תנינא להא דת"ר האב חייב בבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה וללמדו אומנות וי"א אף להשיטו במים רבי יהודה אומר כל שאינו מלמד את בנו אומנות מלמדו ליסטות ליסטות ס"ד אלא כאילו מלמדו ליסטות:
רבי יהודה אומר כל שאינו מלמדו אומנות מלמדו ליסטות ליסטות ס"ד אלא כאילו מלמדו ליסטות מאי בינייהו איכא בינייהו דאגמריה עיסקא
עיסקא - אם למדו סחורה לת"ק הרי למדו חיים לרבי יהודה דאתי לטעמא אומנות דוקא דכמה פעמים שאין לו במה לעשות סחורה ועומד ומלסטם:
According to the Tana Kamma, the father has fulfilled his obligation by giving his son a means of support. But according to R' Yehudah, the father hasn't yet fulfilled his obligation since business isn't a secure livelihood, since there are times where no merchandise is available to sell and the son would, during these times, resort to stealing.
מצות שהאב חייב לעשות לבנו למולו לפדותו ללמדו תורה וללמדו אומנות להשיאו אשה רבי עקיבה אומר אף ללמדו לשוט על פני המים למוהלו (ויקרא י״ב:ג׳) ביום השמיני ימול בשר ערלתו לפדותו דכתיב (שמות י״ג:י״ג) וכל בכור אדם בבניך תפדה ללמדו תורה (דברים י״א:י״ט) ולמדתם אותם את בניכם ללמדו אומנות תני רבי ישמעאל (דברים ל׳:י״ט) ובחרת בחיים זו אומנות להשיאו אשה (דברים ד׳:ט׳) והודעתם לבניך ולבני בניך אימתי אתה זוכה לבניך ולבני בניך בשעה שאת משיא את בניך קטנים רבי עקיבה אומר אף לשוט על פני המים דכתיב (דברים ל׳:י״ט) למען תחיה אתה וזרעך מה למצוה או לעיכוב נשמעינה מן הדא בר תרימה אתא לגבי רבי אימי אמר לי' פייס לאבא דיסביני אתא פייסיה ולא קביל עלוי הדא אמרה למצוה אין תימר לעיכוב הוה ליה לכופניה מנין שאם לא עשה לו אביו שהוא חייב לעשות לעצמו תלמוד לומר
ר"ג אומר כל שיש בידו אומנות למה הוא דומה לכרם שמוקף גדר ולחריץ שהוא מוקף סייג וכל שאין בידו אומנות למה הוא דומה לכרם שאין מוקף גדר ולחריץ שאין מוקף סייג ר' יוסי אומר [משם] ר"ג כל שבידו אומנות למה הוא דומה לאשה שיש לה בעל בין שהיא מתקשטת ובין שאינה מתקשטת אין הכל מסתכלין בה ואם [אין] מתקשטת [היא] לא תהא לה מורא <בס"א ונראה> וכל שאין בידו אומנות למה הוא דומה לאשה שאין לה בעל בין מתקשטת בין שאינה מתקשטת הכל מסתכלין בה ואם [אין] מתקשטת [היא לא תהא לה מורא] ר' יוסי בר"א אומר משום ר"ג כל שבידו אומנות למה הוא דומה לכרם גדור שאין בהמה וחיה נכנסין [לתוכו] ואין עוברין ושבין נכנסין [לתוכו] ואין רואין את מה שבתוכו וכל שאין בידו אומנות למה הוא דומה לכרם פרוץ שבהמה וחיה נכנסין [לתוכו] ועוברים ושבים נכנסין [לתוכן] ורואין מה שבתוכו.
מתני׳ כל שעסקיו עם הנשים לא יתיחד עם הנשים ולא ילמד אדם את בנו אומנות הנשים רבי מאיר אומר לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה ויתפלל למי שהעושר והנכסים שלו שאין אומנות שאין בה עניות ועשירות שלא עניות מן האומנות ולא עשירות מן האומנות אלא הכל לפי זכותו
שמעיה ואבטליון קבלו מהם. שמעיה אומר אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות ואל תתוודע לרשות.
אהוב את המלאכה כיצד? מלמד שיהא אדם אוהב את המלאכה ואל יהיה שונא את המלאכה. כשם שהתורה נתנה בברית כך המלאכה נתנה בברית, שנא׳ (שמות כ) ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה׳ אלקיך.
Avot d'Rabbi Natan 11:1
Shemaiah and Avtalyon received [the Torah] from them. Shemaiah says: Love work. Hate authority. Don’t get friendly with the government.
Love work: how so? This teaches that a person should love work and not hate work. For just as the Torah has been given as a covenant, so work has been given as a covenant. For so it is written, “Six days shalt thou labor, and do all thy work; but the seventh day is the Sabbath of the Lord thy God; in it thou shalt not do any work.”
(ב) רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר, יָפֶה תַלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן. וְכָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה וְגוֹרֶרֶת עָוֹן. וְכָל הָעֲמֵלִים עִם הַצִּבּוּר, יִהְיוּ עֲמֵלִים עִמָּהֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁזְּכוּת אֲבוֹתָם מְסַיַּעְתָּן וְצִדְקָתָם עוֹמֶדֶת לָעַד. וְאַתֶּם, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם שָׂכָר הַרְבֵּה כְּאִלּוּ עֲשִׂיתֶם:
(2) Rabban Gamliel the son of Rabbi Yehudah HaNasi said: Excellent is the study of the Torah together with derech eretz; for the exertion [expended] in both of them causes sin to be forgotten. And all [study of the] Torah in the absence of a derech eretz mean to nothing in the end and leads to sin. And all who work for the community, let them work for the [sake of the] name of Heaven; for the merit of their ancestors sustains them, And their righteousness (tsidkatam) will endure forever. And as for you [who work for the community, God says:] I credit you with a great reward, as if you [yourselves] had done it [on your own].
