הרעיון המרכזי של הסוגיה:
הסוגיה נועדה לשרטט את גבולות חובת העונה של הבעל כלפי האישה. חובת העונה היא אחת משלוש החובות, מהתורה, של האיש כלפי אשתו וכוונתה קיום יחסי אישוּת. העונה אינה זהה עם מצוות "פרו ורבו", אלא עומדת בפני עצמה, כזכות בסיסית של האישה, כמו מזון וכסות.
מיקום הסוגיה ברצף ההוראה
הסוגיה מופיעה לאחר דיון בשתי החובות הנוספות הנגזרות מן האמור בתורה: "שארה, כסותה ועונתה לא יגרע". כפי שנראה בהמשך, על חובות אלו, הוסיפו חכמים חובות נוספות הקרויות "מדרבנן" – דהיינו חובות, שהן מכח תקנות חכמים.
שלד המהלך של הסוגיה
משנה, כתובות, ה, ו: "המדיר את אשתו מתשמיש המטה....דברי רבי אליעזר" - המשנה עוסקת בשאלה: באיזו תדירות נדרש הבעל לקיים יחסי אישות עם אשתו, כדי לקיים את מצוות העונה, ומציגה מחלוקת בין בית הלל לבית שמאי. בית שמאי טוענים שבעל שאוסר על עצמו בנדר לקיים יחסים עם אשתו יכול לעשות זאת עד שבועיים ואילו בית הלל טוענים – עד שבוע. במידה והבעל חרג מפרק הזמן שמציין כל אחד מהם, הוא יגרש אותה וייתן לה כספי כתובתה. בהמשך, מפורטים לשיטתו של רבי אליעזר, פרקי הזמן שיכולים להיעדר אנשים בעלי תפקידים שונים מהבית, ולא לקיים את חובת העונה, ללא רשות האישה.
בבלי, כתובות, ס"ב, ע"א: הגמרא מקשה על דברי המשנה ביחס לפועלים, שלגביהם נאמר פעם אחת שהם אמורים לקיים את חובת העונה אחת לשבוע "הפועלים שבת אחת"; ובהמשך, שעליהם לקיים את חובת העונה פעמיים בשבוע: "הפועלים שתים בשבת". ההסבר שמעניקה לכך הגמרא בשמו של רבי יוסי בר חנינא, הוא, שפועלים שמחוייבים אחת בשבת הם כאלו העובדים מחוץ לעירם, בעוד שאלו המחוייבים שתיים בשבת, עובדים סמוך לביתם. והגמרא סומכת את דבריו על ברייתא.
בבלי, כתובות, ס"ב, ע"ב: התלמוד מתייחס לעונה של תלמידי חכמים וקובע שהזמן המתאים ביותר לקיום העונה על ידי תלמידי חכמים הוא עם הגעתם הביתה מערב שבת לערב שבת. כדי להמחיש את הרעיון מביאים את הפסוק מתהילים, א,ג: "אשר פריו יתן בעתו" (הפשט: הצדיק "פריו ייתן בעתו". ואילו הרשעים: "כמוץ אשר תדפנו רוח". הצדיק מסמל את הגרעין, ואילו הרשע - את המוץ. הצדיק משפיע על החברה שהוא חי בתוכה, הוא משרת אותם בפרי מעשיו, ואילו הרשע - מציע לחברה רק מוץ), ודורשים אותו כך, שקיום המצווה בזמן הנכון יניב את הפרי המיוחל. אגב כך, מסופר המקרה של רבי יהודה (בנו של רבי חייא וחתנו של רבי ינאי) שנהג להגיע לביתו בכל ערב שבת לפקוד את אשתו. כאשר היה מגיע היה חש רבי ינאי עם הגעתו תחושה של קדושה, כאילו עמוד אש ניצב לפניו. ערב שבת אחד, כשלא הופיע רבי יהודה (משום שמשך אותו הלימוד בבית רב), לא חש רבי ינאי באותו סימן קבוע של עמוד אש ולכן הניח שרבי יהודה מת. הוא מצווה להפוך את מיטתו כסימן לאבל, ונבואתו מתגשמת, רבי יהודה מת. רבי ינאי מתגלה כצדיק שגוזר והקב"ה מקיים. ובאופן טרגי הוא זה שמביא למותו של חתנו.
מושגים, אישים, מונחי לימוד…
אישים
בית שמאי
בית הלל
רבי יהודה
רבי ינאי
רבי חייא
מושגים
פשט
דרש
בין השמשות
צדיק גוזר והקב"ה מקיים
מונחי הדיון התלמודי
איתימא
תניא
תניא נמי הכי
הרחבות ותוספות
אפשר גם להאזין, במסגרת ההתייחסות לסיפור על רבי חייא ואשתו, שהתחפשה לאשה אחרת, לשיר "סיגליות" של דויד ברוזה:
ולכיתות מתקדמות, לגירסה הלועזית לאותו סיפור, השיר "בבושקה" של קייט בוש: