ואמר רבי אלעזר כל המחליף בדיבורו כאילו עובד עבודה זרה כתיב הכא והייתי בעיניו כמתעתע וכתיב התם הבל המה מעשה תעתעים
And Rabbi Elazar says: With regard to anyone who amends the truth in his speech, it is as though he worships idols. As, it is written here, in the verse where Jacob sought to resist taking his father’s blessing from Esau: “And I shall seem to him a deceiver [metate’a]” (Genesis 27:12), and it is written there with regard to idol worship: “They are vanity, the work of deception [tatuim]” (Jeremiah 10:15).
וכל שאינו דר בארץ אין לו אלוה אלא לומר לך כל הדר בחוצה לארץ כאילו עובד עבודה זרה וכן בדוד הוא אומר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה׳ לאמר לך עבוד אלהים אחרים וכי מי אמר לו לדוד לך עבוד אלהים אחרים אלא לומר לך כל הדר בחוצה לארץ כאילו עובד עבודה זרה
The Gemara expresses surprise: And can it really be said that anyone who resides outside of Eretz Yisrael has no God? Rather, this comes to tell you that anyone who resides outside of Eretz Yisrael is considered as though he is engaged in idol worship. And so it says with regard to David: “For they have driven me out this day that I should not cleave to the inheritance of the Lord, saying: Go, serve other gods” (I Samuel 26:19). But who said to David: Go, serve other gods? Rather, this comes to tell you that anyone who resides outside of Eretz Yisrael is considered as though he is engaged in idol worship.
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי כל אדם שיש בו גסות הרוח כאילו עובד עבודה זרה כתיב הכא תועבת ה׳ כל גבה לב וכתיב התם ולא תביא תועבה אל ביתך
Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: Any person who has arrogance within him is considered as if he were an idol worshipper, as it is written here: “Everyone that is proud in heart is an abomination to the Lord” (Proverbs 16:5), and it is written there concerning the destruction of idols: “And you shall not bring an abomination into your house” (Deuteronomy 7:26).
דתניא רבי יהושע בן קרחה אומר כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד עבודה זרה כתיב הכא השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וכתיב התם יצאו אנשים בני בליעל מה להלן עבודה זרה אף כאן עבודה זרה
As it is taught in a baraita: Rabbi Yehoshua ben Korḥa says: Anyone who turns his eyes away from one seeking charity is considered as if he worships idols. From where is this derived? It is written here: “Beware that there be not a base thought in your heart…and your eye be evil against your poor brother, and you give him nothing” (Deuteronomy 15:9). And it is written there: “Certain base men have gone out…and have drawn away the inhabitants of their city, saying, Let us go and serve other gods” (Deuteronomy 13:14). Just as there, the base men sin with idolatry, so too here, the base thought is treated like idolatry.
ותני רבי חייא בר רב מדיפתי רבי יהושע בן קרחה אומר כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד עבודה זרה כתיב הכא השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו׳ וכתיב התם יצאו אנשים בני בליעל מה להלן עבודה זרה אף כאן עבודה זרה
And Rabbi Ḥiyya bar Rav of Difti taught: Rabbi Yehoshua ben Korḥa says: With regard to anyone who averts his eyes from the obligation to give charity, it is as if he engages in idol worship. It is written here concerning charity: “Beware that there be not a base [beliya’al] thought in your heart…and you will not give him” (Deuteronomy 15:9), and it is written there concerning idolatry: “Certain base [beliya’al] fellows have gone out” (Deuteronomy 13:14). Just as there, in the latter verse, the word “base [beliya’al]” is referring to idol worship, so too here, this expression indicates a sin on the scale of idol worship.
ואמר רב ששת משום רבי אלעזר בן עזריה כל המבזה את המועדות כאילו עובד עבודה זרה שנאמר אלהי מסכה לא תעשה לך וכתיב בתריה את חג המצות תשמור
After citing a statement of Rabbi Elazar ben Azarya that was transmitted by amora’im, the Gemara quotes additional expositions attributed to him. And Rav Sheshet said, citing Rabbi Elazar ben Azarya: Anyone who disparages the Festivals, it is considered as though he engages in idol worship. This, too, is derived from the juxtaposition of verses, as it is stated: “You shall make yourself no molten gods” (Exodus 34:17), and afterward it is written: “The Festival of matzot you shall keep” (Exodus 34:18), from which it can be inferred that anyone who does not observe the Festivals properly is likened to one who fashions idols.
