טור יורה דעה הלכות אבילות סימן שעה
הלכות אבילות:


מנין לאבלות ז' דכתיב והפכתי חגיכם לאבל מה חג ז' אף אבלות ז'

ומשום דאיכא חג שאינו אלא יום אחד סמכו ליום שמועה רחוקה יום אחד

וכן ל' יום לגיהוץ ולתספורת אסמכוה אקרא

והכל אינו אלא אסמכתא בעלמא שאין אבלות דאורייתא אפי' ביום הראשון

אבל הגאונים כתבו שאבלות יום ראשון דאורייתא

Tur Yoreh Dea'h 375

How do we know that mourning lasts seven days - it is written "I will turn your festivals to mourning" just as a festival is seven days, so is mourning, but because there is a festival which is only one day, they use it to allude to a mourning for a distant rumor... 30 days for gihutz and haircut was insinuated from the text... but none if it has Torah source, even the first day, but the geonim wrote that the first day is from the Torah

טור יורה דעה הלכות אבילות סימן שעו


תנא אין עומדין עליו בשורה ואין אומרים עליו ברכת אבלים עד שיסתום הגולל....

היו רגילין לעמוד שורות שורות זו לפנים מזו אין שורה בפחות מי' ואין פוחתים משבעה מעמדות ומושבות למת

כנגד הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל

ואין עושין מעמד בפחות מעשרה

אין המנחמין רשאין לפתוח עד שיפתח האבל תחלה

והאבל מיסב בראש

וכיון שנענע האבל בראשו שוב אין מנחמין רשאין לישב אצלו

דכיון שהוא אסור בשאלת שלום בזמן שפוטר המנחמין שוחה בראשו כתלמיד השואל לפני רבו ליתן שלום

לכל אומרים שב פירוש אם בא לכבד חבירו ולקום מפניו אומר לו שב חוץ מלאבל ולחולה דמשמע שב באבילות שלך ובחולי שלך

א"ר יהודה מת שאין לו מנחמין באין עשרה בני אדם ויושבים במקומו

...כל אלו הדברים תלויין במנהג לפיכך כל מקום ומקום יעשה כמנהגו

וכתב א"א הרא"ש ז"ל והאידנא לא נהגו לעשות אלא מעמד אחד

בצאתם מן הקבר עושין שורה אחת ואומרים קדיש

ובאשכנז ובצרפת אומרים צידוק הדין ואח"כ אומרים קדיש ומנחמין האבל ומלוין אותו עד ביתו

והרמב"ן כתב המנהג שהיו נוהגין בימי רבותי כך היו קוברין המת וחוזרין למקום סמוך לבית הקברות והוא הנקרא מקום מעמד של בני המשפחה

ומתעכב שם האבל ועומד לצד אחד

והעם מסדרין עצמן לפניו שורות שורות שורה

ראשונה בקרובים ושנייה בחברים ושכינים ושלישית בכל העם

ואין שורה פחותה מי' בני אדם

ואם היו מועטים נעשו כולם שורה אחת

והיו מזכירין שם עניין תחיית המתים כגון האל הגדול ברוב גדלו אדיר וחזק ברוב נוראות מחיה המתים במאמרו

ומבקשים רחמים על המת לומר הוא יזכה פלוני לתחיית המתים ואינו חותם בזו

ומקדישין שם ואומרים בעלמא דהוא עתיד לחדתא עלמא וכו' וזה הוא הנקרא המפטיר בבית עלמין

ואח"כ במקום שנהגו לעשות מעמד ומושב עומד ש"צ ואומר עמדו יקרים עמודו

ועומדין ואומרין ברוך דיין האמת וכיוצא בזה דבר של צידוק הדין בקצרה

ואח"כ חוזר הש"ץ ואומר להם שבו יקרים שבו וכך עושין עד ז' פעמים

ובפעם הז' כשאומר להם עמדו יקרים עמודו עומדין

וכל העם עוברים שורות שורות על הסדר שהושבו ועוברין משמאל האבל

וכל אחד אומר לו תתנחם מן השמים

ומשם הולכין למקום אחר סמוך לזה והוא הנקרא מקום הספדו וסופדין ומקוננין כדרכן

ומשם לרחובה של עיר ומברכים על הכוס ברכה שמסיימין בה בא"י מנחם אבלים

ואם בא לרבות בברכות כנגד שבחו של הקדוש ברוך הוא ולחתום בה בא"י מחיה המתים

וכנגד המנחמין בא"י משלם הגמול וכנגד כל ישראל לחתום ברוך עוצר המגפה הרשות בידו לרבות כפי הענין ולהאריך בשבחו של הקדוש ברוך הוא ובקשת רחמים ממנו:

ואחר כך נכנסין עם האבל לביתו והוא מיסב בראש

ש"צ אומר נשאלו רבנן טעמא ואבל אומר ברוך דיין אמת

וגדולי החכמים מנחמין כל אחד ואחד כפי מה שרואה לדרוש בנחמה

...והיו נוהגין לצאת לבית הקברות כל שבעה להספיד וכשחוזרין לרחובה של עיר מברכים ברכת של רחבה כל שבעה והוא שיש פנים חדשות ומאריכין בשאר הברכות כמו שעושין ביום הראשון

ואם לא יצאו לבית הקברות ובאו פנים חדשות הולכין לביתו של האבל ומברכין ומנחמין אותו בבית

ובדורותינו בטלו מנהגות הללו שלא היה חובה ואפי' הברכות כולן שהיו מברכין רשות הם

אלא כך נוהגין עכשיו נותנין המת בקבר וסותמין גולל הקבר וחולצין מנעל וסנדל ומרחיקין מעט מבית הקברות

