כותרת המקור: תחילתו של רבי אליעזר בן הורקנוס
סוגה: סיפור, אגדת חז"ל
מקור: מדרש בראשית רבה , פרשת לך לך (מ"א/מ"ב), על פי כתב-יד ותיקן. אדר"נ נתן ו', משנה ג ופדר"א א'-ב'
זמן: תקופת חז"ל – תנאים – מאה ראשונה לספירה (סמוך לחורבן בית שני)
מקום: ארץ ישראל, ירושלים וסביבותיה
מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי תחילתו של רבי אליעזר בן הורקנוס:
מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוּרְקְנוֹס שֶׁהָיוּ אֶחָיו חוֹרְשִׁים בַּמִּישׁוֹר, וְהוּא חוֹרֵשׁ בָּהָר.
נָפְלָה פָּרָתוֹ וְנִשְׁבָּרָה.
אָמַר: "לְטוֹבָתִי נִשְׁבְּרָה פָּרָתִי".
בָּרַח וְהָלַךְ לוֹ אֵצֶל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּיי.
וְהָיָה אוֹכֵל קוֹזְזוֹתגושים (של אדמה), שרבי אליעזר אכל מרוב עוני ורעב אֲדָמָה, עַד שֶׁעָשָׂה פִּיו רֵיחַ רַע.
הָלְכוּ וְאָמְרוּ לְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּיי:" רֵיחַ פִּיו שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר קָשֶׁה".
אָמַר לָהֶםֹ: "כְּשֵׁם שֶׁהִבְאִישׁ רֵיחַ פִּיו עַל הַתּוֹרָה, כָּךְ יִהְיֶה רֵיחַ תַּלְמוּדו
הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ".
לְאַחַר יָמִים עָלָה אָבִיו לְנַדּוֹתוֹ מִנְּכָסָיו.
מְצָאוֹ יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וּגְדוֹלֵי הַמְדִינָהֹ יוֹשְׁבִין לְפָנָיו,
בֶּן צִיצִית הַכֶּסֶת וְנַקְדִּימוֹן בֶּן גּוּרְיוֹן וּבֶן כַּלְבָּא שָׂבוֹעַׁ.
אָמַר לוֹ אָבִיו: " לֹא עָלִיתִי בְּנִי אֶלָּא לְנַדּוֹתְךָ מִנְּכָסַי,
עַכְשָׁו הֲרֵי כָּל נְכָסַי נְתוּנִים לְךָ מַתָּנָה!"
אָמַר לו:" הֲרֵי הֵן עָלַי חֵרֶם. אֶלָּא שָׁוֶה בָּהֶם כְּאֶחָי".
שאלות מנחות לחברותא ללימוד המקורות:
- מה ניתן ללמוד מתמונת הפתיחה (שורה ראשונה) אודות היחסים בין בני משפחת הורקנוס?
- מדוע ברח רבי אליעזר מבית אביו? נסו לדמיין מה עובר עליו? כתבו את מחשבותיו? הוסיפו את הדיאלוג בין רבי אליעזר לאביו לפני האירוע בשדה כשהוא מנסה לשכנע את אביו שישלח אותו ללימודים.
- מה עמדת הורקנוס האב בתחילת הסיפור? האם הוא היה מודע לשאיפותיו הרוחניות של הבן?
- האם דעת האב הורקנוס משתנה לגבי הדרך שבחר בנו אליעזר?
- מדוע רבי אליעזר לא מקבל את מתנת אביו? האם יש כאן רמז לביקורת של רבי אליעזר לאביו ואם כן, מהי?
- מה ניתן ללמוד על רבי אליעזר מהיחסים שלו עם אחיו ועם חבריו לספסל הלימודים?
- השוו את סיפורו של יגאל אלון לסיפורו של רבי אליעזר וכתבו את ההבדלים העיקריים?
1. מהתמונה המתוארת בשורה הראשונה של הטקסט ניתן ללמוד שהיחסים בין בני משפחת הורקנוס לא טובים, לא תומכים ואינם בעלי עזרה הדדית. בעוד אחיו חורשים במישור - שאותו קל לעבד- חורש רבי אלעזר בן הורקנוס לבד בהר ללא עזרה בשטח קשה לעיבוד. במשפחה עם יחסים טובים דבר כזה לא היה קורה לא היו משאירים אח אחד להתמודד עם עבודה קשה לבדו. משמע שכנראה לא היה אהוב עליהם.
2. אלעזר בן הורקנוס שלהבנתנו סבל מבדידות בתוך משפחתו עיבד את אדמת אביו בהר עד אשר נשברה נפשו כשם שהפרה איתה חרש נפלה. הוא ראה בזה סימן לצאת לדרכו לאן שנפשו חפצה. לא ראה עוד סיבה לחזור לעבודת האדמה הקשה.
