1. Hargasha - הרגשה

(א) הָרוֹאָה כֶתֶם עַל בְּשָׂרָהּ כְּנֶגֶד בֵּית הַתֻּרְפָּה, טְמֵאָה. וְשֶׁלֹּא כְנֶגֶד בֵּית הַתֻּרְפָּה, טְהוֹרָה. עַל עֲקֵבָהּ וְעַל רֹאשׁ גּוּדָלָהּ, טְמֵאָה. עַל שׁוֹקָהּ וְעַל פַּרְסוֹתֶיהָ, מִבִּפְנִים, טְמֵאָה. מִבַּחוּץ, טְהוֹרָה. וְעַל הַצְּדָדִין מִכָּאן וּמִכָּאן, טְהוֹרָה. רָאֲתָה עַל חֲלוּקָהּ, מִן הַחֲגוֹר וּלְמַטָּה, טְמֵאָה. מִן הַחֲגוֹר וּלְמַעְלָה, טְהוֹרָה. רָאֲתָה עַל בֵּית יָד שֶׁל חָלוּק, אִם מַגִּיעַ כְּנֶגֶד בֵּית הַתֻּרְפָּה, טְמֵאָה. וְאִם לָאו, טְהוֹרָה. הָיְתָה פוֹשַׁטְתּוֹ וּמִתְכַּסָּה בוֹ בַּלַּיְלָה, כָּל מָקוֹם שֶׁנִּמְצָא בוֹ כֶתֶם, טְמֵאָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא חוֹזֵר. וְכֵן בַּפַּלְיוֹם:

(ב) וְתוֹלָה בְכָל דָּבָר שֶׁהִיא יְכוֹלָה לִתְלוֹת. שָׁחֲטָה בְהֵמָה, חַיָּה וָעוֹף, נִתְעַסְּקָה בִכְתָמִים אוֹ שֶׁיָּשְׁבָה בְצַד הָעֲסוּקִים בָּהֶן, הָרְגָה מַאֲכֹלֶת, הֲרֵי זוֹ תּוֹלָה בָהּ. עַד כַּמָּה הִיא תוֹלָה. רַבִּי חֲנִינָא בֶן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר, עַד כַּגְּרִיס שֶׁל פּוֹל, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָרְגָה. וְתוֹלָה בִבְנָהּ אוֹ בְּבַעְלָהּ. אִם יֶשׁ בָּהּ מַכָּה וְהִיא יְכוֹלָה לְהִגָּלַע וּלְהוֹצִיא דָם, הֲרֵי זוֹ תּוֹלָה בָהּ:

(ג) מַעֲשֶׂה בְאִשָּׁה אַחַת שֶׁבָּאת לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא, אָמְרָה לוֹ, רָאִיתִי כָתֶם. אָמַר לָהּ, שֶׁמָּא מַכָּה הָיְתָה בִיךְ. אָמְרָה לוֹ, הֵן, וְחָיְתָה. אָמַר לָהּ, שֶׁמָּא יְכוֹלָה לְהִגָּלַע וּלְהוֹצִיא דָם. אָמְרָה לוֹ, הֵן. וְטִהֲרָהּ רַבִּי עֲקִיבָא. רָאָה תַלְמִידָיו מִסְתַּכְּלִין זֶה בָזֶה. אָמַר לָהֶם, מַה הַדָּבָר קָשֶׁה בְעֵינֵיכֶם. שֶׁלֹּא אָמְרוּ חֲכָמִים הַדָּבָר לְהַחְמִיר אֶלָּא לְהָקֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טו), וְאִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ, דָּם וְלֹא כָתֶם:

(1) Regarding a woman who saw a [blood] stain on her body, if it was opposite her genital area she is impure; and if it was not opposite her genital area she is pure. If it was on her heel or on the tip of her big toe, she is impure. Regarding if it was on her thigh or on her feet, if on the inner side she is impure; and if on the outer side she is pure; and if on the sides, this side or that [i.e. the front or he back], she is pure. If she saw [a bloodstain] on her robe, if it was from the belt or below she is impure; from the belt or above, she is pure. If she saw it on the sleeve of the robe, if it reaches to opposite her genital area she is impure; and if it does not she is pure. If she would take it off and cover herself with it at night, if she finds a stain anywhere she is impure, because it rotates. And similarly regarding headscarves [which she covers her hair with at night, she is impure if she finds a stain anywhere on them, since they move around at night].

