Osiyos D'Rabbi Akiva

גימ״ל -

מהו גימ״ל?

מלמד שאמר הקב״ה

ג׳מלתי י׳חד מ׳חסדים ל'דלים,

ל'דלים מ׳חסדים י׳חד ג׳מלתי.

שאלמלא גמילות חסדים שלי אין כל העולם מתקיים אפילו שעה אחת.

ומהו גמילות חסדים של הקב״ה שהוא עושה עם עולמו בכל יום ויום?

אלו הן:

רוח ונשמה,

דעת ותבונה,

עצה ומחשבה,

בינה וערמה,

תושיה וגבורה,

מאירת עינים,

ושמיעת אזנים,

והלוך רגלים,

ומישוש ידים,

ופתיחת הפה,

ומענה לשון שהוא נותן לכל אדם ובריה שבהן העולם מתקיים,

שנאמר חסד ה׳ מלאה הארץ (תהלים ל״ג).

רוח ונשמה מנין?

שנאמר ויפח באפיו נשמת חיים,

וישוב העפר אל הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה.

דעת ותבונה מנין?

שנאמר ה׳ יתן חכמה מפיו דעת ותבונה.

עצה ומחשבה מנין?

שנאמר רבות מחשבות בלב איש ועצת ה׳ היא תקום.

בינה וערמה מנין?

שנאמר לתת לפתאים ערמה וגו׳ (משלי א׳).

תושיה וגבורה מנין?

שנאמר לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה (שם ח׳).

מאירת עינים מנין?

דכתיב אז תפקחנה עיני עורים (ישעיה ל״ה).

שמיעת אזנים מנין?

שנאמר ואזני חרשים תפתחנה וגו׳.

הליכת רגלים מנין?

שנאמר אז ידלג כאיל פסח,

ונאמר - מה' מצעדי גבר כוננו (משלי כ׳).

מישוש ידים מנין?

שנאמר שאו ידיכם קדש וגו׳ (תהלים קל״ד).

פתיחת הפה מנין?

שנאמר מי שם פה לאדם (פ׳ שמות).

מענה לשון מנין?

שנאמר מה׳ מענה לשון (משלי ט״ז).

ד״א -

אלו טל ומטר וגשמי רצון ברכה ונדבה

שנתן הקב״ה משמי מרום בעולם בכל שנה ושנה,

שנאמר ונתתי מטר ארצכם בעתו (פ׳ עקב).

שאלמלא גשמים יורדים בעולם אין כל בריה יכולה להתקיים,

שנאמר הרעיפו שמים ממעל ושחקים יזלו צדק (ישעיה מ״ה),

שאלמלא צדקה וגמילות חסדים שנתן הקב״ה משחקים אין העולם מתקיים,

שנאמר ושחקים יזלו צדק (שם),

וכתיב ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח וימטר עליהם מן לאכול (תהלים ע״ח).

ומה נשתנה שחקים מכל רקיעי מרומים?

מפני שכל כחו וגבורתו של הקב״ה אינו אלא בשחקים -

עוזו וגאותו, שכינתו ותורתו, ירושלים, וביהמ״ק - כולם בשחקים.

עוזו מנין?

שנאמר תנו עוז לאלהים על ישראל גאותו ועוזו בשחקים (תהלים ס״ח).

גאותו בשחקים מנין?

שנאמר רוכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים (פ׳ ברכה).

שכינתו בשחקים מנין?

שנאמר ויצו שחקים ממעל וגו׳ (תהלים ע״ח),

ואין צוואה אלא שכינה

שנאמר ויצו ה׳ אלהים (פ׳ בראשית),

שהקב״ה צוה לשחקים להתקין מיני מאכל למחנות ישראל,

ומנין שהמן בשחקים יהיה טחון ברחים בשביל צדיקים ובשביל ישראל?

שנאמר וימטר עליהם מן לאכול ודגן שמים נתן למו (תהלים ע״ח).

תורתו בשחקים מנין?

שנאמר ועוזו בשחקים,

ואין עוז אלא תורה

שנאמר ה׳ עוז לעמו יתן (שם כ״ט).

ירושלם וביהמ״ק בשחקים,

בנויה באבנים טובות ומרגליות

באבן ספיר ובאבן כדכד

וכל מיני אבן יקרה, מנין?

שנאמר ושחקים יזלו צדק (ישעיה מ״ה),

וירושלם נקראת צדק

שנאמר צדק ילין בה.

ולמה נקרא שמו שחקים?

שהם משחקים מָן טל ומטר ודגן לישראל,

בין בעוה״ז ובין בעוה״ב.

ד״א,

שחקים -

אין שחקים אלא סחקים

שהם משחקים בכל מיני שיר וזמרה ובכל מיני שבח

לפני השכינה בביהמ״ק שבמרום,

שנאמר הוד והדר לפניו עוז ותפארת במקדשו (תהלים צ״ו) -

זה בית מקדשו שבשחקי מרומים

שזיוו מכסה את כל חדרי הרקיע המרומים,

שנאמר כסה שמים הודו ותהלתו מלאה הארץ (חבקוק ג').

ד״א,

שחקים -

שאלף ושמונה עשר מחנות עומדים לפני השכינה בביהמ״ק שבשחקים

לומר לפניו קדוש בכל יום ויום.

וכל מחנה -

אלף ושמונה עשר רבבן מלאכי השרת,

שכך שחקי"ם בגמטריא

אלף ושמונה עשר מחנות

שהן סובבין לפני השכינה בביהמ״ק שבשחקים,

ומרוממים שמו של הקב״ה בכל מיני שבח וזמרה

מבקר ועד ערב,

ואומרים לפניו קדוש קדוש קדוש,

ומערב עד בקר

אומרים ברוך כבוד ה׳ ממקומו.

מפני מה?

מפני ששכינה תעלה למרומים בלילה לבית מסתרים שלה,

שנאמר אָכֵן אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעַ (ירמיה מ״ה ט"ו).

(א) הקדמה

אל״ף - אמר רבי עקיבא, אל״ף, מהו אלף?

מלמד שאמרה תורה

א'מת ל'מד פ'יך כדי שתזכה לחיי העולם הזה.

פ׳יך ל'מד א׳מת כדי שתזכה לחיי העולם הבא.

מפני מה?

מפני שהקב״ה נקרא אמת

וכסאו מאז יושב עליו באמת,

ופניו יקדמו חסד ואמת,

וכל דבריו דברי אמת

וכל משפטיו משפטי אמת,

וכל אורחותיו חסד ואמת.

ומנין שהקב״ה נקרא אמת? שנאמר וה' אלהים אמת (ירמיה י').

ומנין שכסאו מאז יושב עליו באמת? שנאמר והוכן בחסד כסא וישב עליו באמת (ישעיה י״ז).

ומנין שפניו יקדמו חסד ואמת? שנאמר חסד ואמת יקדמו פניך וגו׳ (תהלים פ״ט).

ומנין שדבריו אמת? שנאמר ראש דברך אמת (תהלים שם).

ומנין שמשפטיו משפטי אמת? שנאמר משפטי ה׳ אמת צדקו יחדיו (תהלים שם).

וכל אורחותיו חסד ואמת שנאמר כל אורחות ה׳ חסד ואמת (תהלים שם);

דבר אחר, אל״ף -

א'פתח ל'שון פ'ה,

ופ'ה ל'שון א'פתח.

אמר הקב״ה,

אפתח לשון של כל בני בשר ודם

כדי שיהיו מקלסין לפני בכל יום

וממליכין אותי בארבע רוחות העולם,

שאלמלא שירה וזמרה שהם אומרים לפני בכל יום ויום לא בראתי את עולמי.

ומנין שלא ברא הקב״ה את העולם אלא בשביל שירה וזמרה?