אליעזר הרגיש עצוב מקופח ומתוסכל ורק רצה לברוח ולהתרחק מאחיו ומאביו.
להלן הדיאלוג שאנחנו מאמינים שהתרחש לפני הארוע בשדה:
אלעזר: אבא אני לא רוצה להיות חקלאי. כל יום מהבוקר ועד הערב אני חורש את ההר לבדי.
אבא: אתה חייב להיות חקלאי זה מסורת במשפחתנו. סבא שלי היה חקלאי אבא שלי היה חקלאי וגם האחים שלך הם חקלאים.
אלעזר: אני סובל מבדידות חברתית ורוחנית. חסר לי אתגר בחיים. לחרוש את ההר לא מעניין אותי כמו להיות תלמיד חכם וללמוד תורה.
אבא: רצון ללמוד תורה זה טוב. תעשה זאת בזמנך הפנוי. אי אפשר להרויח מזה כסף.
אתה צריך לעזור למשפחתך. אנו בעלי נכסים רבים ואם תרצה לקבל אותם ביום מהימים אתה צריך לעבוד בשביל זה בחקלאות.
אלעזר: אני מבין, אבל התורה מאוד מעניינת ובוערת בי ואני בטוח שאצליח גם שם. כל יום כשאני חורש אני מדמיין שאני רב גדול בתורה וכולם באים להתייעץ עימי.
אבא: אם תעזוב אנשל אותך מהירושה. איני רוצה לדון יותר ברעיון ההזוי הזה.
3. אנחנו מאמינים שאכן היה ידוע להורקנוס האב שאלעזר בנו רצה להיות תלמיד חכם. אנחנו מאמינים שעצם זה שהוא נודה על ידי אחיו ועיבד את החלק הקשה היותר בנכסי האב והחלק הפחות מתגמל הם סימן להיותו עוף מוזר במשפחתו. גם העובדה שהוא אומר:"" לטובתי נשברה פרתי" ברח והלך לו ...." הוא רק חיכה לסימן או תרוץ בשביל לעזוב את מה שלא חשקה בה נפשו. המילה ברח מגלמת בתוכה את העובדה שהעזיבה שלו לא היתה מקובלת על אביו. סימן שהיה דיון על הרצון לעזוב לפני שקרה המקרה.
4. אכן, דעתו של האב הורקנוס משתנה במהלך הסיפור. ההשערה הראשונית שעולה מהסיפור של הבריחה של אלעזר היא שאכן הוא ברח מאביו שאסר עליו לעזוב את עבודת האדמה לטובת לימודי תורה. ההשערה מקבלת חיזוק ואימות כאשר בטקסט רשום: " לאחר ימים עלה אביו לנדותו מנכסיו". דהיינו הבין האב שאלעזר ברח ללימודי התורה וכמו שאיים לפני שברח אלעזר, הוא הולך אליו לבשר לו שהוא מנדה אותו מנכסיו הרבים.
כשמגיע האב למקום לימודיו של הבן הוא רואה לתדהמתו הרבה את גדולתו של בנו. הוא נרגש ובאותו רגע משנה את דעתו על בנו, מבין עד כמה הוא מיוחד וגדול בטקסט :
"מְצָאוֹ יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וּגְדוֹלֵי הַמְדִינָהֹ יוֹשְׁבִין לְפָנָיו,
בֶּן צִיצִית הַכֶּסֶת וְנַקְדִּימוֹן בֶּן גּוּרְיוֹן וּבֶן כַּלְבָּא שָׂבוֹעַׁ.
אָמַר לוֹ אָבִיו: " לֹא עָלִיתִי בְּנִי אֶלָּא לְנַדּוֹתְךָ מִנְּכָסַי,
עַכְשָׁו הֲרֵי כָּל נְכָסַי נְתוּנִים לְךָ מַתָּנָה!""
ההתרגשות של האב מתבטאת בכך שבהתחלה רצה לנשלו מהירושה ועכשיו מרוב התרגשות הוא נותן לו את כל נכסיו במתנה. דהיינו לפני שהוא נפטר....
5. לפי הבנתנו את הטקסט אלעזר אינו מעוניין בנכסים והוא עכשיו זה שמטיל על הנכסים חרם. התורה בשבילו היא עכשיו העולם ומלואו - העושר והאושר האמיתי אותו הוא חיפש ולא מצא אצל אביו העשיר. ממש כפי שהחליט אלעזר כשברח ללמוד וידע שאביו ינשלו. מבחינתו שהנכסים יחולקו בין אחיו שווה בשווה - הוא את בחירתו בין לימוד התורה ובין ויתור על הנכסים כבר עשה כשברח. מהטקסט: "אָמַר לו:" הֲרֵי הֵן עָלַי חֵרֶם. אֶלָּא שָׁוֶה בָּהֶם כְּאֶחָי"."
אפשר גם להבין את הכתוב בצורה שונה בה הוא אלעזר בעצם מבקש שיויון וצדק לאחר החרם שחווה מאחיו ואביו וכן מבקש לעצמו את החלק השווה עבורו כשווה בן שווים.
6. בעוד אלעזר חיי בבדידות בתוך משפחתו כפי שהסברנו בתשובה מספר 1., מעבד את אדמת אביו בבדידות, אחיו אינם נחלצים לעזרתו והוא אינו רוצה ואינו מרגיש שייך לאותה משפחה אשר כל עיסוקה הוא עיבוד אדמה. לעומת זאת בספסל לימודיו הוא מוצא עצמו לא רק מוקף חברים רבים אלא גם כאלו שמחשיבים את דעתו מכבדים אותו ואולי אף מעריצים את דעתו בלימוד התורה. ללא כל ספק אלעזר היה עוף מוזר במשפחתו וחווה שינוי מהותי ברגע שהלך אחר חלומו והגשימו.
כותרת המקור: יגאל אלון
סוגה: ביוגרפיה
מקור: ויקיפדיה https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%92%D7%90%D7%9C_%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%9F
זמן: 1918-1980
מקום: ארץ ישראל
סיפורו של יגאל אלון:
" יגאל פייקוביץ' נולד במושבה מֶסְחָה (כפר תבור), לחיה וראובן פייקוביץ, שהיו מחלוצי ההתיישבות בגליל התחתון.
אביו, ראובן פייקוביץ (1876–1962), נולד בהורדנה שבאימפריה הרוסית (רוסיה הלבנה), עלה לארץ ישראל עם משפחתו ב-1890, בגיל 16, ונודע כאיכר חרוץ במושבות הגליל התחתון.
אמו, חיה לבית שורץ (1876–1924), הייתה ממשפחת אברכים ותיקה מצפת ואביה, אלתר שורץ, היה ממייסדי המושבה ראש פינה, שם גדלה ושם הכירה את ראובן.
ראובן אביו רצה להיות איכר עצמאי, ב-1908 הוא מקבל מיק"א חלקת אדמה להחכרה במסחה, שהיה בזמנו יישוב עני, צחיח ויבש ממים, שסבל מהתנכלויות הערבים הבדואים והפלאחים בסביבה.
אחרי ארבעה בנים ובת, שעזרו לאביהם בניהול המשק ועבדו עמו בשדה, נולד יגאל, בן הזקונים של המשפחה.
כשהיה בן 5, ערב עלייתו לכיתה א', נפטרה אמו, בגיל 49. עד מהרה עזבו האחים הבוגרים את הבית לחיים עצמאיים, ויגאל גדל בצריף דל רק עם אביו הקפדן והסגפן, שלא נישא שוב, ועם אחותו הגדולה דבורה, שמילאה את מקומה של אמו בחייו.
מילדותו עבד במשק של אביו והיה ער לבעיות שמירה וביטחון של המושבה. אלה השנים שחינכו אותו לעצמאות והעמידו אותו במצבים לא קלים. במסחה נזדמן לו מדי פעם חוויות מרדף אחרי כנופיות ערבים שפשטו על שדות המושבה. מנגד, אביו העסיק דרך קבע פועלים ערבים לעיבוד אדמתו, ויגאל נקשר אליהם מאוד.
אחד האירועים המכוננים בימי נעוריו היה בהגיעו לגיל בר מצווה, אז אמר לו אביו שהוא נעשה לאיש ומעכשיו יהיה לו נשק משלו. הוא מסר לו אקדח, ועוד באותו הערב שלח אותו לשמור על חלקה מרוחקת ששמה "בלוּט" (פרי עץ אלון). כשהבחין יגאל בכמה רוכבי-סוסים ערבים שנכנסו לשדה והחלו לגנוב את התבואה, הוא קרא לעברם, ירה באוויר, וכשהם דרכו את נשקם בתגובה, הניס אותם אביו שהשגיח עליו בהיחבא. לאחר מכן, כששאל את אביו למה לא ירה בהם, השיב לו בדברים שילוו את יגאל כמוטו לחיים: "ירייה עלולה להסתיים במוות. מותו של ערבי פותח חשבון-דמים העלול לארוך עשרות שנים. אנחנו חיים כאן איתם, וכל סכסוך שניתן לפתור בידיים ובמקל, יש לסיימו ללא נשק. בו יש להשתמש רק כאשר נשקפת סכנה ממשית לחייך".
לימים, כשתבע בן-גוריון מאלופי צה"ל לעַבְרת את שם משפחתם ורצה לקרוא לו "הגלעדי", העדיף יגאל את השם "אלון", על שמו של עץ האלון שבאותה חלקת בלוט;אביו היה מרוצה שהשם שבחר בנו נלקח מאדמתו.
ב-1934, בגיל 16, התקבל אלון ללימודים במחזור הראשון של בית הספר החקלאי כדורי שאך נוסד בסמוך למסחה, ואף עסק בבנייתו על מנת לעזור לממן את לימודיו. ב'כדורי' התחוור לו כי השכלתו הייתה מצומצמת לעומת חבריו שבאו מהעיר, אך המורים עודדו אותו כשהרגישו שהוא זקוק לעזרה, היה להם חוש שטמון פה "יהלום המכוסה אבק". למרות חולשתו בלימודים, שמר על מעמדו החברתי בהיותו בן כפר הבקיא בחקלאות וברכיבה. בשנת 1936 הוזעק עם חבריו ב'כדורי' לעימות עם רועים ערבים שפלשו לשדות מסחה. הם נעצרו על ידי הבריטים אך יצאו זכאים בדין, כשאלון שימש כעד המרכזי במשפט. כבן של איכר שהעסיק עובדים שכירים, השתייך אלון בנעוריו לימין החקלאי המתון וייסד בכפרו את הסניף של תנועת הנוער ה"בורגנית" "המכבי הצעיר", אך ב'כדורי' הוא החל לנטות מעט שמאלה, והעיד כי "משכמו ומעלה היה שלמה צמח מנהל בית הספר, שקרע בפני צוהר לערכי חברה ואדם ובעקיפין – אל תנועת העבודה".
את המעבר המלא לתנועת העבודה הגשים אלון עם הצטרפותו שלו ושל חבריו מ'כדורי' בשנת 1937 לקיבוץ הטרי גינוסר. אביו לא עמד בדרכו להגיע לקיבוץ וביקש רק כי עם סיום הלימודים יבוא לעזור לו לסיים את עונת הקציר, אך לאחר מכן התאשפז ונדרש להחלמה ארוכה מחוץ למשק. אלון החליט לחסל את משק אביו ובלי לשאול איש, מכר את בעלי החיים שלו ויצא עם זוג פרדות ועגלה על מנת למסור אותן לאחיו ביישובים הסמוכים. אחיו כעסו עליו מאוד על שחיסל את המשק, אך כששמע זאת אביו, הוא רק העיר להם "ואתם נתתם לו לנסוע לבד בעגלה בימים כאלה?" יש הרואים במעשה זה את תחילת דרכו העצמאית של אלון.
יגאל אלון (פַּיְיקוֹביץ') (10 באוקטובר 1918 – 29 בפברואר 1980) היה איש צבא ופוליטיקאי ישראלי, שהיה מפקד הפלמ"ח, מראשי צה"ל במלחמת העצמאות בדרגת אלוף, מראשי מפלגת העבודה, ראש ממשלת ישראל בפועל במשך 19 יום, חבר הכנסת, סגן ראש הממשלה ושר בממשלות ישראל."
השוואה בין סיפורו של רבי אלעזר בן הורקנוס לסיפורו של יגאל אלון:
שני האישים גדלו וחונכו בבית חקלאי. לשניהם משפחות גדולות מרובות ילדים- לא ידוע לנו מה מספר האחים במשפחת הורקנוס אך במשפחת פייקוביץ ליגאל ישנם 4 אחים ואחות.
בסיפור של אלעזר לא מתוארת דינמיקה עם האם ואינה מאוזכרת כלל. בחייו של יגאל אלון אמו נפטרה כשהוא בן 5 בלבד והוא גדל בבית אביו המתואר כאיש קשה וסגפן. דהיינו האם לא לוקחת תפקיד חשוב בחיי שני האישים.
ילדי המשפחה בשתי המשפחות עובדים במשק. שתי הדמויות נבדלות בתא המשפחתי- אלעזר בשל אופיו ואהבותיו שהיו שונות משל בני משפחתו ולכן אחיו מנדים אותו ומותירים לו את העבודה הקשה , ואילו יגאל אלון נבדל מאחיו מאחר והיה בן הזקונים ונשאר אחרון בבית לאחר שאחיו פורשים לחיים עצמאיים.
בעוד התפנית בחייו של אלעזר מתהווה מתוך משבר ומתוך רצון לבעוט בסביבתו ולצאת להגשים את חלומותיו,("אָמַר: "לְטוֹבָתִי נִשְׁבְּרָה פָּרָתִי".בָּרַח וְהָלַךְ לוֹ אֵצֶל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּיי.")
אצל יגאל אלון היציאה מעבודת המשק ללימודים ולשאר דרכו כאיש צבא ופוליטיקאי נובעת כולה מחינוכו של אביו- אין סתירה ואין משבר חינוכי אלא המשכיות של דרך אביו בפאן שונה. התקבל ללימודים בבית ספר חקלאי. יגאל אלון מעריץ ומעריך את אביו ודרך חייו של האב תלווה את הבן באופן בו יבצע את תפקידיו העתידיים.("השיב לו האב בדברים שילוו את יגאל כמוטו לחיים: "ירייה עלולה להסתיים במוות. מותו של ערבי פותח חשבון-דמים העלול לארוך עשרות שנים. אנחנו חיים כאן איתם, וכל סכסוך שניתן לפתור בידיים ובמקל, יש לסיימו ללא נשק. בו יש להשתמש רק כאשר נשקפת סכנה ממשית לחייך".")
את הקשר החזק של יגאל אלון למקורותיו ניתן לראות גם בבחירת שם משפחתו.("לימים, כשתבע בן-גוריון מאלופי צה"ל לעַבְרת את שם משפחתם ורצה לקרוא לו "הגלעדי", העדיף יגאל את השם "אלון", על שמו של עץ האלון שבאותה חלקת בלוט;אביו היה מרוצה שהשם שבחר בנו נלקח מאדמתו.") אלעזר לעומתו בועט בכל מה שאביו מייצג - מחרים את רצונו לתת לו במתנה את כל נכסיו ומבקש ממנו לחלק את הרכוש באופן שווה וצודק בין אחיו.("אָמַר לו:" הֲרֵי הֵן עָלַי חֵרֶם. אֶלָּא שָׁוֶה בָּהֶם כְּאֶחָי". ")
שני האישים מתחילים את דרכם החדשה מהתחתית חסרי כל יגאל אלון בונה את כדורי כדי לממן את לימודיו (- רבי אלעזר בן הורקנוס-" וְהָיָה אוֹכֵל קוֹזְזוֹת גושים (של אדמה), שרבי אליעזר אכל מרוב עוני ורעב אֲדָמָה, עַד שֶׁעָשָׂה פִּיו רֵיחַ רַע.") , אך מי שמלווים אותם בטוחים בגדולתם העתידית. (- יגאל אלון -" ב'כדורי' התחוור לו כי השכלתו הייתה מצומצמת לעומת חבריו שבאו מהעיר, אך המורים עודדו אותו כשהרגישו שהוא זקוק לעזרה, היה להם חוש שטמון פה "יהלום המכוסה אבק". למרות חולשתו בלימודים, שמר על מעמדו החברתי בהיותו בן כפר הבקיא בחקלאות וברכיבה." - רבי אלעזר בן הורקנוס-"הָלְכוּ וְאָמְרוּ לְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּיי:" רֵיחַ פִּיו שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר קָשֶׁה".אָמַר לָהֶםֹ: "כְּשֵׁם שֶׁהִבְאִישׁ רֵיחַ פִּיו עַל הַתּוֹרָה, כָּךְ יִהְיֶה רֵיחַ תַּלְמוּדו הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ"." )
בניגוד לאביו של אלעזר שלא רואה בעיין יפה את עזיבת הבן את העבודה החקלאית ובא לנשלו מהירושה, אביו של יגאל אלון מצדיק את עזיבתו ועומד גאה מאחוריו.
בעוד אביו של יגאל אלון מלווה ותומך בו לכל אורך הדרך ("אלון החליט לחסל את משק אביו ובלי לשאול איש, מכר את בעלי החיים שלו ויצא עם זוג פרדות ועגלה על מנת למסור אותן לאחיו ביישובים הסמוכים. אחיו כעסו עליו מאוד על שחיסל את המשק, אך כששמע זאת אביו, הוא רק העיר להם "ואתם נתתם לו לנסוע לבד בעגלה בימים כאלה?""), אביו של אלעזר מעריכו רק לאחר שבנו מגיע לגדולה ולא נזקק עוד לעזרתו.("מְצָאוֹ יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וּגְדוֹלֵי הַמְדִינָהֹ יוֹשְׁבִין לְפָנָיו,בֶּן צִיצִית הַכֶּסֶת וְנַקְדִּימוֹן בֶּן גּוּרְיוֹן וּבֶן כַּלְבָּא שָׂבוֹעַׁ.אָמַר לוֹ אָבִיו: " לֹא עָלִיתִי בְּנִי אֶלָּא לְנַדּוֹתְךָ מִנְּכָסַי,עַכְשָׁו הֲרֵי כָּל נְכָסַי נְתוּנִים לְךָ מַתָּנָה!"").
בסרטון ניתן לראות שתי גישות לגידול וחינוך ילדים. האחת תואמת לאופן בו ניסו לחנך את רבי אלעזר בן הורקנוס והשניה מתאימה יותר לדרך בה חונך יגאל אלון.
הילדה שמחונכת בחינוך ביתי בעצם לא בחרה את דרכה ובעצם האם החליטה בשבילה בעוד הילד שבחר ללמוד באוניברסיטה הלך אחרי חלומו מבלי שהוריו יכתיבו לו את דרכו.
כותרת המקור : עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל הֵעִיד אַרְבָּעָה דְבָרִים
סוגה: סיפור, אגדת חז"ל
מקור: משנה, מסכת עדויות , פרק ה'.
זמן: העת העתיקה, תקופתהתנאים – מאה 2 לספירה.
מקום: ארץ ישראל.
חזור על עקביי-- גרסה ערוכה
עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל הֵעִיד אַרְבָּעָה דְבָרִים.
אָמְרוּ לוֹ, עֲקַבְיָא, חֲזוֹר בְּךָ בְּאַרְבָּעָה דְבָרִים שֶׁהָיִיתָ אוֹמֵר
וְנַעַשְׂךָ אַב בֵּית דִּין לְיִשְׂרָאֵל.
אָמַר לָהֶן, מוּטָב לִי לְהִקָּרֵא
שׁוֹטֶה כָּל יָמַי,
וְלֹא לֵעָשׂוֹת שָׁעָה אַחַת
רָשָׁע לִפְנֵי הַמָּקוֹם,
שֶׁלֹּא יִהְיוּ אוֹמְרִים, בִּשְׁבִיל שְׂרָרָה חָזַר בּוֹ...
בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ אָמַר לִבְנוֹ, בְּנִי,
חֲזוֹר בְּךָ בְּאַרְבָּעָה דְבָרִים שֶׁהָיִיתִי אוֹמֵר.
אָמַר לוֹ, וְלָמָּה לֹא חָזַרְתָּ בָּךְ.
אָמַר לוֹ, אֲנִי שָׁמַעְתִּי מִפִּי הַמְרֻבִּים, וְהֵם שָׁמְעוּ מִפִּי הַמְרֻבִּים.
אֲנִי עָמַדְתִּי בִשְׁמוּעָתִי,
וְהֵם עָמְדוּ בִשְׁמוּעָתָן.
אֲבָל אַתָּה שָׁמַעְתָּ מִפִּי הַיָּחִיד, וּמִפִּי הַמְרֻבִּין.
מוּטָב לְהַנִּיחַ דִּבְרֵי הַיָּחִיד, וְלֶאֱחוֹז בְּדִבְרֵי הַמְרֻבִּין.
אָמַר לוֹ, אַבָּא, פְּקוֹד עָלַי לַחֲבֵרֶיךָ.
אָמַר לוֹ, אֵינִי מַפְקִיד.
אָמַר לוֹ, שֶׁמָּא עַוְלָה מָצָאתָ בִי.
אָמַר לוֹ, לָאו. מַעֲשֶׂיךָ יְקָרְבוּךָ וּמַעֲשֶׂיךָ יְִרַחֲקוּךָ:
[ משנה מסכת עדיות פרק ה ]
(ו) עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל הֵעִיד אַרְבָּעָה דְבָרִים.
אָמְרוּ לוֹ, עֲקַבְיָא, חֲזֹר בְּךָ בְאַרְבָּעָה דְבָרִים שֶׁהָיִיתָ אוֹמֵר וְנַעַשְׂךָ אַב בֵּית דִּין לְיִשְׂרָאֵל. אָמַר לָהֶן, מוּטָב לִי לְהִקָּרֵא שׁוֹטֶה כָּל יָמַי, וְלֹא לֵעָשׂוֹת שָׁעָה אַחַת רָשָׁע לִפְנֵי הַמָּקוֹם,
שֶׁלֹּא יִהְיוּ אוֹמְרִים, בִּשְׁבִיל שְׂרָרָה חָזַר בּוֹ.
(ז) בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ אָמַר לִבְנוֹ, בְּנִי, חֲזֹר בְּךָ בְאַרְבָּעָה דְבָרִים שֶׁהָיִיתִי אוֹמֵר. אָמַר לוֹ, וְלָמָּה לֹא חָזַרְתָּ בָּךְ. אָמַר לוֹ, אֲנִי שָׁמַעְתִּי מִפִּי הַמְרֻבִּים, וְהֵם שָׁמְעוּ מִפִּי הַמְרֻבִּים. אֲנִי עָמַדְתִּי בִשְׁמוּעָתִי, וְהֵם עָמְדוּ בִשְׁמוּעָתָן. אֲבָל אַתָּה שָׁמַעְתָּ מִפִּי הַיָּחִיד, וּמִפִּי הַמְרֻבִּין. מוּטָב לְהַנִּיחַ דִּבְרֵי הַיָּחִיד, וְלֶאֱחֹז בְּדִבְרֵי הַמְרֻבִּין. אָמַר לוֹ, אַבָּא, פְּקֹד עָלַי לַחֲבֵרֶיךָ. אָמַר לוֹ, אֵינִי מַפְקִיד. אָמַר לוֹ, שֶׁמָּא עִילָה מָצָאתָ בִי. אָמַר לוֹ, לָאו. מַעֲשֶׂיךָ יְקָרְבוּךָ וּמַעֲשֶׂיךָ יְרַחֲקוּךָ:
פרשנות לסיפור:
ערב מותו מבקש עקביא מבנו שילך בדרך שונה מהדרך בה הלך הוא, על-פניו נראה כי עקביא רוצה לחסוך לבנו את המחיר ששילם הוא על שדבק בדרכו. דומה שהנימוק ההלכתי בו מבקש עקביא לשכנע את בנו הוא למעשה סוג של תירוץ, כי הרי עקביא עפ"י ההלכה צריך היה לקבל את עמדת הרוב וריבוי מקורות הקבלה שלו ושלהם אינו רלוונטי לעניין. האב אם-כן נכנס דרך הפתח ההלכתי על-מנת לצוות על בנו לסור מדרכו ולחבור לשאר החכמים.
לכאורה יש כאן אבסורד, האב מבקש מבנו דבר והיפוכו. האב מבקש מבנו למרוד בו , אך אם יעשה כן הרי הוא כמציית לאביו ולא כמורד בו.
הבן מקבל את עמדת אביו ומבקש מהאב "פְּקוֹד עָלַי לַחֲבֵרֶיךָ" דהיינו, המלץ בפני חבריך החכמים עליי, שיקבלו אותי לשורותיהם. תגובת האב מפתיעה משהו, לכאורה האב שערב מותו רצה להוריד מהבן את הנטל שהוא סוחב על גבו, צריך היה להיענות לבקשת בנו ולעזור לו לשקם את תדמיתו ומעמדו הציבורי וכנראה גם הכלכלי. תשובתו של אביו חושפת כנראה את כוונתו האמיתית, לא לגונן על בנו הוא מבקש אלא לאפשר לו לפעול בעולם עפ"י אישיותו ומעשיו: "מַעֲשֶׂיךָ יְקָרְבוּךָ וּמַעֲשֶׂיךָ יְִרַחֲקוּך". האב המודע לדומיננטיות שלו אצל בנו ולנטיית בנו לציית להלכה ולמסורת מבקש לשחרר את בנו ולעזור לו להיפרד מדמותו גם לאחר מותו.
- מהו הגיל המומלץ לדרוש מהילדים לקיחת אחריות והשתתפות במטלות הבית?
- האם זה נכון רק להתגלגל (להשתעשע) עם הילדים ופתאום בגל שתים-עשרה להתחיל לדרוש מהם למלא חובות?
- האם עקביא בן מהללאל מתחרט על שדבק בדרכו ולא קיבל את עמדת הרוב?
- לאור העצה שנותן עקביא לבנו, האם המחיר החברתי ששילם בנו של עקביא בעקבות התעקשות אביו היה כדאי?מה ביקש הבן מאביו?האם מנקודת המבט של החברה הבן מתחיל באמת מההתחלה, או שמא תהיה השפעה לאופן בו החברה התייחסה לאביו גם עליו?האם הבן מציית לאביו או מורד?
1. אנחנו מאמינים שיש להקנות לקיחת אחריות והשתתפות במטלות הבית כבר מגיל צעיר.
מגיל בו הילדים מבינים את מה שמבקשים מהם ניתן לבקש לסדר צעצועים להביא משהו מהמטבח או מהחדר ואפילו לעזור בהכנת אוכל וסידור השולחן. הכל כמובן בהתאם לגיל הילד היכולות לבצע את המשימה הבנתה והאחריות הנדרשת בעת ביצועה. ככל שגיל הילד עולה ניתן להרחיב את המטלות יותר ויותר. לכן לטעמנו אין גיל מומלץ אלא התחשבות בהבנת הילד את המטלה והיכולת שלו לבצעה. ניתן להתחיל ממש מגיל קטן - גיל שנה.
2. לדעתנו אם מתחילים רק בגיל 12 לתת מטלות הילד לא יבין למה פתאום עכשיו הוא נדרש לבצע מטלות. בשלב זה הילד יהיה מפונק כי הוא יתרגל שהכל עושים בשבילו ולא יבין את ההנאה במתן עזרה למשפחה וגם לא את המשמעות של מתן כתף בחיי חברה וקהילה. כמו כן העזרה במטלות הן תהליך למידה וככל שמתקדמים בהן הן מכשירות אותך להתמודד עם מטלות מסובכות יותר במהלך החיים. לטעמנו רצוי להתחיל את המטלות בגיל שנה וכל הזמן להוסיף עליהן בהדרגה. כך המטלות מתקבלות אצל הילד יותר בהבנה.
3. ציטוטים מהמקור בנוגע ללכת כיחיד או לדבוק בעמדת הרוב:
" אָמַר לוֹ, אֲנִי שָׁמַעְתִּי מִפִּי הַמְרֻבִּים, וְהֵם שָׁמְעוּ מִפִּי הַמְרֻבִּים.
אֲנִי עָמַדְתִּי בִשְׁמוּעָתִי,
וְהֵם עָמְדוּ בִשְׁמוּעָתָן.
אֲבָל אַתָּה שָׁמַעְתָּ מִפִּי הַיָּחִיד, וּמִפִּי הַמְרֻבִּין.
