סיפא אתאן לתינוקות של בית רבן ומתקנת יהושע בן גמלא ואילך דאמר רב יהודה אמר רב ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו שאלמלא הוא נשתכח תורה מישראל שבתחלה מי שיש לו אב מלמדו תורה מי שאין לו אב לא היה למד תורה מאי דרוש (דברים יא, יט) ולמדתם אותם ולמדתם אתם התקינו שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים מאי דרוש (ישעיהו ב, ג) כי מציון תצא תורה ועדיין מי שיש לו אב היה מעלו ומלמדו מי שאין לו אב לא היה עולה ולמד התקינו שיהו מושיבין בכל פלך ופלך ומכניסין אותן כבן ט"ז כבן י"ז ומי שהיה רבו כועס עליו מבעיט בו ויצא עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע אמר ליה רב לרב שמואל בר שילת עד שית לא תקביל מכאן ואילך קביל ואספי ליה כתורא וא"ל רב לרב שמואל בר שילת כי מחית לינוקא לא תימחי אלא בערקתא דמסנא דקארי קארי דלא קארי ליהוי צוותא לחבריה מיתיבי אחד מבני חצר שביקש לעשות רופא אומן וגרדי ומלמד תינוקות בני חצר מעכבין עליו הכא במאי עסקינן בתינוקות דעכו"ם תא שמע שנים שיושבין בחצר וביקש אחד מהן לעשות רופא יאומן וגרדי ומלמד תינוקות חבירו מעכב עליו ה"נ בתינוקות דעכו"ם תא שמע מי שיש לו בית בחצר השותפין ה"ז לא ישכירנו לא לרופא ולא לאומן ולא לגרדי ולא לסופר יהודי ולא לסופר ארמאי הכא במאי עסקינן בסופר מתא אמר רבא מתקנת יהושע בן גמלא ואילך לא ממטינן ינוקא ממתא למתא אבל מבי כנישתא לבי כנישתא ממטינן ואי מפסק נהרא לא ממטינן ואי איכא תיתורא ממטינן ואי איכא גמלא לא ממטינן ואמר רבא סך מקרי דרדקי עשרין וחמשה ינוקי ואי איכא חמשין מותבינן תרי ואי איכא ארבעין מוקמינן ריש דוכנא ומסייעין ליה ממתא ואמר רבא האי מקרי ינוקי דגריס ואיכא אחרינא דגריס טפי מיניה לא מסלקינן ליה דלמא אתי לאיתרשולי רב דימי מנהרדעא אמר כ"ש דגריס טפי קנאת סופרים תרבה חכמה ואמר רבא הני תרי מקרי דרדקי חד גריס ולא דייק וחד דייק ולא גריס מותבינן ההוא דגריס ולא דייק שבשתא ממילא נפקא רב דימי מנהרדעא אמר מותבינן דדייק ולא גריס שבשתא כיון דעל על דכתיב (מלכים א יא, טז) כי ששת חדשים ישב שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום כי אתא לקמיה דדוד אמר ליה
In the latter clause we arrive at the case of schoolchildren who come to learn Torah in his house, and this ruling applies from the time of the ordinance of Yehoshua ben Gamla and onward. What was this ordinance? As Rav Yehuda says that Rav says: Truly, that man is remembered for the good, and his name is Yehoshua ben Gamla. If not for him the Torah would have been forgotten from the Jewish people. Initially, whoever had a father would have his father teach him Torah, and whoever did not have a father would not learn Torah at all. The Gemara explains: What verse did they interpret homiletically that allowed them to conduct themselves in this manner? They interpreted the verse that states: “And you shall teach them [otam] to your sons” (Deuteronomy 11:19), to mean: And you yourselves [atem] shall teach, i.e., you fathers shall teach your sons. When the Sages saw that not everyone was capable of teaching their children and Torah study was declining, they instituted an ordinance that teachers of children should be established in Jerusalem. The Gemara explains: What verse did they interpret homiletically that enabled them to do this? They interpreted the verse: “For Torah emerges from Zion” (Isaiah 2:3). But still, whoever had a father, his father ascended with him to Jerusalem and had him taught, but whoever did not have a father, he did not ascend and learn. Therefore, the Sages instituted an ordinance that teachers of children should be established in one city in each and every region [pelekh]. And they brought the students in at the age of sixteen and at the age of seventeen. But as the students were old and had not yet had any formal education, a student whose teacher grew angry at him would rebel against him and leave. It was impossible to hold the youths there against their will. This state of affairs continued until Yehoshua ben Gamla came and instituted an ordinance that teachers of children should be established in each and every province and in each and every town, and they would bring the children in to learn at the age of six and at the age of seven. With regard to the matter at hand, since this system was established for the masses, the neighbors cannot prevent a scholar from teaching Torah in the courtyard.
