בִּשְׁלשָׁה בְמַרְחֶשְׁוָן שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, בְּשִׁבְעָה בוֹ, חֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם אַחַר הֶחָג, כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ אַחֲרוֹן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לִנְהַר פְּרָת:
הִגִּיעַ שִׁבְעָה עָשָׂר בְּמַרְחֶשְׁוָן וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים, הִתְחִילוּ הַיְחִידִים מִתְעַנִּין שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת. אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין מִשֶּׁחֲשֵׁכָה, וּמֻתָּרִין בִּמְלָאכָה וּבִרְחִיצָה וּבְסִיכָה וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה:
On the third of Mar-Cheshvan prayers for the rain are to be said, but according to Rabbon Gamaliel, on the seventh of the same month, namely, fifteen days after the feast of tabernacles, in order that the last Israelites might have reached the river Euphrates. If the seventeenth of Mar-Cheshvan has come without the rain having yet descended, private individuals commence to keep three fast-days. On the night beforehand, they are allowed to eat and drink, and it is allowed [on the fast day itself] to work, to bathe, to anoint the body, to wear [leather] shoes, and to perform the marriage duty.