ת.ז
כותרת: נשרקה.
סוגה : מערכון.
מקור: גרסה למערכון המקורי של הגשש החיוור.
זמן: העת החדשה, 1977.
מקום: ארץ ישראל.
יחסים בין הורים וילדים הנו נושא רחב ומורכב מאוד ומעסיק אותנו בכל הגילים הורים כילדים.
ככלל, בני הנוער נמצאים בגיל בו מערכת היחסים עם הוריהם אמביוולנטית מאוד. מחד אתם בני הנוער מבקשים לפרוש כנפיים, להיות עצמאים, דורשים מההורים להתחשב בדעתכם ולאפשר לכם לנהוג כרצונכם. אך עדיין תלויים כלכלית ורגשית בהורים, מודעים לכך שעדיין זקוקים מאוד להורים ואף פוחדים מעצמאות.
להורים יש תקוות וחלומות כלפי ילדיהם, כיצד יתמודדו עם האכזבות הבלתי נמנעות כשילדיהם אינם מגשימים את התקוות שתלו בהם?
האם ידעו לכוון ולעודד את ילדיהם לממש את הפוטנציאל הטמון בהם, ולא לכוונם לנתיב אליו יעדו אותם עוד טרם לידתם? כיצד יוכלו להמשיך לתמוך ולעזור ובה בעת לחנך את ילדיהם לעצמאות?
מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוּרְקְנוֹס שֶׁהָיוּ אֶחָיו חוֹרְשִׁים בַּמִּישׁוֹר וְהוּא חוֹרֵשׁ בָּהָר וְנָפְלָה פָּרָתוֹ וְנִשְׁבָּרָה, אָמַר לְטוֹבָתִי נִשְׁבְּרָה פָּרָתִי, בָּרַח וְהָלַךְ לוֹ אֵצֶל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְהָיָה אוֹכֵל קוֹזְזוֹת אֲדָמָה, עַד שֶׁעָשָׂה פִּיו רֵיחַ רַע, הָלְכוּ וְאָמְרוּ לְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי רֵיחַ פִּיו שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר קָשֶׁה לוֹ, אָמַר לוֹ כְּשֵׁם שֶׁהִבְאִישׁ רֵיחַ פִּיךָ עַל הַתּוֹרָה, כָּךְ יִהְיֶה רֵיחַ תַּלְמוּדְךָ הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. לְאַחַר יָמִים עָלָה אָבִיו לְנַדּוֹתוֹ מִנְּכָסָיו, וּמְצָאוֹ יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וּגְדוֹלֵי מְדִינָתוֹ יוֹשְׁבִים לְפָנָיו, בֶּן צִיצִית הַכֶּסֶת וְנַקְדִּימוֹן בֶּן גּוּרְיוֹן וּבֶן כַּלְבָּא שָׂבוֹעַ, וּמְצָאוֹ יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ .... אָמַר לוֹ אָבִיו בְּנִי לֹא עָלִיתִי לְכָאן אֶלָּא לְנַדּוֹתְךָ מִנְּכָסַי, עַכְשָׁו הֲרֵי כָּל נְכָסַי נְתוּנִים לְךָ מַתָּנָה. אָמַר הֲרֵי הֵם עָלַי חֵרֶם וְאֵינִי אֶלָּא שָׁוֶה בָּם כְּאֶחָי....
ת.ז
כותרת המקור : תְּחִלָּתוֹ שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוּרְקָנוֹס
סוגה: סיפור, אגדת חז"ל
מקור: בראשית רבה, פרשה מ"א.
העת העתיקה, תקופת האמוראים – מאה 4 לספירה.
מקום: ארץ ישראל.
שאלות מנחות לחברותא ללימוד המקורות:
- מה ניתן ללמוד מתמונת הפתיחה (שורה ראשונה) אודות היחסים בין בני משפחת הורקנוס?
- מדוע ברח רבי אליעזר מבית אביו? נסו לדמיין מה עובר עליו? כתבו את מחשבותיו? הוסיפו את הדיאלוג בין רבי אליעזר לאביו לפני האירוע בשדה כשהוא מנסה לשכנע את אביו שישלח אותו ללימודים.
