אנחנו ממשיכים את הקריאה שלנו בגמרא. ראשית, הגמרא מביאה ברייתא (זוכרים מהי ברייתא? אם לא, לחצו כאן), ולומדת מדברי תנאים, איזה מנגנון קיים אצל זוג נשוי ומאפשר לאחד הצדדים לכפות על האחר - הבעל על האשה, או להפך - לעלות לארץ, ולא לרדת ממנה.
- מהו המנגנון הזה?
- האם הגמרא הולכת בעקבות הצהרת המשנה "אחד האנשים ואחד הנשים", או מבטלת אותה?
ת"ר (= תנו רבנן): הוא אומר לעלות והיא אומרת שלא לעלות - כופין אותה לעלות, ואם לאו - תצא בלא כתובה.
היא אומרת לעלות והוא אומר שלא לעלות - כופין אותו לעלות, ואם לאו - יוציא ויתן כתובה.
היא אומרת לצאת והוא אומר שלא לצאת - כופין אותה שלא לצאת, ואם לאו - תצא בלא כתובה.
הוא אומר לצאת והיא אומרת שלא לצאת - כופין אותו שלא לצאת, ואם לאו - יוציא ויתן כתובה:
תוכלו לעיין גם בפירוש שטיינזלץ (אגב, שימו לב שאם תלחצו פשוט על המקור עצמו, מהתלמוד, ייפתחו לכם משמאל אפשרויות שונות לקישורים, ובהן גם פירוש שטיינזלץ):
תנו רבנן [שנו חכמים]: הוא הבעל, אומר לעלות לארץ ישראל,והיא, אשתו, אומרת שלא לעלות — כופין אותה לעלות. ואם לאו[לא], שאינה רוצה — תצא בלא כתובה. היא אומרת לעלות והוא אומר שלא לעלות — כופין אותו לעלות, ואם לאו [לא], שאינו רוצה — יוציא ויתן כתובה.
היא אומרת לצאת מן הארץ והוא אומר שלא לצאת — כופין אותה שלא לצאת. ואם לאו [לא], שאינה רוצה להשאר עמו —תצא בלא כתובה. הוא אומר לצאת והיא אומרת שלא לצאת —כופין אותו שלא לצאת, ואם לאו [לא] שאינו מסכים להשאר עמה אם לא תצא עמו לחוץ לארץ — יוציא ויתן כתובה
בהמשך הגמרא, האמוראים נדרשים לענין הנישואין בארץ או בקפוטקיא, ובאילו מטבעות (= מעות) משלמים את הכתובה במקרה של גירושין (זוכרים במה מדובר? אם לא, לחצו כאן לקרוא שוב במשנה):
"נשא אשה, וכו'" - הא גופא קשיא! קתני "נשא אשה בארץ ישראל וגרשה בקפוטקיא נותן לה ממעות ארץ ישראל" - אלמא, בתר שיעבודא אזלינן. אימא סיפא: "נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בארץ ישראל נותן לה ממעות ארץ ישראל" - אלמא, בתר גוביינא אזלינן!
אמר רבה: מקולי כתובה שנו כאן - קסבר כתובה דרבנן. "רבן שמעון בן גמליאל אומר נותן לה ממעות קפוטקיא" - קסבר כתובה דאורייתא.
והנה פירוש שטיינזלץ לדברים אלו:
שנינו במשנה: נשא אשה בארץ ישראל וגרשה בקפוטקיא — נותן לה ממעות ארץ ישראל. ואם נשאה בקפוטקיא וגרשה בארץ — נותן לה ממעות ארץ ישראל. ושואלים: הא גופא קשיא [היא עצמה קשה],שיש סתירה פנימית בדברים:
קתני [שנה] נשא אשה בארץ ישראל וגרשה בקפוטקיא — נותן לה ממעות ארץ ישראל, אלמא בתר שיעבודא אזלינן [מכאן שאחרהמקום והאופן של השעבוד הולכים אנו], וכיון ששעבוד הכתובה היה בשעת נישואין, משלם את זה כמו במקום הנישואין. אימא סיפא [אמוראת סופה של המשנה]: נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בארץ ישראל — נותן לה ממעות ארץ ישראל, אלמא בתר גוביינא אזלינן [מכאןשאחר מקום הגביה אנו הולכים]!
אמר רבה: מקולי כתובה שנו כאן, שהקילו חכמים על הבעל בשני הצדדים. קסבר [סבור הוא] שכתובה דרבנן [מדברי סופרים היא].
על מה ששנינו רבן שמעון בן גמליאל אומר שאם נשאה בקפוטקיא וגירשה בארץ ישראל — נותן לה ממעות קפוטקיא.מסבירים: קסבר [סבור הוא] כי כתובה דאורייתא [מן התורה היא] ויש לפורעה בשלימות, ולכן הולכים כבכל שטר, אחרי מקום השיעבוד ואין מקום להקל בה.
.למעבר לשיעור הבא, לחצו כאן.