וּבִשְׁנֵים֩ עָשָׂ֨ר חֹ֜דֶשׁ הוּא־חֹ֣דֶשׁ אֲדָ֗ר בִּשְׁלוֹשָׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ בּ֔וֹ אֲשֶׁ֨ר הִגִּ֧יעַ דְּבַר־הַמֶּ֛לֶךְ וְדָת֖וֹ לְהֵעָשׂ֑וֹת בַּיּ֗וֹם אֲשֶׁ֨ר שִׂבְּר֜וּ אֹיְבֵ֤י הַיְּהוּדִים֙ לִשְׁל֣וֹט בָּהֶ֔ם וְנַהֲפ֣וֹךְ ה֔וּא אֲשֶׁ֨ר יִשְׁלְט֧וּ הַיְּהוּדִ֛ים הֵ֖מָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶֽם׃
Now in the twelfth month, which is the month Adar, on the thirteenth day of the same, when the king’s commandment and his decree drew near to be put in execution, in the day that the enemies of the Jews hoped to have rule over them; whereas it was turned to the contrary, that the Jews had rule over them that hated them;
משנכנס אב ממעטין בשמחה כו' אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה
§ The mishna teaches that from when the month of Av begins, one decreases acts of rejoicing. Rav Yehuda, son of Rav Shmuel bar Sheilat, said in the name of Rav: Just as when Av begins one decreases rejoicing, so too when the month of Adar begins, one increases rejoicing.
מעשה ששלחו לחוני המעגל וכו': ת"ר פעם אחת יצא רוב אדר ולא ירדו גשמים שלחו לחוני המעגל התפלל וירדו גשמים התפלל ולא ירדו גשמים עג עוגה ועמד בתוכה כדרך שעשה חבקוק הנביא שנאמר (חבקוק ב, א) על משמרתי אעמדה ואתיצבה על מצור וגו' אמר לפניו רבונו של עולם בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך התחילו גשמים מנטפין אמרו לו תלמידיו רבי ראינוך ולא נמות כמדומין אנו שאין גשמים יורדין אלא להתיר שבועתך אמר לא כך שאלתי אלא גשמי בורות שיחין ומערות ירדו בזעף עד שכל טפה וטפה כמלא פי חבית ושיערו חכמים שאין טפה פחותה מלוג אמרו לו תלמידיו רבי ראינוך ולא נמות כמדומין אנו שאין גשמים יורדין אלא לאבד העולם אמר לפניו לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה ירדו כתיקנן עד שעלו כל העם להר הבית מפני הגשמים אמרו לו רבי כשם שהתפללת שירדו כך התפלל וילכו להם אמר להם כך מקובלני שאין מתפללין על רוב הטובה אעפ"כ הביאו לי פר הודאה הביאו לו פר הודאה סמך שתי ידיו עליו ואמר לפניו רבש"ע עמך ישראל שהוצאת ממצרים אינן יכולין לא ברוב טובה ולא ברוב פורענות כעסת עליהם אינן יכולין לעמוד השפעת עליהם טובה אינן יכולין לעמוד יהי רצון מלפניך שיפסקו הגשמים ויהא ריוח בעולם מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה ויצאו העם לשדה והביאו להם כמהין ופטריות שלח לו שמעון בן שטח אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי שאילו שנים כשני אליהו שמפתחות גשמים בידו של אליהו לא נמצא שם שמים מתחלל על ידך אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך כבן שמתחטא על אביו ועושה לו רצונו ואומר לו אבא הוליכני לרחצני בחמין שטפני בצונן תן לי אגוזים שקדים אפרסקים ורמונים ונותן לו ועליך הכתוב אומר (משלי כג, כה) ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך תנו רבנן מה שלחו בני לשכת הגזית לחוני המעגל (איוב כב, כח) ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור ותגזר אומר אתה גזרת מלמטה והקדוש ברוך הוא מקיים מאמרך מלמעלה ועל דרכיך נגה אור דור שהיה אפל הארת בתפלתך כי השפילו ותאמר גוה דור שהיה שפל הגבהתו בתפלתך ושח עינים יושיע דור ששח בעונו הושעתו בתפלתך ימלט אי נקי דור שלא היה נקי מלטתו בתפלתך ונמלט בבור כפיך מלטתו במעשה ידיך הברורין
§ The mishna taught: An incident occurred in which the people sent a message to Ḥoni HaMe’aggel. This event is related in greater detail in the following baraita. The Sages taught: Once, most of the month of Adar had passed but rain had still not fallen. They sent this message to Ḥoni HaMe’aggel: Pray, and rain will fall. He prayed, but no rain fell. He drew a circle in the dust and stood inside it, in the manner that the prophet Habakkuk did, as it is stated: “And I will stand upon my watch and set myself upon the tower, and I will look out to see what He will say to me, and what I shall answer when I am reproved” (Habakkuk 2:1). This verse is taken to mean that Habakkuk fashioned a kind of prison for himself where he sat. Ḥoni said before God: Master of the Universe, Your children have turned their faces toward me, as I am like a member of Your household. Therefore, I take an oath by Your great name that I will not move from here until you have mercy upon Your children and answer their prayers for rain. Rain began to trickle down, but only in small droplets. His students said