- מה עמדת הורקנוס האב בתחילת הסיפור? האם הוא היה מודע לשאיפותיו הרוחניות של הבן?
- האם דעת האב הורקנוס משתנה לגבי הדרך שבחר בנו אליעזר?
- מדוע רבי אליעזר לא מקבל את מתנת אביו? האם יש כאן רמז לביקורת של רבי אליעזר לאביו ואם כן, מהי?
- מה ניתן ללמוד על רבי אליעזר מהיחסים שלו עם אחיו ועם חבריו לספסל הלימודים?
ניתן להציע את הפרשנות הבאה לסיפור:
רבי אליעזר בורח מביתו אל בית מדרשו של רבן יוחנן בן זכאי. מתוך תחילתו המקוטעת של הסיפור אין אנו יודעים מהי הסיבה לכך. ניתן לשער שקדמה לבריחה מערכת יחסים סבוכה ומסוכסכת בתוך משפחת הורקנוס. דומה שהרקע לדרמה משפחתית זו מסתבר מתוך המשכה של עלילת הסיפור. בעוד שנפשו של רבי אליעזר חשקה בלימוד התורה הרי שהאב ושאר בני המשפחה רואים בשמירה וריבוי נכסי המשפחה את הערך המרכזי. מצב עניינים זה מוביל בהכרח לקונפליקט שתוצאתו כמעט בלתי נמנעת – בריחתו של רבי אליעזר מהבית אל יעדו הנכסף – בית המדרש.
האב משנה את יחסו אל בנו, אך הוא עצמו אינו משתנה. הכסף ממשיך להיות הערך העליון שלו ולפיו הוא פועל. יחסו אל בנו משתנה רק משום שבנו זוכה להערכה וכבוד בקרב עשירי הארץ.
הסיפור מסתיים בכך שהאב מבקש לתקן עוול ישן בעוול חדש ולהעביר את כל נכסיו לר' אליעזר על חשבון האחים. אליעזר בן הורקנוס לא מוותר על חלקו בירושה החומרית מה שלכאורה מתבקש מאדם שבחר לחיות בעולם הרוחני, אלא מבקש שוויון. דומה כי בבקשתו זו מנסה אליעזר בן הורקנוס להדגיש את הביקורת שלו כלפי העולם החומרי הלא שוויוני שהאב מייצג, לאמור: "אתם אבי ואחיי נהגתם בחוסר שוויון וצדק כלפי משום סולם הערכים המעוות שלכם שבראשו עיקרון הרווח הכספי, ואני בוחר לפעול לפי עולם ערכים אחר שבראשו צדק ושוויון."
הפער בין האב לבנו נשאר בעינו, האב נשאר בעולם החומרי המעוות, הלא שוויוני והלא צודק, והבן שמרד בעולם הזה ובאביו - מיצגו הנאמן של העולם החומרי, בוחר בעולם הרוחני של בית המדרש.
תשובות
1. בשורה הראשונה אפשר לדמיין את שתי אחיו של רבי אליעזר עושים עבודה קלה על מישור בעוד הוא עושה עבודה קשה על הר גבוה בעלייה, זה כנראה מצביע על יחסים לא טובים ומפלים בינו ובין אחיו
2. אליעזר ברח מביתו בגלל שפרתו נפלה ונשבר לה הרגל ואליעזר ראה זאת כסימן לכך שהוא צריך לברוח מחיי החקלאות כדי ללמוד. המונולוג כנראה כלל התנגדות רבה של האב לגבי רצונו של בנו לחינוך דתי ולא לחיי החקלאות
אליעזר: אבי אני מתחנן בבקשה תן לי להגשים את חלומי כאיש תורה
אביו: לא, אתה צריך להיות חקלאי כמו שאר משפחתך
אליעזר: אבא מקומי אינו כאן, אני אומלל ועבודתי גדולה מעליי אנא שחרר אותי
אביו: אינני מוכן להרשות שבשר מבשרי יעשה עבודה אחרת ממה שנועדנו לעשות, דמי הוא דמך, דם חקלאים הוא
אליעזר: אין לזה הסבר שתבין אבי, רוח האלוהים שורה בי, אני מרגיש זאת בדמי, לא אדמה וזרעים, תן לי להרגיש את אותה תחושת יעוד שלך יש
אביו: אם כך אתה אומר, לך לך, ואל תשוב לעולמים כי אתה לא בני.
