הרעיון המרכזי של הסוגיה:
להכיר את המקור המקראי למצוות פרו ורבו, לתהות על טעמו ולדון בקצרה מתי החובה הזו מגיעה לסיומה ההלכתי. כלומר, מתי רשאי אדם להפסיק ולעסוק המצווה חשובה זו.
מיקום הסוגיה ברצף ההוראה
בפתיחה של הפרק הרביעי העוסק בענייני הולדה אשר מהווה (לפי דעתם של חכמים רבים) את הבסיס המרכזי למיסוד הקשר בין גבר לאישה.
שלד המהלך של הסוגיה
-המקורות המקראיים: ברכת אלוהים לאדם לאחר בריאת העולם בפרק א' והציווי של אלוהים לנוח ובניו לאחר המבול.
- ספר החינוך: נותן טעם והסבר למהותה של מצווה זו ומכריע (בעקבות חלק מהדעות בתלמוד) שזוהי חובתו של הגבר
- משנה יבמות: מחלוקת בית הלל ובית שמאי - מתי האדם מילא את חובתו? האם לאחר הולדת שני בנים? בן ובת? ומחלוקת ר' יוחנן בן ברוקא וסתמא דמשנה - האם רק הגבר מחוייב במצווה זו או גם האישה?
- סוגריים: תוספתא יבמות ודברים רבה - טעם אפשרי לדעותיהן השונות של בית הלל ובית שמאי
מושגים, אישים, מונחי לימוד…
אישים
בית הלל,
בית שמאי,
רבי יוחנן בן ברוקא,
רבי נתן
מושגים
ספר החינוך,
תוספתא,
דברים רבה,
תנא קמא (סתמא דמשנה),
רישא,
סיפא
מונחי הדיון התלמודי
מאי טעמייהו?
הרחבות ותוספות
כדאי להרחיב קצת את הדיון על המושג 'אדם' בפרק א' בבראשית, שכולל בתוכו גם את הזכר וגם את הנקבה לגבי דעתו של ר' יוחנן בן ברוקא. בהמשך לכך - מה המשמעות לכך שבית שמאי (לפי המדרש) שואבים השראה מסיפור קין והבל (סיפור טרגי ועגום), ואילו בית הלל - מאדם וחוה?...