שנאמר הוד והדר לפניו עוז ותפארת במקדשו (תהלים צ״ו)

הוד והדר לפניו בשמים

ועוז ותפארת במקדשו בארץ.

שמים מכוסים הודו, ותהלתו מלאה הארץ.

ומנין שברא הקב״ה את השמים לענין שירה?

שנאמר השמים מספרים כבוד אל (תהלים י״ט).

ומנין שמיום שברא הקב״ה את הארץ אומרת לפניו שירה?

שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק (ישעיה כ״ד) -

ואין צדיק אלא הקב״ה, שנא׳ צדיק ה׳ בכל דרכיו (תהלים קמ״ח).

ומנין שאף ימים ונהרות אומרים שירה?

שנאמר מקולות מים רבים (תהלים צ״ג).

ומנין שאף הרים וגבעות אומרים שירה?

שנאמר ההרים וכל גבעות עץ פרי וכל ארזים החיה וכל בהמה רמש וצפור כנף מלכי ארץ וכל לאומים שרים וכל שופטי ארץ בחורים וגם בתולות זקנים עם נערים יהללו את שם ה׳ כי נשגב שמו לבדו (תהלים קמ״ח).

ומנין שכל סדרי בראשית אומרים שירה?

שנאמר ממזרח שמש עד מבואו וגו' (תהלים קי״ג).

ומנין שאף אדם הראשון פתח פיו בשירה?

שנאמר (תהלים צ״ב) מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון.

טוב להודות לה׳ - בארץ מתוך בני אדם,

ולזמר לשמך עליון - בשמי מרום בתוך מלאכי השרת:

ד״א -

א'פתח ל'שון פ'ה

ופ'ה ל'שון א'פתח

שאין נאה במאתים ושמונה אברים שבאדם לומר לפניו שירה אלא בפה ולשון,

שנאמר פי יספר צדקתך וגו' (תהלים ע״א).

שלא נמשלו פה ולשון אלא בים ובגליו.

כשם שהים מרחיב ופותח - כך הפה מרחיב ופותח.

כשם שהים מלא מרגליות - כך הפה מלא מרגליות של עצמות.

כשם שהים מביע מים - כך הפה מביע מים.

כשם שגל מתוך הים מתגבר ועולה - כך הלשון בתוך הפה מתגבר ועולה.

כשם שהים מטביע ספינה בתוכו - כך לשון מרשיע את הבריה בדבר.

וכשם שהים מצפצף - כך הפה מצפצף.

וכשם שגל הים מרגיש - כך לשון מרגיש.

כשם שגל הים מסעיר ברוח סערה - כך לשון של אדם מסעיר ברוח עבירה.

כשם שהים פולט המים - כך הפה פולט מים.

כשם שגלי הים הורגין את הבריות - כך הפה ולשון הרע הורג את הבריות.

וכשם שהים יש לו שפה מזה ומזה - כך לשון יש לו שפה מזה ומזה.

כשם שהים מבאיש ומסריח - כך הפה מבאיש ומסריח.

כשם שגל הים פעמים זוקף פעמים מוטל - כך לשון פעמים זוקפת ופעמים מוטלת.

כשם שגל הים הכל מתייראין ממנו - כך לשונו של אדם הכל מתייראין ממנו.

מה הים לסוף מימיו מתגרשים לרפש וטיט

שנאמר ויגרשו מימיו רפש וטיט (ישעיה סוף נ״ז) -

כך הפה סוף דבריו לתוהו והבל

שנאמר יכרת ה׳ כל שפתי חלקות וגו׳ (תהלים י״ב):

ד״א -

א'פתח ל'שון פ'ה

ופ'ה ל'שון א'פתח -

אמר הקדוש ברוך הוא,

אפתח להם לישראל פה ולשון בדברי תורה

כדי שישבח שמי בכל יום ויום

שאם אין ישראל בעולם אין לי שבח וגדולה,

שאלמלא שירה וזמרה שישראל אומרים לפני בכל יום לא בראתי עולמי.

אפילו ישראל שכל העולם כלו נברא בשבילן לא בראתים אלא בשביל שירה,

שנאמר עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו (ישעיה מ״ד).

ד״א – אל״ף,

אם אין אלף אין בי״ת

אם אין בי״ת אין אל״ף -

אם אין תורה תמימה אין כל העולם כלו מתקיים,

אם אין כל העולם כלו מתקיים אין תורה תמימה מתקיימת.

אם אין גימ"ל אין דלי"ת

אם אין דלי״ת אין גימ״ל -

אם אין גמילות חסדים אין דלים,

אם אין דלים בעולם אין גמילות חסדים,

שנאמר חסדי ה׳ אזכיר וגו' (ישעיה ס״ג).

ומנין שישראל נקראו דלים?

שנאמר אתה עם עני תושיע (תהלים י"ח)

ועינים רמות תשפיל - אלו אומות העולם.

ד״א – אל״ף,

אמר הקב״ה

'אמונתי ל'ישראל פ'קדתי

ופ'קדתי ל'ישראל א'מונתי.

אין אמונתי אלא תורה שנאמר ואהיה אצלו אמון (משלי ח׳).

ומנין שהפקיד הקב״ה אמונתו לישראל?

שנאמר זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל (תהלים צ״ח). ו

היו כל ישראל פותחים את פיהם ואומרים שירה לפני הקב״ה באותה שעה,

שנאמר ה׳ אֱלֹהַי אַתָּה אֲרוֹמִמְךָ אוֹדֶה שִׁמְךָ כִּי עָשִׂיתָ פֶּלֶא עֵצוֹת מֵרָחוֹק אֱמוּנָה אֹמֶן. (ישעיה כ״ה א')

אם נאמר אומן למה נאמר אמונה,

אם נאמר אמונה למה נאמר אומן?

אלא מלמד ששתי אמונות הפקיד הקב״ה לישראל על הר סיני -

אחד לישראל ואחד למשיח.

אחד לישראל מנין?

שנאמר זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל (תהלים צ״ה).

ואחד למשיח מנין?

שנאמר והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו (ישעיה י״א).

ד״א – אל״ף,

אמר הקב״ה

א'מרתי פ'ארתי ל'עמי

ופ'ארתי ל'עמי א'מרתי.

ואין אמרתי אלא תורה,

שנאמר יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי (פ׳ האזינו).

ואין לקחי אלא תורה,

שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו (משלי ד׳).

ומהו אל תעזובו?

מלמד שבעת מתן תורה קרא הקב״ה לישראל ואמר להם

בני! מקח טוב יש לי בעולם ואני נותן אותו לכם לעד לעולם

אם תקבלו את תורתי ותשמרו את מצותי.

משיבים ואומרים לפניו, רבש״ע!

איזהו מקח טוב שאתה נותן לנו אם נשמור את תורתך?

משיב הקב״ה ואומר להם, זה העולם הבא.

משיבים ישראל ואומרים, רבש״ע, הראנו דוגמא של עוה״ב.

משיב הקב״ה ואומר להם,

זה שבת שהוא אחד מששים של עוה״ב שכולו שבת,

שנאמר זכור את יום השבת.

ומנין שעוה"ב כולו שבת?

שנאמר מזמור שיר ליום השבת וגו׳ (תהלים צ״ב) - ליום שכולו שבת.

שכיון שראה אדם הראשון את השבת,

פתח את פיו בשבחו של הקב״ה ואמר

מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה׳ ולזמר לשמך עליון.

באותה שעה ירדו מלאכי השרת כתות כתות מן השמים ואמרו טוב להודות,

וכן השמים מקצתן היו אוחזים בידיהם כנורות ועוגבות,

ומקצתן היו בידיהם נבלים ומצלתים וכל כלי שיר ומנגנים לפניו בשיר,

שנאמר ולזמר לשמך עליון.