(2) A woman [who found a stain] may attribute it to any cause to which she is able to attribute it: [for instance] if she had slaughtered a beast, or a wild animal or a fowl, or if she was handling [blood] stains, or if she sat beside those who were handling them. If she killed a louse she may attribute [the bloodstain] to it. Up to how large a stain may be attributed [to a louse]? Rabbi Chanina ben Antignos says: up to the size of a split bean, and even if she did not kill it. And she may attribute it to her son or to her husband [i.e. if one of them has a wound]. If she has a wound that could open and produce blood she may attribute [the bloodstain] to it.

(3) It happened that a woman came before Rabbi Akiva. She said to him, "I saw a [blood] stain. He said to her, "Perhaps you had a wound?" She said to him, "Yes, but it has healed." He said to her, "Perhaps it [was a wound that] could open up and produce blood." She said to him, "Yes." And Rabbi Akiva declared her pure. He saw his students looking at one other [in astonishment]. He said to them, "Why is this matter difficult in your eyes? For the Sages did not state this matter to be stringent, but rather to be lenient, for it is said, 'And if a woman has a flow, blood will be her flow within her flesh,' (Leviticus 15:19); blood [renders a woman impure, according to the Torah], but not a [blood] stain."

(ג) הִשְׁאִילָה חֲלוּקָהּ לְנָכְרִית אוֹ לְנִדָּה, הֲרֵי זוֹ תּוֹלָה בָהּ. שָׁלשׁ נָשִׁים שֶׁלָּבְשׁוּ חָלוּק אֶחָד אוֹ שֶׁיָּשְׁבוּ עַל סַפְסָל אֶחָד, וְנִמְצָא עָלָיו דָּם, כֻּלָּן טְמֵאוֹת. יָשְׁבוּ עַל סַפְסָל שֶׁל אֶבֶן אוֹ עַל הָאִצְטַבָּא שֶׁל מֶרְחָץ, רַבִּי נְחֶמְיָה מְטַהֵר, שֶׁהָיָה רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, כָּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, אֵינוֹ מְקַבֵּל כְּתָמִים:

(3) If a woman lent her robe to a gentile woman or to a niddah [a female who has menstrual discharges which render her impure], she may attribute [any bloodstain] to her. If three women wore the same robe or sat on the same bench, and blood was then found on it, they are all impure. If they sat on a stone bench or on [a ledge in] the colonnade of a bath house, Rabbi Nechemia considers them pure, for Rabbi Nechemia would say: Anything that cannot be rendered impure cannot retain a stain.

What is the definition of כתם? דם?

How can we have the same blood, but if on דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, then she's not טמאה?

גמ׳ אמר שמואל בדקה קרקע עולם וישבה עליה ומצאה דם עליה טהורה שנאמר (ויקראגמ׳ אמר שמואל: בדקה קרקע עולם וישבה עליה ומצאה דם עליה, טהורה. שנאמר: (ויקרא טו, ז) "בבשרה" עד שתרגיש בבשרה. האי בבשרה מיבעי ליה שמטמאה בפנים כבחוץ א"כ לימא קרא בבשר מאי בבשרה שמע מינה עד שתרגיש בבשרה ואכתי מיבעי ליה בבשרה ולא בשפיר ולא בחתיכה תרתי שמע מינה תא שמע האשה שהיא עושה צרכיה וראתה דם רבי מאיר אומר אם עומדת טמאה ואם יושבת טהורה היכי דמי אי דארגשה יושבת אמאי טהורה אלא לאו דלא ארגשה וקתני עומדת טמאה לעולם דארגשה ואימור הרגשת מי רגלים הואי עומדת. הדור מי רגלים למקור ואייתי דם ויושבת טהורה. ת"ש עד שהיה נתון תחת הכר ונמצא עליו דם, אם עגול טהור, ואם משוך טמא. היכי דמי? אי דארגישה עגול אמאי טהור? אלא לאו דלא ארגישה. וקתני משוך טמא? לא, לעולם דארגישה ואימור הרגשת עד הואי. משוך ודאי מגופה, אתא עגול טהור. תא שמע נמצא על שלו טמאין וחייבין בקרבן, נמצא על שלה אתיום טמאין וחייבין בקרבן, נמצא על שלה לאחר זמן טמאים מספק ופטורין מן הקרבן. היכי דמי? אי דארגישה לאחר זמן אמאי פטורין מן הקרבן, אלא לאו דלא ארגישה. וקתני נמצא על שלה אתיום טמאין וחייבין בקרבן, לא, לעולם דארגישה, ואימא הרגשת שמש הוה. תא שמע נמצאת אתה אומר ג' ספקות באשה על בשרה ספק טמא, ספק טהור טמא על חלוקה, ספק טמא ספק טהור טהור, ובמגעות ובהיסטות הלך אחר הרוב. מאי הלך אחר הרוב? לאו אם רוב ימיה טמאין טמאה ואע"ג דלא ארגשה, לא, אם רוב ימיה בהרגשה חזיא טמאה, דאימור ארגשה ולאו אדעתה.