(ב) דרך ארץ. מלאכה או סחורה:
(ג) שיגיעת שניהם משכחת עון. שהתורה מתשת כחו של אדם, והמלאכה מפרכת ומשברת את הגוף, ומתוך כך יצר הרע בטל ממנו:
(ד) וכל תורה שאין עמה מלאכה. ואם תאמר יהא עמל בתורה תמיד ויגיעתה תהא משכחת עון, ומה צורך למלאכה, לכך הוזקק לומר וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה, לפי שאי אפשר לו בלא מזונות, ומלסטם את הבריות ומשכח תלמודו:
(2) "Worldly occupation (derekh erets, literally the way of the world)": A craft or business. *
(3) "For the exertion [expended] in both of them causes sin to be forgotten": As Torah [study] dulls the strength of a man and work pulls apart and breaks the body, and as a result of this the evil impulse is rendered idle for him.
(4) "And all [study of the] Torah in the absence of a worldly occupation": And if one might ask, let him work in Torah [study] and its exertion will cause sin to be forgotten, therefore it is required to say, "all [study of the] Torah in the absence of a worldly occupation comes to nothing in the end." As it is impossible for him without food, and [so] he will rob the creatures and forget his study.
(5) "let them work for the [sake of the] name of Heaven": and not in order to take a crown [for themselves], to say, "I did such and such for the community."
(יז) רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ. אִם אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ, אֵין תּוֹרָה. אִם אֵין חָכְמָה, אֵין יִרְאָה. אִם אֵין יִרְאָה, אֵין חָכְמָה. אִם אֵין בִּינָה, אֵין דַּעַת. אִם אֵין דַּעַת, אֵין בִּינָה. אִם אֵין קֶמַח, אֵין תּוֹרָה. אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין קֶמַח.
(17) Rabbi Elazar ben Azariah says: If there is no Torah, there is no derech eretz; if there is derech eretz, there is no Torah. If there is no wisdom, there is no fear; if there is no fear, there is no wisdom. If there is no understanding, there is no knowledge; if there is no knowledge, there is no understanding. If there is no flour, there is no Torah; if there is no Torah, there is no flour.
מתני׳ כל שעסקיו עם הנשים לא יתיחד עם הנשים ולא ילמד אדם את בנו אומנות הנשים רבי מאיר אומר לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה ויתפלל למי שהעושר והנכסים שלו שאין אומנות שאין בה עניות ועשירות שלא עניות מן האומנות ולא עשירות מן האומנות אלא הכל לפי זכותו
רבי שמעון בן אלעזר אומר ראית מימיך חיה ועוף שיש להם אומנות והן מתפרנסין שלא בצער והלא לא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער אלא שהורעתי מעשי וקפחתי את פרנסתי
אבא גוריין איש צדיין אומר משום אבא גוריא לא ילמד אדם את בנו חמר גמל קדר ספן רועה וחנוני שאומנותן אומנות ליסטים רבי יהודה אומר משמו החמרין רובן רשעים והגמלין רובן כשרין הספנין רובן חסידים טוב שברופאים לגיהנם והכשר שבטבחים שותפו של עמלק
רבי נהוראי אומר מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה שאדם אוכל משכרה בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא ושאר כל אומנות אינן כן כשאדם בא לידי חולי או לידי זקנה או לידי יסורין ואינו יכול לעסוק במלאכתו הרי הוא מת ברעב אבל התורה אינה כן אלא משמרתו מכל רע בנערותו ונותנת לו אחרית ותקוה בזקנותו בנערותו מהו אומר (ישעיהו מ, לא) וקוי ה' יחליפו כח בזקנותו מהו אומר (תהלים צב, טו) עוד ינובון בשיבה וכן הוא אומר באברהם אבינו (בראשית כד, א) ואברהם זקן וה' ברך את אברהם בכל מצינו שעשה אברהם אבינו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה שנאמ' (בראשית כו, ה) עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חוקותי ותורותי
דרש בר קפרא לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה מאי היא אמר רב יהודה
מחטא דתלמיותא
תניא רבי אומר אין לך אומנות שעוברת מן העולם אשרי מי שרואה את הוריו באומנות מעולה אוי לו למי שרואה את הוריו באומנות פגומה אי אפשר לעולם בלא בסם ובלא בורסקי אשרי מי שאומנותו בסם ואוי לו מי שאומנותו בורסקי
לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה כו' כצ"ל כנראה מפרש"י אבל ממאי דדרש בגמרא בר קפרא לעולם כו' נקיה וקלה וקאמר עלה מאי היא משמע דמלת וקלה לא היה כתוב במתני' דאל"כ מה הוסיף בר קפרא אמתניתין ועוד אמאי לא קאמר מאי היא אמתני' ור"ל דודאי בלי אומנות כלל לא יסמוך אדם על תפלתו להתעשר כדאמרינן בפ"ק שחייב כל אב ללמד בנו אומנות וליכא מאן דפליג ושנינו ג"כ באבות כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה אלא דקאמר שאל יחשוב אדם דבמלאכה כבדה יתפרנס ותהיה מלאכתו קבע ותורתו עראי אלא יעסוק במלאכה נקיה וקלה שיוכל לעשות תורתו קבע ומלאכתו עראי כדאמרינן במסכת ברכות ויתפלל למי שהעושר שלו שיוכל להתעשר גם ממלאכה קלה ועראי שהרי ראינו שאין אומנות שאין בה עניות ועשירות כו' ויכול להתעשר ממלאכה קלה ועראי כמו מכבדה שהיא קבע והכל לפי הזכות ממש כמ"ש פירושו בחידושי הלכות ע"ש ור' נהוראי דקאמר נמי לקמן מניח אני כל אומנות שבעולם כו' אלא תורה ודאי דלא פליג וצריך כל אדם ללמוד אומנות אלא דה"ק מניח אני הקביעות של כל האומנות ואני מלמדו תורה בקבע ואומנות עראי וז"ש דהאומנות אינו עומד לאדם אלא בילדותו שאז הוא בכחו לקבוע לו אומנות כבדה אבל כשבא לידי זקנה או חולי אינו יכול לעשות מלאכה כ"כ כדי פרנסתו אבל התורה אינה כן דע"י התורה המלאכה נקיה וקלה שיכול לעשות גם בימי זקנה מתברכת לו וזה וזה נתקיים בידו כהך דחסידים הראשונים בברכות. ומייתי