ומקדישין יתגדל ויתקדש שמיה רבא בעלמא דהוא עתיד לחדתא ולאחיאה מתיא ולשכללא היכליה ולמפרק חייא ולמבני קרתא דירושלם ולמעקר פולחנא נוכראה דפלחי כוכביא מארעיה ולאתבא פולחנא קדישא דשמיא לאתריה וזיויה ויקריה ושכינתיה בחייכון וביומיכון וכו' תתכלא חרבא וכפנא ומותנא מיננא ומכל עמיה בית ישראל ואמרו אמן וכו'

... נשאל לגאון נוהגין אצלינו כשחוזרין מבית הקברות רוחצין ידיהם קודם כניסתן לבתיהן ויושבין על הדרך מה טעם

השיב אין צריכין לרחוץ ואם נוהגין ורוחצין אין בכך כלום

... ואמר רב האי לא נהגו מעולם לקנח ידיהם בבבל בעפר וכן אנו רואים דמאן דעבד הכי אין בכך כלום

אלא שרי למיעבד

אבל נטילת ידים לבתר הכי ליכא אלא במי שנשאו למטה ע"כ לגאונים

ובמקומות הללו נהגו בכך לקנח בעפר ולתלוש עשב מן המחובר לאחר קדיש ולרחוץ ידיהם במים

והם אומרים שהן רומזין ליצירת האדם... המים והעפר אלו רמז ליצירה ולמיתה והעשב רמז לתחיית המתים כענין שנאמר ויציצו מעיר כעשב הארץ:

English

(ד) עכשיו נוהגים שאחר שנגמר סתימת הקבר מעפר (או לאחר שהפך האבל פניו מן המת) חולצין מנעל וסנדל ומרחיקין מעט מבית הקברות

ואומרים קדיש דהוא עתיד לחדתא עלמא ואחר כך תולשין עפר ותולשין עשבים ומשליכים אחר גוום ורוחצין ידיהם במים:

הגה י"א שיושבים ז"פ מפני שהרוחות מלוות אותו וכל זמן שיושבין בורחין ממנו (מהרי"ל בתשובה כ"ג בשם י"א)

ובמדינות אלו לא נהגו לישב רק ג"פ אחר שרחצו הידים ואומרים כל פעם ויהי נועם וגו' יושב בסתר וגו'

וכשנקבר המת ביום טוב יכולין לישב כך ג"פ כמו בחול (מ"כ בהגהות מנהגים) וה"ה אם נקבר סמוך לשבת עושין כן בשבת

ונהגו להקפיד אם יכנס אדם לבית אחר קודם שירחץ וישב ג"פ ומנהג אבותינו תורה (שם במהרי"ל)

ונמצא במדרשות לומר קדיש על אב... ע"כ נהגו לומר על אב ואם קדיש בתרא י"ב חדש

וכן נהגו להפטיר בנביא ולהתפלל ערבית במוצאי שבתות שהוא הזמן שחוזרין הנשמות לגיהנם

וכשהבן מתפלל ומקדש ברבים פודה אביו ואמו מן הגיהנם (כל בו בשם הגהות)

ונהגו לומר קדיש על האם אע"פ שהאב חי עדיין אינו בידו למחות לבנו שלא יאמר קדיש על אמו (סברת הב"י ע"פ המנהג)

מצוה להתענות ביום שמת אב או אם (ריב"ש וכל בו) .

ג' אחין ואיש נכרי הג' אחין נוטלין ג' קדישין והאחר נוטל קדיש אחד

ונהגו שאם מגיע לאדם יום שמת בו אביו ואמו שאומרים עליהם קדיש יתום לעולם

ומי שיודע להתפלל כל התפלה מתפלל

ואם יש אבלים אחרים נהגו שתוך שבעה לאבלם הם קודמים ואין לו קדיש כלל

תוך ל' יש לו קדיש א'

לאחר ל' כל הקדישין של אותו היום הם שלו

ומונין שבעה ול' מיום הקבורה אע"פ שלא שמע האבל מיד (במהרי"ל)

ואם נכרי הוא כא' מבני העיר לענין קדיש זו הולכים אחר המנהג (אגור בשם מהרי"ל)

ואין מקום לקדיש זו אלא על אב ואם בלבד אבל לא בשאר קרובים (ב"ז)

ואם אין בב"ה אבל על אביו ואמו אומר אותו קדיש מי שאין לו אב ואם בעד כל מתי ישראל

ויש מקומות שנהגו ששאר קרובים אומרים קדיש על קרוביהם כשאין אבלים על אביהם ואמם

ויש מקומות שאפילו יש אבלים על אביהם ואמם אומרים שאר קרובים

אלא שעושים פשרה ביניהם שאין אומרים כל כך קדישים כמו האבלים על אב ואם (מהרי"ק שורש מ"ד)

והולכים בכל זה אחר המנהג ובלבד שיהא מנהג קבוע בעיר

והאבלים אומרים קדיש אפילו בשבת ויו"ט (ב"ז בשם ר"י מקורביי"ל)

אבל לא נהגו להתפלל בשבת ויו"ט (כן הוא בתשובת מהרי"ל) אע"פ שאין איסור בדבר

אבל בימות החול מי שיודע להתפלל יתפלל

ויותר מועיל מקדיש יתום שלא נתקן אלא לקטנים

ומי שאינו יודע להתפלל כל התפלה יתפלל למנצח ובא לציון וכו' (ב"ז)

ונהגו שאין אומרים קדיש ותפלה רק י"א חדשים כדי שלא יעשו אביהם ואמם רשעים כי משפט רשע י"ב חדש

ואם היו אבלים כאן ובאו אח"כ אבלים אחרים השניים יש להם הקדישים והתפלות כל ל' יום מיום הקבורה אע"פ שלא שמעו.

