(א) אַל תְּהִי רָגִיל בִּנְדָרִים. כָּל הַנּוֹדֵר, אַף עַל פִּי שֶׁמְּקַיְּמוֹ, נִקְרָא רָשָׁע וְנִקְרָא חוֹטֵא.
(ב) אֵחַר אָדָם נִדְרוֹ, פִּנְקָסוֹ נִפְתַּחַת.
(ג) הַנּוֹדֵר, כְּאִלּוּ בּוֹנֶה בָּמָה בִּשְׁעַת אִסוּר הַבָּמוֹת; וְהַמְקַיְּמוֹ, כְּאִלּוּ הִקְרִיב עָלֶיהָ קָרְבָּן, שֶׁטּוֹב יוֹתֵר שֶׁיִּשְׁאַל עַל נִדְרוֹ. וְהָנֵי מִלֵּי בִּשְׁאָר נְדָרִים, אֲבָל נִדְרֵי הֶקְדֵּשׁ מִצְוָה לְקַיְּמָן. וְלֹא יִשְׁאַל עֲלֵיהֶם אֶלָּא מִדֹּחַק וְכֵן אִם נִשְׁבַּע עַל אֵיזֶה דָּבָר, לֹא יִשְׁאַל עָלָיו אֶלָּא מִדֹּחַק (מָרְדְּכַי פ''ג דִּשְׁבוּעוֹת בְּשֵׁם מֹהַר''ם וְעוֹד פּוֹסְקִים עַיֵּן בֵּית יוֹסֵף סוֹף סִימָן ר''ל).
(ד) צָרִיךְ לִזָהֵר שֶׁלֹּא יִדֹּר שׁוּם דָּבָר, וַאֲפִלּוּ צְדָקָה אֵין טוֹב לִדֹּר; אֶלָּא אִם יֶשְׁנוֹ בְּיָדוֹ, יִתֵּן מִיָּד; וְאִם לָאו, לֹא יִדֹּר עַד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ. וְאִם פּוֹסְקִים צְדָקָה וְצָרִיךְ לִפְסֹק עִמָּהֶם, יֹאמַר: בְּלֹא נֶדֶר.
(1) Do not become accustomed to making vows. Anyone who vows, even if they keep them, is called evil and is called a sinner.
(3) One who vows is considered as if they built a forbidden altar, and one who fulfils the vow is as if they sacrificed a forbidden sacrifice, for it is better to annul the vow. This is the case in normal vows, but in the case of hekdesh vows it is obligatory to fulfil them, and one should only have them annulled in extenuating circumstances...
(4) One should be careful not to vow in any matter. Even tzedaka should not be vowed; rather, if one has what to give, they should immediately give it, and if not, they should not vow until they have it. And if one is part of the tzedaka-distribution process, it should be done while stating "This is not a vow!"
(א) עִקַּר נֶדֶר הָאָמוּר בַּתּוֹרָה הוּא שֶׁיַּתְפִּיס בַּדָּבָר הַנָּדוּר, כְּגוֹן שֶׁאוֹמֵר: כִּכָּר זֶה עָלַי כְּקָרְבָּן, אוֹ שֶׁאָמַר: יֵאָסֵר עָלַי כִּכָּר זֶה, אוֹ שֶׁאָמַר: כִּכָּר זֶה עָלַי אִסוּר. וְכֵן אִם אָסַר עָלָיו כִּכָּר אֶחָד שֶׁתְּלָאוֹ בַּדָּבָר הַנָּדוּר, וְאָמַר עַל אַחֵר: יְהֵא כָּזֶה, אָסוּר; וַאֲפִלּוּ עַד מֵאָה, כֻּלָּם אֲסוּרִים. אוֹ שֶׁנָּדַר עַל יוֹם אֶחָד לְהִתְעַנּוֹת בּוֹ, אוֹ שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל בּוֹ בָּשָׂר, וְאָמַר עַל יוֹם אַחֵר: יְהֵא כָּזֶה, אָסוּר יֵשׁ חִלּוּקֵי לְשׁוֹנוֹת בְּעִנְיַן הַנֶּדֶר וְהָרַב לֹא כְּתָבָם, וְעַיֵּן בִּפְנִים.
(א) הָאוֹמֵר: פֵּרוֹת אֵלּוּ עָלַי, אוֹ: מִין פְּלוֹנִי עָלַי, אוֹ: מַה שֶּׁאֹכַל עִם פְּלוֹנִי עָלַי כִּבְשַׂר חֲזִיר אוֹ כַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אוֹ כִּנְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת וְכַיּוֹצֵא בָאֵלּוּ, וְכֵן הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ: הֲרֵי אַתְּ עָלַי כְּאִמִּי, אוֹ: כַּאֲחוֹתִי אוֹ: כְּעָרְלָה אוֹ: כְּכִלְאֵי הַכֶּרֶם, הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִים וְאֵין כָּאן נֶדֶר; וְאִם הָיָה הָאוֹמֵר עַם הָאָרֶץ, צָרִיךְ שְׁאֵלָה לְחָכָם וּמַרְאִין בְּעֵינָיו שֶׁאִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה וְשֶׁאוֹתָם פֵּרוֹת אֲסוּרִים, וּמַחֲמִירִים עָלָיו שֶׁאֵין דַּי לוֹ בַּחֲרָטָה אֶלָּא צָרִיךְ לִפְתֹּחַ לוֹ פֶּתַח מִמָּקוֹם אַחֵר וּמַתִּירִים לוֹ נִדְרוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִנְהֲגוּ קַלּוּת רֹאשׁ בִּנְדָרִים.
(1) The essence of the vow referred to in the Torah is to attach it to another consecrated item. For example, one says: "This bread is to me like a sacrifice" or "This bread is to me a prohibition". So too if one prohibits one loaf of bread by attaching it to a consecrated item, and then says of another loaf: "That too!" - it is now forbidden. This can apply even to a hundred loaves. If one vows to fast on a certain day, or not to eat meat, and says of another day: "Like that one!" - it is forbidden [to eat]. RAMA: There are varying terminologies for vows, and the Rabbi did not mention them all.
205 (1) One who says "These fruits are to me like pig meat" or "like idol worship", etc.; and a man who says to his wife "You are to me like my mother" or "like my sister" - these are all permitted, and the vow is invalid. Nonetheless, for common people, they should go to a rabbi who will first be strict and then find a way to annul the vow.
(א) כִּנּוּיֵי נְדָרִים כִּנְדָרִים, כֵּיצַד, קוּנָם קוּנָח, קוּנָס; שֶׁאִם אָמַר: קוּנָם, אוֹ: קוּנָח, אוֹ: קוּנָס כִּכָּר זֶה עָלַי, אָסוּר בּוֹ; וְכֵן בְּכָל מָקוֹם הוֹלְכִים אַחַר הַלָּשׁוֹן שֶׁרְגִילִין בּוֹ, שֶׁאִם יֵשׁ לָהֶם כִּנּוּי לְנֶדֶר וְנָדַר בּוֹ, הָוֵי נֶדֶר; וְכֵן אִם אֵינוֹ מַכִּיר אֵלּוּ הַלְּשׁוֹנוֹת שֶׁדִּבְּרוּ בָּהֶם חֲכָמִים, אַף עַל פִּי שֶׁנָּדַר בָּהֶם לָאו כְּלוּם הוּא; אֲבָל כִּנּוּיֵי כִּנּוּיִם, דְּהַיְנוּ כִּנּוּי שֶׁרָחוֹק הַרְבֵּה מֵהַלָּשׁוֹן, (באר היטב: כגון דאמר מקנמנא מקנחנא מקנסנא) אֵינוֹ כְּנֶדֶר.
(1) Synonyms for vows are like vows. How so? If one said "Konam", "Konach" or "Konas" is this loaf of bread to me, it is forbidden [as if one said "Korban", sacrifice]. In every place, one follows local terminology, and if there is a local phrase for a vow, it is truly a vow... But synonyms of synonyms, or a word that sounds very distant from the language of a vow is not a vow.
