Praying for Gentiles

משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים י׳:א׳-ב׳

(א) אין כורתין ברית לשבעה עממין כדי שנעשה עמהן שלום ונניח אותם לעבוד עכו"ם שנאמר לא תכרות להם ברית אלא יחזרו מעבודתם או יהרגו ואסור לרחם עליהם שנאמר ולא תחנם לפיכך אם ראה מהם אובד או טובע בנהר לא יעלנו ראהו נטוי למות לא יצילנו אבל לאבדו בידו או לדחפו לבור וכיוצא בזה אסור מפני שאינו עושה עמנו מלחמה במה דברים אמורים בשבעה עממין אבל המוסרים והאפיקורסין מישראל היה דין לאבדן ביד ולהורידן עד באר שחת מפני שהיו מצירים לישראל ומסירין את העם מאחרי ה'.

(ב) מכאן אתה למד שאסור לרפאות עכו"ם אפילו בשכר ואם היה מתיירא מהן או שהיה חושש משום איבה מרפא בשכר אבל בחנם אסור וגר תושב הואיל ואתה מצווה להחיותו מרפאים אותו בחנם.

Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 10:1-2

...

יורה דעה קנ״ח:א׳

(א) עוֹבְדֵי גִּלּוּלִים, שֶׁאֵין בֵּינֵינוּ וּבֵינֵיהֶם מִלְחָמָה, וְרוֹעֵי בְּהֵמָה דַּקָּה מִיִּשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בַּזְּמַן שֶׁהָיוּ רֹב הַשָּׂדוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְכַיּוֹצֵא בָהֶן, אֵין מְסַבְּבִין לָהֶם הַמִּיתָה, וְאָסוּר לְהַצִּילָם אִם נָטוּ לָמוּת, כְּגוֹן שֶׁרָאָה אֶחָד מֵהֶם שֶׁנָּפַל לַיָּם, אֵינוֹ מַעֲלֵהוּ אֲפִלּוּ אִם יִתֵּן לוֹ שָׂכָר. לְפִיכָךְ אֵין לְרַפְּאוֹתָן, אֲפִלּוּ בְּשָׂכָר, אִם לֹא הֵיכָא דְּאִכָּא מִשּׁוּם אֵיבָה. דְּאָז אֲפִלּוּ בְּחִנָּם שָׁרֵי, אִם לֹא יוּכַל לְהִשָּׁמֵט אֲפִלּוּ בְּחִנָּם. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַמְבַּ''ן) וְכֵן מֻתָּר (הָיָה) לְנַסּוֹת רְפוּאָה בַּכּוּתִי אִם תּוֹעִיל (תּוֹסָפוֹת וּמָרְדְּכַי פא''מ וּבַסְמַ''ג). בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּיִשְׂרָאֵל בַּעַל עֲבֵרוֹת וְהָעוֹמֵד בְּרִשְׁעוֹ וְשׁוֹנֶה בּוֹ תָּמִיד, כְּגוֹן רוֹעֵי בְּהֵמָה דַּקָּה שֶׁפָּקְרוּ בְּגָזֵל וְהֵם הוֹלְכִים בְּאִוַּלְתָּם. אֲבָל יִשְׂרָאֵל בַּעַל עֲבֵרוֹת, שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד בְּרִשְׁעוֹ תָּמִיד, אֶלָּא עוֹשֶׂה עֲבֵרוֹת לַהֲנָאַת עַצְמוֹ, כְּגוֹן אוֹכֵל נְבֵלוֹת לְתֵאָבוֹן, מִצְוָה לְהַצִּילוֹ וְאָסוּר לַעֲמֹד עַל דָּמוֹ.

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 158:1

...

בראשית י״ח:כ״ב-כ״ה

(כב) וַיִּפְנ֤וּ מִשָּׁם֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים וַיֵּלְכ֖וּ סְדֹ֑מָה וְאַ֨בְרָהָ֔ם עוֹדֶ֥נּוּ עֹמֵ֖ד לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃ (כג) וַיִּגַּ֥שׁ אַבְרָהָ֖ם וַיֹּאמַ֑ר הַאַ֣ף תִּסְפֶּ֔ה צַדִּ֖יק עִם־רָשָֽׁע׃ (כד) אוּלַ֥י יֵ֛שׁ חֲמִשִּׁ֥ים צַדִּיקִ֖ם בְּת֣וֹךְ הָעִ֑יר הַאַ֤ף תִּסְפֶּה֙ וְלֹא־תִשָּׂ֣א לַמָּק֔וֹם לְמַ֛עַן חֲמִשִּׁ֥ים הַצַּדִּיקִ֖ם אֲשֶׁ֥ר בְּקִרְבָּֽהּ׃ (כה) חָלִ֨לָה לְּךָ֜ מֵעֲשֹׂ֣ת ׀ כַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה לְהָמִ֤ית צַדִּיק֙ עִם־רָשָׁ֔ע וְהָיָ֥ה כַצַּדִּ֖יק כָּרָשָׁ֑ע חָלִ֣לָה לָּ֔ךְ הֲשֹׁפֵט֙ כָּל־הָאָ֔רֶץ לֹ֥א יַעֲשֶׂ֖ה מִשְׁפָּֽט׃

Genesis 18:22-25

(22) And the men turned from thence, and went toward Sodom; but Abraham stood yet before the LORD. (23) And Abraham drew near, and said: ‘Will You indeed sweep away the righteous with the wicked? (24) Peradventure there are fifty righteous within the city; wilt Thou indeed sweep away and not forgive the place for the fifty righteous that are therein? (25) That be far from Thee to do after this manner, to slay the righteous with the wicked, that so the righteous should be as the wicked; that be far from Thee; shall not the judge of all the earth do justly?’

ברכות כ״ו ב:י״ג

אברהם תקן תפלת שחרית שנא' (בראשית יט, כז) וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אלא תפלה שנאמר (תהלים קו, ל) ויעמד פינחס ויפלל

Berakhot 26b:5

Abraham instituted the morning Tefillah; as it is said, "And Abraham got up early in the morning to the place where he had stood" (Gen. xix. 27) — "standing" means prayer; as it is said, "Then stood up Phineas and prayed" (Ps. cvi. 30)[5].

בראשית כ׳:ז׳

(ז) וְעַתָּ֗ה הָשֵׁ֤ב אֵֽשֶׁת־הָאִישׁ֙ כִּֽי־נָבִ֣יא ה֔וּא וְיִתְפַּלֵּ֥ל בַּֽעַדְךָ֖ וֶֽחְיֵ֑ה וְאִם־אֵֽינְךָ֣ מֵשִׁ֗יב דַּ֚ע כִּי־מ֣וֹת תָּמ֔וּת אַתָּ֖ה וְכָל־אֲשֶׁר־לָֽךְ׃

Genesis 20:7

(7) Now therefore restore the man’s wife; for he is a prophet, and he shall pray for thee, and thou shalt live; and if thou restore her not, know thou that thou shalt surely die, thou, and all that are thine.’

בראשית כ׳:י״ז

(יז) וַיִּתְפַּלֵּ֥ל אַבְרָהָ֖ם אֶל־הָאֱלֹהִ֑ים וַיִּרְפָּ֨א אֱלֹהִ֜ים אֶת־אֲבִימֶ֧לֶךְ וְאֶת־אִשְׁתּ֛וֹ וְאַמְהֹתָ֖יו וַיֵּלֵֽדוּ׃

Genesis 20:17

(17) And Abraham prayed unto God; and God healed Abimelech, and his wife, and his maid-servants; and they bore children.

שמות ח׳:ח׳-ט׳

(ח) וַיֵּצֵ֥א מֹשֶׁ֛ה וְאַהֲרֹ֖ן מֵעִ֣ם פַּרְעֹ֑ה וַיִּצְעַ֤ק מֹשֶׁה֙ אֶל־יְהוָ֔ה עַל־דְּבַ֥ר הַֽצְפַרְדְּעִ֖ים אֲשֶׁר־שָׂ֥ם לְפַרְעֹֽה׃ (ט) וַיַּ֥עַשׂ יְהוָ֖ה כִּדְבַ֣ר מֹשֶׁ֑ה וַיָּמֻ֙תוּ֙ הַֽצְפַרְדְּעִ֔ים מִן־הַבָּתִּ֥ים מִן־הַחֲצֵרֹ֖ת וּמִן־הַשָּׂדֹֽת׃

Exodus 8:8-9

(8) And Moses and Aaron went out from Pharaoh; and Moses cried unto the LORD concerning the frogs, which He had brought upon Pharaoh. (9) And the LORD did according to the word of Moses; and the frogs died out of the houses, out of the courts, and out of the fields.

שמות ח׳:כ״ו-כ״ז

(כו) וַיֵּצֵ֥א מֹשֶׁ֖ה מֵעִ֣ם פַּרְעֹ֑ה וַיֶּעְתַּ֖ר אֶל־יְהוָֽה׃ (כז) וַיַּ֤עַשׂ יְהוָה֙ כִּדְבַ֣ר מֹשֶׁ֔ה וַיָּ֙סַר֙ הֶעָרֹ֔ב מִפַּרְעֹ֖ה מֵעֲבָדָ֣יו וּמֵעַמּ֑וֹ לֹ֥א נִשְׁאַ֖ר אֶחָֽד׃

Exodus 8:26-27

(26) And Moses went out from Pharaoh, and entreated the LORD. (27) And the LORD did according to the word of Moses; and He removed the swarms of flies from Pharaoh, from his servants, and from his people; there remained not one.

שמות י׳:י״ח-י״ט

(יח) וַיֵּצֵ֖א מֵעִ֣ם פַּרְעֹ֑ה וַיֶּעְתַּ֖ר אֶל־יְהוָֽה׃ (יט) וַיַּהֲפֹ֨ךְ יְהוָ֤ה רֽוּחַ־יָם֙ חָזָ֣ק מְאֹ֔ד וַיִּשָּׂא֙ אֶת־הָ֣אַרְבֶּ֔ה וַיִּתְקָעֵ֖הוּ יָ֣מָּה סּ֑וּף לֹ֤א נִשְׁאַר֙ אַרְבֶּ֣ה אֶחָ֔ד בְּכֹ֖ל גְּב֥וּל מִצְרָֽיִם׃

Exodus 10:18-19

(18) And he went out from Pharaoh, and entreated the LORD. (19) And the LORD turned an exceeding strong west wind, which took up the locusts, and drove them into the Red Sea; there remained not one locust in all the border of Egypt.

מלכים א ח׳:מ״א-מ״ג

(מא) וְגַם֙ אֶל־הַנָּכְרִ֔י אֲשֶׁ֛ר לֹא־מֵעַמְּךָ֥ יִשְׂרָאֵ֖ל ה֑וּא וּבָ֛א מֵאֶ֥רֶץ רְחוֹקָ֖ה לְמַ֥עַן שְׁמֶֽךָ׃ (מב) כִּ֤י יִשְׁמְעוּן֙ אֶת־שִׁמְךָ֣ הַגָּד֔וֹל וְאֶת־יָֽדְךָ֙ הַֽחֲזָקָ֔ה וּֽזְרֹעֲךָ֖ הַנְּטוּיָ֑ה וּבָ֥א וְהִתְפַּלֵּ֖ל אֶל־הַבַּ֥יִת הַזֶּֽה׃ (מג) אַתָּ֞ה תִּשְׁמַ֤ע הַשָּׁמַ֙יִם֙ מְכ֣וֹן שִׁבְתֶּ֔ךָ וְעָשִׂ֕יתָ כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־יִקְרָ֥א אֵלֶ֖יךָ הַנָּכְרִ֑י לְמַ֣עַן יֵדְעוּן֩ כָּל־עַמֵּ֨י הָאָ֜רֶץ אֶת־שְׁמֶ֗ךָ לְיִרְאָ֤ה אֹֽתְךָ֙ כְּעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֔ל וְלָדַ֕עַת כִּי־שִׁמְךָ֣ נִקְרָ֔א עַל־הַבַּ֥יִת הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר בָּנִֽיתִי׃

I Kings 8:41-43

(41) Moreover concerning the stranger that is not of Thy people Israel, when he shall come out of a far country for Thy name’s sake— (42) for they shall hear of Thy great name, and of Thy mighty hand, and of Thine outstretched arm—when he shall come and pray toward this house; (43) hear Thou in heaven Thy dwelling-place, and do according to all that the stranger calleth to Thee for; that all the peoples of the earth may know Thy name, to fear Thee, as doth Thy people Israel, and that they may know that Thy name is called upon this house which I have built.

מלכים ב ה׳:י׳-י״ד

(י) וַיִּשְׁלַ֥ח אֵלָ֛יו אֱלִישָׁ֖ע מַלְאָ֣ךְ לֵאמֹ֑ר הָל֗וֹךְ וְרָחַצְתָּ֤ שֶֽׁבַע־פְּעָמִים֙ בַּיַּרְדֵּ֔ן וְיָשֹׁ֧ב בְּשָׂרְךָ֛ לְךָ֖ וּטְהָֽר׃ (יא) וַיִּקְצֹ֥ף נַעֲמָ֖ן וַיֵּלַ֑ךְ וַיֹּאמֶר֩ הִנֵּ֨ה אָמַ֜רְתִּי אֵלַ֣י ׀ יֵצֵ֣א יָצ֗וֹא וְעָמַד֙ וְקָרָא֙ בְּשֵׁם־יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֔יו וְהֵנִ֥יף יָד֛וֹ אֶל־הַמָּק֖וֹם וְאָסַ֥ף הַמְּצֹרָֽע׃ (יב) הֲלֹ֡א טוֹב֩ אבנה [אֲמָנָ֨ה] וּפַרְפַּ֜ר נַהֲר֣וֹת דַּמֶּ֗שֶׂק מִכֹּל֙ מֵימֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הֲלֹֽא־אֶרְחַ֥ץ בָּהֶ֖ם וְטָהָ֑רְתִּי וַיִּ֖פֶן וַיֵּ֥לֶךְ בְּחֵמָֽה׃ (יג) וַיִּגְּשׁ֣וּ עֲבָדָיו֮ וַיְדַבְּר֣וּ אֵלָיו֒ וַיֹּאמְר֗וּ אָבִי֙ דָּבָ֣ר גָּד֗וֹל הַנָּבִ֛יא דִּבֶּ֥ר אֵלֶ֖יךָ הֲל֣וֹא תַעֲשֶׂ֑ה וְאַ֛ף כִּֽי־אָמַ֥ר אֵלֶ֖יךָ רְחַ֥ץ וּטְהָֽר׃ (יד) וַיֵּ֗רֶד וַיִּטְבֹּ֤ל בַּיַּרְדֵּן֙ שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֔ים כִּדְבַ֖ר אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֑ים וַיָּ֣שָׁב בְּשָׂר֗וֹ כִּבְשַׂ֛ר נַ֥עַר קָטֹ֖ן וַיִּטְהָֽר׃

II Kings 5:10-14

(10) And Elisha sent a messenger unto him, saying: ‘Go and wash in the Jordan seven times, and thy flesh shall come back to thee, and thou shalt be clean.’ (11) But Naaman was wroth, and went away, and said: ‘Behold, I thought: He will surely come out to me, and stand, and call on the name of the LORD his God, and wave his hand over the place, and recover the leper. (12) Are not Amanah and Pharpar, the rivers of Damascus, better than all the waters of Israel? may I not wash in them, and be clean?’ So he turned, and went away in a rage. (13) And his servants came near, and spoke unto him, and said: ‘My father, if the prophet had bid thee do some great thing, wouldest thou not have done it? how much rather then, when he saith to thee: Wash, and be clean?’ (14) Then went he down, and dipped himself seven times in the Jordan, according to the saying of the man of God; and his flesh came back like unto the flesh of a little child, and he was clean.

גיטין ס״א א:ה׳

ת"ר מפרנסים עניי נכרים עם עניי ישראל ומבקרין חולי נכרים עם חולי ישראל וקוברין מתי נכרים עם מתי ישראל מפני דרכי שלום:

Gittin 61a:5

Our rabbis taught: We provide for the gentiles' poor with Israel's poor, we visit gentiles' sick with Israel's sick, and we bury the gentiles' dead with Israel's dead, due to the ways of peace.

יורה דעה של״ה:ט׳

(ט) מְבַקְּרִין חוֹלֵי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם.

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 335:9

(9) ...We visit the sick non-Jews because for the "ways of peace" (mipnei darkei shalom)

(17) And Abraham prayed unto God; and God healed Abimelech, and his wife, and his maid-servants; and they bore children.

גיטין נ״ו א:י״ד-כ״ז

אזל אמר ליה לקיסר מרדו בך יהודאי א"ל מי יימר א"ל שדר להו קורבנא חזית אי מקרבין ליה אזל שדר בידיה עגלא תלתא בהדי דקאתי שדא ביה מומא בניב שפתים ואמרי לה בדוקין שבעין דוכתא דלדידן הוה מומא ולדידהו לאו מומא הוא סבור רבנן לקרוביה משום שלום מלכות אמר להו רבי זכריה בן אבקולס יאמרו בעלי מומין קריבין לגבי מזבח סבור למיקטליה דלא ליזיל ולימא אמר להו רבי זכריה יאמרו מטיל מום בקדשים יהרג אמר רבי יוחנן ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו

Gittin 56a:2-5

He went and he told the Caesar, "The Jews are rebelling against you." He said to him, "How can one tell?" He said to him, "Send them a sacrifice - see if they will sacrifice it." He proceeded to send with him a fattened calf. While he was coming, he placed a blemish in its upper lip, and some say in the white of its eye - a place that for us is [considered] a blemish and for them is not [considered] a blemish. The Rabbis thought to sacrifice it for the sake of peaceful relations with the government. Rabbi Zecharia ben Avkulos said to them, "They will say 'Blemished animals can be sacrificed on the altar.'" They thought to kill him, [so] that he not go and say [what happened]. Rabbi Zecharia ben Avkulos said to them, "They will say 'One that places a blemish on consecrated animals is [to be] killed.'" Rabbi Yochanan said, "The humility of Rabbi Zecharia ben Avkulos destroyed our Temple and burned our Sanctuary and exiled us from our land."

ספר חסידים (מרגליות) סימן תשצ

אם יש נכרי שעשה טובות ליהודים יכולים לבקש להקב"ה שיקל בדינו וכן יכולים לבקש על מומר שעשה טובה ליהודים וכן אמר ר' יוחנן על חרבונא זכור לטוב לפי שדבר על המן. אבל נכרי רע וכן מומר רע אין לבקש עליו ויצחק אמר על עשו יוחן רשע (ישעי' כ"ו י') והשיב לו בל למד צדק (שם). ודוד שבקש על אבשלום להצילו מדינה של גיהנם כי גרמה של דוד היה אם לא חטא בדבר אוריה לא היה אבשלום חוטא. וגר המבקש על אביו ועל אמו לא יועיל להקל מדינם. ואם אביו ואמו של צדיק החטיאו את הרבים אפי' לבן אין לבקש להיטיב לנשמתן דכתיב (משלי י' ז') ושם רשעים ירקב.

שו"ת חיים ביד סימן לג

הנה תאבתי לעמוד על מי שיש לו גוי שהוא סוחר שלו ומרויח עמו ועושה לו טובה והוא חולה לשאול הגיע אי מותר להתפלל עליו שיחיה וגם לתת צדקה בעדו לת"ח שילמדו לרפואתו אם מותר או לא.
תשובה נראה לי דמותר גמור הוא וכמ"ש בסה"ח סי' תשמ"ו שיאידי /שיהודי/ שעשה לו גוי טובות כשזוכרו צריך לומר עליו זכרו לברכה וכו' יע"ש ועיין בסי' תתקפ"ב יע"ש. וע"ע בסה"ח סי' תש"ץ ועיין בס' מדרש תלפיות מע' אלף דמ"ה ע"ב יע"ש ועיין להרב ש"ץ דקכ"ו. ופוק חזי מ"ש בסה"ח סי' נז"ר יאודי ששלח נכרי למרחקים יכול לבקש עליו שישוב לשלום שאם לא ישוב חי שמא יעלילו על היאודים /היהודים/ יע"ש ועיין במ"ר והובא בילקוט במגילת אסתר סי' ב' ע"פ ויודע הדבר למרדכי וכו' וכתוב במג"א בא"ח והביאו בקשל"ה במע' קוף בברכת הנהנין שכתב דכששומע שמת א' שאומרים ברוך דיין האמת בלי שם ומלכות אפי' בגוי שיש לו צער במיתתו.