ואמר רב ששת משום רבי אלעזר בן עזריה כל המבזה את המועדים כאילו עובד עבודה זרה דכתיב אלהי מסכה לא תעשה לך וסמיך ליה את חג המצות תשמר
And Rav Sheshet says in the name of Rabbi Elazar ben Azarya: Concerning anyone who treats the Festivals with contempt, it is as though he is worshipping idols, as it is written: “Molten gods you shall not make for yourself” (Exodus 34:17), and juxtaposed to it is written: “The festival of Passover you shall observe” (Exodus 34:18).
והיזהר בה מאוד, שלא תעשה שום קלקול מתוך כעסך. כי אמרו רבותינו (שבת קה ב): המקרע בגדיו, והמפזר מעותיו, והמשבר כלים בחמתו – יהא בעיניך כאילו עובד עבודה זרה. שכך אומנותו של יצר הרע: היום אומר לו "עשה כך", ולמחר אומר לו "עשה כך", עד שאומר לו "עבוד עבודה"זרה" והולך ועושה. ובעבור כן כתיב (תהלים פא י): "לא יהיה בך אל זר" – ואיזה "אל זר" שהוא בקרבו של אדם? הוי אומר: זה יצר הרע. ראה איך היצר הרע מתגבר בעת הכעס.
And you must be very careful not to do damage in your anger, for our Rabbis said : "He who rends his garments, breaks his utensils in his wrath and scatters his money should be in your eyes like one who worships idols" (Shabbath 105b). For this is the artful craft of the Evil Desire. Today he says to a man, "Do thus." And on the morrow he says to him, "Go ahead and serve idols." And the man goes and serves. This is the reason it is written "There shall not be in you a strange god" (Ps. 81:10). Now which strange god can be inside of a man? You must necessarily say, "It is the Evil Desire." Look and see how the Evil Desire strenthens itself in a man in a time of anger.
אימר דשמעת ליה לרבי יהודה במתקן במקלקל מי שמעת ליה אמר רבי אבין האי נמי מתקן הוא דקעביד נחת רוח ליצרו וכהאי גוונא מי שרי והתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר משום חילפא בר אגרא שאמר משום רבי יוחנן בן נורי המקרע בגדיו בחמתו והמשבר כליו בחמתו והמפזר מעותיו בחמתו יהא בעיניך כעובד עבודה זרה שכך אומנתו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך עד שאומר לו עבוד עבודה זרה והולך ועובד אמר רבי אבין מאי קראה לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר איזהו אל זר שיש בגופו של אדם הוי אומר זה יצר הרע
The Gemara asks: Say that you heard that Rabbi Yehuda rules that one is liable for performing a labor not needed for its own sake in the case of a constructive act; did you hear him deem one liable in the case of a destructive act? Rabbi Avin said: This case, where one rends his garment in anger, is also constructive, because in doing so he assuages his anger. Rending his garment calms him; therefore, it can be said that he derives benefit from the act of rending, and it is consequently a constructive act. The Gemara asks: And is it at all permitted to tear in that manner? Wasn’t it taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Elazar says in the name of Ḥilfa bar Agra, who said in the name of Rabbi Yoḥanan ben Nuri: One who rends his garments in his anger, or who breaks his vessels in his anger, or who scatters his money in his anger, should be like an idol worshipper in your eyes, as that is the craft of the evil inclination. Today it tells him do this, and tomorrow it tells him do that, until eventually, when he no longer controls himself, it tells him worship idols and he goes and worships idols. Rabbi Avin said: What verse alludes to this? “There shall not be a strange god within you, and you shall not bow to a foreign god” (Psalms 81:10). What is the strange god that is within a person’s body? Say that it is the evil inclination. One may not rend his garments in anger, because in doing so he is deriving pleasure from satisfying the evil inclination.
כל המעלים עיניו מן הצדקה – כאילו עובד עבודה זרה. ונקרא "בליעל", "רשע", "אכזרי" ו"חוטא". "בליעל", שנאמר (דברים טו ט): "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר: קרבה שנת השבע שנת השמיטה. ורעה עינך באחיך האביון, ולא תתן לו". "אכזרי", דכתיב (משלי יב י): "ורחמי רשעים אכזרי". והוא מכחיש ייחוסו, שאינו מזרע אברהם יצחק ויעקב, שהיו רחמנים (יבמות עט א), אלא מזרע גויים שהם אכזריים רחמנים, שנאמר (ירמיהו נ מב): "אכזרי המה, ולא ירחמו". וכל המרחם – מרחמים עליו מן השמים, שנאמר (דברים יג יח): "ונתן לך רחמים וריחמך והרבך" (שבת קנא ב).