Concerning that same issue, Rav said to Rav Shmuel bar Sheilat, a teacher of children: Do not accept a student before the age of six, as he is too young, and it is difficult for him to learn in a steady manner. From this point forward, accept him and stuff him with Torah like an ox.
א״ר יהודה לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה תלמידי חכמים שנאמר (דה״ב לו טז) ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה׳ בעמו עד לאין מרפא. מאי עד לאין מרפא. אמר רב יהודה אמר רב כל המבזה ת״ח אין לו רפואה למכתו אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב (תהלים קה טו) אל תגעו במשיחי ולנביאי אל תרעו. אל תגעו במשיחי אלו תינוקות של בית רבן. ולנביאי אל תרעו אלו תלמידי חכמים. אמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן. א״ל רב פפא לאביי דידו ודידך מאי. אמר ליה אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא. ואמר ר״ל משום רבי יהודה נשיאה אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפי׳ לבנין בית המקדש. אמר ליה ר״ל לר׳ יהודה נשיאה כך מקובלני מאבותי ואמרי לה מאבותיך כל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן מחריבין אותה. רבינא אמר מחרימין אותה. ואמר רבא לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה שנאמר (ירמיהו ת) שוטטו בחוצות ירושלים וראו נא ודעו וגו׳ אם יש עושה משפט מבקש אמונה וגו׳. איני והאמר רב קטינא אפילו בשעת כשלונה של ירושלים לא פסקו ממנה אנשי אמנה שנאמר (ישעיה ג ו) כי יתפש איש באחיו בית אחיו שמלה לכה קצין תהיה לנו דברים בני אדם מתכסין בהם כשמלה ישנן תחת ידך. (שם) והמכשלה הזאת תחת ידך.
R. Juda said : "Jerusalem would not have been destroyed but for the sin of spurning scholars, as it is written (II Chr. 36, 16.) But they had mocked at the messengers of God, and despised His words, and scorned His prophets, until the fury of the Lord arose against His people, till there was no remedy." What is meant by Till there was no remedy? R. Juda, in the name of Rab, said: "It means this: 'Whoever spurns a scholar will find no remedy for his affliction.'" R. Juda, in the name of Rab, said: "What is meant by the passage (Ps. 105, 15.) Touch not my anointed, and do my prophets no harm, i.e., Touch not my anointed, refers to the school children," and Do my prophets no harm, refers to the scholars." Resh Lakish in the name of R. Juda the Nasi said: "The world would not be sustained if it were not for the breath of [praise coming forth from] the school children." "What about mine and thine ?" said R. Papa unto Abaye. Whereupon Abaye replied : "The breath [of praise] which comes forth from one who might have sinned is not like the breath [of praise] that is uttered by one who is incapable of committing sin." Resh Lakish in the name of R. Juda the Nasi said further: "School children should not be withheld from school even by reason of the building of the Temple." Resh Lakish said to R. Juda, the Nasi: "Thus have I a tradition from my ancestors, and according to others, from your ancestors: 'Every town which has no school for children will eventually be destroyed.'" Rabina said [the tradition was] : "It shall be placed under the ban [until a school is provided]." And Raba said further: "Jerusalem would not have been destroyed were it not because men of faith ceased to exist, as it is said (Jer. 5, 1.) Roam about through the streets of Jerusalem and see now, and notice, and search in its broad places: and if ye can find one man, if there be one that executeth justice, that searcheth for truth, then I shall pardon it." Is it so? Has not R. Ketina said: "Even at the period of Jerusalem's downfall (of her moral decay) men of faith did not fail her, as it is said (Is. 3, 6.)