לעולם ירחיק אדם עצמו מהצדקה ויגלגל עצמו בצער שלא יצטרך לבריות וכן צוו חכמים עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות ואפי' היה חכם מכובד והעני יעסוק באומנות ואפי' באומנות מנוולת ואל יצטרך לבריות:
רבי חנינא בר פפא רמי כתיב ולקחתי דגני בעתו וגו׳ וכתיב ואספת דגנך וגו׳
לא קשיא כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום
תנו רבנן ואספת דגנך מה תלמוד לומר לפי שנאמר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך יכול דברים ככתבן תלמוד לומר ואספת דגנך הנהג בהן מנהג דרך ארץ דברי רבי ישמעאל
רבי שמעון בן יוחאי אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח תורה מה תהא עליה אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים שנאמר ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו׳ ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי עצמן שנאמר ואספת דגנך ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן שנאמר ועבדת את אויבך וגו׳
אמר אביי הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן כרבי שמעון בן יוחי ולא עלתה בידן
אמר להו רבא לרבנן במטותא מינייכו ביומי ניסן וביומי תשרי לא תתחזו קמאי כי היכי דלא תטרדו במזונייכו כולא שתא:
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה ברבי אלעאי בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים דורות הראשונים עשו תורתן קבע ומלאכתן עראי זו וזו נתקיימה בידן דורות האחרונים שעשו מלאכתן קבע ותורתן עראי זו וזו לא נתקיימה בידן
(ב) רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר, יָפֶה תַלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן. וְכָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה וְגוֹרֶרֶת עָוֹן. וְכָל הָעֲמֵלִים עִם הַצִּבּוּר, יִהְיוּ עֲמֵלִים עִמָּהֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁזְּכוּת אֲבוֹתָם מְסַיַּעְתָּן וְצִדְקָתָם עוֹמֶדֶת לָעַד. וְאַתֶּם, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם שָׂכָר הַרְבֵּה כְּאִלּוּ עֲשִׂיתֶם:
(2) Rabban Gamliel the son of Rabbi Yehudah HaNasi said: Excellent is the study of the Torah together with a worldly occupation; for the exertion [expended] in both of them causes sin to be forgotten. And all [study of the] Torah in the absence of a worldly occupation comes to nothing in the end and leads to sin. And all who work for the community, let them work for the [sake of the] name of Heaven; for the merit of their ancestors sustains them, And their righteousness (tsidkatam) will endure forever. And as for you [who work for the community, God says:] I credit you with a great reward, as if you [yourselves] had done it [on your own].
(ד) וכל התורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה. כענין שאמרו במכילתין (ג יז) אם אין קמח אין תורה. הענין כמשמעו כשיתבטל ממלאכה מביאתו אל העוני וגוררת כמה עונות ורעתה רבה כי מפניה יאהב מתנות ולא יחיה. ויחניף בני אדם אף אם הם רשעים כדי שיתנו לו. גם כי יתם הכסף מהמתנות יהיה גנב או קוביוסטוס ויביא גזלות העני לביתו לבל ימות ברעב. ובהגיע אדם אל המדות האלה אין מעצר לרוחו ולא ינוח ולא ישקוט עד יעבור על כל המצות האמורות בתורה כי עבירה גוררת עבירה. ועל זה ארז"ל במסכת חולין (ברכות ח.) כל הנהנה מיגיעו עליו הכתוב אומר (תהלים קכ"ח ב') יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם (הבא) . על כן צריך לחכם שידע מלאכה כענין שנא' (קהלת ז' י"א) טובה חכמה עם נחלה:
(4) And all [study of the] Torah in the absence of a worldly occupation comes to nothing in the end: Like the matter that they said in our treatise (Avot 3 17), "If there is no flour, there is no Torah." The matter is like its simple understanding - when he neglects work, it brings him to poverty and it drags along several sins and its evil is great. As on account of it, he will 'love gifts and not live,' and flatter people even if they are evildoers, in order that they give to him. Also when the money from the gifts runs out, he will become a thief or a kidnapper (or gambler) and will bring 'home loot taken from the poor' so that he not die of hunger. And when a person reaches these traits, his spirit knows no restraint and he will not rest and not be still until he transgresses all of the commandments that are stated in the Torah, since 'one sin brings along [another] sin.' And about this, the sages said in Tractate Chullin 44b (see also Berakhot 8a), "Anyone who benefits from his toil, the verse states about him (Psalms 128:2), 'If you eat the toil of your hands you shall be happy and it will be good for you' - happy in this world, and good for you in the world (to come)." Therefore it is necessary for a sage to know a craft, as it is stated (Ecclesiastes 7:11), "Good is wisdom with an inheritance."