3. הורקונוס אביו של אליעזר האמין שבנו צריך לעבוד בחקלאות, לא בדת. הוא כנראה היה מודע לשאיפותיו של אליעזר לתורה, בגלל שגרם לאליעזר לעשות עבודה יותר קשה כדי שילמד שעבודת חקלאות קשה וטוב תהיה מה שהוא יעשה כל חייו, ולא תורה
4. דעת אביו אכן השתנתה, בהתחלה הוא רצה לנדות את אליעזר מנכסיו אך שינה את דעתו והחליט לתת לו את כל נכסיו כשראה שהוא נמצא עם גדולי הדת והבין שהוא איש מצליח
5. רבי אליעזר לא מקבל את מתנת אביו בגלל שהיא לא הוגנת כלפיי שאר אחיו, שלא יקבלו שום דבר מהנכס. מעשה זה מראה שיש לרבי אליעזר ביקורת כלפי אביו על איך שכשגדל תמיד העדיף את אחד מהאחים שלו על פניו וקיפח ובייש אותו, והוא רצה שאביו יבין שדרך זאת אינה נכונה.
6. אפשר ללמוד שאליעזר הרגיש מקופח לעומת אחיו שהיו צריכים לעשות עבודה קלה בזמן שהוא עבד בהרים הגבוהים. נראה שחבריו לספסל סבלו מריח פיו הרע שנגרם לו מלאכול קזוזות אדמה מה שגרם להם להתלונן עליו הרבה וכנראה לא לרצות להיות בקרבתו
- השוו את סיפורו של יגאל אלון לסיפורו של רבי אליעזר וכתבו
את ההבדלים העיקריים?
תשובה
1. ההבדלים העיקריים בין סיפורו של יגאל אלון לסיפורו של אלעזר הוא שיגאל לא ברח מהבית כדי לעשות את מה שהוא אוהב, אלא דיבר עם אביו עם כמה שזה היה קשה. וגם, אלון אהב את אביו לא כמו אלעזר. אחיו של יגאל כן עזבו את הבית שלא יצטרכו לעבוד בחקלאות, לעומת אחיו של אליעזר שנשארו ועבדו בחקלאות
חזור על עקביי-- גרסה ערוכה
עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל הֵעִיד אַרְבָּעָה דְבָרִים.
אָמְרוּ לוֹ, עֲקַבְיָא, חֲזוֹר בְּךָ בְּאַרְבָּעָה דְבָרִים שֶׁהָיִיתָ אוֹמֵר
וְנַעַשְׂךָ אַב בֵּית דִּין לְיִשְׂרָאֵל.
אָמַר לָהֶן, מוּטָב לִי לְהִקָּרֵא
שׁוֹטֶה כָּל יָמַי,
וְלֹא לֵעָשׂוֹת שָׁעָה אַחַת
רָשָׁע לִפְנֵי הַמָּקוֹם,
שֶׁלֹּא יִהְיוּ אוֹמְרִים, בִּשְׁבִיל שְׂרָרָה חָזַר בּוֹ...
בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ אָמַר לִבְנוֹ, בְּנִי,
חֲזוֹר בְּךָ בְּאַרְבָּעָה דְבָרִים שֶׁהָיִיתִי אוֹמֵר.
אָמַר לוֹ, וְלָמָּה לֹא חָזַרְתָּ בָּךְ.
אָמַר לוֹ, אֲנִי שָׁמַעְתִּי מִפִּי הַמְרֻבִּים, וְהֵם שָׁמְעוּ מִפִּי הַמְרֻבִּים.
אֲנִי עָמַדְתִּי בִשְׁמוּעָתִי,
וְהֵם עָמְדוּ בִשְׁמוּעָתָן.
אֲבָל אַתָּה שָׁמַעְתָּ מִפִּי הַיָּחִיד, וּמִפִּי הַמְרֻבִּין.
מוּטָב לְהַנִּיחַ דִּבְרֵי הַיָּחִיד, וְלֶאֱחוֹז בְּדִבְרֵי הַמְרֻבִּין.
אָמַר לוֹ, אַבָּא, פְּקוֹד עָלַי לַחֲבֵרֶיךָ.
אָמַר לוֹ, אֵינִי מַפְקִיד.
אָמַר לוֹ, שֶׁמָּא עַוְלָה מָצָאתָ בִי.
אָמַר לוֹ, לָאו. מַעֲשֶׂיךָ יְקָרְבוּךָ וּמַעֲשֶׂיךָ יְִרַחֲקוּךָ:
[ משנה מסכת עדיות פרק ה ]
פרשנות לסיפור:
ערב מותו מבקש עקביא מבנו שילך בדרך שונה מהדרך בה הלך הוא, על-פניו נראה כי עקביא רוצה לחסוך לבנו את המחיר ששילם הוא על שדבק בדרכו. דומה שהנימוק ההלכתי בו מבקש עקביא לשכנע את בנו הוא למעשה סוג של תירוץ, כי הרי עקביא עפ"י ההלכה צריך היה לקבל את עמדת הרוב וריבוי מקורות הקבלה שלו ושלהם אינו רלוונטי לעניין. האב אם-כן נכנס דרך הפתח ההלכתי על-מנת לצוה על בנו לסור מדרכו ולחבור לשאר החכמים.
לכאורה יש כאן אבסורד, האב מבקש מבנו דבר והיפוכו. האב מבקש מבנו למרוד בו , אך אם יעשה כן הרי הוא כמציית לאביו ולא כמורד בו.
הבן מקבל את עמדת אביו ומבקש מהאב "פְּקוֹד עָלַי לַחֲבֵרֶיךָ" דהיינו, המלץ בפני חבריך החכמים עליי, שיקבלו אותי לשורותיהם. תגובת האב מפתיעה משהו, לכאורה האב שערב מותו רצה להוריד מהבן את הנטל שהוא סוחב על גבו, צריך היה להיענות לבקשת בנו ולעזור לו לשקם את תדמיתו ומעמדו הציבורי וכנראה גם הכלכלי. תשובתו של אביו חושפת כנראה את כוונתו האמיתית, לא לגונן על בנו הוא מבקש אלא לאפשר לו לפעול בעולם עפ"י אישיותו ומעשיו: "מַעֲשֶׂיךָ יְקָרְבוּךָ וּמַעֲשֶׂיךָ יְִרַחֲקוּך". האב המודע לדומיננטיות שלו אצל בנו ולנטיית בנו לציית להלכה ולמסורת מבקש לשחרר את בנו ולעזור לו להיפרד מדמותו גם לאחר מותו.
(ו) עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל הֵעִיד אַרְבָּעָה דְבָרִים.
אָמְרוּ לוֹ, עֲקַבְיָא, חֲזֹר בְּךָ בְאַרְבָּעָה דְבָרִים שֶׁהָיִיתָ אוֹמֵר וְנַעַשְׂךָ אַב בֵּית דִּין לְיִשְׂרָאֵל. אָמַר לָהֶן, מוּטָב לִי לְהִקָּרֵא שׁוֹטֶה כָּל יָמַי, וְלֹא לֵעָשׂוֹת שָׁעָה אַחַת רָשָׁע לִפְנֵי הַמָּקוֹם,
שֶׁלֹּא יִהְיוּ אוֹמְרִים, בִּשְׁבִיל שְׂרָרָה חָזַר בּוֹ.