שו"ת יחוה דעת חלק ו סימן ס

שאלה מגר צדק: האם מותר לו להתפלל על אביו הנכרי השוכב על ערש דוי, שה' ישלח דברו וירפאהו, והאם לאחר מותו יוכל לומר קדיש לעילוי נשמתו?
תשובה: כתב בשלחן ערוך יורה דעה (סימן קנח סעיף א'): עובדי עבודה זרה אסור להצילם אם נטו למות, ואין לרפאותם אפילו בשכר, אם לא במקום איבה. וכתב הגאון בעל כנסת הגדולה בספרו דינא דחיי (לאוין מה, דף נא ע"ד), שנראה לו שהרמב"ם שהיה רופא לישמעאלים בארץ מצרים, מפני שאין הישמעאלים עובדי עבודה זרה, וכל שאינו עובד עבודה זרה מותר לרפאותו אפילו בחנם, אף על פי שאין לחוש לו משום איבה +והנה בספר דינא דחיי שם, עמד על מה שכתב הסמ"ג שהרמב"ם היה רופא לישמעאלים במצרים, מפני שהיה חושש לאיבה. והקשה על זה, שתיפוק ליה שהישמעאלים אינם עובדי עבודה זרה. וכתב, שאפשר דקים ליה להסמ"ג שהישמעאלים במצרים היו עובדי עבודה זרה, ואינם כמו התוגרמים שבארצותינו שאינם עובדים עבודה זרה. שארץ מצרים מלאה גילולים.ע"ש. ותמיהני, שהרי הרמב"ם (בפרק יא מהלכות מאכלות אסורות הלכה ז') כתב, כל נכרי שאינו עובד עבודה זרה כגון אלו הישמעאלים, יינם מותר בהנאה. וכן הורו כל הגאונים. אבל אותם שעובדים עבודה זרה יינם אסור בהנאה. עכ"ל. וכן פסק מרן השלחן ערוך ביורה דעה (סימן קכד סימן ו'). מבואר יוצא שהישמעאלים יינם מותר בהנאה, כיון שאינם עובדי עבודה זרה. ואף על פי שבספר האשכול חלק ג' (עמוד קנ) כתב שבזמן הזה הישמעאלים עובדי עבודה זרה הם וכו', בצדה תברא ששם הביא תשובת הגאון שישמעאלים אינם עובדי עבודה זרה. ועיין עוד בחידושי הר"ן (סנהדריןסא:), ובחידושי הריטב"א (עבודה זרה נז:). ע"ש. ומה שהקשה בספר טהרת המים (מערכת י' אות כז) על דברי הרמב"ם ומרן הנ"ל, שהרי הישמעאלים זורקים אבנים למרקוליס, וכמו שכתב הר"א אבן עזרא וכו'. אשתמיטיתיה תשובת הרמב"ם (הוצאת פריימן סימן שסט), שהקשו לו כן, ותירץ שאמנםכן היו עושים הישמעאלים מקדמת דנא, אבל כיום הם אומרים נשליך אבנים בפני השטן וכו', ולעולםאינם עובדים ע"ז. ע"ש. וכן המנהג פשוט להתיר בהנאה מטעם זה סתם יינם של ישמעאלים, וכמ"שבשו"ת קול אליהו ח"א (חיו"ד סימן כג), ובשו"ת נחפה בכסף ח"ב (חיו"ד ס"ס ד'). וכ"כ הגאון רבייצחק בן ואליד בשו"ת ויאמר יצחק (חיו"ד סימן נב), והגאון רבי אליעזר די טולידו בשו"ת משנת ר"אח"ב (חיו"ד סימן ט - י), והגאון הראשון לציון יש"א ברכה בשו"ת בני בנימין (סימן ו')+. ע"ש. ולפי זה הדבר ברור שאם הוריו של הגר צדק ישמעאלים, והם חולים, מותר להתפלל עליהם לרפואה שלימה, כיון שאינם עובדי עבודה זרה. וכן מתבאר בכסף משנה (פרק י' מהלכות עכו"ם הלכה ב'). ע"ש. ולכאורה יש מקום לומר שאפילו אם הוריו נוצרים שמשתפים שם שמים ודבר אחר, אין דינם כעובדי עבודה זרה, לפי מה שכתבו התוספות סנהדרין (סג:), שבני נח לא הוזהרו על השיתוף. וכן כתב הרא"ש שם. וכן פסק הרמ"א בהגה באורח חיים (סימן קנו), שלא הוזהרו בני נח על השיתוף. והן אמת שהנודע ביהודה תנינא (חלק יורה דעה סימן קמח) כתב, ומאי דמרגלא בפומייהו דאינשי שאין בני נח מוזהרים על השיתוף, טעות הוא בידם, ויצא להם דבר זה ממה שכתב הרמ"א /או"ח/ בסימן קנו, ובאמת שאין הכוונה כן, אלא לומר שכאשר הגוי נשבע בעבודה זרה עם שיתוף שם שמים, ואינו אומר אלי אתה, אינו מוזהר על כך וכו'. ע"ש. וכיוצא בזה כתב בשו"ת שער אפרים (סימן כד) בשם החלקת מחוקק. וכן כתב בשו"ת מעיל צדקה (סימן כב). ע"ש. אולם הפתחי תשובה יורה דעה (סימן קמז סק"ב) כתב, שאי אפשר לומר כן בדעת הרמ"א, כי מדברי הרמ"א בדרכי משה יורה דעה (סימן קנא) מבואר להיפך. וכן בספר משנת חסידים (בריש הלכות יסודי התורה) כתב, שהגאון רבי ישעיה ברלין האריך בזה בעוצם פלפולו ובקיאותו, והוכיח בראיות שבאמת אין בן נח מוזהר על השיתוף. ע"ש. וכן כתב הגאון יעב"ץ בספר מור וקציעה (סימן רכד), וכתב, שכל עבודה זרה שלהם בזמן הזה אינה אלא שיתוף שם שמים ודבר אחר, וכמו שאמרו במנחות (קי) ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי, דקרו ליה לקב"ה אלהא דאלהיא. ע"ש. וכן כתב השואל ומשיב תנינא (חלק א' סימן נא), ובספר סדר משנה (הלכות יסודי התורה פרק א' הלכה ז'). ועיין עוד בקובץ על יד (סוף הלכות מילה). ע"ש. ולפי זה נראה שכיון שאף הנוצרים אין