(יח) לְעוֹלָם יִדְחֹק אָדָם עַצְמוֹ וְיִתְגַּלְגֵּל בְּצַעַר וְאַל יִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת וְאַל יַשְׁלִיךְ עַצְמוֹ עַל הַצִּבּוּר. וְכֵן צִוּוּ חֲכָמִים וְאָמְרוּ עֲשֵׂה שַׁבַּתְּךָ חֹל וְאַל תִּצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת. וַאֲפִלּוּ הָיָה חָכָם וּמְכֻבָּד וְהֶעֱנִי יַעֲסֹק בְּאֻמְּנוּת וַאֲפִלּוּ בְּאֻמְּנוּת מְנֻוֶּלֶת וְלֹא יִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת. מוּטָב לִפְשֹׁט עוֹר בְּהֵמוֹת נְבֵלוֹת וְלֹא יֹאמַר לָעָם חָכָם גָּדוֹל אֲנִי כֹּהֵן אֲנִי פַּרְנְסוּנִי. וּבְכָךְ צִוּוּ חֲכָמִים. גְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים הָיוּ מֵהֶם חוֹטְבֵי עֵצִים וְנוֹשְׂאֵי הַקּוֹרוֹת וְשׁוֹאֲבֵי מַיִם לַגִּנּוֹת וְעוֹשֵׂי הַבַּרְזֶל וְהַפֶּחָמִים וְלֹא שָׁאֲלוּ מִן הַצִּבּוּר וְלֹא קִבְּלוּ מֵהֶם כְּשֶׁנָּתְנוּ לָהֶם:
(18) A person should always push himself and live in misery and not require help from others and not thrust himself upon the community. And so [too], did the Sages command and say (Pesachim 112a), "make your Shabbat to be like a weekday and do not require help from others." And even if he was a sage and an honored man and became poor, he should engage in crafts - and even in abject crafts - and not require help from others. It is better to flay the skins of animal carcasses than that he should say to the people, "I am a great sage, I am a priest (Kohen), support me;" and this is what the Sages commanded. There were from the greatest of the Sages wood-choppers (1), beam carriers (2), water bearers [who would bring it] to the gardens (3) and iron and coal makers (4); and they would not ask [for help] from the community and would not take it from them when they [offered to] give it to them.
(ט) גְּדוֹלֵי חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ מֵהֶן חוֹטְבֵי עֵצִים וּמֵהֶן שׁוֹאֲבֵי מַיִם וּמֵהֶן סוּמִים וְאַף עַל פִּי כֵן הָיוּ עוֹסְקִין בְּתַלְמוּד תּוֹרָה בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וְהֵם מִכְּלַל מַעְתִּיקֵי הַשְּׁמוּעָה אִישׁ מִפִּי אִישׁ מִפִּי משֶׁה רַבֵּנוּ:
(9) Among the great ones of the sages of Israel, there were wood-choppers (1) and water-drawers (3), and blind men, and despite this, they engaged in Torah study during the day and night, and are included among the transmitters of the tradition from person to person from Moses, our teacher.
אחר כך ילך לעסקיו דכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון כי העוני יעבירנו על דעת קונו ומכל מקום לא יעשה מלאכתו עיקר אלא עראי ותורתו קבע וזה וזה יתקיים בידו וישא ויתן באמונה ויזהר מלהזכיר שם שמים לבטלה שבכל מקום שהזכרת השם מצויה מיתה מצויה ויזהר מלישבע אפילו באמת שאלף עיירות היו לינאי המלך וכולם נחרבו בשביל שהיו נשבעים שבועות אע"פ שהיו מקיימים אותם ויזהר מלהשתתף עם עכו"ם שמא יתחייב לו שבועה ועובר משום לא ישמע על פיך: הגה ויש מקילין בעשיית שותפות עם העכו"ם בזמן הזה משום שאין העכו"ם בזה"ז נשבעים בע"א ואע"ג דמזכירין העבודה זרה מ"מ כוונתם לעושה שמים וארץ אלא שמשתתפים שם שמים ודבר אחר ולא מצינו שיש בזה משום לפני עור לא תתן מכשול דהרי אינם מוזהרים על השתוף [ר"ן ספ"ק דע"א ורבי' ירוחם ני"ז ח"ה ותוספות ריש פ"ק דבכורות] ולתת ולשאת עמהם בלא שותפות לכולי עלמא שרי בלא יום חגיהם (הגמ"י פ"ק מה' ע"א) ועבי"ד הלכות ע"א סי' קמ"ז:
קנו סֵדֶר מַשָּׂא וּמַתָּן ב
וּכְשֶׁעוֹשֶׂה מְלָאכָה אוֹ נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן – לֹא תִּהְיֶה כַּוָּנָתוֹ אֶלָּא כְּדֵי לִמְצֹא צָרְכֵי הַגּוּף כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לַעֲבֹד לְבוֹרְאוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וגו'" (מִשְׁלֵי סִימָן ג', ו') (וְעַיֵּן מִזֶּה בְּאָבוֹת דְּרַבִּי נָתָן פי"ז וּבִשְׁמוֹנָה פְּרָקִים לְהָרמב"ם פֶּרֶק ה).
וְחַיָּב כָּל אָדָם לְלַמֵּד לִבְנוֹ מְלָאכָה אוֹ לַעֲסֹק בִּסְחוֹרָה. וְאִם אֵינוֹ עוֹשֶׂה כֵּן – כְּאִלּוּ מְלַמְּדוֹ לִסְטוּת, שֶׁסּוֹפוֹ לְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָתוֹ.
