וכתבו התוס' שר"ת פסק כריב"ל דקטן ואפי' מוטל בעריסה עושין אותו סניף לי' פירוש לבהמ"ז וה"ה לתפלה ...
וכתבו הרא"ש והמרדכי שכן פירש רבינו האיי דקטן עולה למנין י'
והתוס' והרא"ש והמרדכי כתבו שאע"פ שהתיר ר"ת לעשות קטן סניף לי' הוא עצמו לא היה עושה מעשה לצרפו
וכתב הריב"ש בתשובה אפי' לדברי המתירין לעשות קטן סניף לתפלה צריך שיהיה בן דעת ויודע למי מברכין...
וכתב הרא"ש שהר"י חולק על מה שהתיר ר"ת ...
הילכך אין הלכה כריב"ל והעלה הרא"ש המחוור שבכולן אין עושין קטן סניף לי' לברכת המזון ולתפלה עד שיביא שתי שערות וכן העלה המרדכי בשם ראבי"ה שכיון שנחלקו גאוני עולם ראוי להחמיר לכל ירא השם שלא יצטרף לא לזימון ולא לתפלה וכן כתבו ....
א"ל כופר לר"ג אמריתו כל בי עשרה שכינתא שריא כמה שכינתא איכא קרייה לשמעיה מחא ביה באפתקא א"ל אמאי על שמשא בביתיה דכופר א"ל שמשא אכולי עלמא ניחא ומה שמשא דחד מן אלף אלפי רבוא שמשי דקמי קודשא בריך הוא ניחא לכולי עלמא שכינתא דקב"ה על אחת כמה וכמה
The emperor said to Rabban Gamliel: You say that the Divine Presence dwells in any place where there are ten adult male Jews. He asked, sarcastically: How many Divine Presences are there? Rabban Gamliel summoned the servant of the emperor and hit him on his neck [be’appatka]. Rabban Gamliel said to him: Why did you allow the sun to enter the house of the emperor? The emperor said to him: The sun rests upon all the world; no one can prevent it from shining. Rabban Gamliel said to him: And if the sun, which is one of ten thousand attendants that are before the Holy One, Blessed be He, rests upon all the world, the Divine Presence of the Holy One, Blessed be He, all the more so rests upon the world.
ונראה דהיינו טעמא דאפי' מוטל בעריסה מצטרף דכל בי עשרה שכינתא שריא דמונקדשתי בתוך בני ישראל אומרים קדושה בי' ל"ש גדולים ל"ש קטנים קרינן ביה בתוך בני ישראל ובלבד שיהו ט' גדולים
תקכט. וששאלת על עשרה מצומצמין בבית הכנסת ואחד מהם מתפלל ביחידי אם יכולי' הט' הנותרים להוריד לפני התיבה א' מהם לומר קדיש וברכו וכל דבר שבקדושה כל זמן שלא סיים תפלתו
דכיון דאינו יכול לענות עמהם לא קרי' בי' כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה ונמצא שאין כאן אלא ט'.
ודאי טוב הוא והגון [שיהי'] ממתיני' ליחיד עד שיגמור תפלתו כדי שגם הוא יענה עמהם אפי' יש שם עשרה במילוי הי' טוב להמתינו אם יש שהות ביום להתפלל
אבל משום דבר שבקדושה כיון דהוא בביהכ"נ מן האגף ולפנים מצטרף עמהם אע"פ שאינו עונה עמהם ונקדשתי בתוך בני ישראל קרינא בי' דכל בי עשרה [שכינה] שריא דלא גרע מקטן המוטל בעריסה דאמר פ' ג' שאכלו (מ"ז ע"ב) דמצטרף לעשרה לריב"ל
ואפי' מאן דפליג עליה לאו היינו משום דלא ענו בהדיהו [אלא] משום דלא ידע למי
מברכין ולאו בר מצות הוא
אבל גדול דבר מצות הוא אע"ג דלא ענו בהדיהו [מצטרף
ואפי' אלם חייב בכל מצות והרי הוא כפקח לכל דבריו ומצטרף אע"ג דלא עני בהדיהו]
וכ"ש האי יחיד דאיהו נמי בתפלה קא עסיק ומקבל עליו עול מלכות שמים דמצטרף בהדיהו וקדמא שכינה ואתיא.
A. Yes, although it is better to wait and give the tenth person an opportunity to join in the response of Amen.
SOURCES: Pr. 529; L. 202. Cf. Maharil, Responsa 150.
ומכאן למד מורי הרב הגדול מה"ר יעקב בי רב זללה"ה שאם היה א' ישן מצטרף עם ט' לקדיש ולקדושה דכיון דאיכא י' דבני קדושה נינהו שפיר שריא שכינתא עלייהו.
ואח"כ מצאתי שכתב האגור בסי' רס"ז וז"ל נשאל גדול הדור מהר"י מולין על עשרה שהיו בב"ה וישן אחד מהם אם יכולים להתפלל אע"פ שהוא ישן והשיב הא ר"ת צירף עם תינוק המוטל בעריסה
ונהי דכתב הרא"ש דצריכי י' דצייתי
מ"מ חזינן דנהגו עלמא לצרף אע"פ שמשיחין שיחת חולין
אע"ג דלבי מגמגם דשמא [לשון הגמרא ביבמות קד.] כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו עכ"ל
וכדאי הוא מורי ז"ל לסמוך עליו:
ונראה לי שיש לגעור באותן המגביהים קולן בי"ח ואומרים עם החזן תפלת י"ח וקדושה ואף לרבי יוחנן דאמר (ברכות כ"א) ולואי שיתפלל אדם כל היום הני מילי ספק התפלל ספק לא התפלל אבל היכא דהתפלל כבר אסור להתפלל שנית
והחזן מתפלל להוציא את מי שאינו בקי
והקהל יש להם לשתוק ולכוין לברכת החזן ולומר אמן
וכשאינן תשעה בבית הכנסת המכוונין לברכת שליח צבור קרוב הוא בעיני שברכת שליח צבור לבטלה
כי נתקנו ברכות לשליח צבור לאמרם בעשרה
וכשאין תשעה בבית הכנסת המכוונין לברכת שליח צבור נראה כברכה לבטלה
לכך כל אדם יעשה עצמו כאלו אין תשעה זולתו ויכוין לברכת החזן
ולכן בימי אבותינו יחדו עשרה בטלנין להיות תדיר בבית הכנסת ולכוין לשליח צבור מראש ועד סוף
והמזמרים עם החזן נראה כקלות ראש.
או שהוא ישן. בב"י כתב שמהר"י בי רב רבו של הב"י המציא דין זה ויליף לי' מהך רישא דהכא דאינו יכול להתפלל עמהם ואפ"ה מצטרף
ותמיה לי' דשאני ברישא דאע"פ שהוא מתפלל ואינו יכול להפסיק ולענו' עם הצבור מ"מ יכול לשתוק ושומע כעונ' כמש"ל סי' ק"ד ס"ז משא"כ בישן
וכו' . . .
ותו נלע"ד דאפי' ריב"ל מודה דלא יצטרף כיון דאפשר להעיר אותו משנתו למה נצרף אותו כשהוא ישן לכתחלה ול"ד לקטן שא"א לעשותו גדול
ול"ד למ"ש כל הראוי לבילה וכו' דשם מיירי לענין עיכוב אם כבר עשה כן משא"כ דנעשה כן לכתחלה במילת' דאית בה ריעותא ויש לפנינו לתקנו אין זה אלא תימה
כתוב בתשובת מהרי"ל חרש שמדבר ואינו שומע אם יש לצרפו לי' לא ידענא מאי קא מיבעיא ליה למר הא קי"ל הרי הוא כפקח לכל דבריו כדתניא בריש חגיגה (ב:) ואי משום (דיבור) דבור הוא מאי נפקא מינה הואיל ובר דעה הוא ובר מצוה הוא אכל בי י' שכינתא שריא עכ"ל:
מצאתי כתוב בתשובה אפילו אלם חייב במצות והרי הוא כפקח לכל דבריו ומצטרף לי' אע"ג דלא עני בהדייהו עכ"ל וכמדומה לי שתשובה זו הוא ממהר"ם
וצ"ל דבשומע מיירי דאילו אינו שומע ואינו מדבר זהו חרש שדברו בו חכמים בכל מקום ודינו כדין שוטה וקטן לכל דבריו:
או שהוא ישן.
והוא ביותר תמוה דהא אנן לא קי"ל כריב"ל ...
ואפי' ר"ת שפוסק כריב"ל מ"מ לא רצה לעשות מעשה כדברי עצמו ואנן ניקום ונעשה מעשה. ...
דלמא שאני ישן שהוא גרע מקטן דאין בו קדושה כמ"ש ב"י בסי' ד' בשם הזוהר דסלקא מיני' נשמתא ולא הוה בכלל קדושה דטעי' טעמא דמות' ורוח מסאבתא שריי' עלוהי.
ותו נלע"ד דאפי' ריב"ל מודה דלא יצטרף כיון דאפשר להעיר אותו משנתו למה נצרף אותו כשהוא ישן לכתחלה ול"ד לקטן שא"א לעשותו גדול
ול"ד למ"ש כל הראוי לבילה וכו' דשם מיירי לענין עיכוב אם כבר עשה כן משא"כ דנעשה כן לכתחלה במילת' דאית בה ריעותא ויש לפנינו לתקנו אין זה אלא תימה
ועוד כתוב באגור שם בב"י נהי דכת' הרא"ש דצריכי י' דצייתי מ"מ חזינן דנהגו עלמא לצרף אע"פ שמשיחים שיחת חולין אע"ג דלבי מגמגם דשמא כל הראוי לביל' וכו' עכ"ל
יש להפליג ע"ז דהיאך מביא ראיה מן השוטים האלו שעושים איסור בהפסקת שיחה בטילה אשר גדול עונם מאוד
ובאמת אני אומר שחלילה להצטרף עם אנשים פושעים כאלה כשאין מנין זולתם
ק"ו שלא ללמוד מזה היתר לישן כלל וכללותו דהא כבר קבע בש"ע הלכה בסי' קכ"ה דאם אין ט' שמכווני' לדברי ש"ץ בשעת חזרת התפילה דקרוב להיות ברכה לבטלה כ"ש כשהוא ישן דאין להקל לכתחלה כנ"ל:
(א) קרוב בעיני להיות ברכת ש"ץ לבטלה כתב ב"י קרוב אבל לא ממש כי כבר כתב לעיל ריש סי' נ"ה דאם התחיל בעשרה ואפי' יצאו קצתן הש"ץ גומר וגם נתבאר בב"י דאפילו קצת ישנים או מספרים שמועות אפ"ה הש"ץ מתפלל וגומר תפילתו ...
וע' משנ'ב דרשו בשם אישי ישראל מהדורא בתרא בשם ר' חיים קניבסקי שליט''א תשובה כב - דה''ה לחזרת הש''ץ
שו"ע הרב סימן נה,ז
אם התחיל אחד מעשרה להתפלל תפלת י"ח לבדו ואינו יכול לענות עמהם אעפ"כ מצטרף עמהם
וה"ה לב' או ג' או ד' כל שנשאר הרוב שעונין אמן אין עניית המיעוט מעכבת
שאין אמירת דבר שבקדושה בי' תלוי בענייתן רק שיהיו שם
שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל על כל עשרה שהם בני קדושה שכינה שורה עליהם ויכולים לומר דבר שבקדושה
(כגון קדיש וברכו או אפילו קדושה אם הש"ץ לא התפלל עדיין בלחש לעצמו
אבל כשהש"ץ חוזר התפלה פעם ב' צריך ליזהר שיהיו ט' שומעין ועונין אמן אחריו שלא יהיה ברכותיו לבטלה כמ"ש סימן קכ"ד):
עד כאן משו"ע הרב
וכן ראיתי בשם בא"ח ויחי
הליכות שלמה ט, דבר הלכה ג
שאר העומדים בשמו''ע אינם מצטרפים לכתחילה ...
לענין קדיש סגי בששה עונים, חזרת הש''ץ חמיר טפי ...
ומ''מ בשעת הדחק רשאי לצרף גם אותם שמתפללים עדיין, דמעיקר הדין נראה שגם ישן מצטרף