להגיד בבקר חסדך -

זה עולם הבא שנמשל לבקרים,

שנאמר חדשים לבקרים רבה אמונתך (איכה ב׳),

ואמונתך בלילות -

זה העולם הזה שנמשל ללילה,

שנאמר תשת חשך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער (תהלים ק״ד),

וכי כל חיתו יער לא תרמוש אלא בלילה וביום אינה רומשת כלל?

אלא מלמד שעוה"ז נמשל כלילה

ומלכי או״ה משולים כחיות שהן רומשות ביער בתוך הלילה (הגלות),

וכיון שעלה עמוד השחר חוזרין.

וכשם שכל החיות חוזרות ליערם ולמקומם

כך כל מלכי הארץ ורוזני תבל כיון שבא עליהם עוה״ב ומלכות משיח

חוזרים ליערם ולמקומם ויורדין מגדולתם ושבים אל עפרם ואינם באים לעוה״ב,

שנאמר והיה ה׳ למלך על כל הארץ (זכריה י״ד).

ד״א – אל״ף,

אמר הקב"ה

א'צתי ל'פעול פ'לא

במרום ועומק שאין חקר ואין מספר,

שנאמר עושה גדולות עד אין חקר - במעשה בראשית בשעה שבראם,

ונפלאות עד אין מספר - במעשה אחרית בשעה שיצרם.

ד״א,

עושה גדולות עד אין חקר - בשעה שנוצר הולד במעי אמו,

ונפלאות עד אין חקר - בשעה שנולד.

ד״א,

עושה גדולות עד אין חקר - בשעת יציאת נשמה,

ונפלאות עד אין מספר - בשעת תחיית המתים.

ד״א,

עושה גדולות עד אין חקר - בשעת המבול,

ונפלאות עד אין מספר - בשעת הפלגה.

ד״א,

עושה גדולות עד אין חקר - בשעת יציאת מצרים,

ונפלאות עד אין מספר - בשעת קריאת ים סוף.

ד״א,

עושה גדולות עד אין חקר - בשעת מלחמת עמלק,

ונפלאות עד אין מספר - בשעת ירידת המן.

ד״א,

עושה גדולות עד אין חקר - בשעת מתן תורה,

ונפלאות עד אין מספר - בשעה שנהרגו סיחון ועוג.

ד״א,

עושה גדולות עד אין חקר - בשעת מלחמת סיסרא,

ונפלאות עד אין מספר - במלחמת סנחריב.

ד״א,

עושה גדולות עד אין חקר - בעוה״ז,

ונפלאות עד אין מספר - בעוה״ב.

ד״א, אל״ף -

מלמד שחמשת אלפים שערי חכמה נפתחו לו למשה בסיני

כנגד חמשה חומשי תורה,

ושמונת אלפים שערי בינה

כנגד שמונה [ספרי] נביאים,

ואחד עשר אלפים שערי דעה

כנגד אחד עשר כתובים,

שנאמר אוֹצָר נֶחְמָד וָשֶׁמֶן בִּנְוֵה חָכָם וּכְסִיל אָדָם יְבַלְּעֶנּוּ (משלי כ״א כ').

אוצר - זו תורה,

שנאמר יראת ה׳ היא אוצרו (ישעיה ל״ג),

ותורה - זו יראה,

שנאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך (פ׳ תבא),

ואומר ובעבור תהיה יראתו על פניכם וגו' (פ׳ יתרו).

נחמד - אלו נביאים

שמתנבאים בדברים נחמדים,

שנאמר הנחמדים מזהב ומפז רב (תהלים י״ט),

ושמן - אלו כתובים

שהם מושחים גופו של אדם בדברי נחומים כשמן,

שנאמר ושקוי לעצמותיך (משלי ג'),

בִּנְוֵה חָכָם -

זה משה רבנו ע״ה שנקרא חכם,

שנאמר עיר גבורים עלה חכם וגו' (משלי כ״א),

ואין גבורים אלא מלאכי השרת,

שנאמר ברכו ה׳ מלאכיו גבורי כח (תהלים ק״ג).