י"א דמומר שנהרג ביד עובדי כוכבים בניו אומרים עליו קדיש (הרד"כ בית י"א ובב"ז) (וע"ל סימן ש"מ :

(4) Nowadays it is customary that after the closing of the grave with earth has been completed, — or after the mourner turned his face from the corpse,16 supra § 375, 2. — they [the mourners] remove [their] shoes and sandals,17 infra § 382 Gloss end. and keep away a short [distance] from the burial grounds18

At least four cubits, for the law is that a corpse takes possession of this distance. Cf. supra § 367, 6. If the interment takes place at night, Ẓidduk ha-Din and Kaddish are not recited at the cemetery. infra § 401, 6 Gloss. and [then] say Kaddish,32 Glos. [viz., 'May His great Name be magnified and sanctified in] the world that He will create anew etc.,'19Tur on the authority of T.H. after which they detach earth20And one says, ‘He remembereth that we are dust’ (Ps. CIII, 14). and pluck grass21An allusion to the resurrection of the dead. One says, ‘And they of the city shall flourish like the grass of the earth’ (Is. XXVI, 19). Kol Bo writes that the grass is plucked together with the earth and thrown above the head, alluding to ‘and threw dust upon their heads toward heaven’ (Job. II, 12). Cf. Y. Sota II, 2(18a); Num. R. IX, 20, where the explanation is advanced why in the case of a woman suspected of faithlessness (סוטה) the Torah (Num. V, 12-31) required water, earth and writing in order to test her. ‘Water’ indicates whence a person comes; ‘earth,’ — whither one goes; ‘writing,’ — before whom one is destined to give an account (v. Aboth III, 1). The same symbolism may be seen here. An additional reason is that it alludes to purification from uncleanness through water, ashes and the hyssop (Num. XIX) — T.H. Grass may be plucked even on Ḥol ha-Moed (the weekday of the Festival). [out of the ground] and cast it behind their back and wash their hands with water.22This has reference only to one who accompanied the corpse to the cemetery and returned after burial, but not to one who merely escorts the bier and returns before burial — A.H. When washing the hands one should say, ‘our hands have not shed this blood, neither have our eyes seen it … Forgive, O Lord, Thy people Israel … So shalt thou put away the innocent blood from the midst of thee’ (Deut. XXI, 7-9) — Tur. The custom to place a glass or vessel containing water in a house of mourning should be abolished, for this is considered a heathen practice. However, a candle or lamp should be lit, for ‘the soul of man is the lamp of the Lord’ (Prov. XX, 27) — A.H. The candle should be lit for the entire seven days of mourning, even when the person died during the Festival in which case mourning rites begin after the Festival, — yet the candle or lamp should be lit forthwith — Naḥlath Shibah. Gloss: Some say that [after burial] they sit down seven times23 supra § 366, n. 1. because the [evil] spirits follow him,24The corpse. and so long as they sit down, they25The evil spirits. flee from him;26MaHaRIL Resp. 23 on the authority of ‘some say’G. and in these countries the custom prevails to sit down only three times after they have washed their hands, and each time [they sit down] they say, 'And let the graciousness of the Lord our God be upon us etc.'27Ps. XC, 17. 'O thou that dwellest in the covert of the most High etc..'28Ibid. XCI, and should be recited seven times as follows: a) until the word כי incl. b) until מלאכיו incl. c) until יצוה incl. d) until לך incl. e) until לשמרך incl. f) until בכל incl. g) until דרכיך incl. — TaZ, ShaK. When the corpse is buried on a Festival, one may six thus three times as on a weekday.29I found this stated in Hag. MinhagimG. Likewise, if one was buried close to [the advent of] the Sabbath, this is done [even] on the Sabbath. It is the adopted practice to be particular with one lest he enter another house before he washes [his hands]30One should not take the burial implements, e.g., the spade or shovel directly from another person’s hands. The same applies to the vessel of water used for washing one’s hands. Those who did not visit the burial grounds for thirty days, say, ‘Blessed be the Lord … who formed you in judgment.’ Siddur. and sits down three times, and the custom of our ancestors is [considered binding] law.31MaHaRIL ibid.G. For the expression ‘the custom of our ancestors is law,’ v. Men. 20b, Tosaf. s.v. נפסל. In the Midrashim32 Glos. it is found that one should recite Keddish32 Glos. for a father.33Kol Bo; RIBaSh on the authority of Tanḥ. (Noaḥ II (Bub.); Sifre; Baḥya (comment. to Shofetim end) on the authority of Mas. Kal. (ed. Coronel pp. 4b, 19b); B.Yos. on the authority of Zohar (Ruth) ; Or Zaru‘a (ed. Jitomir II, 11) on the authority of Tanna debe Eliyahu Rabba — G. Cf. also the following sources: Otiyyoth de R. Akiba s.v. zayin; Tanna debe Eliyahu Zuta XII, XVII; Menorath ha-Maor I, 1, Pt. II, § 1; Menashe b. Israel, Nishmath Ḥayyim II, 27; Test of Abraham a, XIV; San. 104a; Gen. R. § 63; Sefer Ḥasidim (ed. Wiztinetzki) n. 32; J.E. Vol. VII, p. 401-2. All the above references stress the redeeming powers of the Kaddish recited by a son for his father. If one is survived only by daughters, the latter are not permitted to recite the Kaddish in the Synagogue, but they should respond by saying ‘Amen’ when the Kaddish is said in the Synagogue — P.Tesh. Cf. Kol Bo(G) p. 375, n. 33. Therefore, it is the adopted practice to recite the last Kaddish [concluding the services]34The Kaddish recited after עלינו. twelve months for a father and mother.35Thereby the souls of one’s parents are redeemed from the torture of the Gehenna. Cf. ‘Ed. II, 10; R.H. 17a. Likewise, is it common usage [for a mourner] to recite the Haftarah32 Glos. in the Prophets and to lead the services at the evening prayers at the conclusion of the Sabbath, which is the time when the souls [of the departed] return to Gehenna; and when the [mourning] son leads the Services and sanctifies [the name of God] in public, he [thereby] redeems his father and mother from Gehenna.36Kol Bo on the authority of Hag.G. It is the adopted usage to recite Kaddish for one's mother although the father is still living,37If both are living one should not say the mourner’s Kaddish. One may however, say the Kaddish de Rabbanan (scholars’ Kaddish) — P.Tesh. [and the latter] has no right to prevent his son from reciting Kaddish for his mother.38Thus the opinion of B.Yos. in accordance with the accepted custom — G. It is a religious duty to fast on the day that one's father and mother died.39RIBaSh and Kol BoG. Cf. Sheb. 20a and infra § 378, If one finds it difficult to fast, he should contribute money to the poor. Throughout the twelve month period of mourning one should study Mishna (including the Yahrzeit day), for Mishna (משנה) is comprised of the same letters as נשמה (-soul). This has a redeeming influence. [In the case of] three brothers and a stranger40e., one who is not their brother although he is a resident in the community — ShaK. [with respect to the rules of precedence concerning the recital of Kaddish, — the law is that] the three brothers get [priority to recite] three Kaddishim,32 Glos. and the other41The stranger. gets [priority to recite] one Kaddish.42For we guide ourselves with respect to the rules of precedence in accordance with the living and not the dead. Mourners should recite the Kaddish in unison — P.Tesh. It is customary that when the day on which one's father or mother died, arrives, one always recites the mourner's43Lit. ‘orphan’s.’ Kaddish for them. One who knows how to lead the entire Service should do so. However, if there are other mourners [present], it is customary that within the seven days of their mourning [period], they take precedence and he44The one observing the Yahrzeit. has no [priority] rights [regarding] the Kaddish at all; if within [their] thirty [days of mourning], he has [priority rights to recite] one Kaddish;45Some, however, hold that a Yahrzeit takes precedence over one who is within the thirty days of the observance of mourning rites. TaZ. [if] after [their] thirty [days of mourning], — all the Kaddishim of that day belong to him.46The following is a summary of the laws of precedence with respect to the recital of Kaddish based upon ShaK, TaZ and the Later Authorities: a) A resident takes precedence over a stranger; b) It is only the first time a stranger comes to the services that he has a right to lead the service and has priority rights to recite one Kaddish where the resident has similar rights; c) Some adopt the practice that a stranger is on an equal footing with a resident with respect to Kaddish, as long as he is a permanent resident in the city, even if he does not pay taxes; d) One who is within the seven days of his mourning period, whether a resident or a stranger, whether of minority or majority age, takes precedence over the other mourners with respect to all the Kaddishim recited, and even if a Festival arrived at which time the seven or thirty days of mourning become annulled (v. infra § 399), it does not apply to the recital of Kaddish. Furthermore, with respect to Kaddish we do not apply the principle ‘that part of the day is considered as the whole day.’ This means that one is regarded to be within his seven or thirty days with respect to the recital of Kaddish until seven or thirty complete days have passed. As to the observance of mourning rites, the above principle applies (v. infra § 395) ; e) One who is within his thirty days of mourning and one observing Yahrzeit each have a right to recite one Kaddish; f) One who is within his thirty days of mourning takes precedence over one observing Yahrzeit, although the latter has a right to recite one Kaddish (v. however, supra n. 45) ; g) If there are many observing Yahrzeit, the one who is within his thirty days is overridden; h) If there are many observing Yahrzeit and one who is within his seven days of mourning, the latter has a right to one Kaddish and the others cast lots; i) If there are many who are within their thirty days of mourning, one observing Yahrzeit and one within his twelve month period of mourning, the latter is overridden entirely, and all the Kaddishim of that day belong to the one observing Yahrzeit; j) The Kaddish recited after the daily Psalm (שיר של יום) and after the Sabbath Psalm (מזמור שיר ליום השבת) belong to the mourners. In general, the laws of precedence have no fundamental basis in Jewish Law, and nowadays all recite the KaddishA.H. The seven and thirty [days of mourning] are counted from the day of burial, even if [the mourner] had not heard [the death report] forthwith.47MaHaRIL — G. Whether a stranger is regarded as one of the townspeople with respect to this Kaddish, we follow the accepted practice.48Agur on the authority of MaHaRILG. This [above-mentioned] Kaddish applies49Lit. ‘there is no place … but.’ only [where it is recited] for a father and mother alone, but not [in the case of] other near-of-kin.50Benjamin Ze’ebG. If there is no one present in the Synagogue who is in mourning for one's father or mother, that Kaddish51e., the mourner’s Kaddish. may be recited by one who has no father and mother on behalf of all the dead of Israel.52Ibid.G. There are localities where it is customary that other [surviving] near-of-kin recite Kaddish for their relations where [the latter leave] no parental mourners; and there are localities where even if there are parental mourners, the other [surviving] near-of-kin [may also] recite [the Kaddish], only that they [the latter] make a mutual agreement not to recite as many Kaddishim as would the mourners for a father and mother [proper].53MaHaRIK, Rt. 44 — G. In this entire [matter] we follow the accepted custom, provided the custom is fixed in the [particular] city. The mourners recite Kaddish even on the Sabbath and Festivals,54Benjamin Ze’eb on the authority of RI of CorbeilG. One who suffered a bereavement on the Sabbath or Festival at which time it was impossible to bury the corpse, may recite the Kaddish on the Sabbath or the Festival, even before the corpse is interred. This ruling, however, does not apply to a weekday, for then he is an Onen and is exempt from Tefillah etc. (v. supra § 341) — TaZ. however, ShaK in Nek. ha-Kesef and also Ḥid. ha-Gershuni who oppose TaZ. but it is not customary for them to lead the services on the Sabbath and Festivals,55Thus in MaHaRIL Resp.G. This applies likewise to a day on which Hallel is recited, unless there is no one available to lead the services or if one is a permanent Congregational reader of prayers. On Rosh Ḥodesh and Ḥol ha-Moed in the evening, the mourner may lead the services, but not at the morning service — A.H. although there exists no prohibition against [this] matter. However, during the weekdays, whoever knows how to lead the Services, should do so, and [this] is [even] more efficacious than [reciting] the mourner's43Lit. ‘orphan’s.’ Kaddish, which was instituted [originally] only for minors.56The fundamental Kaddishim are those recited during the services. Those recited at the conclusion of the service, e.g., the Kaddish said after עלינו or the daily Psalm שיר של יום were instituted only for minors. Hence, it is most important for one to lead the services and be afforded the opportunity to recite the Kaddishim during the service. Many people err in this and are under the impression that the Kaddish recited at the conclusion of the services is fundamental — A.H. And one who knows not how to lead the entire Service, should lead the Service [at least] from [the section beginning with] 'For the chief musician etc.,'57Ps. 'And a redeemer shall come to Zion etc.'58ובא לציון. This Kaddish is more efficacious than the one concluding the service. Benjamin Ze’ebG. Should the mourner happen to lead the services in another Synagogue where the version (נוסח) of the service ritual differs from that of his own Svnagogue (e.g., if his custom is to pray in the Ashkenazic version and he comes to a Sephardic Synagogue or vice versa), — he is permitted to change to the service ritual of the Synagogue he happens to be in — Kol Bo(G). It is the adopted custom to recite Kaddish and lead the Services only for eleven months59Less one day, even if it is a leap year. All the Kaddishim of that day belong to him. However, one observing Yahrzeit on that day has a right to one Kaddish. so that [children] should not consider their father and mother wicked, for the judgment of a wicked person [in Gehenna lasts] twelve months.60One whose father was a wicked person should recite Kaddish for twelve months. If there were mourners present here,61e., at the Synagogue services. and later other mourners came, — the latter have [priority with respect to] the Kaddish and [leading] the Services throughout the thirty days [of their mourning] from the day of burial, although [the latter] did not hear [the death report until later].62e., they were not present at the death or burial. Some say that [in the case of] an apostate Jew who was murdered by heathens, [the law is that] his children recite Kaddish for him.63RaDaK and Benjamin Ze’eb and cf supra § 340, 5 — G. The reason is that having been murdered his sins are forgiven.