(א) אֵין הַנֶּדֶר חָל עַד שֶׁיּוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו וְיִהְיוּ פִּיו וְלִבּוֹ שָׁוִים. לְפִיכָךְ הָיָה בְּלִבּוֹ מִפַּת חִטִּים, וְהוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו פַּת שְׂעוֹרִים, מֻתָּר בִּשְׁנֵיהֶם. אֲבָל אִם הָיָה בְּלִבּוֹ פַּת חִטִּים אוֹ פַּת שְׂעוֹרִים, וְהוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו פַּת סְתָם, אָסוּר בְּשֶׁל חִטִּים לְבַד אוֹ (בְּשֶׁל) שְׂעוֹרִים לְבַד (דְּכֵן מַשְׁמָע בסי' רי''ז ס''ט). וְאִם נָדַר עַל דַּעַת אֲחֵרִים, אֵינוֹ תָּלוּי בְּלִבּוֹ אֶלָּא כְּפִי מַה שֶׁיֹּאמְרוּ אֲחֵרִים שֶׁהוּא דַּעְתָּם, כָּךְ יָחוּל הַנֶּדֶר.
(ב) הַנּוֹדֵר בַּחֲלוֹם, אֵינוֹ כְּלוּם וְאֵינוֹ צָרִיךְ שְׁאֵלָה; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיַּתִּירוּ לוֹ עֲשָׂרָה דְּיָדְעֵי לְמִקְרֵי וְיַתִּירוּ לוֹ בַּחֲרָטָה כְּאִלּוּ נָדַר בְּהָקִיץ (תְּשׁוּבַת הַגְּאוֹנִים), וְיֵשׁ לָחוּשׁ לְדִבְרֵיהֶם. מִיהוּ אִי לֵית לֵיהּ בְּקַלּוּת עֲשָׂרָה דְּיָדְעֵי לְמִקְרֵי, יַתִּירֶנּוּ בִּשְׁלֹשָׁה כִּשְׁאָר נֶדֶר (רשב''א סִימָן תרס''ח).
(1) A vow is invalid unless one's heart and lips (intention and speech) are aligned. Therefore if one intended to say 'wheat bread' and actually said 'barley bread', both kinds are permitted. If one, however, intended to say 'wheat bread' and just said "bread", they are only forbidden to eat wheat bread...
(2) One who vows in their dream, it is meaningless and they don't need it to be annulled. However, there are those who say that it has to be annulled by ten literate judges (RAMA: And they find a point of regret, as if they had vowed awake.) And this [second] opinion should be heeded. RAMA: However, if it is difficult to find ten literate judges, one can then do it with three, as usual.
(א) הָאוֹמֵר נֶדֶר שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לִדֹּר לֹא יְהֵא נֶדֶר, וְנָדַר, אֵינוֹ נֶדֶר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, שֶׁהוֹצִיא תְּחִלָּה בִּשְׂפָתָיו לוֹמַר שֶׁלֹּא יְהֵא נֶדֶר; אֲבָל אִם חָשַׁב כָּךְ בְּלִבּוֹ, הָוֵי דְּבָרִים שֶׁבַּלֵּב וְאֵינָם מְבַטְּלִים הַנֶּדֶר שֶׁהוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִילוּ אָמַר כֵּן בְּלַחַשׁ, הָוֵי דְּבָרִים שֶׁבַּלֵּב. הַגָּה: וְהָא דְּאָמְרִינַן כָּל נִדְרֵי בְּלֵיל יוֹם כִּפּוּרִים הָוֵי כְּאִלּוּ הִתְנוּ בְּהֶדְיָא וּמִכָּל מָקוֹם לֹא סָמְכִינַן עַל זֶה לְהַתִּיר בְּלֹא שְׁאֵלָה לְחָכָם, כִּי אִם לְצֹרֶךְ גָּדוֹל (מהרי''ו סִימָן ב').