וּכְסִיל אָדָם יְבַלְּעֶנּוּ -

זה יהושע בן נון

שעשה עצמו ככסיל אצל משה רבו.

ד״א - אל"ף

זה הקב"ה

שהוא ראשון והוא אחרון,

הוא אלוף ברוב אלפי מלך.

כשם שהאל"ף ראש לכל האותיות

כך הקב״ה ראש לכל המלכים כולם, גם הוא סוף לכל הנדיבים כולם.

ומנין שהוא ראשון והוא אחרון?

שנאמר אני ה׳ ראשון ואת אחרונים אני הוא (ישעיה מ״א).

ראוי למקרא לומר ואת אחרון אני הוא,

מה ת"ל את אחרונים אני הוא?

אלא מלמד כשמחדש את העולם

הקב״ה עומד בעצמו ומסדר

סדרן של אחרונים של עוה״ב,

סדרן של צדיקים,

סדרן של חסידים,

סדרן של ענוים,

סדרן של נביאים,

סדרן של מלכים ושל רוזנים ושל נדיבים,

סדרן של פרנסי הדור,

סדרן של כל דור ודור,

וכל בריה ובריה,

וכל חיה וחיה,

וכל עוף ועוף,

וכל נשמה ונשמה.

ומוריד חנוך בן ירד ששמו מטטרון

ואת ארבע החיות מתחת גלגלי מרכבות כסאו,

ומעמיד את כסאו לצד אחד

ומעלה את קרח ואת עדתו משאול ומתהום רבה.

ומביאין לפניו כל באי העולם והוא מעמידן על רגליהם,

והוא מסדר דינו של עצמו לפני הבריות,

ואומר להם כלום ראיתם אלוה אחר מבלעדי

בשמים ממעל או בארץ מתחת או בארבע רוחות העולם?

העידו בי ותאמרו אמת!

שנאמר, ואתם עדי נאם ה׳ ואני אל (ישעיה מ״ג).

משיבין מטטרון וחיות הקדש וקרח ועדתו

כולם בבת אחת בקול אחד בפה אחד ובדיבור אחד,

ואומרים לפניו כל באי עולם,

לא ראינו מעולם כמוך אלוה בשמים ממעל,

ולא שרנו מעולם כמוך רשות אחר בארץ מתחת.

אין מלך כמוך

ואין צור בלתך,

ואין אלהים זולתך,

אתה ראשון ואתה אחרון ואין אלוה מבלעדיך,

ואין עוד אלהים

שנאמר אין כמוך באלהים ה׳ ואין כמעשיך (תהלים פ״ו).

באותה שעה משיב הקב״ה לכל באי עולם,

שנאמר ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי (פ׳ האזינו).

מה הוא אני אני ב׳ פעמים?

אלא מלמד שאמר להם הקב״ה,

אני הוא עד של נברא העולם

ואני הוא משנברא העולם

ואין אלהים עמדי לעוה״ב.

אני אמית ואחיה -

אני הוא שאמית כל בני אדם וכל הבריות בעולם הזה,

ואני הוא שאחזיר להם רוח ונשמה ומחיה אותם לעולם הבא,

ואני הוא שמחצתי אותם בעולם הזה

בעורות עינים בחרישות אזנים בחגירת רגלים בבלילות אצבעותים בפילגות אברים בערלות שפתים באילמות פה ולשון,

ואני הוא שמרפא אותם לעולם הבא.

ואין מידי מציל - ליום הדין.

ד״א,

מחצתי ואני ארפא -

כשם שהאדם נפטר במומו

כך חוזר במומו לעוה״ב [בעת תחיית המתים],

מי שנפטר חיגר - חוזר חיגר,

מי שנפטר סומא - חוזר סומא,

מי שנפטר חרש - חוזר חרש,

מי שנפטר אילם - חוזר אילם,

מי שנפטר גבן - חוזר גבן,

מי שנפטר דק - חוזר דק,

או תבלול בעינו או גרב או ילפת או מרוח אשך - חוזר כך.