One who shuts his eyes from an opportunity to give charity, it is as though he served idols (Kethuboth 68a). Such a man is called "worthless," "wicked," "merciless," and a "sinner." Worthless, as it is said, "Beware that there be not a base thought in thy heart, saying : 'The seventh year, the year of release, is at hand;' and thine eye be evil against thy needy brother, and thou give him nought" (Deut. 15:9). Merciless as it is written, "But the tender mercies of the wicked are cruel" (Prov. 12:10). And he denies his lineage; he is not of the seed of Abraham, Isaac and Jacob, for they were merciful, but he is of the seed of the heathens who are cruel, as it is said, "They are cruel and have no compassion" (Jer. 50:42). And everyone who shows mercy, Heaven has mercy upon him (Shabbath 151b). As it is said, "… and show thee mercy, and have compassion upon thee, and multiply thee" (Deut. 13:18).
וּבְגִין דְּמִינָהּ אִתְעַר כַּעַס לְכָבֵד, אוֹקְמוּהָ רַבָּנָן בְּמַתְנִיתִין, כָּל הַכּוֹעֵס כְּאִילּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא דְּלֵית שְׂרֵיפָה וַחֲמִימוּת בְּכָל מַרְעִין דְּאֵבָרִין דְּגוּפָא, אֶלָּא מִמָּרָה. דְּאִיהִי אַדְלִיקָת בְּשַׁלְהוֹבִין עַל עַרְקִין דְּכָבֵד, וּבָעֵי לְאוֹקְדָא כָּל גּוּפָא. וְאִיהוּ כְּגַוְונָא דְּיַמָּא, כַּד אִיהוּ כָּעִיס, דְּגַלֵּי יַמָּא סַלְּקִין עַד רְקִיעָא, וּבָעוּ לְנָפְקָא מִגְּבוּלַיְיהוּ, לְתַבְרָא (ס''א לחרבא) עָלְמָא. אִי לָאו שְׁכִינְתָּא, דְּאִיהִי לַחוֹלֶה כְּחוֹל דְּאַסְחַר לְיַמָּא, דְּלָא נַפְקַת מִפּוּמָהָא, אוּף הָכִי שְׁכִינְתָּא אַסְחָרַת לְגוּפָא, וְסָמִיךְ לֵיהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (תהלים מא) יְיָ יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי.
מנודה שמת דינו כמאבד עצמו לדעת אין קורעין עליו ולא חולצין וכו' עד ומספידין אותו כראוי כ"כ הרמב"ן בת"ה והמרדכי בסוף מ"ק האריך להוכיח דאין להתאבל על אשה שבשעת מיתתה עברה על נדויה ושבועתה כתב המרדכי סוף מ"ק דאין מתאבלים על גנב מדאמרינן בירושלמי הרוגי מלכות מתחילין להתאבל עליהם משנתייאשו לקוברו ומסיים ובלבד שלא יהא גנב ע"כ וטעות הוא שאותו ירושלמי אין פירושו כך וכבר פירשתיו בסימן שע"ה ומיהו ממקום אחר היה יכול להביא ראיה מדתניא באבל רבתי פ"ג בתר הא דקתני הרוגי ב"ד אין מתעסקין עמהם בכל דבר. וכו' כיוצא בו הגונב את המכס ואת החרם ה"ז שופך דמים ולא שופך דמים בלבד אלא כאילו עובד עבודה זרה ומגלה עריות ושופך דמים :
רבי אלעזר אומר כל האוחז באמה ומשתין כאילו מביא מבול לעולם שנאמר כי השחית כל בשר. אמר ר' יוחנן כל המוציא שכבת זרע לבטלה חייב מיתה שנאמר וירע בעיני ה' אשר עשה וימת גם אותו רבי יצחק דבי רבי אמר כאילו שופך דמים שנאמר הנחמים באלים תחת כל עץ רענן שוחטי הילדים אל תקרי שוחטי אלא סוחטי רב אשי אמר כאילו עובד עבודה זרה כתיב הכא תחת כל עץ רענן וכתיב התם על ההרים הרמים ותחת כל עץ רענן. אמר רב אסי כל המביא עצמו לידי הרהור אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה כתיב הכא וירע בעיני ה' וכתיב לא יגורך רע. מאי דכתיב ידיכם דמים מלאו אלו המנאפים ביד כדתנא דבי רבי ישמעאל לא תנאף לא יהיה בך נאוף בין ביד בין ברגל. רבי אמי אמר המקשה עצמו לדעת נקרא עו"א שכך אומנותו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך למחר אומר לו לך עבוד עבודה זרה:
אימר דשמעת ליה לרבי יהודה במתקן במקלקל מי שמעת ליה אמר רבי אבין האי נמי מתקן הוא דקעביד נחת רוח ליצרו וכהאי גוונא מי שרי והתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר משום חילפא בר אגרא שאמר משום רבי יוחנן בן נורי המקרע בגדיו בחמתו והמשבר כליו בחמתו והמפזר מעותיו בחמתו יהא בעיניך כעובד עבודה זרה שכך אומנתו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך עד שאומר לו עבוד עבודה זרה והולך ועובד אמר רבי אבין מאי קראה לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר איזהו אל זר שיש בגופו של אדם הוי אומר זה יצר הרע