קתני מיהת על בשרה, ספק טמא ספק טהור, טמא, ואע"ג דלא הרגישה, ועוד תנן הרואה כתם על בשרה כנגד בית התורפה טמאה, ואע"ג דלא הרגישה אמר רב ירמיה מדפתי מודה שמואל שהיא טמאה

מדרבנן. רב אשי אמר שמואל הוא דאמר כר' נחמיה, דתנן ר' נחמיה אומר: כל דבר שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתמים. בשלמא לרב אשי היינו דקאמר קרקע, אלא לרב ירמיה מאי איריא קרקע, אפילו גלימא נמי? לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא גלימא דלא מבדק שפיר ואיכא למימר מעלמא אתא, אלא אפילו קרקע דמבדק שפיר דאיכא למימר מגופה אתיא טהור.

מדרבנן - דלמא ארגשה ולאו אדעתה:

מדרבנן - perhaps she felt it and didn't know:

רב אשי אמר - טעמא דשמואל דאמר לעיל בדקה קרקע עולם כו', לאו משום הרגשה אלא כרבי נחמיה ס"ל, דאמר לא הזכירו חכמים גזרת כתם, אלא על דבר המקבל טומאה, הלכך כל הנך תיובתא, לאו קושיא נינהו דשמואל לא איירי בהרגשה כלל:

אמר ליה הנח לכתמים - דעיקר תחילת גזרתן אינה אלא מדרבנן, הילכך מקילינן דמדאורייתא עד שתראה בבשרה:

מרקם טהורים - עיר שרובה נכרים היא ודם נכרי' טהור מדאורייתא דכתיב (ויקרא יב) דבר אל בני ישראל אשה כי תזריע וילדה בת ישראל מטמאה בלידה ובנדה ולא נכרית ואע"ג דרבנן גזרו עליהם שיהו כזבין על כתמיהן לא גזרו דהא כתמין דישראל גופייהו מדרבנן נינהו דמדאורייתא דם יהיה זובה בבשרה כתיב (שם טו) שתראהו מגופה ולא שתמצאהו בבגדה ואפילו ראתה מגופה אמרינן במס' נדה (דף לד.) שלא גזרו על דם נכרית טומאה, אלא בעודו לח, דתנן דם הנכרית ב"ש מטהרין, וב"ה אומרים כרוקה וכמימי רגליה מטמאין לח ואינן מטמאין יבש:

מודה שמואל שהיא טמאה מדרבנן. פי' הקונטרס דתלינן דלמא ארגשה ולאו אדעתה, ואין נראה דאפילו מוחזק לה שלא הרגישה טמאה, הואיל וראתה דם נדות. ורב אשי נמי מודה דלשמואל היכא דלא הרגישה טהורה מן התורה, וטמאה מדרבנן, אלא אתי לפרושי דכי נמצא אקרקע דטהורה אפילו מדרבנן:

(א) אֵין הָאִשָּׁה מִתְטַמְּאָה מִן הַתּוֹרָה בְּנִדָּה אוֹ בְּזִיבָה עַד שֶׁתַּרְגִּישׁ וְתִרְאֶה דָּם וְיֵצֵא בִּבְשָׂרָהּ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וְתִהְיֶה טְמֵאָה מֵעֵת שֶׁתִּרְאֶה וּלְהַבָּא בִּלְבַד. וְאִם לֹא הִרְגִּישָׁה וּבָדְקָה וּמָצְאָה הַדָּם לְפָנִים בַּפְּרוֹזְדוֹר הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת שֶׁבָּא בְּהַרְגָּשָׁה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

(ב) וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁכָּל הָרוֹאָה כֶּתֶם דָּם עַל בְּשָׂרָהּ אוֹ עַל בְּגָדֶיהָ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִרְגִּישָׁה אַף עַל פִּי שֶׁבָּדְקָה עַצְמָהּ וְלֹא מָצְאָה דָּם הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה וּכְאִלּוּ מָצְאָה דָּם לְפָנִים בִּבְשָׂרָהּ. וְטֻמְאָה זוֹ בְּסָפֵק שֶׁמָּא כֶּתֶם זֶה מִדַּם הַחֶדֶר בָּא:

ואף באלו אינה טמאה עד שתרגיש ביציאתו

(א) ומ"ש ואף באלו אינה טמאה עד שתרגיש ביציאתו בפ' הרואה כתם (נז:) אמר שמואל בדקה קרקע עולם וישבה עליו ומצאה דם עליו טהורה שנא' בבשרה עד שתרגיש בבשרה:

(א) אשה שרואה טיפת דם צריכה לישב ז' נקיים. ובו סעיף אחד:
אשה שיצא דם ממקורה בין באונס בין ברצון טמאה והוא שתרגיש ביציאתו, ומיהו, משתרגיש בו שנעקר ממקומו ויצא טמאה אע"פ שלא יצא לחוץ ואפי' לא ראתה אלא טיפת דם כחרדל יושבת עליו ז' נקיים: הגה כאשר יתבאר משפטן לקמן סי' קצ"ו ואין חילוק בין פנויה לנשואה לענין איסור נדה (ריב"ש סימן תכ"ב מביאו ב"י) כי כל הבא על הנדה חייב כרת:

(1) A woman who has a discharge of blood from her uterus, whether due to outside factors or purposefully, is tameh (impure) if she felt it flowing out. If she felt the discharge she is tameh even if the blood did not flow out of her body, and even if she only saw a drop of blood the size of a mustard seed; she must observe seven clean days for it {Rema: as will be explained in Siman 196. And there is no distinction between a married and an unmarried woman with regards to the laws of niddah (Rivash in Siman 425 as brought by Bet Yosef), because all who have intercourse with a niddah are liable for karet.}

(א) דבר תורה אין האשה מטמאה ולא אסורה לבעלה עד שתרגיש שיצא דם מבשרה וחכמים גזרו על כל כתם שנמצא בגופה או בבגדיה שהיא טמאה ואסורה לבעלה אפילו שלא הרגישה ואפי' בדקה עצמה ומצאה טהורה, והאידנא מונין לה שבעה נקיים חוץ מיום המציאה וצריכה שתפסוק בטהרה כאילו ראתה ודאי:

(א) דיני כתמים ובדיקת האשה. ובו נ"ד סעיפים:
דבר תורה אין האשה מטמאה ולא אסורה לבעלה עד שתרגיש שיצא דם מבשרה. וחכמים גזרו על כתם שנמצא בגופה או בבגדיה שהיא טמאה ואסורה לבעלה אפילו לא הרגישה ואפי' בדקה עצמה ומצאה טהורה, וצריכה הפסק טהרה שתבדוק עצמה ותמצא טהורה, ואח"כ תמנה שבעה נקיים חוץ מיום המציאה (כאלו ראתה ודאי וכמו שיתבאר לקמן סימן קצ"ו) ואם הרגישה שנפתח מקורה להוציא דם ובדקה אח"כ ולא מצאה כלום יש מי שאומר שהיא טמאה:

(1) According to Torah law, a woman is not rendered teme'ah and is not forbidden to her husband until she feels a sensation that blood left her body, but the sages decreed that upon seeing a blood stain on her body or clothing that she is teme'ah and forbidden to her husband even though she did not feel the blood leave her body, and even if she examines herself [afterwards] and finds herself clean. She requires a hefsek tahara to examine herself and find she is clean, and afterwards to count seven clean days from the day of her examination, as though she had certainly seen [niddah blood] as will be explained later in section 196. And if she felt that her uterus opened to release blood but checked herself afterward and did not find anything, there are those who say she is still teme'ah.

(א) והוא שתרגיש כו'. היינו מדאורייתא, אבל מדרבנן טמאה, אע"פ שלא הרגישה כדלקמן סימן ק"צ וכמה דוכתי:

(א) והוא מקבל טומאה. אבל אם אינו מקבל טומאה טהור' כדלעיל ס"י דאין לחלק בין כתם לדם דכיון דלא הרגישה שיצא מבשרה טהורה מדאורייתא, ורבנן הוא דגזרו ובדבר שאינו מקבל טומאה לא גזרו, וכן כתב בדרישה סמ"ה:

See also:

גליון מהרש"א (מודפס על השו"ע), סי' קפ"ג ס"ק א', ד"ה "והוא שתרגיש ביציאתו".

סדרי טהרה סי' ק"צ, ס"ק צ"ג (על סעיף נ"ד בשו"ע) הפיסקאות: "וטרם אכלה", "וראיות ברורות", "נחזור על הראשונות".