ואח״כ יושב הקב״ה כרופא ומרפא אותם בפני כל באי עולם,

שנאמר בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה׳ ורפאתיו (ישעיה מ״ז).

ד״א – אל״ף,

מפני מה כותבין אותו באות אחת וקורין אותו בשלש אותיות?

מפני שהוא נחשב אחד כנגד הקב״ה שנקרא אחד,

שנאמר שמע ישראל ה׳ אלקינו ה׳ אחד,

הקב״ה נקרא אחד וקריאת שמו אותיות (שמות) משולשות.

ומנין שהקב״ה אחד וכל שם שלו אין קורין לפניו אלא במשולש?

שנאמר ה׳ אלקינו ה׳ אחד

הרי שמו משולש.

ה׳ ה׳ אל רחום -

הרי שמו משולש.

ומנין שכל שבח אין אומרים לפניו אלא משולש?

שנאמר קדוש קדוש קדוש ה׳ צבאות - הרי משולש.

גדול ה׳ ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר - הרי משולש.

אז ישיר, את השירה, אשירה לה׳,

וכן שיר השירים, שיר אחד שירים שנים - הרי שיר משולש.

במדת האמונה בראתי את העולם,

ובמדת האמונה אני נוהג עמו,

ובמדת אמונה אני עתיד לחדשו

(בדפוס קראקא כתוב פה ס׳ חנוך שנדפס בערכו ואין צורך לכפול הדברים).

זי"ן - זה שמו של הקב״ה

שהוא זן ומפרנס כל יצורי כפיו בכל יום ויום

מקרני ראמים ועד ביצי כנים~

שנאמר מפרי מעשיך תשבע הארץ (תהלים ק״ד),

ואומר פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון (שם קמ״ח).

וכמה מפתחות יש לו להקב״ה?

יש לו מפתח של אשה

שנאמר ויפתח את רחמה,

יש לו מפתח של גשמים

שנאמר יפתח ה׳ לך את אוצרו הטוב (פ׳ תבוא),

יש לו מפתח של תחיית המתים

שנאמר וידעת כי אני ה׳ בפתחי את קברותיכם (יחזקאל ל״ו).

יש לו מפתח של פרנסה

שנאמר פותח את ידך (תהלים קמ״ה),

יש לו מפתח של נקבים

שנאמר מִהַר צֹעֶה לְהִפָּתֵחַ (ישעיה נ״א י"ד),

יש לו מפתח של מן ויכן להם מן

שנאמר ודלתי שמים פתח וימטר עליהם מן (תהלים ע״ח), י

ש לו מפתח של חידוש מלכיות

שנאמר וּפִתְּחוּ שְׁעָרַיִךְ תָּמִיד (ישעיה ס׳ י"א),

יש לו מפתח של עינים

שנאמר אז תפקחנה עיני עורים (שם ל״ה),

וכתיב ויגל ה׳ את עיני בלעם (פ׳ בלק),

יש לו מפתח של חרשים

שנאמר אזני חרשים תפתחנה (ישעיה ל״ה),

יש לו מפתח של שפתים

שנאמר ה׳ שפתי תפתח (תהלים נ״א),

יש לו מפתח של פה

שנאמר ויפתח ה׳ את פי האתון (פ׳ בלק),

יש לו מפתח של לשון

שנאמר ומה׳ מענה לשון (משלי ט״ז),

יש לו מפתח של אסורים

שנאמר ה׳ מתיר אסורים (תהלים קט״ו),

יש לו מפתח של ארץ

שנאמר תִּפְתַּח אֶרֶץ וְיִפְרוּ יֶשַׁע (ישעיה מ״ה ח'),

יש לו מפתח של גן עדן

שנאמר פתחו לי שערי צדק (תהלים קי״ח),

יש לו מפתח של גיהנם

שנאמר פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים (ישעיה ס״ו)

- אל תקרי שומר אמונים אלא שומר אמנים,

בשביל אמן שעונים רשעים מתוך גיהגם נצולים מגיהנם.