דינם כעובדי עבודה זרה מותר לרפאותם, אפילו במקום שאין לחוש לאיבה, וכן מותר להתפלל לרפואתם. ועיין בבית יוסף יורה דעה (סוף סימן קמח), על מה שכתב הטור, שהרשב"ם בשם רש"י כתב, שבזמן הזה אין הגוים עובדי עבודה זרה, ומותר לשאת ולתת עמהם בימי אידיהם, דלא אזלי ומודו. וכתב הבית יוסף, דהיינו כדאמרינן בחולין (יג:) גוים שבחוץ לארץ לאו עובדי עבודה זרה הם אלא מנהג אבותיהם בידיהם. (ועיין עוד בתוספות עבודה זרה ב ד"ה אסור. ובאור זרוע ריש מסכת עבודה זרה. ובחידושי הרמב"ן עבודה זרה יג ע"ש). וכן פסק מרן בשלחן ערוך (שם /יו"ד סי' קמ"ח/ סעיף יב), שבזמן הזה אין הגוים בקיאים בטיב עבודה זרה, לפיכך מותר לשאת ולתת עמהם ביום חגם וכו'. ע"ש. אלא שיש לדקדק מדברי מרן /יו"ד/ (ריש סימן קכג) שאסר סתם יינם בהנאה, ושם /יו"ד/ (סימן קכד סעיף ו') פסק שסתם יינם של ישמעאלים שאינם עובדי עבודה זרה מותר בהנאה. (וכדברי הרמב"ם בפרק יא מהלכות מאכלות אסורות הלכה ז'). משמע ששאר אומות חוץ מהישמעאלים עובדי עבודה זרה הם. אך בשו"ת הרשב"ץ חלק ב' (סימן מח) כתב בשם הרמב"ן שמשום גזרת בנותיהם אסרו בהנאה גם סתם יינם של ישמעאלים. וע"ש. ואיך שיהיה יש לומר שדוקא לרפאות הנוצרים שעושה מעשה בידים אין להתיר שלא במקום איבה, משא"כ להתפלל עליו לפני השם יתברך אשר בידו נפש כל חי, ואם אין הנכרי הזה ראוי לרפואה שלימה, ה' הטוב בעיניו יעשה, והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו אוותה ויעש. לפיכך אין לאסור בזה כלל. וכל שכן אם הגוי עצמו מבקש שיתפללו עליו, שמזה נראה שיש לו אמונה בהשם יתברך שלא יפלא ממנו כל דבר, שמותר להתפלל עליו.
וכן בקודש חזיתיה להגאון רבי יצחק עטייה בספר רוב דגן (בקונטרס אות לטובה סימן מה), שנשאל אם מותר ללחוש ולהתפלל על גוי חולה שיתרפא, והשיב, שאם הוא ביודעו ומכירו שהוא מחסידי אומות העולם ושומר שבע מצות של בני נח, פשוט מאד שמותר לברכו ולהתפלל עליו שיתרפא, אבל אם הוא מסופק בו, ואינו מכיר במעשיו, יתפלל עליו שיחזור למוטב ויתרפא, וכמו שאמרו בברכות (י) במעשה של ברוריא, יתמו חטאים ולא חוטאים, וכשם שמפרנסים עניי גוים עם עניי ישראל מפנידרכי שלום (גיטין נט:), כן יש להתיר להתפלל על גוים חולים שיתרפאו. ואפשר דחיובא נמי איכא להתפלל עליהם מפני דרכי שלום. ומה גם אם תהיה שעת רצון שיתרפא, יהיה קידוש ה' בדבר. וגם אפשר שעל ידי כך יתגייר ויהיה גר צדק. ורב אחאי הרב הגדול כמהר"ר אליהו קצין הביא לנו ראיה ממעשה רב שאלישע הנביא ריפא את נעמן מצרעתו. ועל ידי כך נעשה גר צדק (צ"ל גר תושב. עיין סנהדרין צו:). וכל שכן בזמן הזה שאנו בגלות, וצריכים אנו להם. והוסיף, שבא מעשה לידי אביו הגאון הצדיק רבי יהודה קצין, שבא אליו גוי אחד ותינוק מוטל בידו כמו פגר מת, ואחר שלחש עליו ובירכו, נתרפא מיד, ויצא ממות לחיים, ונעשה קידוש ה'. ומה שכתב מרן השלחן ערוך /יו"ד/ (סימן קנח) שאין לרפאותם אפילו בשכר אם לא במקום איבה, זהו לעובדי עבודה זרה ממש, אבל בזמן הזה שאינם עובדי עבודה זרה שפיר דמי, ובפרט היכא דאיכא איבה, שצריך להתפלל ולברך. עכת"ד. ועל פי זהפסק הגאון רבי חיים פלאג'י בשו"ת חיים ביד (סימן לג), ביהודי שיש לו שותף גוי, ועושה לו טובות,וחלה הגוי, שמותר להתפלל עליו שיתרפא, והביא ראיה מדברי הרוב דגן הנ"ל, וכתב, שמכל שכןבנידון דידן שעשה לו טובות, שלא להיות כפוי טובה, שבודאי שמותר לו להתפלל עליו. (ובו בפרקנשאל גם כן אם מותר לכתוב קמיע לחולה גוי, והתיר לכתוב נוסח תפלה בלי הזכרת שם שמים,ושיהיה בכתב רש"י, ולא בכתיבה אשורית). וכן עשה מעשה בגוי אחד שחלה ונטה למות, ושלח הגוילבקש מהרב שיתפלל עליו, וכן עשה, וחלם הגוי שתפלת הרב עשתה פירות, והיה קידוש ה' גדול על ידי כך. ע"ש. וגם בנידון דידן שרוצה הגר להתפלל על אביו הגוי שיתרפא מחוליו, רשאי לעשות כן,ואפשר דמצוה נמי איכא, שהרי הוא הביאו לעולם וגידלו עד שנעשה חי נושא את עצמו. ואף על פישאמרו חכמים גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, (יבמות מח:), ומטעם זה אמרו (בקידושין יז:) שאין הגריורש את אביו מן התורה, מכל מקום יש זיקה כל שהיא כלפי אביו, שגוי שנתגייר, והיו לו בניםבגיותו, ונתגיירו, קיים פריה ורביה, כדברי רבי יוחנן ביבמות (סב). ועיין