SECTION 156 The Desired Pattern of Business Involvement [and Other Ethical Directives]
2
When one performs work or carries out commercial activity, his intent should solely be to earn his bodily needs so that he will be able to serve his Creator. This is [implied by] the verse, “Know Him in all your ways [and He will smooth your paths].” (Mishlei 3:6; see its interpretation in Avos DeRabbi Nasan, ch. 17[:7], and in Rambam, Shemoneh Perakim, ch. 5.)
Everyone is obligated to teach his son a vocation or how to engage in commercial activity. If one does not do so, it is as if he taught him thievery, for ultimately he will steal from others for his sustenance.
יג
וְכֵן מֻתָּר לְשַׁדֵּךְ הַתִּינוֹק לֵאָרֵס, שֶׁדִּבּוּר שֶׁל מִצְוָה הוּא. וְכֵן לְדַבֵּר עִם הַמְלַמֵּד אִם רוֹצֶה לְהִשָּׂכֵר לְלַמְּדוֹ סֵפֶר, אוֹ אֲפִלּוּ לְלַמְּדוֹ אוּמָנוּת, שֶׁזֶּהוּ גַם כֵּן מִצְוָה, שֶׁאִם לֹא תְהֵא לוֹ אוּמָנוּת לְפַרְנֵס עַצְמוֹ – יְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת.
אֲבָל אָסוּר לִשְׂכּוֹר הַמְלַמֵּד (בְּשַׁבָּת, וַאֲפִלּוּ ) לְהַזְכִּיר לוֹ סְכוּם מָעוֹת (אָסוּר), שֶׁזֶּהוּ שְׁבוּת גָּמוּר, וְלֹא הִתִּירוּהוּ לְצֹרֶךְ מִצְוָה:
13
Similarly, it is permitted to arrange the engagement of a child, because this is a matter associated with a mitzvah. Similarly, one may secure the agreement of a tutor to teach [a youth] Torah or even to teach him a trade. [The latter] is also a mitzvah, because if [the youth] will not have a trade from which he can earn his livelihood, he will [ultimately] steal from people at large.
It is, however, forbidden to [actually] hire a teacher (on Shabbos or even) to mention a sum of money, for this is a shvus in a complete sense and was not permitted for the sake of a mitzvah.
שיחת יום שמחת תורה, ה'תש"כ
ג. כשם שיש בתורה הכלל והפרט, כך גם באדם הלומד יש בכללות שני זמנים ואופנים:
הלימוד דתינוקות של בית רבן, שעדיין אינם שייכים להשגה, והתורה היא אצלם בבחי' כלל; והלימוד של גדולים, שהוא באופן של הבנה והשגה.
וע"פ האמור שענינו של שמח"ת הוא הכלל של התורה, מובן, ששמח"ת קשור ביחוד עם תינוקות של בית רבן.
102
ד. אודות מעלת לימוד התורה דתינוקות של בית רבן – איתא בגמרא15 ש"אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן", ו"אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפילו לבנין בית המקדש", וכמבואר שם מעלת לימוד תשב"ר לגבי לימוד של אמוראים: "א"ל רב פפא לאביי, דידי ודידך מאי, א"ל, אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא".
ומובן, שהפירוש ד"הבל שאין בו חטא" הוא – שאין נתינת מקום לענין של חטא, כי, אם המעלה היא רק שאין בו חטא בפועל, הרי מעלה זו ישנה בודאי גם בהלימוד של רב פפא ואביי ("דידי ודידך"), ועכצ"ל, שמעלת הבל תשב"ר היא בכך שאין להם שייכות כלללענין של חטא, דכיון שאינם יודעים כלל להבחין בין טוב לרע, אזי לא שייך אצלם ענין של חטא.
וע"ד המעמד ומצב שהי' קודם החטא, וכמו"כ לעתיד לבוא, כאשר "את רוח הטומאה אעביר מן הארץ"16, שלא זו בלבד שלא יהי' חטא בפועל, אלא שטבע העולם יהי' באופן שלא תהי' נתינת מקום ואפשרות לחטא, וכשם שעכשיו גם בהמה בורחת מפני האש17, שאין זה מצד הבנה והשגה, אלא זהו ענין טבעי, שכאשר מקרבים אבר אל האש אזי נכווים, הנה כמו"כ תהי' מניעת החטא לעתיד לבוא – לא מצד הבנה והשגה, אלא מצד טבע העולם, היינו, שאויר העולם יהי' מזוכך באופן שלא תוכל להיות בו מציאות של חטא.
וכשם שבכל הענינים דלעתיד לבוא יש "מעין זה" גם עתה, כן הוא גם בענין הנ"ל – שזוהי מעלת הבל תשב"ר שהוא "הבל שאין בו חטא", שאצלם אין נתינת מקום ואפשרות לענין של חטא.
ולהעיר, שגם בענין זה ניכרת השייכות דתשב"ר לשמח"ת:
שמע"צ ושמח"ת באים בהמשך לחג הסוכות, וגבי סוכה מצינו שהסכך צריך להיות מדבר שאינו ראוי לקבל טומאה18, היינו, שלא די בכך שבפועל אינו טמא, אלא יש צורך שלא יהא ראוי לקבל טומאה, ואם הוכשר לקבל טומאה, אע"פ שבפועל לא נטמא, אזי פסול לסכך.
[ויש לומר, שזהו לפי שסכך הסוכה נמשך מענן הקטורת דיוהכ"פ19, שבו אין מקום לענין של חטא, עד כדי כך, ש"זדונות נעשו לו כזכיות"20].
103
ובאופן כזה היא גם מעלת הבל תשב"ר – שאין בו נתינת מקום לענין של חטא.
ה. ומזה מובן גודל האחריות בנוגע לאופן ההנהגה עם תשב"ר – שכיון שההבל שלהם אין בו חטא, בדוגמת לעתיד לבוא, צריך להזהר שלא להחדיר שם אויר העולם שיש בו חטא, עי"ז שלומדים עמהם עניני חכמות העולם.
