יין. שנאמר (פסוק כ) זולל וסבא, ונאמר (משלי כג, כ) אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו. ובן סורר ומורה נהרג על שם סופו, הגיעה תורה לסוף דעתו, סוף שמכלה ממון אביו ומבקש למודו ואינו מוצא, ועומד בפרשת דרכים ומלסטם את הבריות, אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חיב:
They shall chasten him: They must warn him in the presence of three [people, not to steal, nor to eat a certain quantity of meat and drink a certain quantity of wine (see further in Rashi)], and then they must have him flogged [by the court] (San. 71a; see Sifrei). [The Talmud (San. 71a) emends this to read: They must warn him in the presence of two (witnesses) and have him flogged in the presence of three (judges).] The wayward and rebellious son incurs punishment only if he steals [money from his father], consumes [at one meal] a tartemar [a weight equal to half a maneh] of meat, and drinks [at the same meal] half a log of wine, as it is said [referring to him], “a glutton and a guzzler (זוֹלֵל וְסֹבֵא)” (verse 20), and [elsewhere] it says, “Do not be among wine-guzzlers (בְסֹבְאֵי-יָיִן), among gluttonous eaters of meat (בְּזֹלְלֵי-בָשָׂר)” (Prov. 23:20), [which indicates that the term “guzzler” refers to wine and “glutton” refers to meat] (San. 70a, Sifrei). The wayward and rebellious son is executed on account of [what he will become in] the end-the Torah penetrates to his ultimate intentions. Eventually, he will squander his father’s money, seek what he has become accustomed to, not find it, and stand at the crossroads and rob people [killing them, thereby incurring the death penalty. Says the Torah, “Let him die innocent [of such crimes], rather than have him die guilty [of such crimes].” - [San. 72b]
Rabbi Yitzchak said: one is not judged outside of his actual actions, as it says (Gen. 21:17): "for Gd has heard the voice of the lad where he is."
מזרחי שם
לפי מעשיו של עכשו הוא נידון. אבל בן סורר ומורה דאמרינן בסנהדרין (סנהדרין עא ב) שהוא נהרג על שם סופו, היינו מפני שכבר התחיל בדרכים המביאים למעשים הרעים שבסופו
He is judged according to his actions. But the wayward son (as it says in San. 71b) is judged for future actions, this is because he has already begun the actions that lead to evil, therefore; he is judged for the future.
(ב) מה שהקשה מכאן על בן סורר ומורה שהוא נידון על שם סופו, בפרשת כי תצא אפרשנו בס"ד, כתב הרא"ם אבל יש לתמוה למה לא קטרגו עליו מאותן עבירות שבידו, וקטרגו עליו מאותן עבירות שעתיד לעשותם ולא הוא אלא בניו, ותירץ ושמא יש לומר שהאגדה הזאת אתיא אליבא דר"ש (ב"ר פ' נ"ג ט"ו) דפליג עלייהו דר"ע ושאר הדורשין שדרשו קרא דמצחק לגנאי, אבל בעיני נראה שדוחק הוא שנאמר מדרשות חלוקות הן אם לא שהוא מפורש בהדיא שהוא כן, לכן נראה שלא היו יכולין לקטרג עליו ממעשים שבידו כי אין בית דין מענישין אלא מבן כ' שנה ומעלה, ולישמעאל לא היה כי אם י"ז שנה, והא דלא קטרגו ממעשים שבידו על שם העתיד, יש לומר דאמעשים שבידו עכשיו עשה תשובה בסוף ימיו, כמו שפירש"י לקמן בפרשת חיי שרה (כ"ה ט' ד"ה יצחק) גבי ויקברו אותו יצחק וישמעאל ודו"ק נ"ל:
With respect to the question regarding the wayward son who is judged for his future actions, in parshas Ki Seistzei, I will explain (Gd willing), the Mizrachi writes but there is a question why they did not accuse him for the actions he has already committed and instead they accuse him for the sins he will commit in the future, and not him, but rather his children, and one can answer that this follows Rabbi Shimon that says that "metzachek" (regarding Yishmael) is disgraceful. Nevertheless, in my opinion this answer is strained to say that there are contradicting midrashim unless there is express text for such a proposition. Therefore, it seems that we cannot accuse him for his actions since the beis din will not punish individuals under the age of 20 and Yishmael was 17 at the time. Perhaps we can say that for the present actions he did teshuva at the end of his life (see Rashi in Chayei Sarah 25).
Maharsha, Chiddushei Aggados, RH 16b
אלא לפי מעשיו שבאותה שעה כו' שנאמר באשר גו'. מפורש בב"ר כפרש"י דלפי פשוטו הוא יתורא דקרא וע"כ דרשו דכמו דמלת שם מורה על המקום שבא הסיפור ממנו כבר כן הוא מורה כאן על הזמן ההואשאנו קיימין בו יהא נידון ולא על העתיד והא דבן סורר נידון ע"ש סופו עיין תירוצו ברא"ם ועי"ל דבן סורר נידון
ע"ש סופו של עצמו מה שאין כן בישמעאל על שם סופו של בניו לא נידון:
...And with respect to the wayward son who is judged based on his future actions, see the answer of the Mizrachi. One can also say that the wayward son is judged based on the future of his own personal actions, whereas Yishmael should not be judged for the future actions of his children.