(ב) מִי שֶׁהִתְנָה וְאָמַר: כָּל נְדָרַי שֶׁאֶדֹּר עַד זְמַן פְּלוֹנִי יִהְיוּ בְּטֵלִים, וְנָדַר בְּתוֹךְ הַזְּמַן, אִם הוּא זוֹכֵר לִתְנָאוֹ בִּשְׁעַת הַנֶּדֶר, נִדְרוֹ קַיָּם שֶׁהֲרֵי מְבַטֵּל תְּנָאוֹ בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹדֵר; וְאִם אֵינוֹ זוֹכֵר לִתְנָאוֹ בִּשְׁעַת הַנֶּדֶר, הַתְּנַאי קַיָּם וְהַנֶּדֶר בָּטֵל. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין הַתְּנַאי מוֹעִיל לְבַטֵּל הַנֶּדֶר, אֶלָּא אִם כֵּן יִזְכְּרֶנוּ תּוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר לַנֶּדֶר וְיֹאמַר בְּלִבּוֹ שֶׁהוּא סוֹמֵךְ עַל הַתְּנַאי, וְיֵשׁ לָחוּשׁ לְדִבְרֵיהֶם.
(1) One who states: "The vows I wish to vow shall not be vows", and then vows - this is no vow. This is only the case when one expresses the condition verbally, but if one merely thought of this, it is a matter of the heart, and cannot cancel the vow that was spoken. There are those who say that even if one whispers such a condition, it is like a matter of the heart. RAMA: As for us, when we say Kol Nidrei on the eve of Yom Kippur, it is as if we are making this condition. Nonetheless, we do not rely on this to permit things without asking the rabbis, except for urgent cases.
(2) One who makes the condition: "All vows that I vow until the following time shall be void," and then vows within this time - if they remember the condition at the time of making the vow, then the vow is valid, since the condition is annulled by the vow. If they did not remember the condition at the time of the vow, the condition remains valid and the vow is annulled. There are those who say that the condition cannot annul the vow unless one mentions quickly (toch k'dei dibbur) after the vow that it is being done according to the condition - and one should heed to this opinion.
(א) נְדָרִים אֵין חָלִין עַל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ. כֵּיצַד, אָמַר: קוּנָם שֶׁאֲנִי מְדַבֵּר עִמְּךָ, שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה לְךָ, שֶׁאֲנִי מְהַלֵּךְ לְךָ, שֶׁאֲנִי יָשֵׁן עִמְּךָ אֵינוֹ נֶדֶר; וְכֵן אִם אָמַר: דִּבּוּרַי וַעֲשִׂיָּתִי וַהֲלִיכָתִי אֲסוּרִים עָלֶיךָ וְשֵׁנָה אֲסוּרָה עָלַי, אֵינוֹ נֶדֶר; וּמִיהוּ מִדְּרַבָּנָן צָרִיךְ שְׁאֵלָה (פי' לִשְׁאֹל עַל נִדְרוֹ וְלִמְצֹא פֶּתַח לְהַתִּירוֹ). לְפִיכָךְ רְאוּבֵן הָאוֹסֵר עָלָיו שְׁמִיעַת תְּפִלַּת שִׁמְעוֹן, צָרִיךְ שְׁאֵלָה מִדְּרַבָּנָן; אֲבָל אִם אָמַר: קוּנָם פִּי מְדַבֵּר עִמְּךָ, קוּנָם יָדַי עוֹשׂוֹת לְךָ, קוּנָם רַגְלַי מְהַלְּכוֹת לְךָ, קוּנָם עֵינַי בַּשֵּׁנָה, הָוֵי נֶדֶר גָּמוּר מִן הַתּוֹרָה. וְכָל שֶׁכֵּן אִם אָמַר: יֵאָסֵר עָלֶיךָ פִּי לְדִבּוּרִי וְיָדַי לַעֲשִׂיָּתִי וְרַגְלַי לְהִלּוּכִי. הַגָּה: הָאוֹמֵר: דִּבּוּר פִּי עָלֶי ךָ אוֹ נְטִילַת אֶבֶן עָלַי, יֵשׁ אוֹמְרִים דְּהָוֵי נֶדֶר הוֹאִיל וְהִזְכִּיר הַפֶּה וְהָאֶבֶן (תא''ו ני''ד וְכֵן מַשְׁמָע בר''ן בְּשֵׁם התוס' שֶׁבְּבֵית יוֹסֵף סוֹף סִימָן רל''ט).
(ב) הָאוֹמֵר: אֶשְׁנֶה פֶּרֶק זֶה, הָוֵי כְּאִלּוּ נָדַר לָתֵת צְדָקָה. אוֹ לַעֲשׂוֹת שְׁאָר מִצְוֹת וְנִדְרוֹ קַיָּם (וְכֵן מַשְׁמָע בַּטּוּר וְרֹא''שׁ וּפוֹסְקִים).
(1) Vows do not apply to intangible substances. For example, if one says: "Konam that I speak to you!" or "serve you" or "go for you" or "sleep with you" - this is no vow. So too, if one phrases it this way: my speech, my servitude, or my going is forbidden to you, or sleep is forbidden to me - this is no vow. However, on a rabbinic level one should have these annulled. ... RAMA: There are those who say that the phrases: [Konam is] "The speech of my mouth to you" or "The lifting of the stone is to me" are a vow, since one has mentioned the [tangible objects] mouth and stone.
(א) דְּבָרִים הַמֻּתָּרִים וְהַיּוֹדְעִים בָּהֶם שֶׁהֵם מֻתָּרִים נָהֲגוּ בָּהֶם אִסוּר, הָוֵי כְּאִלּוּ קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם בְּנֶדֶר וְאָסוּר לְהַתִּירָם בָּהֶם. הִלְכָּךְ, מִי שֶׁרָגִיל לְהִתְעַנּוֹת תַּעֲנִיּוֹת שֶׁלִּפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְשֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם כִּפּוּרִים, וּמִי שֶׁרָגִיל שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל בָּשָׂר וְשֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת יַיִן מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ אָב אוֹ מִי''ז בְּתַמּוּז, וְרוֹצֶה לַחֲזֹר בּוֹ מֵחֲמַת שֶׁאֵינוֹ בָּרִיא, צָרִיךְ ג' שֶׁיַּתִּירוּ לוֹ. אִם בְּשָׁעָה שֶׁהִתְחִיל לִנְהֹג הָיָה דַּעְתּוֹ לִנְהֹג כֵּן לְעוֹלָם, וְנָהַג כֵּן אֲפִלּוּ פַּעַם אַחַת, צָרִיךְ הַתָּרָה וְיִפְתַּח בַּחֲרָטָה שֶׁמִּתְחָרֵט שֶׁנָּהַג כֵּן לְשֵׁם נֶדֶר. לְפִיכָךְ, הָרוֹצֶה לִנְהֹג בִּקְצָת דְּבָרִים הַמֻּתָּרִים, לִסְיָג וּפְרִישׁוּת, יֹאמַר בִּתְחִלַּת הַנְהָגָתוֹ שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל עָלָיו כֵּן בְּנֶדֶר, וְגַם יֹאמַר שֶׁאֵין בְּדַעְתּוֹ לִנְהֹג כֵּן אֶלָּא בַּפַּעַם הַהוּא אוֹ בַּפְּעָמִים שֶׁיִּרְצֶה, וְלֹא לְעוֹלָם. אֲבָל הַנּוֹהֲגִים אִסוּר בִּדְבָרִים הַמֻּתָּרִים מֵחֲמַת שֶׁסוֹבְרִים שֶׁהֵם אֲסוּרִים, לֹא הָוֵי כְּאִלּוּ קִבְּלוּם בְּנֶדֶר.
(1) Things which are permitted and one knows they are permitted, yet practices as forbidden, it is as if they accepted on themselves a vow, and cannot permit it to themselves. And so, one who regularly fasts on the the fasts before Rosh Hashanah, and between Rosh Hashanah to Yom Kippur, and one who does not eat meat or wine from rosh chodesh Av or the 17th of Tamuz, and wants to go back (and eat) because he is not healthy, he needs 3 individuals to permit/release him (hatarat nedarim). If at the time he started this practice (custom), he had in mind to do this forever, and did it even just one time, he requires hatarat nedarim. And he should begin with regret the he practiced as a vow. As such, one who wants to to refrain from that which is permitted, to create a fence or separation, should say at the beginning that he is not accepting the practice as a vow, and should say that it is not his intention to practice this except this once or a few times as he wishes, and not forever. But those who refrain from permitted things because they believe them to be forbidden, it is not like a making a vow...