to him: Rabbi, we have seen that you can perform great wonders, but this quantity of rain is not enough to ensure that we will not die. It appears to us that a small amount of rain is falling only to enable you to dissolve your oath, but it is not nearly enough to save us. Ḥoni said to God: I did not ask for this, but for rain to fill the cisterns, ditches, and caves. Rain began to fall furiously, until each and every drop was as big as the mouth of a barrel, and the Sages estimated that no drop was less than a log in size. His students said to him: Rabbi, we have seen that you can call on God to perform miracles and we will not die, but now it appears to us that rain is falling only to destroy the world. Ḥoni again said before God: I did not ask for this harmful rain either, but for rain of benevolence, blessing, and generosity. Subsequently, the rains fell in their standard manner, until all of the people sought higher ground and ascended to the Temple Mount due to the rain. They said to him: Rabbi, just as you prayed that the rains should fall, so too, pray that they should stop. He said to them: This is the tradition that I received, that one does not pray over an excess of good. Ḥoni continued: Nevertheless, bring me a bull. I will sacrifice it as a thanks-offering and pray at the same time. They brought him a bull for a thanks-offering. He placed his two hands on its head and said before God: Master of the Universe, Your nation Israel, whom You brought out of Egypt, cannot bear either an excess of good or an excess of punishment. You grew angry with them and withheld rain, and they are unable to bear it. You bestowed upon them too much good, and they were also unable to bear it. May it be Your will that the rain stop and that there be relief for the world. Immediately, the wind blew, the clouds dispersed, the sun shone, and everyone went out to the fields and gathered for themselves truffles and mushrooms that had sprouted in the strong rain. Shimon ben Shetaḥ relayed to Ḥoni HaMe’aggel: If you were not Ḥoni, I would have decreed ostracism upon you. For were these years like the years of Elijah, when the keys of rain were entrusted in Elijah’s hands, and he swore it would not rain, wouldn’t the name of Heaven have been desecrated by your oath not to leave the circle until it rained? Once you have pronounced this oath, either yours or Elijah’s must be falsified. However, what can I do to you, as you nag God and He does your bidding, like a son who nags his father and his father does his bidding. And the son says to his father: Father, take me to be bathed in hot water; wash me with cold water; give me nuts, almonds, peaches, and pomegranates. And his father gives him. About you, the verse states: “Your father and mother will be glad and she who bore you will rejoice” (Proverbs 23:25). The Sages taught: What message did the members of the Chamber of the Hewn Stone, the Great Sanhedrin, send to Ḥoni HaMe’aggel? About you, the verse states: “You shall also decree a matter, and it shall be established for you; and the light shall shine upon your ways. When they cast down, you will say: There is lifting up, for He saves the humble person. He will deliver the one who is not innocent and he will be delivered through the cleanness of your hands” (Job 22:28–30). They interpreted: “You shall also decree a matter”; you, Ḥoni, decree from below, and the Holy One, Blessed be He, fulfills your statement from above. “And the light shall shine upon your ways”; a generation that was in darkness, you have illuminated it with your prayer. “When they cast down, you will say: There is lifting up”; a generation that was cast down, you lifted it up with your prayer. “For He saves the humble person”; a generation that was humble in its transgression, you saved it through your prayer. “He will deliver the one who is not innocent”; a generation that was not innocent, you have delivered it through your prayer. “And he will be delivered through the cleanness of your hands”; you have delivered an undeserving generation through the clean work of your hands.
וְנִשְׁל֨וֹחַ סְפָרִ֜ים בְּיַ֣ד הָרָצִים֮ אֶל־כָּל־מְדִינ֣וֹת הַמֶּלֶךְ֒ לְהַשְׁמִ֡יד לַהֲרֹ֣ג וּלְאַבֵּ֣ד אֶת־כָּל־הַ֠יְּהוּדִים מִנַּ֨עַר וְעַד־זָקֵ֨ן טַ֤ף וְנָשִׁים֙ בְּי֣וֹם אֶחָ֔ד בִּשְׁלוֹשָׁ֥ה עָשָׂ֛ר לְחֹ֥דֶשׁ שְׁנֵים־עָשָׂ֖ר הוּא־חֹ֣דֶשׁ אֲדָ֑ר וּשְׁלָלָ֖ם לָבֽוֹז׃
And letters were sent by posts into all the king’s provinces, to destroy, to slay, and to cause to perish, all Jews, both young and old, little children and women, in one day, even upon the thirteenth day of the twelfth month, which is the month Adar, and to take the spoil of them for a prey.
עַל־כֵּ֞ן הַיְּהוּדִ֣ים הפרוזים [הַפְּרָזִ֗ים] הַיֹּשְׁבִים֮ בְּעָרֵ֣י הַפְּרָזוֹת֒ עֹשִׂ֗ים אֵ֠ת י֣וֹם אַרְבָּעָ֤ה עָשָׂר֙ לְחֹ֣דֶשׁ אֲדָ֔ר שִׂמְחָ֥ה וּמִשְׁתֶּ֖ה וְי֣וֹם ט֑וֹב וּמִשְׁל֥וֹחַ מָנ֖וֹת אִ֥ישׁ לְרֵעֵֽהוּ׃ (פ)
That is why village Jews, who live in unwalled towns, observe the fourteenth day of the month of Adar and make it a day of merrymaking and feasting, and as a holiday and an occasion for sending gifts to one another.
מְגִלָּה נִקְרֵאת בְּאַחַד עָשָׂר, בִּשְׁנֵים עָשָׂר, בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר, בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר, לֹא פָחוֹת וְלֹא יוֹתֵר. כְּרַכִּין הַמֻּקָּפִין חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, קוֹרִין בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר. כְּפָרִים וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת, קוֹרִין בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, אֶלָּא שֶׁהַכְּפָרִים מַקְדִּימִין לְיוֹם הַכְּנִיסָה:
כֵּיצַד. חָל לִהְיוֹת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר בַּשֵּׁנִי, כְּפָרִים וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת קוֹרִין בּוֹ בַיּוֹם, וּמֻקָּפוֹת חוֹמָה לְמָחָר. חָל לִהְיוֹת בַּשְּׁלִישִׁי אוֹ בָּרְבִיעִי, כְּפָרִים מַקְדִּימִין לְיוֹם הַכְּנִיסָה וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת קוֹרִין בּוֹ בַיּוֹם, וּמֻקָּפוֹת חוֹמָה לְמָחָר. חָל לִהְיוֹת בָּחֲמִישִׁי, כְּפָרִים וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת קוֹרִין בּוֹ בַיּוֹם, וּמֻקָּפוֹת חוֹמָה לְמָחָר. חָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת, כְּפָרִים מַקְדִּימִין לְיוֹם הַכְּנִיסָה, וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת וּמֻקָּפוֹת חוֹמָה קוֹרִין בּוֹ בַיּוֹם. חָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, כְּפָרִים וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת מַקְדִּימִין וְקוֹרִין לְיוֹם הַכְּנִיסָה, וּמֻקָּפוֹת חוֹמָה לְמָחָר. חָל לִהְיוֹת אַחַר הַשַּׁבָּת, כְּפָרִים מַקְדִּימִין לְיוֹם הַכְּנִיסָה, וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת קוֹרִין בּוֹ בַיּוֹם, וּמֻקָּפוֹת חוֹמָה לְמָחָר:
The Megillah [Scroll of Esther] is read on the eleventh, on the twelfth, on the thirteenth, on the fourteenth, [or] on the fifteenth [of Adar], not earlier and not later. Cities surrounded with walls from the days of Yehoshua son of Nun read it on the fifteenth [of Adar]. Villages and large cities read it on the fourteenth, but villages read in advance on the day of assembly. How does it work? If the fourteenth of the month fell on a Monday, villages and large cities read on that day, and those surrounded by a wall - on the next day. If it fell on a Tuesday or a Wednesday - villages [read] in advance on the day of assembly, and large cities read on that day, and those surrounded by a wall - on the next day. If it fell on a Thursday, villages and large cities read on that day, and those surrounded by a wall - on the next day. If it fell on the day before Shabbat - villages [read] in advance on the day of assembly, and large cities and cities surrounded by a wall read on that day. If it fell on Shabbat, villages and large cities read in advance on the day of assembly, and those surrounded by a wall - on the next day. If it fell after Shabbat, villages [read] in advance on the assembly day, and large cities read on that day, and cities surrounded by a wall - on the next day.
מתני׳ ר"ח אדר שחל להיות בשבת קורין בפרשת שקלים חל להיות בתוך השבת מקדימין לשעבר ומפסיקין לשבת אחרת בשניה זכור בשלישית פרה אדומה ברביעית החודש הזה לכם בחמישית חוזרין לכסדרן
MISHNA: On four Shabbatot during and surround-ing the month of Adar, a Torah portion of seasonal significance is read. When the New Moon of Adar occurs on Shabbat, the congregation reads the portion of Shekalim on that Shabbat. If the New Moon occurs during the middle of the week, they advance the reading of that portion to the previous Shabbat, and, in such a case, they interrupt the reading of the four portions on the following Shabbat, which would be the first Shabbat of the month of Adar, and no additional portion is read on it. On the second Shabbat, the Shabbat prior to Purim, they read the portion: “Remember what Amalek did” (Deuteronomy 25:17–19), which details the mitzva to remember and destroy the nation of Amalek. On the third Shabbat, they read the portion of the Red Heifer [Para] (Numbers 19:1–22), which details the purification process for one who became ritually impure through contact with a corpse. On the fourth Shabbat, they read the portion: “This month [haḥodesh] shall be for you” (Exodus 12:1–20), which describes the offering of the Paschal lamb. On the fifth Shabbat, they resume the regular weekly order of readings and no special portion is read.
ברביעית (שמות יב, ב) החדש הזה לכם: תנו רבנן ר"ח אדר שחל להיות בשבת קורין כי תשא ומפטירין ביהוידע ואי זו היא שבת ראשונה כל שחל ר"ח אדר להיות בתוכה ואפילו בערב שבת בשניה זכור ומפטירין (שמואל א טו, ב) פקדתי ואי זו היא שבת שניה כל שחל פורים להיות בתוכה ואפילו בערב שבת בשלישית פרה אדומה ומפטירין (יחזקאל לו, כה) וזרקתי עליכם ואי זו היא שבת שלישית כל שסמוכה לפורים מאחריה ברביעית החדש הזה ומפטירין (יחזקאל מה, ט) כה אמר ה' [אלהים] בראשון באחד לחדש
§ The mishna states: On the fourth Shabbat, they read the portion of “This month [haḥodesh] shall be for you” (Exodus 12:1–20). The Sages taught in a baraita: When the New Moon of Adar occurs on Shabbat, they read “When you take the count” as the portion of Shekalim. And they read as the haftara the story involving Jehoiada the priest (II Kings 12:1–27). And which is the first Shabbat? The Shabbat of whichever week during which the New Moon of Adar occurs, and this is the case even if it occurs on Friday. On the second Shabbat, they read the portion of Zakhor, and they read as the haftara of “I remembered that which Amalek did” (I Samuel 15:1–34). And which is the second Shabbat? The Shabbat of whichever week during which Purim occurs, and this is the case even if it occurs on Friday. On the third Shabbat, they read the portion of the Red Heifer [Para], and they read as the haftara the portion of “Then will I sprinkle clean water upon you” (Ezekiel 36:25–38). And which is the third Shabbat? That which is adjacent to Purim and after it. On the fourth Shabbat, they read the portion of “This month [haḥodesh] shall be for you,” and they read as the haftara the portion of “Thus says the Lord God: In the first month, on the first day of the month” (Ezekiel 45:18–46:18).