Shem miShmuel – Parshat Ki Teitze (תער''א)
ש"ס סנהדרין (פ"ח.) בן סורר ומורה שרצו אביו ואמו למחול לו מוחלין לו. ויש להבין הלוא
אינו נהרג על מה שהמרה נגדם אלא ע"ש סופו שסופו ללסטם את הבריות, א"כ למה תועיל מחילתם. ונראה דהנה יש להתבונן במאמרם ז"ל (שם ע"ב.) הגיעה תורה לסוף דעתו וכו' הלוא כמה רשעים גמורים שעשו כל התועבות שבעולם ולבסוף עשו תשובה, ושמא יהי' זה כמותם, הלוא לא ננעלו דרכי תשובה לפני שום אדם וכמאה"כ (תהלים צ') תשב אנוש עד דכא ודרשו ז"ל (ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א) עד דכדוכה של נפש מקבלין:
אך נראה דהנה איתא במד"ת (פ' האזינו סי' ד') שתשובה מועלת לישראל ולא לעכו"ם. ונראה דמחמת שישראל הם בני אברהם יצחק ויעקב, שהם בעצם נפשות טהורות וטובות רק שבמקרה נתלכלכו בעבירות, אבל כשעושה תשובה שוב מתעוררת בו הנקודה השרשית האחוזה בשלשלת הקודש עד האבות הקדושים ושופעת בו רוח חיים חדשים ממקור ישראל, ובודאי תתמיד תשובתו וישאר נאמן להשי"ת ותורתו, אבל עכו"ם מאחר שנתקלקלו ונכרתה חיותם כענף הנכרת ממקום חיותו שוב אין לו תקנה, ואף כשיעשה תשובה בודאי לא תתמיד ויחזור לסורו. הכלל שכל עצמה של תשובה שמועלת היא מפני ההשתלשלות עד האבות, ממילא זה שהוא סורר ומורה נפסק חיבורו מאביו ואמו ושוב אין לו חיבור בשלשלת הקודש בודאי שלא יעשה תשובה, ואף אם יעשה לא תתמיד ויחזור לסורו, וסופו ללסטם את הבריות, אבל כשאביו ואמו מוחלין לו הנה הוא עדיין נקשר בשלשלת הקודש, שוב אינו נהרג, שיכול להיות שעוד ישוב בתשובה שלימה
המתקבלת כנ"ל:
The gemara (San. 88a) states that a wayward son whose parents forgive him is forgiven (and not put to death). One must understand, is he not killed for his rebellion against them; instead, he is judged for his future actions to steal from other people, so, then, why would the parents' forgiveness matter? Perhaps we should consider the statement (San. 72a) that the Torah looks at his intentions; are there not many perfectly evil individuals who do all of the most abominable acts int he world, but repent in the end? Could he be like them? Do we not say that the "doors to teshuva" are never locked to anybody, as it says (Teh. 90), "you turn man to contrition" and our great Sages expound (Yer. Chagiga 2:1) up to the point where he depressed, he is accepted"?
It appears to me based on a medrash (Tanchuma Haazinu 4) that teshuva works for a Jew and not a gentile. And it seems that since Jews are the children of Abraham, Isaac, and Jacob, they are essentially holy souls and good, but occasionally they are sullied by sins, but when they do teshuva, they awaken their pure and good roots from the holy chain all the way to the patriarchs and they are given the influence of new life from the source of Israel, and through this the teshuva will last and the individual will be true to Hashem and his Torah...The idea is that all of the essence of Teshuva works because it pools from the connection to the prior holy generations. And this is why a wayward son can be judged for the future - because he detaches his connection to his parents and therefore has no connection to this holy line! It is certain then that he will not repent, and he will ultimately steal as well. But when his parents forgive him, the connection to the past generations remains and he is not killed, since he may still do teshuva.
מהר"ל גור אריה דברים כא:יח
ויש לתרץ דלא קשיא מידי, דהא דקאמר ד'אין האדם נידון אלא לפי מעשיו של אותו שעה', היינובדין בית דין של מעלה, לפי שאין ראוי לדון אלא כפי אותו שעה. אבל בית דין של מטה דנין על שם סופו, כדי להצילו מבית דין של מעלה, שהם ידונו אותו כדי שלא ימות בדיניהם חייב. ואין דומה עונש בית דין של מעלהלבית דין של מטה, דבית דין של מטה מכריחין לקיים המצוה (כתובות פו.), ובית דין של מעלה נותנין רשות:
Maharal, Gur Aryeh, Devarim 21:18
One can answer that this is not a contradiction, as when we say "one is not judged except for the actions of the moment," this refers to matters of the Heavenly Court, since it is not suitable to judge outside of that hour. However, the Earthly Court judges based on future actions in order to save [the wayward son] from the Heavenly court, since they will judge him so he will not die culpable under those laws...