(6) Akavya the son of Mehalelel testified about four things. They said to him: Akavya, retract the four things you have said and we will make you the head of the court of Israel. He said to them: Better I be called a fool all my days, so long as I do not do wickedness for even a single moment before the Omnipresent, so that they will not say "he retracted because [he wanted] power." He used to declare impure the leftover hair [from leprous skin], and green [or yellow] blood. And the Sages declared [these things] pure. He would permit the [use of] wool that had fallen from a blemished firstborn animal and had been placed in a cavity [for safekeeping] and [the animal] was afterwards slaughtered, but the Sages forbade [the use of the wool]. He would say: One may not make a converted woman nor a freed maidservant drink [from the "bitter waters" that were drunk by a woman suspected of adultery as a test]. But the Sages say: [They are] made to drink. They said to him: There was the case of Karkamit, a freed maidservant in Jerusalem, who was made to drink by Shama'ya and Avtalyon! He said to them: They made her drink an "example" [i.e. the "bitter waters" they made her drink were not authentic]. They excommunicated him, and he died in excommunication, and the Court stoned his coffin. Said Rabbi Yehudah: God-forbid [one should say] that Akavya was excommunicated! For the [Temple] courtyard is never locked for any man of Israel who has wisdom and fear of sin like Akavya the son of Mehalelel [had]. So who did [the Court] excommunicate? It was Elazar the son of Khanoch, who mocked the [laws of] purity of hands. And when he died, the Court went and placed a stone on his coffin, teaching that anyone who was excommunicated and died in excommunication, they "stone" his coffin [i.e. they place a stone on his coffin].
(ז) בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ אָמַר לִבְנוֹ, בְּנִי, חֲזֹר בְּךָ בְאַרְבָּעָה דְבָרִים שֶׁהָיִיתִי אוֹמֵר. אָמַר לוֹ, וְלָמָּה לֹא חָזַרְתָּ בָּךְ. אָמַר לוֹ, אֲנִי שָׁמַעְתִּי מִפִּי הַמְרֻבִּים, וְהֵם שָׁמְעוּ מִפִּי הַמְרֻבִּים. אֲנִי עָמַדְתִּי בִשְׁמוּעָתִי, וְהֵם עָמְדוּ בִשְׁמוּעָתָן. אֲבָל אַתָּה שָׁמַעְתָּ מִפִּי הַיָּחִיד, וּמִפִּי הַמְרֻבִּין. מוּטָב לְהַנִּיחַ דִּבְרֵי הַיָּחִיד, וְלֶאֱחֹז בְּדִבְרֵי הַמְרֻבִּין. אָמַר לוֹ, אַבָּא, פְּקֹד עָלַי לַחֲבֵרֶיךָ. אָמַר לוֹ, אֵינִי מַפְקִיד. אָמַר לוֹ, שֶׁמָּא עִילָה מָצָאתָ בִי. אָמַר לוֹ, לָאו. מַעֲשֶׂיךָ יְקָרְבוּךָ וּמַעֲשֶׂיךָ יְרַחֲקוּךָ:
(7) In the hour of [Akavya's] death, he said to his son: My son, retract the four things that I used to say. [His son] said to him: And why did you not retract [these statements]? He said to him: I heard them from the mouths of many people, and they [i.e. the other Sages] heard [the opposite] from the mouths of many people. I stood by what I heard, and they stood by what they heard. But [now], you [only] heard [these things] from the mouth of a single person [i.e. me], and [the opposite] from the mouths of many people. It is better to leave the words of the single person, and to grab hold of the words of the many. [His son] said to him: Father, commend me to your colleagues [either referring to those on earth, or those in heaven]. He said to him: I cannot commend [you]. He said to him: Perhaps you do not find in me worthiness? He said to him: No! Your [own] actions will draw you near, or your [own] actions will distance you.
שוה ציטוט
- מהו הגיל המומלץ לדרוש מהילדים לקיחת אחריות והשתתפות במטלות הבית?
- האם זה נכון רק להתגלגל (להשתעשע) עם הילדים ופתאום בגל שתים-עשרה להתחיל לדרוש מהם למלא חובות?
חזור על עקביי - האם עקביא בן מהללאל מתחרט על שדבק בדרכו ולא קיבל את עמדת הרוב?
-
לאור העצה שנותן עקביא לבנו, האם המחיר החברתי ששילם בנו של עקביא בעקבות התעקשות אביו היה כדאי?
- מה ביקש הבן מאביו?
- האם מנקודת המבט של החברה הבן מתחיל באמת מההתחלה, או שמא תהיה השפעה לאופן בו החברה התייחסה לאביו גם עליו?
- האם הבן מציית לאביו או מורד?
שווה ציטוט:
1. אנחנו חושבים שאין גיל ספציפי בו ילדים צריכים לעסוק במטלות, צריך לעשות זאת בצעדים קטנים, בהתחלה לבקש מהילד לסחוב משהו קטן ואז לבקש ממנו עזרה קטנה בניקיונות וככה הלאה, ולאט לאט מגדילים את גודל המטלות
2. אנחנו חושבים שזה שגוי לעשות כך מפני שזה יפגע בילד להשתעשע ולהתגלגל איתו יום אחד ואז יום אחרי לדרוש ממנו לעשות מטלות, אפשר גם לבקש מהילד לעשות מטלות וגם להשתעשע איתם
חזור על עקביי:
1. לא נראה שעקיבא בן מהלל מתחרט, נראה שהוא דובק במה שהוא אמר אך אינו רוצה את אותו גורל לבנו
2. נראה לפי העצה שלו שמחירו החברתי של בנו אינו שווה את זה, בגלל שעקיבא אמר את דבריו מאנשים אחרים ולעומת זאת בנו שמע אותם דברים ממנו בלבד, לכן הוא מרגיש שלבנו לא הגיע אותו גורל לכמו לו
3. נשמע שבנו מבקש ממנו שישלח אותו לגור עם חבריו אחרי מותו
4. כנראה שלפי החברה הבן כאילו מרד מדרכי אביו ואולי יחשבו שאכן הוא פותח דף חדש עם שאר האנשים עכשיו כשהוא גם שינה את דעתו וגם אביו שחשב אחרת מת
5. נראה שהבן מציית אך עדיין רוצה ללכת בדרכי אביו
אבי היה אלהים ולא ידע. הוא נתן לי
את עשרת הדברות לא ברעם ולא בזעם, לא באש ולא בענן
אלא ברכות ובאהבה, והוסיף ליטופים והוסיף מילים טובות,
והוסיף "אנא" והוסיף "בבקשה". וזימר זכור ושמור
בניגון אחד והתחנן ובכה בשקט בין דבר לדבר,
לא תשא את שם אלוהיך לשוא, לא תשא, לשוא,
אנא, אל תענה בריעך עד שקר. וחיבק אותי חזק ולחש באזני,
לא תגנוב, לא תנאף, לא תרצח. ושם את כפות ידיו הפתוחות
על ראשי בברכת יום כיפור. כבד, אהב, למען יאריכון ימיך
על פני האדמה. וקול אבי לבן כמו שער ראשו.
אחר-כך הפנה את פניו אלי בפעם האחרונה
כמו ביום שבו מת בזרועותי ואמר: אני רוצה להוסיף
שנים לעשרת הדברות:
הדבר האחד-עשר, "לא תשתנה"
והדבר השנים-עשר, "השתנה, תשתנה"
כך אמר אבי ופנה ממני והלך
ונעלם במרחקיו המוזרים.
[יהודה עמיחי - פתוח סגור פתוח]
בשיר הזה רואים אבא, אשר לימד את בנו את דרכי התנך ומעבר לכך, ולא בכוח או בעצבים, אלא ברכות ובהבנה. אבא זה הוא שונה לחלוטין מהורקונוס אבא של רבי אליעזר, אשר הרחיק אותו מדרכי התורה ולימד אותו דברי חקלאות ברוע, ובכעס.
לסיכום, אפשר להבין מן המקורות הוא שבין הורים וילדים ישנם סוגי קשרים רבים ושונים, חלקם חזקים וטובים יותר וחלק לא. ושמה שבעיקר קובע זאת זה כמות החופש והדעה שההורים נותנים לילדים. הורקנוס נתן יחס נוקשה ולא נתן לו חופש בחירה, ולבסוף בנו ברח והמרה את פיו וחיי בעוני עד להצלחתו, עקיבא בן המללאל נתן לבנו חופש ביטוי גם אם הוא שונה משלו