טור יורה דעה הלכות אבילות סימן שעח


אבל אסור לאכול משלו בסעודה הראשונה אבל בשנייה מותר אפילו ביום ראשון

ומצוה על שכיניו שיאכילוהו משלהם כדי שלא יאכל משלו

ויכול אחד להאכיל לחבירו בימי אבלו והוא יחזור ג"כ ויאכילנו בימי אבלו ובלבד שלא יתנו תחילה

אשה שאירעה אבל אין לאנשים להברותה

כתב הרמב"ם אבל ודאי גם אסורה לאכול סעודה ראשונה משלה ונשים מברות אותה ואם יש לה בנים אפי' קטנים יכולים אנשים להברותה

רצה האבל שלא לקבל ההבראה שלא רצה לאכול אותו היום הרשות בידו... תניא מרביצים ומכבדין בבית האבל ומדיחין קערות כוסות וצלוחיות וקיתוניות

ואין מביאים שם לא בשמים ולא מוגמר אבל מביאין אותם)בבית שמת שם ואין מברכין עליה

ואין אומרים שמועה ואגדה בבית האבל אלא יושבין ודומין

תניא בראשונה היו מוליכין לבית האבל עשירים בקלתות של כסף וזהב ושותין בזכוכית לבנה ועניים בסלים של נסרים ושותין בזכוכית צבועה והיו עניים מתביישין התקינו שיהיו עושים לכל בשוה

תניא י' כוסות התקינו בבית האבל ג' לפני סעודה וג' תוך הסעודה וד' לאחר הסעודה הוסיפו עליהם עוד ד' התחילו שותים ומשתכרים החזירו הדבר ליושנו ופי' רבינו שלמה לעשרה

והרמב"ן פי' ליושנו שלא ישתו אלא לתוך הסעודה דיין לאחר הסעודה משכר וכן עמא דבר

תניא ויזד יעקב נזיד אותו היום נפטר אברהם אבינו ועשה יעקב תבשיל של עדשים להברות את אביו מאי שנא עדשים מה עדשה זה גלגל אף אבילות גלגל החוזר בעולם

א"ד מה עדשה אין לו פה אף אבל אין לו פה מאי בינייהו איכא בינייהו לנחם בביצים שאין לו פה ואינו גלגל

כתב הרי"ץ גיאת תניא באבל רבתי (עיין ס"פ י"ד) מקום שנהגו לנחם אבלים בביצים ועדשים מאכילין מקום שנהגו לנחם בבשר ויין מאכילין...