ואע"פ שלכאורה אין איסור בדבר, שהרי האיסור ד"לפני עור"21 שייך ביחס לגדול דוקא, ולא ביחס לקטן, שהחיוב שלו הוא רק מצד חינוך, שמוטל על האב או על בית-דין22, ולא על אחרים – הרי כל זה הוא רק בנוגע לשכר ועונש, אבל בנוגע לעצם הענין, הרי זו אחריות גדולה ביותר שמכניסים ענין של טומאה במקום שמצד עצמו אין בו נתינת מקום לענין של טומאה23.
ולהעיר ממ"ש הרמב"ם24 שיש חכם א' שכתב שהרע בעולם הוא יותר מן הטוב, וא"כ, איך אפשר לומר שהקב"ה הוא טוב הגמור, וכל מה שיבוא ממנו הוא טוב גמור. ועל זה מבאר הרמב"ם, שאין האמת כן, כי, אין רע יורד מלמעלה, וכל עניני רע הם מצד האדם כו'. ואם הדברים אמורים בנוגע לכללות העולם, שמצד עצמו הוא מקום שכולו טוב, והרע הוא רק מצד מעשה בני אדם – הרי עאכו"כ כשמדובר אודות מקום של אויר מזוכך בדוגמא דלעתיד, שזהו ענינם של תשב"ר, וכיון שכן, הרי בודאי שיש להזהר שלא להחדיר שם עניני רע ע"י לימודי חול.
ו. אמנם, אף שמצד גודל האחריות שבדבר, בודאי שאף אחד מישראל לא יעשה זאת בשום אופן – הרי היצה"ר הוא ערמומי ("אַ קלוגינקער"), ובא בתחבולה ומתלבש ב"איצטלא של משי" ("אַ זיידענע זשופּיצע"), ומדבר בסגנון של תנאים ואמוראים, בהזכירו מאמר רז"ל25 "כל שאינו מלמד את בנו אומנות כאילו מלמדו ליסטות", ועוד מאמרי רז"ל כיו"ב, ועי"ז רוצה לשדל אותו שצריך ללמד את הילדים לימודי חול, כדי להבטיח להם "תכלית".
ובכן, צריכים לדעת, שרבותינו נשיאינו הבהירו זאת מקודם לכן:
104
הרביים הזהירו, שכאשר יבוא מישהו ויטען שצריכים לחשוב אודות ה"תכלית" של הילדים, ולכן צריכים ללמוד עמהם לימודי חול – אזי אין להתחשב בסגנון הדברים, אם הוא מדבר בשפה גלוי', או בשפה וסגנון של מאמרי חז"ל, ואין להתחשב ב"איצטלא של משי", אלא צריכים לדעת שבתוך "איצטלא" זו נמצא היצה"ר!
ואף שמצטט מאמרי חז"ל – הרי פירוש הדברים אינו כפי שהוא מתיימר לפרש. ולדוגמא, בנוגע למארז"ל הנ"ל אודות הצורך ללמד את בנו אומנות – אין הכוונה שצריכים להתחיל בכך בהיותו ילד קטן טרם שיודע להבחין בין טוב לרע, אלא, כפי שנהגו לפנים בישראל, שמשך זמן קצר לפני זמן ההסתדרות, היו מלמדים איזו אומנות כדי שיוכל להסתדר, אבל חלילה וחס להכניס את אויר העולם באויר דתשב"ר.
בכל הדורות נהגו בנ"י לעטוף בטלית את הילד שמכניסים לחדר, כדי שלא תשלוט בו עין רעה ח"ו של זה שאינו סובל ("פאַרגינט ניט") שילדי ישראל ילמדו תורה26 – "הוא שטן הוא יצה"ר"27 ("השטן" בגימטריא שס"ד, כנגד שס"ד ימי השנה שבהם יש לו רשות להסטין, מלבד יוהכ"פ28); ותמורת זה, לוקחים בידים ילדי ישראל, ומוסרים אותם בידים של היצה"ר, לנתק אותם ח"ו מהתורה!...
וזהו הפירוש בהנוסח "על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע"29 – דלכאורה אינו מובן: הרי כל החטאים הם ביצר הרע? – כיון שישנם ענינים שהאדם מצד עצמו אינו שייך אליהם, אלא שהוא מגרה עליו את היצה"ר. ועד"ז בנדו"ד, שאויר תשב"ר מצד עצמו אין לו שייכות ואין בו נתינת-מקום כלל לענין של חטא, ואעפ"כ, לוקחים בידים ומוסרים את הילדים בידיו של היצה"ר!...
לפנים בישראל הי' הסדר שהילד והבחור היו לומדים כל ימיהם בחדר ובישיבה, מבלי לחשוף אותם לאויר העולם, ורק לקראת בוא זמן ההסתדרות היו מלמדים אותם איזו אומנות; ותמורת זה, לוקחים עתה ילדים קטנים ומכניסים אותם לבתי-ספר שבהם לומדים עמהם ענינים שאינם שייכים לבני אברהם יצחק ויעקב, ענינים שלא ניתנו בסיני, ויתירה מזה, ענינים הפכיים מהענינים שניתנו בסיני, וכל זה למה – כדי להקל על הקב"ה להמציא להם פרנסה לאחרי עשרים שנה...
שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ד סימן לו
בחורים שרוצים לעזוב את הישיבה בגיל צעיר, הכשרת כלים שבישלו בהם סתם חלב במכשיר פסטור של בית חרושת, וגדר מצוות תלמוד תורה
א. בחורים המבקשים לעזוב את הישיבה וללמוד במכללה כדי להכין עצמם ללימודי רפואה, אם להשפיע עליהם שיישארו בישיבה הנה ודאי טוב מה שכתר"ה משתדל בעניין מה שהתלמידים אחר שגמרו בהישיבה את לימודי החול שלהם, שעדיין הם בני י"ז בערך, רוצים לעזוב את הישיבה בהסתת היצר כאילו שצריכים כבר לדאוג לפרנסתם. והוא משום שהפרנסה דשייך שיהיה להם גם מענייני תורה כמלמד ורב אין להם בזה סיפוק הנפש, ואף לא בפרנסה ממחשב )קאמפיוטער( וכדומה ג"כ לא יהיו שבעי רצון, ורק מפרנסת חכמת הרפואה וכדומה רוצים. שבשביל זה צריכים הכנה גדולה, לילך למכללה )קאלעדז( תחילה, שיהיה יחד עם לימוד הרפואה וכדומה - שהוא משך עשר שנים ויותר .
הנה כבר אמרתי בפירוש עצת רשעים, שהקרא )תהלים א' א'( אומר אשרי האיש, על זה שלא הלך בעצת רשעים. משום ששום אדם לא נעשה רשע פתאום, אלא בתחילה הולך בעצה שלהם, לדאוג לעניין פרנסה אף שעדיין לא הגיע זמנו לדאגה כזו, שיש לו כל טוב בבית אביו. וגם עבור אביו הוא יותר נקל לפרנסו, כי אין צריך להוציא על זה כמעט כלום. ומכל מקום דואג לפרנסתו בשביל עצת רשעים, היינו במה שמוצאים בדברי חז"ל שאין לסמוך על הנס. ומחמירים בזה טובא, לומר שלא די לדאוג על זה לכשיצטרך לדאוג עבור זה - שהוא אחר שכבר ישא אשה - שהרבה פרנסות יש להקב"ה בעולם שברא, גם בלא ניסים אלא בדרך הטבע, וכאשר רואה כל אדם ואפילו נערים וגם ילדים, ואין צורך לזה לשום הכנה כדאמר רבי נהוראי בסוף קידושין )פ"ב ע"א( מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה. ואפילו להחולקים עליו ומחייבין ללמד לבניהם אומנות, )כבברייתא בקידושין כ"ט ע"א, האב חייב בבנו וכו' וללמדו אומנות, רבי יהודה אומר כל שאינו מלמד את בנו אומנות מלמדו ליסטות. ובקידושין שם דרש בר קפרא לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה וכו' מחטא דתלמיותא, ובקידושין פ"ב ע"ב בברייתא הוא דעת רבי מאיר(, אין מחייבין ללמד להם אומנות שלפי דעתם יוכל להתעשר מזה. ולא רק מחמת שאין מחוייבין ליותר - דעל זה יאמרו האבות שמצד אהבתם להבנים רוצים ללמדם אומנות שגם מעשרת - ולכן מסיק ר"מ )בברייתא בקידושין שם, לעולם ילמד אדם לבנו אומנות נקיה וקלה ויבקש רחמים למי שהעושר והנכסים שלו, שאין עניות מן האומנות ואין עשירות מן האומנות אלא למי שהעושר שלו וכו'( שמחשבה זו הוא שקר. דאין אומנות שאין בה עניות ועשירות, שלא עניות מן האומנות ולא עשירות מן האומנות, אלא הכל לפי זכותו, שלכן צריך להתפלל למי שהעושר והנכסים שלו .
וללימוד אומנות נקיה וקלה אין צורך בחסד השי"ת במדינה זו להרבה זמן, ואדרבה במדינה זו, ואף בכל העולם, כמעט כל העשירים נעשו שלא משום לימוד איזה חכמה, לא רפואה ולא הנדסה )אינזינערע( ולא אף חכמת החשבון. ואף אלו שהיו חכמים באיזה מקצוע, לא נתווסף להן בשביל חכמתם אף לא פרוטה אחת יותר משאר עשירים. אלא הוא רק ממתנת הקדוש ברוך הוא לפי זכותו ולפי מזלו, עיין בתוס' שם )פ"ב ע"א ד"ה אלא לפי זכותו, פירוש לפי מזלו, דבני חיי ומזוני לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא(. וכל זמן שהן לומדין בישיבה עדיין יש להם לרוב התלמידים רצון להיות תלמיד חכם.
[...]
. יא. לבאר שלא שייך להקשות ממאמרי חז"ל שמחייבים ללמוד אומנות ולעסוק במלאכה לפרנסתן, ומרבותינו הראשונים שעשו מלאכה לפרנסתם ולא מובן מה שמע"כ ידידי הביא ממה דתניא בקידושין דף כ"ט ע"א בברייתא, שחייב האב ללמד את בנו אומנות ור' יהודה אומר כל שאינו מלמדו אומנות כאילו מלמדו ליסטות. וגם רבי מאיר במתני' סוף קידושין סובר שצריך ללמדו אומנות, ומשמע שכן סברי גם רשב"א )שם, שאומר אלא שהרעותי מעשי וקפחתי את פרנסתי( ואבא גוריין איש צדיין משום אבא גוריא )שם, שאומר לא ילמד אדם אב בנו חמר גמל וכו' שאומנותן אומנות ליסטים(, ומשמע שהלכה כן. ואינו קשה כלל, דהא מדינא דגמ' )נדרים ל"ז ע"א מה אני בחינם אף אתם נמי בחינם( אסור ליקח שכר, והיו מוכרחין ללמדם גם אומנות. אבל בדורותינו שהתירו ליקח שכר, אדרבא מהא שמלמדו האב תורה הרי הוא ממילא גם כמלמדו אומנות, אם לימדו כל כך שראוי ללמד לאחרים וראוי להיות רב באיזה מקום, ויהיה לו גם פרנסה מזה . ומה שהביא מע"כ ידידי מברכות דף ל"ה ע"ב, שאמר רבי ישמעאל ואספת דגנך הנהג בהן מנהג דרך ארץ, ואמר אביי הרבה עשו כר' ישמעאל ועלתה בידן, כרשב"י ולא עלתה בידן. הא כוונת ר' ישמעאל הוא רק במלאכת שדהו, שהיו עוסקין רק ביומי ניסן וביומי תשרי, וזה הספיק להו לכל השנה. כהא דהביא הגמ' שם אחר דברי אביי שאמר שהרבה עשו כר' ישמעאל עלתה בידן ואלו שעשו כרשב"י לא עלתה בידן, מה שאמר רבא לרבנן במטותא מינייכו ביומי ניסן וביומי תשרי לא תתחזו קמאי כי היכי דלא תטרדו במזונייכו כולא שתא. ומוכרח כן, דהא במנחות דף צ"ט ע"ב סובר ר' ישמעאל דקרא דלא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה הוא ממש, )דשאל בן דמה בן אחותו של ר' ישמעאל כגון אני שלמדתי כל התורה כולה מהו ללמוד חכמת יוונית, קרא עליו את המקרא הזה לא ימוש וכו'(, ואדרבה ר' יוחנן אמר )שם( משום רשב"י דקיים לא ימוש אפילו לא קרא אדם אלא ק"ש שחרית וערבית. ואיך אומר ר' ישמעאל בברכות דקרא דלא ימוש אינו ככתבן מצד הקרא דואספת דגנך. אלא דבמנחות איירי בחיוב לימוד התורה כתיקונה לכולי אינשי, שר' ישמעאל סובר דליכא חילוק שלכל אדם די בפרק אחד שחרית וערבית, אלא דהוא דווקא כדאמר הקרא ביהושע לא ימוש מפיך והגית בו יומם ולילה. אבל סובר דלמלאכת שדהו שהוא כדי חייו שלו ובני ביתו מוכרחין אף רבנן לעבוד ואין רשאין לסמוך על הנס. ורשב"י סובר דאיכא חילוק, דהמצווה דלימוד התורה לסתם אינשי מקיימו גם בק"ש שחרית וערבית, אבל לרבנן ותלמידיהון הוא ממש דברים ככתבן כל היום, ואין להם לעשות מלאכה כלל, דרשאין לסמוך על הנס בזה שתהא מלאכתן נעשית ע"י אחרים כמו שנאמר ועמדו זרים ורעו צאנכם .
ומשמע דלרשב"י אין תלוי בדור. דאם תלוי בדור, איך הוכיח אביי דצריך לעשות כר' ישמעאל מהא דהרבה עשו כרבי שמעון בן יוחאי ולא עלתה בידן, דילמא היה זה שלא עלתה בידן לאלו דעשו כרשב"י משום דאין דורם ראוי לכך. ודוחק לומר דידעו שדורם היה דור הראוי, דהא קרי אביי לדרא דידיה יתמי דיתמי בכתובות דף ק"ו ע"א, עיין שם. אלא משמע שאין תלוי זה בהדור. אך אפשר שאביי לא הוכיח מזה דהלכה כר' ישמעאל אף בדור ראוי כדורו של רשב"י, אלא הוכיח איך הוא לרשב"י בדורו דאביי, דחזינן דלא עלתה למי שעשו כרשב"י, שלכן אין אף לרבנן לסמוך על רשב"י בסתם דור. עכ"פ למעשה איכא הוכחה דאין לעשות כרשב"י אלא כר' ישמעאל בכל דרי, דהא אין מי שיודע לומר על דורו שהוא עדיף מסתם דרי ולומר שיסמכו על נס .
ומרבותינו הראשונים שהיתה פרנסתם ממלאכת הרפואה כהרמב"ם והרמב"ן, ועוד הרבה ידועים ולא ידועים לנו, לא שייך ללמוד מהם כדכתבתי לעיל, שהם לא נהנו מהתורה והוכרחו להתפרנס מאיזה אומנות. וגם באומנות זו דרפואה שנתפרנסו ממנה הא לא למדו זה לפרנסה, כי הא לא לקחו שום שכר מישראל )כדאיתא בנדרים מ"א ע"ב דרפואת נפש בחינם( אלא מנכרים. וגם לא שכר גדול אלא שכר מצומצם, ומנכרים עניים לא לקחו שכר, דהיו מחוייבין לרפאות גם אותן משום דרכי שלום )כדאיתא בגיטין ס"א ע"א(. אלא למדו גם חכמת הרפואה כמו שלמדו כל החכמות, שהוא כל ענייני הטבע וענייני פילוסופיא ואסטרונומיא. וכל מה שלמדו לא היה זה מצד עניין פרנסה, שמכל ענייני חכמה שלהם לא היה שייך להיות להם שום ריוח, אלא מעניין רפואה שלקחו מחולים נכרים וגם מחולי ישראל מה שמותר בעד טורחו ובטלה, כדאיתא ביו"ד סימן של"ו סעיף ב', שהוא שכר מעט. ואף מה שלקחו מחולי נכרים לא היה שכר גדול להתעשר. ורק אלו שנעשו רופאים אצל מלכים כהרמב"ם אולי קבע המלך שכר חשוב. ואולי היו רופאים מרבותינו שהיו ממונים בעיירות, שג"כ שכר כזה היה מותר - אף בערי ישראל לבד )משום שמינוי זה אינו מצווה כעצם הרפואה, ולכן מותר ליטול עליו שכר( - שאפשר שילמו שכר חשוב. עכ"פ מרבותינו הראשונים לא שייך למילף זה .