מוּטָב לְהַנִּיחַ דִּבְרֵי הַיָּחִיד, וְלֶאֱחוֹז בְּדִבְרֵי הַמְרֻבִּין."
אכן עקיביא מתחרט על שדבק בדרכו ולא קיבל את דרך הרוב שהרי הכתוב אומר - "חזור בך בארבעה דברים " וזה אחד מהם. עקיביא אומר לבנו אני בדרכי שמעתי את הרוב אך דבקתי בדרכי אני ממליץ לך אכן להקשיב גם לדברי היחיד, אך להקשיב גם לדברי הרוב. בתור החלטה עקיביא ממליץ ללכת בדרך הרוב. ההנחה שלנו היא שההליכה כנגד הזרם הייתה עבורו לא קלה ולפעמים עלתה לו בבדידות ואולי אף יותר מזה ולכן ממליץ האב לבנו לאמץ את דעת הרוב.
4. לאור עצת עקיביא בנו מתרצה ומוכן לציית לאביו וללכת עם דעת הרוב.
לשם כך הוא מבקש מאביו להמליץ עליו בפני חבריו החכמים.
האב מודע שלדרכו ומעשיו יש השלכות גם על מעמדו של בנו. הוא מבין שההתעקשות שלו לאחוז בדעת יחיד לא הועילה עבורו. הבן משלם כעת מחיר חברתי כי מלכתחילה מסומן כבן אביו. עקיביא מודע לכך ולכן אינו ממליץ על בנו בפני חבריו ומנחה אותו להיות הוא עצמו ולא תלוי בהמלצתו או לחילופין במוניטין שרכש האב בחייו- מעשיך ואישיותך שתתגלה בפני החכמים הם אלו שיהוו מדד לקבלתך לחיקם או להרחקתך מהם.
מתוך הטקסט:
"אָמַר לוֹ, אַבָּא, פְּקוֹד עָלַי לַחֲבֵרֶיךָ.
אָמַר לוֹ, אֵינִי מַפְקִיד.
אָמַר לוֹ, שֶׁמָּא עַוְלָה מָצָאתָ בִי.
אָמַר לוֹ, לָאו. מַעֲשֶׂיךָ יְקָרְבוּךָ וּמַעֲשֶׂיךָ יְִרַחֲקוּךָ:"
כותרת המקור : "אבי היה אלוהים ולא ידע"
סוגה: שירה
מקור:"פתוח סגור פתוח" יהודה עמיחי
זמן: 1998
מקום: תל אביב
אבי היה אלוהים ולא ידע
אבי היה אלהים ולא ידע. הוא נתן לי
את עשרת הדברות לא ברעם ולא בזעם, לא באש ולא בענן
אלא ברכות ובאהבה, והוסיף ליטופים והוסיף מילים טובות,
והוסיף "אנא" והוסיף "בבקשה". וזימר זכור ושמור
בניגון אחד והתחנן ובכה בשקט בין דבר לדבר,
לא תשא את שם אלוהיך לשוא, לא תשא, לשוא,
אנא, אל תענה בריעך עד שקר. וחיבק אותי חזק ולחש באזני,
לא תגנוב, לא תנאף, לא תרצח. ושם את כפות ידיו הפתוחות
על ראשי בברכת יום כיפור. כבד, אהב, למען יאריכון ימיך
על פני האדמה. וקול אבי לבן כמו שער ראשו.
אחר-כך הפנה את פניו אלי בפעם האחרונה
כמו ביום שבו מת בזרועותי ואמר: אני רוצה להוסיף
שנים לעשרת הדברות:
הדבר האחד-עשר, "לא תשתנה"
והדבר השנים-עשר, "השתנה, תשתנה"
כך אמר אבי ופנה ממני והלך
ונעלם במרחקיו המוזרים.
- בשיר של עמיחי, "אבי היה אלוהים ולא ידע". במה לדעתכם מבקש האב מהבן- שלא ישתנה , ובמה שישתנה?
אנחנו מבינים את כוונת המשורר כדיברי הציטטה:
"ישנן שתי ירושות יציבות שאנו מעניקים לצאצאנו. האחת היא שורשים; השנייה היא כנפיים."
בשירו "אבי היה אלוהים ולא ידע" מתאר יהודה עמיחי את חוויית ההתחנכות שלו על ברכי אביו - הוא מוריש לו באופן הכי עדין ורך את השורשים והמצוות הכי חזקות- במקרה זה מובאים כעשרת הדיברות על זה אומר לו אביו את הדיבר האחד עשר: "אל תשתנה" דהיינו: אל תכחש למקורותיך לשורשיך לערכיך.
מיד אביו מוסיף את הדיבר השניים עשר:"השתנה, תשתנה" דהיינו: בתוך המסגרת הזו של המקורות השורשים הערכים מצא את דמותך ודרכך.
אני מתווה לך את דמותך אך אתה מצייר אותה.