English

טור יורה דעה הלכות אבילות סימן שפ
א)אלו דברים שהאבל אסור בהם במלאכה ברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה ואסור לקרות בתורה ואסור בשאילת שלום ובכביסה וחייב בעטיפת הראש ובכפיית המטה כל שבעה ואסור להניח תפילין ביום הראשון ואסור בגיהוץ ובתספורת ושמחה ואיחוי הקרע כל ל' יום וכולם אסמכוה אקרא ב)מלאכה דתניא אבל כל ג' ימים הראשונים אסור במלאכה אפילו עני המתפרנס מן הצדקה מכאן ואילך אם הוא עני ואין לו מה יאכל עושה בצנעא בתוך ביתו ג)ואשה טווה בפלך בתוך ביתה פירוש אין מתירין לה אלא מלאכה של צנעא ושל עראי כגון להיות טווה בפלך בתוך ביתה ואם אינה מספקת בזה ד)עושה אומנות שלה בצנעא תוך ביתה אבל אמרו חכמים תבא מארה לשכניו שהצריכוהו לכך ואפילו דבר המותר בח"ה כגון דבר האבד אסור לאבל לעשותו בין הוא בין עבדיו ושפחותיו ובניו ובנותיו אפילו ד*)אם הם גדולים אם סמוכין על שלחנו וכשם שהוא אסור במלאכה ד**)כך אחרים אסורין לעשות מלאכתו(ב) ומיהו דבר האבד מותר לעשותו ע"י אחרים כגון היו ה*)זיתיו להפוך ובורו של יין ה**)לגוף ופשתנו להעלות לו מן המשרה שכל אלו נפסדים אם לא יעשום מיד מותר שיעשנו ע"י אחרים מרביצין לו שדהו משהגיע עונת מים שלו ופי' הרמב"ן דהך השקאה מיירי בהשקאה מועטת שעושין לשדה הלבן קודם זריעה לזורעה מיד בזמנה ודבר האבד הוא שאם אין מרביצין אותה בעונתה באין ימות הגשמים ושוב אינה נזרעת בשנה זו אבל אם היא זרועה אסור להשקותה אא"כ הוא בית השלחין והיינו דקתני מרביצין ולשון ריבוץ משמע דבר מועט כגון ריבוץ הבית ורש"י פירש השקאה מועטת לירקות ור' יצחק פירש דאיירי אפילו שדה זרועה לא משום פסידא דזרעים דלא שרינן להשקות אלא בית השלחין אלא משום פסידא דמיא שהמים חלוקין לבני הבקעה לכל אחד יומו ואם הגיע עונת מים בזמן אבלו ולא ישקו לו שדהו עתה הוי פסידא דלא הדר ר' יהודה אומר אף זורעין לו ו)שדה נירה ו*)ושדה העומדת לפשתן ו**)ורבנן פליגי עליה ופסק הרמב"ן כר' יהודה ורב אלפס פסק כרבנן ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל ואם אין שם אחרים שיעשו לו כל אלו דברים האבודים קאמר רשב"ג שיעשה הוא בעצמו ופסק רב אלפס דלא כוותיה וכ"כ הרמב"ם והראב"ד והרמב"ן פסק כרשב"ג ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל ואם האבל ספר ז)או בלן לרבים והגיע הרגל קאמר רשב"ג שמותר לו לעשות כיון שהוא צורך רבים ופסק הראב"ד כמותו אבל רי"ף לא פסק כן(ד) וכן הוא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל וכיון דדבר האבד מותר לאבל ע"י אחרים כל דבר האבד מותר אפילו דבר האסור במועד משום טירחא ואפילו הוא מעשה אומן דדוקא במועד אסרו דברים של טורח משום כבוד המועד אבל באבל שעושה ע"י אחרים מאי איכפת לן בטירחא דאחרים הילכך משקין לו בית השלחין אפי' ממי גשמים ח)וממי קילון ועושין לו ט)עוגיאות לגפנים י)ואמה לכתחילה וחופרין לו בורות שיחין ומערות אם צריך להם ובונין לו הפרצה כדרכן וזופתים לו חביותיו ומכניסין לו פירותיו מפני הגנבים ופרקמטיא שלו בדבר האבד שאם לא ימכור יפסיד מהקרן נמכרת לו ע"י אחרים אבל אם אינו מפסיד מהקרן אלא שאם ימכרנה עתה ירויח בה יותר משאם ימכרנה אח"כ אסורים למוכרה לו ומכל מקום אם השיירות באות עתה בימי אבלו ואינו מצוי שיבואו אחר כך וחושש שיזולו הסחורות אם אינן נמכרות עתה אחרים מוכרים להן בשבילו ואצ"ל דשרי אם חושש שמא יפסיד מהקרן שלו אבל לענין לקנות מן השיירות כדי שיקנה בזול בזה חילק הרמב"ן אם א"צ מהדבר אלא להשתכר בו אסור ליקח אף על פי שהריוח ניכר שלוקח בזול מהשיירא אבל אם צריך לעבדים ולשפחות בהמה כסות וכלים לצרכו ודעתו ודאי ליקח אותם ונזדמן לו עתה מי שמוכר בזול והדבר ידוע שלא יזדמן לו אח"כ כמו שיירא זו