The Gemara asks: Say that you heard that Rabbi Yehuda rules that one is liable for performing a labor not needed for its own sake in the case of a constructive act; did you hear him deem one liable in the case of a destructive act? Rabbi Avin said: This case, where one rends his garment in anger, is also constructive, because in doing so he assuages his anger. Rending his garment calms him; therefore, it can be said that he derives benefit from the act of rending, and it is consequently a constructive act. The Gemara asks: And is it at all permitted to tear in that manner? Wasn’t it taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Elazar says in the name of Ḥilfa bar Agra, who said in the name of Rabbi Yoḥanan ben Nuri: One who rends his garments in his anger, or who breaks his vessels in his anger, or who scatters his money in his anger, should be like an idol worshipper in your eyes, as that is the craft of the evil inclination. Today it tells him do this, and tomorrow it tells him do that, until eventually, when he no longer controls himself, it tells him worship idols and he goes and worships idols. Rabbi Avin said: What verse alludes to this? “There shall not be a strange god within you, and you shall not bow to a foreign god” (Psalms 81:10). What is the strange god that is within a person’s body? Say that it is the evil inclination. One may not rend his garments in anger, because in doing so he is deriving pleasure from satisfying the evil inclination.
אני ה' אלהיכם. עוד למה נאמר, כדי שלא יאמרו ישראל מפני מה אמר המקום, לא שנעשה ונטל שכר, אנו לא עושים ולא נוטלים שכר, על כרחכם אני מלככם וכן הוא אומר (יחזקאל כ, לג) אם לא ביד חזקה וגו' אמלך עליכם. דבר אחר למה נאמר יציאת מצרים, אני הוא שהבחנתי במצרים בין טפה של בכור לשאינה של בכור, אני הוא עתיד להבחין ולהפרע מן התולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת היא. ומיסודו של רבי משה הדרשן העתקתי, למה נסמכה פרשת מקושש לפרשת עבודה זרה, לומר שהמחלל את השבת כעובד עבודה זרה, שאף היא שקולה ככל המצות, וכן הוא אומר בעזרא (נחמי' ט, יג. טו) ועל הר סיני ירדת ותתן לעמך תורה ומצות ואת שבת קדשך הודעת להם, ואף פרשת ציצית לכך נסמכה לאלו לפי שאף היא שקולה כנגד כל המצות, שנאמר ועשיתם את כל מצותי:
אני ה׳ אלהיכם I AM THE LORD YOUR GOD — Why is this stated again? In order that the Israelites should not say, “Why has the Omnipresent said it ('אני ה)? Is it not in order that we should perform the commandments and receive reward (cf. Rashi on previous verse)!? We will not perform them and we shall not receive (we shall not expect) any reward!” Therefore it states again in general terms and without reference to the Exodus from Egypt, “I will be the Lord your God: in spite of yourselves I will be your King (I will exercise My sovereignty upon you). — In a similar sense it states, (Ezekiel 20:23) “Surely with a strong hand … will I reign over you” (Sifrei Bamidbar 115:1). — Another explanation: Why is the exodus from Egypt mentioned in connection with the fringes? In order to intimate: It was I who distinguished in Egypt between one who was a firstborn and one who was not (cf. Rashi on Leviticus 19:36); I shall also find out and exact punishment from him who attaches indigo-dyed wool (which resembles תכלת in colour) on his garments and pretends that it is תכלת (Bava Metzia 61b). From the work of Rabbi Moses the Preacher I copy the following: Why is the section speaking of the stick-gatherer placed in juxtaposition with the section (vv. 22—31) dealing with idolatry? In order to tell you that whoever desecrates the Sabbath is regarded as having worshipped idols, for it (the law of the Sabbath) also is alone of equal importance with the entire sum of the commandments (just as is the law of idolatry; cf. Rashi on v. 22). And so, too, it is said in the Book of Ezra, (Nehemia 9:13—14) “And Thou camest down upon Mount Sinai and gavest to Thy people … the Torah and commandments and Thou madest known unto them Thy holy Sabbath”. And the section dealing with the “Zizith” is also for the same reason placed in juxtaposition with these two sections, because it, too, is of equal importance with the sum total of the commandments, as it is said, (v. 40) “[That ye may remember] and do all My commandments".