כיצד, עתיד הקב״ה להיות יושב בגן עדן ודורש

וכל הצדיקים יושבים לפניו

וכל פמליא של מעלה עומדים על רגליהם,

מימינו של הקב״ה חמה עם מזלות

ולבנה וכל הכוכבים משמאלו,

והקב״ה דורש להם טעמי תורה חדשה

שעתיד הקב״ה ליתן להם ע״י משיח.

וכיון שמגיע לאגדה עומד זרובבל בן שאלתיאל *(ע״ע זרובבל) על רגליו

ואומר יתגדל ויתקדש,

וקולו הולך מסוף העולם ועד סופו

וכל באי עולם עונין אמן,

ואף רשעי ישראל וצדיקי או״ה שנשתיירו בגיהנם עונין ואומרים אמן בתוך גיהנם,

עד שמתרעש כל העולם כולו

וקולם נשמע בפני הקב״ה

והוא שואל עליהם ואומר, מה קול רעש גדול שמעתי?

משיבין מלאכי השרת ואומרים לפניו: רבש״ע!

אלו רשעי ישראל וצדיקי או״ה שנשתיירו בגיהנם שעונין אמן מתוך גיהנם.

מיד מתגלגלין רחמיו של הקב״ה עליהם ביותר,

ואומר מה אעשה להם יותר על דין זה,

כבר יצר הרע גרם להם.

באותה שעה נוטל הקב״ה מפתחות של גיהנם

ונותנן למיכאל וגבריאל בפני כל הצדיקים ו

אומר להם, לכו ופתחו שערי גיהנם והעלו אותם מתוך גיהנם

שנאמר פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים.

מיד הולכים מיכאל וגבריאל ופותחים ארבעים אלפים שערי גיהנם

ומעלים אותם מתוך גיהנם.

וכיצד מעלים אותם מתוך גיהנם?

מלמד שכל גיהנם וגיהנם שלש מאות [אלפים פרסאות] ארכו

וג׳ מאות [אלפים] רחבו

ועביו אלף פרסה

ועמקו אלף פרסה.

וכל רשע שנופל לתוכו שוב אינו יכול לעלות מתוכה.

מה עושין מיכאל וגבריאל באותה שעה?

תופשין ביד כל אחד ואחד מהן

ומעלין אותו כאדם שהוא מקים את חבירו

ומעלהו בחבל מתוך הבור

שנאמר העלני מבור שאון מטיט היון (תהלים מ׳),

ועומדים עליהם גבריאל ומיכאל באותה שעה

ורוחצין אותם וסכין אותם ומרפאים אותם ממכות גיהנם,

ומלבישין אותם בגדים נאים וטובים

ותופשים בידם ומביאין אותם לפני הקב״ה

ולפני כל הצדיקים כשהם מגוהצים ומכובדים

שנאמר כהניך ילבשו תשועה וחסידיך ישמחו בטוב (דהי״ב ו׳).

כהניך - אלו צדיקי או״ה

שהן מכהנין להקב״ה בעוה״ז כגון אנטונינוס בן אסוירוס וחביריו,

וחסידיך - אלו רשעי ישראל

שנקראו חסידים, שנאמר אספו לי חסידי (תהלים נ׳).

וכשמגיעין לפתח גן עדן נכנסין גבריאל ומיכאל תחלה ונמלכין בהקב״ה.

משיב הקב״ה ואומר להם,

הניחו להם שיכנסו ויראו את כבודי.

וכיון שנכנסין נופלים על פניהם ומשתחוים לפניו

ומברכים ומשבחים שמו של הקב״ה.

מיד, צדיקים גמורים וישרים שיושבים לפני הקב״ה

נותנים הודאה ומרוממים להקב״ה,

שנאמר אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך (שם ק״מ),

ואומר וירוממוך בקהל עם וגו׳ (שם ק״ז).