PART II: EGALITARIAN WEDDING VOWS
ג'וש:
הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל
נעמי:
וְעַתָּה לְכָה נִכְרְתָה בְרִית
אֲנִי וָאָתָּה
וְהָיָתה טבעת זו לְעֵד
בֵּינִי וּבֵינֶךָ.
קדש את עצמך לי,
כדת משה וישראל,
לאסור עליך כל נשות העולם חוץ ממני
כל עוד אני מקודשת לך.
ג'וש:
קונם עלי הנאת תשמישן של כל נשות העולם חוץ ממך כל עוד את מקודשת לי.
Josh:
Behold, you are consecrated to me by this ring, according to the law of Moses and Israel.
Noémi:
Now, let us make a bond
I and you,
And let this ring be witness
Between me and you.
Consecrate yourself to me
According to the law of Moses and Israel,
Prohibiting yourself from all women of the world
Apart from me
For as long as I am consecrated to you.
Josh:
Konam, I forbid upon myself intimate relations with all the women of the world apart from you, for as long as you are consecrated to me.
PART III: KOL NIDREI
כָּל נִדְרֵי, וֶאֱסָרֵי, וּשְבוּעֵי, וַחֲרָמֵי, וְקוֹנָמֵי, וְקִנוּסֵי, וְכִנוּיֵי, דִנְדַרְנָא, וּדְאִשְתַּבַּעְנָא, וּדְאַחֲרִמְנָא עַל נַפְשָׁתָנָא. מִיוֹם כִּפּוּרִים שֶׁעָבַר עַד יוֹם כִּפּוּרִים זֶה, וּמִיוֹם כִּפּוּרִם זֶה עַד יוֹם כִּפּוּרִים הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה. בְּכֻלְהוֹן אִחֲרַטְנָא בְהוֹן. כֻּלְהוֹן יְהוֹן שָׁרָן, שְׁבִיקין, שְׁבִיתִין, בְּטֵלִן וּמְבֻטָלִין, לָא שְׁרִירִין, וְלָא קַיָמִין. נִדְרָנָא לָא נִדְרֵי, וֶאֱסָרָנָא לָא אֱסָרֵי, וּשְׁבוּעָתָנָא לָא שְׁבוּעוֹת.
All vows, and prohibitions, and oaths, and consecrations, and konams and konasi and any synonymous terms, that we may vow, or swear, or consecrate, or prohibit upon ourselves, from the previous Day of Atonement until this Day of Atonement and from this Day of Atonement until the [next] Day of Atonement that will come for our benefit. Regarding all of them, we repudiate them. All of them are undone, abandoned, cancelled, null and void, not in force, and not in effect. Our vows are no longer vows, and our prohibitions are no longer prohibitions, and our oaths are no longer oaths.
לבוש אורח חיים סימן תריט סעיף א
וא"כ רוב נוסח של כל נדרי אשר נדפס במחזורים אין בו ממש, ואין לו שום פירוש אלא הניגון בלבד, ואינם יודעים ואינם מבינים מה אומרים, ואם איישיר חילי אתקננה, וכמה פעמים רציתי לתקנו וללמדו לחזנים כהוגן, ולא היו יכולים לשנות בעת תפלתם מפני הרגל הניגון שבפיהם, על כן אומר אני הרוצה לדקדק יאמרנו לבדו בחשאי וכאשר תקנתיה, ולא יסמוך על הש"ץ לומר אחריו מלה במלה, כי ודאי נוסח של טעות הוא מה שאומרים ואינו תנאי לא לש"ץ ולא לקהל רק צפצוף דברים בעלמא כמו העופות שמצפצפין ואין בהם דיבור, נ"ל.
R. Mordecha Yaffe 16th c. Poland
Summary: The Kol Nidrei text that we have is absolutely meaningless, and its only value is musical. There is another, better way of annulling vows. Those who sing it in the synagogue are doing nothing, and it is like the tweeting of birds who can't say anything.