ודרך כלל אסרו זכרונם לברכה לעשות כל דבר של השחתה, והמשחית שום דבר מתוך חמה אמרו עליו (שבת קה, ב) שהוא כעובד עבודה זרה, שכן דרכו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כן ואם יאמין אותו למחר יאמר לו לך עבוד עבודה זרה, כלומר שכל אדם חיב לגער ביצרו ולכבש תאותו עד שיגביר נפש המשכלת על נפש המתאוה עד שתהיה לה לאמה, והיא גברת לעולם ועד. ואמנם הביאו בגמרא (שם) מעשים בקצת החכמים שמראים עצמן כעוסים, כדי ליסר בני ביתם ולזרזן ומשליכין מידם שום מאכל או שום דבר, ומכל מקום השגחתם היתה בהם לעולם שלא ישליכו דבר שיהא נשחת בזה. ויתר פרטי המצוה, בבבא בתרא פרק שני [ה' מלכים פ''ז].
And in general, they, may their memory be blessed, forbade to do anything destructive. And they said about anyone who destroys anything out of rage (Shabbat 105a) that he is like one who worships idolatry, as so is the way of the evil impulse: Today it says to him, "Do this"; and if he trusts it, tomorrow, it will say to him, "Go and worship idolatry" - meaning to say that every person is obligated to rebuke his impulse and to conquer his desire to the point that he makes the intellectual soul dominate the desiring soul, until it becomes its maidservant and [the intellect] dominate it forever and ever. However, they brought in the Gemara (Shabbat 105a) stories of a few sages that showed themselves to be angry and they would throw down some food or some thing from their hand, in order to discipline the members of their household and to give them alacrity. Nonetheless their supervision would always be over them, that they not throw down something that would be destroyed by this. And the rest of the details of the commandment are in the second chapter of Bava Batra (see Mishneh Torah, Laws of Kings and Wars 7).
ולא האילנות בלבד וכו'. שבת פרק רבי אליעזר דאורג (דף ק''ה:) המקרע בגדיו בחמתו והמשבר כליו בחמתו והמפזר מעותיו בחמתו יהא בעיניך כעובד עבודה זרה שכך אומנותו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך וכו' עד שאומר לו עבוד עבודה זרה ועובד.
המדות רעות היותר חמורות הן שתים, הכעס שקולה כעובד עבודה זרה וטורף נפשו באפו ונעקרת משם והולכת לה ומתחלפת בנפש אחרת רעה. למעלה ממנה הגאוה וגסות רוח, היא שקולה כעבודה זרה וכאשרה וכתועבה וככופר בעיקר, וכאילו גילה כל העריות כולם, ואין עפרו ננער בתחית המתים. ואמנם בעונש מצות לא תעשה יש מהם באסור לאו ואין לוקים עליהם, כגון לאו שאין בו מעשה ושנתק לעשה. למעלה מהם אותם שלוקים עליהם:
1. רוב הפוסקים נקטו שהטעם לגזירה על "בישול עכו"ם" הוא הרחקה משום חתנות1וכפירוש רש"י למשנה עבודה זרה (לה ע"ב ד"ה והשלקות), ובניגוד לפירושו על הגמרא שם (לח ע"א ד"ה מדרבנן).. ונחלקו אחרונים, אי הכלל ש"מחלל שבת בפרהסיא הוא כעובד עבודה זרה" מביא לכך שיש לחוש בבישולו משום גזירה זו, או שמא יש לומר: כיון שסוף סוף הוא יהודי (ועוד: אם הוא חטא, בנותיו מה חטאו), אין הוא נכלל בגזירה זו2עיין ב"פתחי תשובה" (יו"ד סי' קיג סק"א) מה שכתב בשם ספר "תפארת למשה", ולעומתו ב"דרכי תשובה" (שם ס"ק טו) בשם ספר "דברי יוסף". סיכום ממצה לעניין תמצא בשו"ת "יביע אומר" (ח"ה יו"ד סי' י)..
שהרי נתקררה דעתו וכו'. שם דף ק"ה אדתנן הקורע בחמתו חייב הקשו דהאי מקלקל הוא ותירצו דהאי נמי מתקן הוא דקעביד נחת רוח ליצרו ופריך וכי האי גונא מי שרי והתניא דהרי הוא כעובד עבודה זרה שכך אומנותו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך וכו' לא צריכא דקעביד למירמא אימתא אאנשי ביתיה כי הא דרב יהודה שליף מצובייתא וכו' ע"כ. ומשמע דהיכא דקעביד נחת רוח ליצרו הוא פטור דאין לך מקלקל גדול מזה ואם כן היכי יהיב האי טעמא רבינו ז"ל לחיוביה וכבר נתעורר בזה הרב המגיד ז"ל והפר"ח כתב דס"ל לרבינו דהך תירוצא בדרך דחיה הוא כפי שיטתו של המקשן עיי"ש.
2. גם מבין הפוסקים הסבורים שנוצרים אינם עובדי עבודה זרה היו שאסרו להיכנס לבית תפלתם, וזאת מכיוון שלגוי לא נאסר עבודה זרה בשיתוף9לעבוד את הקב"ה ודבר אחר., אך לישראל נאסרה, ולכן למרות שגוי העובד שם אינו נדון כמי שעבד עבודה זרה, אבל מבחינת היהודי זהו בית עבודה זרה, והחשש שייחשד או ייגרר אחרי העבודה נשאר בתוקפו10פוסקים רבים כתבו שכאשר דנים בשאלה האם מותר להיכנס לבית תִפלתם, הדיון אינו האם השיתוף נחשב עבודה זרה עבורם, אלא האם זו עבודה זרה עבור ישראל. גם אם לגוי זה מותר, ישראל עשוי להיחשד כעובד עבודה זרה אם נכנס לשם, מפני שלישראל זה נחשב כעבודה זרה, ובוודאי שישראל הנגרר אחר כך - נגרר אחר עבודה זרה, גם אם לגויים אין זה נחשב עבודה זרה. טעמי האיסור שנמנו לגבי כניסה לבית עבודה זרה תקפים בדיוק באותה מידה גם כאן, ולכן הגדרת הנוצרים כאינם עובדי עבודה זרה אינה מועילה לאיסור הנידון. חילוק זה כתבו להלכה הרב הרצוג (תחומין ב עמ' 175) והרד"צ הופמן (מלמד להועיל חלק א סי' טז), וכן בשו"ת עשה לך רב של הרב ח"ד הלוי (חלק א' עמוד קפ), וכן כתבנו בשו"ת במראה הבזק חלק א סי' נט. וכסברה זו משמע ביעב"ץ (מור וקציעה ראש סי' רכד), וראה עוד מהר"ץ חיות (כל כתבי מהר"ץ חיות עמ' תפט).
וכן פוסקים נוספים החמירו למעשה, עיין משנה הלכות (חלק ו סי' קלט), ציץ אליעזר (חלק יד סי' צא), אגרות משה (יו"ד חלק ג סי' קכט), יביע אומר (חלק ז יו"ד סי' יב)., ולכן אין להקל אף לצורך פרנסה.
וכן פוסקים נוספים החמירו למעשה, עיין משנה הלכות (חלק ו סי' קלט), ציץ אליעזר (חלק יד סי' צא), אגרות משה (יו"ד חלק ג סי' קכט), יביע אומר (חלק ז יו"ד סי' יב)., ולכן אין להקל אף לצורך פרנסה.
וּבִשְׁבִיל זֶה צְרִיכִין קִנְיָן דַּוְקָא בְּמַשָּא וּמַתָּן וְאֵין מִתְקַיֵּם שׁוּם מִקָּח וְעֵסֶק בִּדְבָרִים לְבַד בְּלֹא קִנְיָן. כִּי כָּל הַשִּׁנּוּיִים וְהַחִלּוּפִים שֶׁבְּמַשָּא וּמַתָּן נִמְשָׁכִים מֵהַסִּטְרָא אָחֳרָא, שֶׁהִיא הָעֲבוֹדָה זָרָה, אַנְפִּין חֲשׁוֹכִין, שֶׁהֵם סְבִיב הַמָּמוֹן. וְכָל מִי שֶׁיּוֹרֵד לְשָׁם לִשָּא וְלִתֵּן בְּמָמוֹנוֹ, צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד מְאֹד שֶׁלֹּא יִתְאַחֲזוּ בּוֹ הַקְּלִפּוֹת וְסִטְרָא אָחֳרָא שֶׁסְּבִיב הַמָּמוֹן שֶׁהֵם בְּחִינַת הָעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל שִׁבְעִים אֻמּוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת תַּאֲוַת מָמוֹן כַּנַּ"ל. וְצָרִיךְ לָזֶה יְגִיעָה גְּדוֹלָה וּלְהִתְקַשֵּׁר הַרְבֵּה לְצַדִּיקֵי אֱמֶת וּלְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה עַד שֶׁיִּנָּצֵל מִתַּאֲוַת מָמוֹן, שֶׁהֵם כְּלַל כָּל הָעֲבוֹדָה זָרָה כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת קָשִׁים מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם כִּפְלַיִם כַּיּוֹלֵדָה, כַּמְבֹאָר שָׁם בַּסּוֹף, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב. כִּי קֹדֶם שֶׁמַּרְוִיחַ מָמוֹן כָּשֵׁר צָרִיךְ לַעֲבֹר דֶּרֶךְ הַשִּׁבְעִים עֲבוֹדָה זָרָה כַּנַּ"ל וְלִצְעֹק ק"ם (מֵאָה אַרְבָּעִים) קָלִין כְּדֵי לְהִנָּצֵל מֵהֶם וְאָז זוֹכֶה לְהַרְוִיחַ מָמוֹן כָּשֵׁר שֶׁרַק זֶה נִקְרָא רֶוַח וְכוּ', כַּמְבֹאָר שָׁם. וְכָל הַשִּׁנּוּיִים וְהַחִלּוּפִים שֶׁבְּמַשָּא וּמַתָּן הַכֹּל מִשָּׁם, מֵהָעֲבוֹדָה זָרָה הַנַּ"ל, שֶׁהֵם נֶאֱחָזִין בְּהַמַּשָּא וּמַתָּן וְהֵם הִפִּילוּ אוֹתוֹ לְתַאֲוַת מָמוֹן עַד שֶׁמֵּחֲמַת זֶה נִפְתֶּה לִבּוֹ לְהַחֲלִיף דִּבּוּרוֹ וּלְשַׁנּוֹתוֹ שֶׁנֶּחֱשָׁב כְּעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כָּל הַמַּחֲלִיף דִּבּוּרוֹ כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. וּמֵחֲמַת זֶה אֵין הַמִּקָּח נִתְקַיֵּם בִּדְבָרִים לְבַד, כִּי לֹא סָמְכָה דַּעְתָּם שֶׁל הַקּוֹנֶה וְהַמּוֹכֵר עַל דְּבָרִים לְבַד, כִּי אִם כְּשֶׁהָיָה אֵיזֶה קִנְיָן גָּמוּר כְּפִי תַּקָּנַת חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כְּגוֹן מְשִׁיכָה אוֹ הַגְבָּהָה וְכוּ', כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַכְנִיעַ הָעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁמִּשָּׁם הַשִּׁנּוּיִים כַּנַּ"ל כִּי אִם עַל יְדֵי הַיָּדַיִם דַּיְקָא שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲשִֹיָּה, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם (בְּסִימָן כ"ב) עַיֵּן שָׁם, שֶׁעִקַּר יְנִיקַת הָעֲבוֹדָה זָרָה מִבְּחִינַת יָדַיִם בִּבְחִינַת וַיִּקַּח אוֹתוֹ מִיָּדָם וְכוּ' וְעִקַּר הַכְנָעַת הָעֲבוֹדָה זָרָה עַל יְדֵי יָדַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וַיִּתְּנוּ אֶל יַעֲקֹב וְכוּ'", עַיֵּן שָׁם. וְעַל כֵּן אֵין הַמִּקָּח נִגְמָר בִּדְבָרִים לְבַד, כִּי עַל יְדֵי דְּבָרִים לְבַד אִי אֶפְשָׁר לְהַכְנִיעַ הָעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁסְּבִיב הַמָּמוֹן שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַשִּׁנּוּיִים כַּנַּ"ל כִּי אִם כְּשֶׁעָשֹוּ אֵיזֶה קִנְיָן שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲשִֹיָּה בְּחִינַת יָדַיִם, כִּי כָּל הַקִּנְיָנִים הוּא שֶׁעוֹשֶֹה אֵיזֶה מַעֲשֶֹה בַּיָּדַיִם, כְּגוֹן קִנְיַן סוּדָר אוֹ מְשִׁיכָה וְהַגְבָּהָה וּמְסִירָה וְכוּ'. וְעַל יְדֵי הָעֲשִֹיָּה בְּחִינַת יָדַיִם אָז דַּיְקָא נִכְנָע הָעֲבוֹדָה זָרָה, כִּי עִקַּר הַכְנָעָתָהּ עַל יְדֵי יָדַיִם כַּנַּ"ל וְאָז נִתְבַּטְּלִין הַשִּׁנּוּיִים שֶׁבָּאִים מִשָּׁם. וְאָז דַּיְקָא מִתְקַיֵּם הַמִּקָּח:
הַשַּׁבָּת וַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת כָּל אַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד שְׁאָר כָּל מִצְוֹת הַתּוֹרָה. וְהַשַּׁבָּת הִיא הָאוֹת שֶׁבֵּין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבֵינֵינוּ לְעוֹלָם. לְפִיכָךְ כָּל הָעוֹבֵר עַל שְׁאָר הַמִּצְוֹת הֲרֵי הוּא בִּכְלַל רִשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל. אֲבָל הַמְחַלֵּל שַׁבָּת בְּפַרְהֶסְיָא הֲרֵי הוּא כְּעוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וּשְׁנֵיהֶם כְּעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת לְכָל דִּבְרֵיהֶם. לְפִיכָךְ מְשַׁבֵּחַ הַנָּבִיא וְאוֹמֵר (ישעיה נו ב) "אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זֹּאת וּבֶן אָדָם יַחֲזִיק בָּהּ שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ" וְגוֹ'. וְכָל הַשּׁוֹמֵר אֶת הַשַּׁבָּת כְּהִלְכָתָהּ וּמְכַבְּדָהּ וּמְעַנְּגָהּ כְּפִי כֹּחוֹ כְּבָר מְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה שְׂכָרוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה יֶתֶר עַל הַשָּׂכָר הַצָּפוּן לָעוֹלָם הַבָּא. שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נח יד) "אָז תִּתְעַנַּג עַל ה' וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ כִּי פִּי ה' דִּבֵּר".
גר תושב - שקבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים ואוכל נבלות והזהירו הכתוב על השבת דמחלל את השבת כעובד עבודת כוכבים:
וְעוֹבֵר נַמֵי הַמְסַפֵּר (ה) לָשׁוֹן הָרָע בְּלָאו (דברים ה' י"א) דְּ''הִשָּׁמֵר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ'', שֶׁהוּא אַזְהָרָה לְגַסֵי הָרוּחַ, כִּי כֵּיוָן שֶׁהוּא מַלְעִיג וּמִתְלוֹצֵץ עַל חֲבֵרוֹ, מִסְתָמָא הוּא מַחֲשִׁיב אֶת עַצְמוֹ לְחָכָם וּלְאִישׁ בַּאֲנָשִׁים, כִּי אִלּוּ הָיָה מַכִּיר אֶת נִגְעֵי עַצְמוֹ, לֹא הָיָה מַלְעִיג מֵחֲבֵרוֹ, וְיָדוּעַ מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּסוֹטָה (דף ד'), שֶׁעֲוֹן הַגַּאֲוָה קָשֶׁה עַד מְאֹד, כִּדְאִיתָא שָׁם, שֶׁעֲבוּר זֶה אֵין עֲפָרוֹ נִנְעָר לִתְחִיַּת הַמֵתִים, וְהוּא כְּעוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, וּשְׁכִינָה מְיַלֶּלֶת עָלָיו, וְהוּא נִקְרָא תּוֹעֵבָה, עַיֵּן שָׁם בַּגְּמָרָא. וּבִפְרָט אִם בַּסִפּוּר הַזֶּה שֶׁל קְלוֹן חֲבֵרוֹ הוּא מְכַבֵּד אֶת עַצְמוֹ, בְּוַדַּאי עוֹבֵר בְּלָאו זֶה, מִלְּבַד מַה שֶּׁכְּרָתוּהוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ''ל בְּרוּחַ קָדְשָׁם מֵעוֹלָם הַבָּא וְאָמְרוּ (ירושלמי, חגיגה פרק ב' הלכה א'): ''הַמִתְכַּבֵּד בִּקְלוֹן חֲבֵרוֹ אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא''.
5) And the speaker of lashon hara also transgresses (Devarim 8:11): "Take heed unto yourself lest you forget the L–rd your G–d," which is an exhortation to the proud of spirit, for since he mocks and ridicules his friend, he apparently considers himself wise and "a man among men." For if he knew his own faults, he would not deride his friend. And the statement of Chazal in Sotah (4b) on the severity of the sin of pride is well known, viz.: Because of it his dust does not wake for the resurrection, he is considered an idolator, the Shechinah wails over him, and he is called "an abomination." And, especially, if in shaming his friend he honors himself, he certainly transgresses this negative commandment, aside from our Rabbis' (in their holy spirit) having "cut him off" from the world to come, saying (Yerushalmi Chagigah 12:1): "One who honors himself by the shame of his friend has no share in the world to come."