בתוספות שם. וכן פסקו הטורוהשלחן ערוך אבן העזר (סימן א' סעיף ז'). וכן הגר אסור לקלל אביו ואמו אף על פי שהם רשעיםגמורים, כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה. (הרמב"ם בפרק ה' מהלכות ממרים הלכה יא, והטור והשלחן ערוך יורה דעה סימן רמא סעיף ד'). והוא הדין לענין זה שראוי להתפללעליהם שיחיו ויחזרו למוטב, וכדברי הרוב דגן הנ"ל +וכיו"ב כתב החתם סופר חאה"ע ח"ב (סי' מאד"ה ולולי), שאין לומר שמכיון שגר שנתגייר כקטן שנולד דמי אין בניו נקראים על שמו כלל, שא"כ מההוא זה שכתוב: וכי יגור אתך גר, המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו, ומנין לו בנים זכרים שמילתםמעכבתו מפסח. אלא ודאי שאף הבנים שנולדו לו בהיותו גוי מתיחסים אליו בכמה ענינים. ע"ש.ובקשתי לו חבר ומצאתי מי שכתב כן מטעם אחר, והוא הגאון אור שמח בספרו משך חכמה (פרשתבא) בד"ה וכל עבד איש, שכתב בשם חתנו הגאון ר' אברהם לופטביר, כי מכיון שכתב הרמב"ם (הל'עבדים פ"ט ה"ב) שעכו"ם יכול למכור בניו ובנותיו, ויש לו קנין בהם, ואם נתגייר האב, יש לו קניןבבניו שלא נתגיירו, והרי הם כעבדיו, ומעכבים אותו מעשיית פסח כל זמן שלא מלו. עש"ב. וכן הואבספר זרע אברהם (סי' לא). והובא בספר פרדס יוסף פרשת בא (יב מה) עש"ב, אלא שהתוספות יבמות(מח רע"א) כתבו בפשיטות שמילת בניו שנולדו בהיותו עכו"ם אינה מעכבתו מפסח. ע"ש. וכבר תמהמזה הבית יצחק (אה"ע ח"א סי' כט אות ב) ע"ד החת"ס הנ"ל. ע"ש. וע"ע בחי' מהר"ם שיק על תרי"גמצות (סימן יז). ובספר כלי חמדה (ס"פ לך לך). ואכמ"ל+. וגם הלום ראיתי להגאון רבי עמרם בלוהםבשו"ת בית שערים (חלק יורה דעה סימן רכט), שאחר שהאריך בענין זה בטוב טעם ודעת כיד ה'הטובה עליו, העלה שמותר להתפלל על חולים גוים שיחיו, על פי דברי הכסף משנה (ריש פרק י'מהלכות עבודה זרה), שכל שאינו עובד עבודה זרה מותר לרפאותו ולהצילו ממיתה, ונכרים בזמן הזהלאו עובדי עבודה זרה הם. ומכל שכן כשמבקשים להתפלל עליהם, שנראה שמאמינים באלקיישראל. והרי בן נח אינו מוזהר על השיתוף. ועוד שלדעת מהרש"ל מותר להצילם ממיתה אלא שאינומחוייב לעשות כן, ואפילו לדברי האוסרים אינו אלא מדרבנן, ועוד שאפילו נאמר שאסור לרפאותם,מכל מקום להתפלל עבורם מותר, כי השם יתברך יודע כל מעשה אדם ומחשבותיו, וכל רז לא אניסליה, ואם יודע שאין החולה הזה מקיים שבע מצות, לא ישמע תפלתינו על החולה הזה. ואם יודעשהוא מקיימן ותועיל תפלתינו עליו הרי אז באמת מותר להצילו מרדת שחת. ולכאורה יש להביאראיה לזה ממה שהתפלל אברהם אבינו על אבימלך וכו'. אך יש לומר שאין למדים מקודם מתן תורה.וגם מאלישע שריפא צרעת לנעמן אין ראיה, ששם עשה משום איבה. (ויותר נכון לומר שהנביא ידעשיוכל לרפאו ויהיה קידוש ה' בדבר, כמו שהיה כן בסופו של דבר, וכן נאמר במלכים ב' (ד ח): יבא נאאלי וידע כי יש נביא בישראל). אבל יש ראיה ממרדכי שהציל את אחשורוש מבגתן ותרש שזממולהמיתו, אלמא שדוקא להצילו בידים אסור, אבל לסבב הצלתו מותר. והכא נמי להתפלל בעדו שפירדמי. עכת"ד. ויש מקום לסלסל ולפלפל בדברי קדשו. ואכמ"ל. על כל פנים נראה שהדבר נכון שמותרלהתפלל על גוי חולה שיחיה ויחזור למוטב, וכמו שכתב גם כן הגאון מהר"י עטייה הנ"ל. וכל שכןבנידון דידן שמותר לגר להתפלל לרפואת אביו, כיון שהוא הביאו לחיי העולם הזה, ועל ידי כך זכהלהכנס תחת כנפי השכינה ולחיי הנצח.
ואחרי הודיע ה' אותנו את כל זאת, נראה שאחר מות אביו של הגר, וכן לאחר מות אביו של הגר, וכן לאחר מות אמו, נכון שיאמר עליהם קדיש לעילוי נשמתם...
בסיכום: גר צדק רשאי להתפלל לרפואת אביו הנכרי בחוליו. וגם רשאי לומר קדיש עליו לאחרפטירתו לעילוי נשמתו. והוא הדין לאם הגר צדק.

הרב ברוך בליז'ינסקי

השאלה - האם מותר להתפלל לרפואת גוי

תשובת הרב - מותר להתפלל לרפואת גוי, שכן לגויים בזמנינו אין דין של עובדי עבודה זרה. בתנ"ך מובא שאלישע הנביא התפלל על נעמן שר צבא מלך ארם, וכן מובא שהקריבו קרבנות בבית המקדש עבור גויים.

כשמתפללים לרפואת גוי מזכירים את שם אביו. לא עושים מי שבירך ליד ספר התורה, כי הגוי אינו קשור לקדושת ספר התורה.

מקורות: מלכים ב פרק ה, סנהדרין דף צו, בית שערים יורה דעה סימן רכט, דינא דחיי לבכל כנסת הגדולה לאוין מה דף נא עמוד ד.