דבר האבד הוא וכהפסד גמור הוא ודומה לסחורה שיוזלה אח"כ ושרי וא"א הרא"ש ז"ל לא חילק בשיירא בין לקנות מהם או למכור להם אלא שרי בכל ענין בכל דבר ובענין הלואה לעכו"ם ברבית בימי אבלו אסר הרמב"ן אפילו ע"י אחרים ור"ת התירו אפי' בחול המועד יא)א"כ מותר באבל על ידי אחרים ור"י כתב כיון שר"ת היה מתיר ורבים נוהגין בו היתר אין בידי לאסור והמחמיר תע"ב וא"א הרא"ש ז"ל כתב באשכנז הירא דבר ה' נוהגין איסור בהלואת רבית לעובדי כוכבים בחול המועד ואני התרתי בביתי להלוות לעכו"ם שרגילין תמיד להלוות בביתי שאם לא ילוו להם ילכו לבתים אחרים וילוו להם וירגילם לבא אצלם ואיכא פסידא ע"כ א"כ בכהאי גוונא שרי באבל ע"י אחרים ואם מסיק זוזי באיניש אחריני והאידנא משכח להו ובתר הכי לא משכח להו שרי לשדורי עלייהו יב)ומכאן הורו הגאונים שאם יש לו לאבל דין על אדם אינו תובע כל ז' ואם הוא דבר האבד כגון שבקש לילך למדינת הים או שעדיו חולים עושה מורשה ודן עמו וכל דברים שהתירו במועד משום צורך המועד כולן אסורין באבל אפי' ע"י אחרים יג)אפילו אין לו מה יאכל אלא עני ממש יג*)שאין לו במה שיתפרנס עושה משלישי ואילך אפילו ע"י עצמו בצנעא בתוך ביתו אבל ששדהו ביד אחרים יד)באריסות או בחכירות או בקבלנות הרי אלו עובדין כדרכו בימי האבל של בעל השדה ואפילו נשלם זמן חכירותם קודם האבל ונשארו בשדה כמו טו)שהיו ואם האבל הוא אריס בשדה של אחר לא יעבוד הוא בעצמו אבל ע"י אחרים מותר ואם יש לאבל חמור או ספינה ביד אחר(ו) טז)מוחכר או מושכר ה"ז לא יעשה בימי אבלו של בעל החמור והספינה אם לא ששכרו קודם שהתחיל האבלות ועדיין לא כלה הזמן יז)אבל כלה הזמן ואפילו שכרו כבר ממנו לחדש או לשבוע כפי הרגילות אסור כיון שכלה הזמן וכתב הרמב"ן אם היה החמור והספינה ביד אחרים למחצה לשליש ולרביע יח)דשרי כמו היה מוחכרין ויש שאוסרין שלא התירו אריסות אלא בקרקע דלאריסא קיימא אבל כלים ובהמה לא משום דלעולם נקראין על שם הבעלים ואם האבל בעצמו הוא מוחכר א] יט)או מושכר אצל אחר לא יעשה מלאכה בימי אבלו ואם יש שכיר יום שעובד שדהו אפילו בעיר אחרת לא יעשה כ)היתה מלאכת אחרים בידו בדבר תלוש כגון לארוג בין בקבלנות בין שלא בקבלנות לא יעשה היתה מלאכתו ביד אחרים בקבלנות בדבר תלוש בביתו לא יעשו כ*)בבית אחרים יעשו היה לו בנין בית ביד אחרים בקבלנות בחול או בחולו של מועד לא יעשו כא)אפילו הוא חוץ לתחום העיר ואם אלו הקבלנים נכרים מותרים לבנות בשבת ויו"ט שחלו בימי האבל אם הוא חוץ לתחום העיר ואין עיר אחרת בתחום של הבית וכתב הרמב"ן דה"ה נמי אם קבלו לחרוש ולזרוע שדהו שהדין כמו בקבלנות של בנין בית שהוא אסור בחול כיון שהוא לבדו אוכל הפירות נקרא הכל על שמו וי"א כיון שהנכרי לבדו נראה בשדהו חורש וזורע אינו נקרא על שמו ושרי וכ"כ הראב"ד וא"א הרא"ש ז"ל הביא דבריו ב' אחים או ב' שותפים חנוונין שאירע אבל באחד מהם הרי אלו נועלין חנותן שלא יעשה השותף בפרהסיא אבל יכול לעשות בצנעא בתוך ביתו אפי' בעסק השותפות ואם האבל אדם חשוב והשותפות נקרא על שמו שאפילו אם יעשוהו בצנעא בתוך ביתו ידוע שיש לאבל חלק בו אסור לשני לעשות אפילו בתוך ביתו תניא כיבוד הבית הדחת כוסות והצעת המטות אין בה משום מלאכה לאבל ב]תניא אבל ההולך ממקום למקום אם יכול למעט בעסקיו ימעט פירוש שלא יקנה וימכור אלא מעט ואם לאו כב)יגלגל עמהם פי' יקנה לצורך הדרך דברים שיש בהם חיי נפש על כל המתים רצה ממעט בעסק רצה אינו ממעט ועל אביו ואמו ימעט בעסקיו ואפילו בדברים המותרים ירושלמי על כל המתים אסור לילך בסחורה עד ל' יום באביו ואמו עד שיגערו בו חביריו ויאמרו לו לך עמנו פי' בהולכין לסחורה למרחוק איירי ואיכא פירסום גדול ודומה לשמחה שהולך בשיירא גדולה אבל שאר כל משא ומתן מותר לאחר שבעת הימים:

English

טור יורה דעה הלכות אבילות סימן שפא
א] א)רחיצה כיצד אסור לרחוץ כל גופו בין בחמין בין בצונן פניו ידיו ורגליו בחמין אסור בצונן מותר ולסוך אפי' כל שהו אסור ודוקא שמכוין לתענוג אבל אם הוא מלוכלך בטיט וצואה ורוצה להעבירו רוחץ להעבירו או שסך להעביר הזוהמא או לרפואה כגון שיש לו חטטין בראשו מותר לפיכך יולדת אבלה שצריכה לרחוץ מותר לרחוץ(א) ב)מאן דאית ערבוביא ברישיה מותר לחוף ראשו בחמין דלא גרע מאסטניס שמותר לרחוץ אפילו כל גופו גרסינן בפרק היה קורא (טז ב) רבן גמליאל היה רוחץ בלילה הראשון שמתה אשתו משום דאמר אסטניס אני ב] ג)קסבר אנינות לילה דרבנן ובמקום אסטניס לא גזרו כתב רב האי דלא קי"ל כר"ג דאמר אנינות לילה דרבנן ורב אלפס פסק כמותו ג] ד)וכתב עוד רב האי לאו כל דאמר אסטניס אני שומעין לו אבל ודאי אי מגליא מילתא מעיקרא דאית ביה האי מילתא ואם אינו רוחץ בא לידי סכנה רוחץ ה)דדמי לסכנה ורפואה משום דאסטניס כחולה גדול הוא ממדה זו ולא כל מי שנוהג בשרו בנקיות אסטניס הוא אלא מי שבא לידי סכנה אם אינו רוחץ ע"כ כתב הרמב"ן מה שכתב שלא כל מי שאומר אסטניס אני ומתנהג בנקיות מתירין לו יפה כיון אבל מה שכתב שאם אינו רוחץ בא לידי סכנה לאו סכנה ממש אלא מצטער הרבה ובא לידי מיחוש בכך ירושלמי מקום שנהגו לרחוץ אחר המטה מרחיצין א"ר יוסי בר בון מי שמתירין ברחיצה עשה אותו כאכילה ושתייה וכתב הרמב"ן יראה מכאן שהיו נוהגים במקצת מקומות שהקרובים המברין האבל היו מרחיצים אותו קודם הבראה לפי שעשו אותו כאכילה ושתייה שצריכה להם הרבה מפני שצריכין להעביר מהם הזוהמא והיו מתירין זו הרחיצה ראשונה ואח"כ היו נוהגין איסור ברחיצה כל שבעה הילכך אי איכא דוכתא דנהיגי ברחיצה זו אין ממחין בידם מי שתכפוהו אבליו שארעו שני אבלות זה אחר זה מותר לרחוץ כל גופו בצונן נדה שנזדמנה זמן טבילתה בימי אבלה לדעת הגאונים שפוסקים טבילה בזמנה מצוה טובלת אבל שלא בזמן טבילתה אינה טובלת ד]ור"ת כתב דלא קי"ל טבילה בזמנה מצוה ולפי זה אינה טובלת אפי' אם זמנה בימי אבלה וי"א דאפי' אם אין טבילה בזמנה מצוה טובלת אשה לא תכחול ולא תפרכס בימי אבלה ו)שכל אלו אסורים ברחיצה /כרחיצה/ ואשת איש אינה אסורה אלא תוך ז' אבל אחר ז' מותרת בכל כדי שלא תתגנה על בעלה וכלה שאירעה אבל תוך ל' יום לחופתה מותרת להתקשט אפי' תוך ז' בוגרת כיון שעומדת לינשא מותרת בכיחול ופירכוס אבל אסורה ברחיצת חמין כל גופה ונערה אסורה אפילו בכיחול ופירכוס:

English

טור יורה דעה הלכות אבילות סימן שפב
א)אבל אסור בנעילת סנדל ב)ודוקא בשל עור אבל באנפליא של בגד ושל גמי ב*)ושל שעם מותר וכן בשל עץ שאין מנעל אלא של עור ואם הוא של עץ ומחופה עור אסור וחיה מותרת לנעול כל ל' יום וכל אדם מותר לנעול מחמת סכנת עקרב:
תניא אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך מותרין בנעילת סנדל ב**)וכשיגיעו לעיר חולצין הא דאמרינן על כל המתים רצה חולץ רצה אינו חולץ על אביו ואמו חולץ כ' הר"מ מרוטנבורג י"מ חליצת מנעל לילך יחף לבית הקברות וכן צוה ר"י בר יהודה לילך יחף לבית הקברות ולחזור כשמתה אמו ג)וכתב א"א הרא"ש על ההליכה תמהתי כי לא נסתם עדיין הגולל ולא חל עליו דין אבלות:

English

טור יורה דעה הלכות אבילות סימן שפג
א)אבל אסור בתשמיש המטה ב)ותניא באבל רבתי אבל בתשמיש המטה אסור מעשה באחד ששמש מטתו בימי אבלו ושמטו חזירים את גווייתו וא"ר יוחנן אבל ששמש מטתו חייב מיתה וכתב הראב"ד אבל בשאר דבר קורבה מותר אפי' במזיגת הכוס והצעת המטה והרחצת פניו ידיו ורגליו ג)בין באבילות דידיה בין באבילות דידה א] ד)וכ"ש שמותרת לאכול עמו בקערה ובפ"ק דכתובות משמע שמותרת לישן עמו במטה והדעת מכרעת שע"י דבר חוצץ בינו לבינה קאמר ה)ומיהו משום לך לך אמרין נזירא מיבעי ליה לרחוקי שלא לישן עמה במטה כלל ע"כ ור"י ן' גיאת פי' שמותרין לישן במטה אחת ודוקא כל אחד בבגדו אבל בלא בגדים אסורים אפילו אם סינר מפסיק ביניהם אפי' בשבת ורגל ודוקא באבלות דעלמא אבל אם מת אביו של חתן או אמה של כלה שמכניסין המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש ונותנין ז' ימי המשתה ואח"כ ז' ימי אבילות ו)אסורין להתייחד כל י"ד הימים כדפרישית לעיל בדין מי שמתו מוטל לפניו ז)אבל אם כנס לחופה והתחילו ימי המשתה שלו ואח"כ מת לו מת מותר ליחד עמה כמו בשאר אבילות והוא שבעל אבל אם לא בעל לעולם אסור להתייחד עמה בין בחול בין בשבת וכתב הראב"ד ח)דמי שארעו אבל ברגל שאסור להתייחד עם אשתו ט)והרמב"ן התיר ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל:

English