הדין
(ב) בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הָעוֹלָם נִדּוֹן, בְּפֶסַח עַל הַתְּבוּאָה, בַּעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לג) הַיּוֹצֵר יַחַד לִבָּם, הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם. וּבֶחָג נִדּוֹנִין עַל הַמָּיִם:
תני רשב"י: הרי שהיו ישראל כשירין בר"ה ונגזרו להם גשמים מרובין ובסוף חטאו. לפחות מהן אי אפשר שכבר נגזר גזרה, מה הקב"ה עושה?! מפזרן לימים ולמדברות ולנהרות כי שלא תיהנה הארץ מהן.
מה טעם "להמטיר על ארץ לא איש מדבר לא אדם בו". הרי שלא היו ישראל כשירין בר"ה ונגזרו להן גשמים מעוטים ובסוף עשו תשובה, להוסיף עליהן א"א שכבר נגזרה גזירה, מה הקב"ה עושה להן מורידן כדי הארץ ומשיב עמהן טללים ורוחות כדי שתיהנה הארץ מהן מ"ט "תלמיה רוה נחת גדודיה ברביבים תמוגגנה צמחה תברך". "ציה גם חם יגזלו מימי שלג, שאול חטאו" עונות שעשו ישראל בקיץ גזלו מהן מימי השלג. כתיב "תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה" כהנא אמר מרשית כתיב ועד אחרית שנה מדוה לה בראשה ויהב לה אחרית טבא בסיפא [=מרע לה בתחילת השנה ונותן לה סוף טוב]:
משיב הרוח ומוריד הגשם
(א) מֵאֵימָתַי מַזְכִּירִין גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מִיּוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, מִיּוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. הוֹאִיל וְאֵין הַגְּשָׁמִים אֶלָּא סִימַן קְלָלָה בֶּחָג, לָמָּה מַזְכִּיר. אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אַף אֲנִי לֹא אָמַרְתִּי לִשְׁאוֹל, אֶלָּא לְהַזְכִּיר מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם בְּעוֹנָתוֹ. אָמַר לוֹ, אִם כֵּן, לְעוֹלָם יְהֵא מַזְכִּיר:
(1) From what time is the mention of God's power, as manifested in the descent of rain, to be commenced [in the prayers]? R. Eleazar says from the first day of tabernacles; R. Joshua says from the last day of that festival: for said R. Joshua to [R. Eleazar], "Since the descent of rain on the festival of tabernacles is to be considered an unpropitious event, 1 why should it be mentioned [in the prayers]?" To this R. Eleazar answered, "I also am not of opinion that they should be prayed for, but only that they should be mentioned with the words, 'Thou causedst the wind to blow, and the rain to descend in its proper time.'" "If so," replied R. Joshua, "this mention might be made at all seasons of the year."
(ב) שחרית מוציאין שלשה ספרים וקורין באחד מוזאת הברכה עד סוף התורה ובשני בראשית עד אשר ברא אלקים לעשות ובשלישי ביום השמיני עצרת ומפטיר ויהי אחרי מות משה ובמקום שעושים שני ימים טובים אין מוציאין ביום הראשון אלא שני ספרים וקורים באחד חמשה בפרשת ראה מכל הבכור ואם הוא שבת קורים שבעה ומתחילין עשר תעשר והמפטיר קורא בשני ביום השמיני עצרת ומפטיר במלכים ויהי ככלות שלמה ומחזיר הספרים ואומר קדיש ומכריז משיב הרוח ומוריד הגשם :
הקללה בגשמים בתוך החג ומליצים נוספים
(ט) כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים אָדָם עוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ קֶבַע וּבֵיתוֹ עֲרַאי. יָרְדוּ גְשָׁמִים, מֵאֵימָתַי מֻתָּר לְפַנּוֹת, מִשֶּׁתִּסְרַח הַמִּקְפָּה. מָשְׁלוּ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְעֶבֶד שֶׁבָּא לִמְזוֹג כּוֹס לְרַבּוֹ, וְשָׁפַךְ לוֹ קִיתוֹן עַל פָּנָיו:
(9) During the whole seven days [of the festival] one makes his sukkah [his] permanent [dwelling], and his house [a] temporary [dwelling]. If rains fell, starting when is one permitted to clear out [of the sukkah]? When a stiff dish [of food] would be spoiled. They [the elders] illustrate this with a parable: To what can this matter be compared? To a slave who came to pour a goblet for his master, and he [the master] poured a bowl-full [of water] in his face.
א"ר אליעזר: הואיל וארבעת מינין הללו אינן באין אלא לרצות על המים וכשם שארבע מינין הללו אי אפשר בהם בלא מים כך אי אפשר לעולם בלא מים
אמר לו ר' יהושע: והלא גשמים בחג אינו אלא סימן קללה
אמר לו ר' אליעזר: אף אני לא אמרתי לשאול אלא להזכיר וכשם שתחיית המתים מזכיר כל השנה כולה ואינה אלא בזמנה כך מזכירים גבורות גשמים כל השנה ואינן אלא בזמנן לפיכך אם בא להזכיר כל השנה כולה מזכיר
רבי אומר: אומר אני משעה שמפסיק לשאלה כך מפסיק להזכרה
ומפני מה אמרה תורה נסכו מים בחג אמר הקדוש ברוך הוא נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה ואמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות מלכיות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר
טעמיה דר' אליעזר ע"י שארבעת מינין הללו גדילים על המים לפיכן הן באין פרקליטין למים. ד"א בשעה שהעבד משמש את רבו כל צורכו הוא תובע פרסו ממנו אמר לו ר' יהושע והלא משעה שהעבד משמש את רבו כל צורכו ורוח רבו נוחה הימינו הוא תובע פרנסתו ממנו ד"א אין העבד תובע פרסו אלא סמוך לפרסו. תני ר' ליעזר אומר משעת נטילת לולב ר' יהושע אומר משעת הניחו. על דעתיה דהדין בתרייא היא דעתיה דר' ליעזר קדמייתא היא דעתיה אחרייתא מחלפא שיטתי' דר' יהושע תמן הוא אמר מי"ט האחרון והכא הוא אמר משעת הניחו.
פני משה מסכת תענית פרק א
טעמיה דר"א וכו' לפיכך הן באין פרקליטין. מליצים על המים ועל כך הן באין בחג שנידונין על המים. וא"כ ראוי להזכיר מעת התחלת נטילתן:
דבר אחר בשעה שהעבד משמש את רבו וכו'. והלכך שעת נטילתן שעובד לרבו בהן מבקש פרס שלו מרבו ולהאי טעמא לא צריך לזה שבאין הן פרקליטין למים:
א"ל ר' יהושע וכו' ורוח רבו נוחה הימנו. אז הוא תובע פרנסתו ממנו אבל כאן מכיון שהגשמים אינו סימן ברכה בחג ומראין שאין רוח רבו נוחה הימנו אינו בדין שיהא מזכיר:
דבר אחר. בנוהג שבעולם שאין העבד תובע פרס שלו אלא סמוך לפרסו כלומר אחר שהשלים עבודתו ומגיע לו פרס שלו ולא בהתחלת עבודתו הלכך בדין הוא שלא יהא מזכיר אלא ביום טוב האחרון אחר שהושלמה העבודה בנטילתן: