ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה קע
והמצוה הק"ע היא שצונו לשמוע קול שופר ביום ראשון מתשרי והוא אמרו יתעלה בו (פינחס כט) יום תרועה יהיה לכם. וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת ראש השנה (יו א, כו - ל א, לב -לד ב). והיא אין הנשים חייבות בה (קדושין לג ב ר"ה ל א):
(א) מצות עשה של תורה לשמוע תרועת השופר בראש השנה שנאמר יום תרועה יהיה לכם. ושופר שתוקעין בו בין בראש השנה בין ביובל הוא קרן הכבשים הכפוף. וכל השופרות פסולין חוץ מקרן הכבש. ואף על פי שלא נתפרש בתורה תרועה בשופר בראש השנה הרי הוא אומר ביובל והעברת שופר וכו' תעבירו שופר. ומפי השמועה למדו מה תרועת יובל בשופר אף תרועת ראש השנה בשופר.
שו״ת הרמב״ם
השאלה הכ"ד שאלה מה ההבדל בין לשמוע קול שופר ובין על תקיעת שופר?
התשובה ההבדל ביניהם גדול מאד.
וזה שהמצוה המחוייבת אינה התקיעה, אלא שמיעת התקיעה, והיוצא מזה, שאלו היתה המצוה המחוייבת היא התקיעה, היה חייב כל אדם ואדם מן הזכרים לתקוע, כמו שחייב כל אדם ואדם לישב בסוכה וליטול לולב, והשומע, שלא תקע, לא היה יוצא ידי חובתו, והיה גם כן התוקע, שלא שמע, יוצא ידי חובתו, כגון אם סתם אזניו תכלית הסתימה ותקע, היה יוצא, משום שתקע.
ואין הדבר כן, אלא המצוה היא השמיעה, לא התקיעה, ואין אנו תוקעין, אלא כדי לשמוע, כמו שהמצוה היא ישיבת הסוכה, לא עשייתה, ואין אנו עושין, אלא כדי לישב, ולכן נברך לישב ולא נברך לעשות, ונברך לשמוע קול שופר, ולא נברך על תקיעת שופר.
(י) המנהג הפשוט בסדר התקיעות של ראש השנה בצבור כך הוא. אחר שקוראין בתורה ומחזירין הספר למקומו יושבין כל העם ואחד עומד ומברך ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו לשמוע קול שופר וכל העם עונין אמן. וחוזר ומברך שהחיינו וכל העם עונין אחריו אמן. ותוקע שלשים תקיעות שאמרנו מפני הספק על הסדר. ואומרים קדיש ועומדין ומתפללין תפלת מוסף. ואחר שגומר שליח צבור ברכה רביעית שהיא מלכיות תוקע תקיעה שלשה שברים תרועה תקיעה פעם אחת. ומברך ברכה חמישית שהוא זכרונות. ואחר שגומרה תוקע תקיעה שלשה שברים ותקיעה. ומברך ברכה ששית שהיא שופרות. ואחר שגומרה תוקע תקיעה תרועה ותקיעה פעם אחת וגומר התפלה.
ספר החינוך מצוה תה
שנצטוינו לשמוע קול שופר ביום ראשון של תשרי שהוא ראש השנה
ספר מצוות גדול עשין סימן מב
מצות עשה לתקוע בשופר בראש השנה שנאמר (במדבר כט, א) יום תרועה יהיה לכם.
כי מברך [מברך] על תקיעת שופר ושהחיינו
(ב) קֹדֶם שֶׁיִּתְקַע יְבָרֵךְ: לִשְׁמֹעַ קוֹל שׁוֹפָר, וִיבָרֵךְ: שֶׁהֶחֱיָנוּ; הַגָּה: וְאֵין חִלּוּק בֵּין אִם יְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ, אוֹ שֶׁכְּבָר יָצָא וּמְבָרֵךְ לְהוֹצִיא אֲחֵרִים, אֲפִלּוּ הָכֵי מְבָרֵךְ הַתּוֹקֵעַ שְׁתֵּי בְּרָכוֹת הַנִּזְכָּרוֹת (בֵּית יוֹסֵף וּתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן); וְיִתְקַע תַּשְׁרַ''ת ג' פְּעָמִים, וְתַשַׁ''ת ג' פְּעָמִים, וְתַרַ''ת ג' פְּעָמִים; הַגָּה: וְטוֹב לִתְקֹעַ בְּצַד יָמִין, אִם אֶפְשָׁר לִתְקֹעַ בְּכָךְ (מִנְהָגִים), וְכֵן יַהֲפֹךְ הַשּׁוֹפָר לְמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: עָלָה אֱלֹקִים בִּתְרוּעָה (תְּהִלִּים מז, ו') (רוֹקֵחַ וּמַהֲרִי''ל).
(2) 2 Before one blows one makes the blessing "to hear the sound of the shofar" and makes the blessing "shehecheyanu." Rema: And there is no distinction between blessing for oneself or if one has already fulfilled [the obligation of blessing] and blesses to fulfill the obligation of others. Either way, the one blowing makes the two aforementioned blessings (based on Beit Yosef and Trumat HaDeshen). And one blows Tekiyah Shevarim Truah Tekiyah three times; and Tekiyah Shevarim Tekiyah three times; and Tekiyah Truah Tekiyah three times. Rema: And it's best to blow on the left side if possible to blow this way (Minhagim). And also to direct the shofar upwards as it is said "Raise up G-d with the shofar" (Rokeach and Maharil).
רא"ש מסכת ראש השנה פרק ד
ור"ת כתב שיש לברך על תקיעת שופר משום דעשייתה היא גמר מצותה. וראבי"ה הביא הירושלמי תוקע שופר צריך לברך אקב"ו לשמוע בקול שופר ושהחיינו ואח"כ תוקעין. וכן כתב בה"ג הא דמברכים לשמוע בקול שופר ולא מברכים לתקוע בשופר או על תקיעת שופר כמו על מקרא מגילה משום דבשמיעת קול שופר הוא יוצא ולא בתקיעת שופר. כדתנן (לעיל דף כז ב) התוקע לתוך הבור וכו' ופעמים שהתוקע בעצמו לא יצא כגון שהיה עומד על שפת הבור והכניס פיו לתוך הבור ותקע:
בית הבחירה למאירי מסכת ראש השנה דף לה עמוד א
כתבו הגאונים שזה שמברך על השופר מברך לשמוע קול שופר ואין מברך לתקוע בשופר או להריע בשופר מפני שלשונות אלו לא היו כוללים אלא ענין אחד או תקיעה או תרועה ותפשו לשון לשמוע שכולל את הכל מפני שאין מברכין בעל מפני שהמצוה נמשכת לאותן שעל סדר ברכות ואין נעשות בבת אחת כמגלה ולולב.
משנה ברורה סימן תקפה
(ד) יברך לשמוע וכו' - ר"ל שלא יאמר לתקוע בשופר [ט] דלאו בתקיעה תליא מילתא אלא בשמיעה שהרי התוקע ולא שמע קול שופר לא יצא כמו שנתבאר בסימן תקפ"ז ע"ש ולא יאמר בקול דמשמע לעשות רצונו [י] ובדיעבד אם בירך לתקוע בשופר או על תקיעת שופר [יא] או לשמוע בקול שופר [יב] יצא. אם נטלו השופר באמצע התקיעות [יג] והביאו לו שופר אחר א"צ לברך אבל בין ברכה לתחילת התקיעות צריך לברך:
(ג) שופר של עכו"ם אין תוקעין בו לכתחלה ואם תקע יצא. ושל עיר הנדחת אם תקע בו לא יצא. שופר הגזול שתקע בו יצא שאין המצוה אלא בשמיעת הקול אע"פ שלא נגע בו ולא הגביהו השומע יצא ואין בקול דין גזל. וכן שופר של עולה לא יתקע בו ואם תקע יצא שאין בקול דין מעילה. ואם תאמר והלא נהנה בשמיעת הקול מצות לא ליהנות ניתנו. לפיכך המודר הנייה משופר מותר לתקוע בו תקיעה של מצוה.
הגהות אשרי מסכת ראש השנה פרק ד
שופר הגזול פסול ומפרש בירושלמי כגון שגזל שופר משופה הוא דאסור אבל גזל קרן ושיפהו דמים הוא חייב לו וכשר.
רא"ש מסכת ראש השנה פרק ד
ור"י גיאות ז"ל כתב ולא עוד אלא אפי' הקהל צריכין ליזהר שלא להסיח שאין זה מברך לתקוע אלא לשמוע בקול שופר
הגהות מיימוניות הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ג
עוד כתב ר"ש שכשם שאין לתוקע להסיח בינתים כך אין לשומעין להסיח הואיל והתוקע הוא שלוחן ומוציאן ושלוחו של אדם כמותו וכאילו השומע עצמו תוקע, ע"כ:
מטה אפרים תקפה:י
יש שם מי שיתקע בטוב, אע״פ שהוא יכול לתקוע ג"כ אין מצ' מוטלת עליו שיתקע לעצמו לצאת ידי חובתו, אלא כשר הדבר לצאת מתקיעת האחר, ואי בזה משו מצ' בו יותר מבשלוחו, כי עיקר המצ' בשמיעת התקיעה, ואין חילוק בי ן שמיעת תקיעת עצמו או אחר
והמתעסק לא יצא והשומע מן המתעסק לא יצא:
:שפת אמת ר"ה כט
אבל עיקר התירוץ הוא דצריכי לשמוע קול שופר שנעשה בו מצוה, והיא תרועה שחייבו התורה, ואם היה התוקע מי שאינו בר חיובא הוי שומע קול קרן בעלמא
(אגרות הגרי"ד הלוי (תפלה ג:ד
והנה שמעתי מפי אאמו"ר הגאו ן שליט"א בשם אא"ז הגאון החסיד זצ"ל ... דקיום המצ' הוי שמיעה מ"מ מעשה המצ' הוי תקיעה ולפיכך בעינ ן כוונת שומע ומשמיע ... דשמיעה בעלמא לא הוי מעשה ובעינ ן תקיעה למעשה המצוה
Rabbi Daniel Schreiber, Virtual Beit Midrash
“At a completely different level, Rav Yehonatan of Lunel takes a particularly novel approach to the enigma that is mitzvat shofar (Rosh Ha-shana 34). He maintains that, in truth, there is neither a mitzva to blow nor a mitzva to hear. Rather, we are obligated to observe a "day of blowing," based on the commandment (Bamidbar 29:1), "You shall observe it as a day of blowing." This is accomplished by listening to a halakhically defined shofar sound.
“Several issues may now be resolved. First of all, the blower must be one who is obligated in the mitzva in order to create a halakhically defined shofar sound, which is indispensable for generating a "day of blowing." Secondly, in order for the blower's actions to effectively create a "day of blowing" for his listeners, a connection must be made between the two parties through mutual intent that the representative's blowing should relate to the congregation. Finally, whereas one must hear the sound of the shofar to observe this "day of blowing," if one blows into a pit he must hear the actual shofar sound, rather than the echo, to fulfill his obligation.
“One issue, however, must be addressed according to this: can a deaf person fulfill the mitzva by blowing the shofar? Sure enough, commenting on the Mishna in Rosh Ha-shana 29a, Rav Yehonatan rules that a deaf person may even fulfill the obligation on behalf of others (as we saw above). Needless to say, he himself fulfills the mitzva by blowing. This position is well understood in light of Rav Yehonatan's view that the mitzva of shofar requires the observance of a "day of blowing." Although one who blows into a pit and hears only the echo does not fulfill the mitzva, this is due to the fact that he did not create a shofar sound, since all he could hear was an echo. Regarding the deaf individual, however, a perfectly good shofar sound was created, only he was unable to hear it due to physical disability.
(ד) אַף עַל פִּי שֶׁתְּקִיעַת שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה גְּזֵרַת הַכָּתוּב רֶמֶז יֵשׁ בּוֹ כְּלוֹמַר עוּרוּ יְשֵׁנִים מִשְּׁנַתְכֶם וְנִרְדָּמִים הָקִיצוּ מִתַּרְדֵּמַתְכֶם וְחַפְּשׂוּ בְּמַעֲשֵׂיכֶם וְחִזְרוּ בִּתְשׁוּבָה וְזִכְרוּ בּוֹרַאֲכֶם. אֵלּוּ הַשּׁוֹכְחִים אֶת הָאֱמֶת בְּהַבְלֵי הַזְּמַן וְשׁוֹגִים כָּל שְׁנָתָם בְּהֶבֶל וָרִיק אֲשֶׁר לֹא יוֹעִיל וְלֹא יַצִּיל, הַבִּיטוּ לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם וְהֵיטִיבוּ דַּרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם וְיַעֲזֹב כָּל אֶחָד מִכֶּם דַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמַחֲשַׁבְתּוֹ אֲשֶׁר לֹא טוֹבָה. לְפִיכָךְ צָרִיךְ כָּל אָדָם שֶׁיִּרְאֶה עַצְמוֹ כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ זַכַּאי וְחֶצְיוֹ חַיָּב. וְכֵן כָּל הָעוֹלָם חֶצְיוֹ זַכַּאי וְחֶצְיוֹ חַיָּב. חָטָא חֵטְא אֶחָד הֲרֵי הִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה וְגָרַם לוֹ הַשְׁחָתָה. עָשָׂה מִצְוָה אַחַת הֲרֵי הִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת וְגָרַם לוֹ וְלָהֶם תְּשׁוּעָה וְהַצָּלָה שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י-כה) "וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם" זֶה שֶׁצָּדַק הִכְרִיעַ אֶת כָּל הָעוֹלָם לִזְכוּת וְהִצִּילוֹ. וּמִפְּנֵי עִנְיָן זֶה נָהֲגוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים וְלַעֲסֹק בְּמִצְוֹת מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַד יוֹם הַכִּפּוּרִים יֶתֶר מִכָּל הַשָּׁנָה. וְנָהֲגוּ כֻּלָּם לָקוּם בַּלַּיְלָה בַּעֲשָׂרָה יָמִים אֵלּוּ וּלְהִתְפַּלֵּל בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת בְּדִבְרֵי תַּחֲנוּנִים וּבְכִבּוּשִׁין עַד שֶׁיֵּאוֹר הַיּוֹם:
(4) Even though the blowing of the shofar on Rosh HaShanah is a Biblical decree, it hints at something, i.e., “Wake up, sleepers, from your sleep! And slumberers, arise from your slumber! Search your ways and return in teshuvah and remember your Creator! Those who forget the Truth amidst the futility of the moment and are infatuated all their years with vanity and nothingness that will not help and will not save, examine your souls and improve your ways and your motivations! Let each of you abandon his wicked ways, and his thoughts which are no good." Therefore a person needs to see himself all year long as if he is half innocent and half guilty, and also [see] the whole world - half innocent and half guilty. If he sins one sin - he has tilted herself and the whole world to the side of guilt and caused its destruction. If he does one mitzvah - he has tilted herself and the whole world to the side of innocence and caused redemption and rescue, as it says, the righteous are the foundation of the world (Proverbs 10:25). This refers to a righteousness that has tilted the whole world to innocence and saved it. And for this reason the whole House of Israel has a custom to increase charity and good deeds, and to engage in mitzvot from Rosh HaShanah until Yom Kippur, more than the rest of the year. And everyone has the custom to wake up during the night on these ten days and to pray in the synagogue with words of pleading and words of surrender until daylight.
ספר החינוך מצוה תה
משרשי המצוה, לפי שהאדם בעל חומר לא יתעורר לדברים כי אם על יד מעורר, כדרך בני אדם בעת המלחמה יריעו אף יצריחו כדי שיתעוררו יפה למלחמה, וגם כן ביום ראש השנה שהוא היום הנועד מקדם לדון בו כל באי עולם, וכמו שאמרו זכרונם לברכה [ראש השנה ט"ז ע"א], בראש השנה כל באי העולם עוברין לפני ה' כבני מרון, כלומר, שהשגחתו על מעשי כל אחד ואחד בפרט, ואם זכיותיו מרובין יצא זכאי ואם עונותיו מרובין בכדי שראוי לחייבו מחייבין אותו למות או לאחת מן הגזירות כפי מה שהוא חייב, על כן צריך כל אחד להעיר טבעו לבקש רחמים על חטאיו מאדון הרחמים, כי אל חנון ורחום הוא נושא עון ופשע וחטאה ונקה לשבים אליו בכל לבם. וקול השופר מעורר הרבה לב כל שומעיו, וכל שכן קול התרועה, כלומר הקול הנשבר. ומלבד ההתעוררות שבו, יש לו לאדם זכר בדבר שישבור יצר לבו הרע בתאוות העולם ובחטאים בשומעו קולות נשברים.
חידושי הריטב"א מסכת ראש השנה דף לד עמוד א
כתב הרי"ף נמצא עכשיו וכו'. ומה שכתב ומברכין עליהם ברכת התקיעה לא כתב רבינו ז"ל נוסח ברכה זו, אבל קבלה מרבינו האיי ז"ל אביהם של ישראל שהוא לשמוע קול שופר, ויש בזה ב' שאלות למה אין הנוסח על תקיעת שופר כמו מקרא מגלה שמברכין על הקריאה ולא על השמיעה, ועוד למה היא בלמ"ד ואינה בעל כיון שתקיעת שופר אפשר על ידי אחרים כעין מקרא מגלה שהיא בעל מטעם זה, והתשובה בשאלות אלו אחת דהכא שמיעת השופר היא עיקר המצוה וכונת התורה כדי שיעור אדם לחזור בתשובה וגם שיכוון לרצות למדת הדין ביום הזה, ואילו תקע ולא שמע לא יצא, ולפיכך תקנו הנוסח בשמיעה וכיון שהשמיעה אי אפשר לה (אי) על ידי אחרים היא בלמ"ד כיון שהוא עובר לעשייתה, אבל מקרא מגלה הקריאה עיקר משום פרסומי ניסא ואפילו קרא ולא שמע ולא הבין יצא מידי דהוי אנשים ועמי הארץ, וכיון שאפשר על ידי אחרים היא בעל, וכן דנתי לפני מורי נר"ו +א"ה, עי' מש"כ רבינו בפסחים ז' ב'.+