The Seven Haftarot of Nehama

מחזור ויטרי סימן רסב

ואלו הם סימני הפטרות מי"ז בתמוז עד סוף החומש: דש"ח נו"ע אר"ק שד"ש:

דברי ירמיהו. שמעו דבר י"י. חזון ישעיהו. נחמו. ותאמר ציון. ענייה סוערה. אנכי אנכי הוא מנחמכם. רני עקרה. קומי אורי. שובה ישראל. דרשושוש אשיש: בשבת שלפני ראש השנה מפטירין שובה. כדי ליזהר על התשובה. ושבת שבין ראש השנה ויום הכפורים מפטירין דרשו. על שהוא מצויאף ליחידים. כדאמרינן פ"ק דראש השנה. דרמינן קראי אהדדי. כתב מי כי"י אלהינו בכל קוראינו אליו. וכתוב דרשו י"י בהמצאו ומשנינן כאן ביחידכאן בציבור. ובעינן. ויחיד אימתי. ומשנינן (בעצרת) [בעשרת] ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים: ואם יש שבת בין יום הכיפורים לסוכותמפטירין להאזינו שוש אשיש על שנעשיית מעיל צדקה שנמחלו עוונותיהם. ויש מפטירין וידבר דוד. עד מגדול ישועות מלכו. ואין מדלגין ממנהכלום. וכן נוהגין במייאנצא. שירה לשירה. וכשמפטירין שובה ישראל אומר כולה עד ופושעים יכשלו בם. מתחילין ספר יואל ומפטירין עד סוףהספר ולא יבושו עמי לעולם. וכשמפטירין ענייה סוערה. לפי שאין בה אלא י"ב פסוקים מתחילים אחריה דרשו שבאותו העניין ומסיימיםההפטרה במקרא זה אשר לא יכרת. ולכך אנו עושים סימן מן ההפטרות לפי שאין משנין אותם מכסדרן. וכמו שאנו אומרי' אותם בשנה זו כך אנואומרי' אותם בשנה האחרת. שלש הפטרות ראשונות שהן דברי תוכחות אומ' אותה מי"ז בתמוז עד ט' באב. שהן דברי תוכחה. כדי להוכיח אתישראל. כאשר הוכיחום הנביאים על ירושלם. ויש ביניהם ג' שבועות בכל שנה. והאחרונות שכולן נחמה אומ' אותה מט' באב עד יום הכיפורים.כדרך המנחמים לנחם מעט מעט. שהאומ' לנחרב נחמה יותר מדאי דומה כמי שאומר למחזיר על הפתחים למחר אתה מלך שאינו מאמין. כמושנאמר ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה וגו'. לפיכך נחמו. ותאמר ציון. אע"פ שהיא נחרבת אל תאמר שהיא נעזבת. ואחר כך ענייה.לפיכך הקדימוה לאנכי. אנכי אנכי הוא מנחמכם. מאחר שניחמה הק' בחסידו שוב אינו קורא לה נוחמה. ועד כאן ניחמוה נביאים. מיכן ואילךהוא מנחמה. ואחר שקיבלה תנחומים פוסק לה כמה טובות וגדולות: רני עקרה. קומי אורי. שוש אשיש: ת'. וזה סידור ר"ת. וזה לשונו. סימןהפטרות מדברי ירמיהו ואילך עד אחר שבעה עשר בתמוז מפטירין לעיניין פרשיות מן התענית ואילך. דש"ח נו"ע ארק"ש ד"ש. הכל לפי הזמן ולאלפי הפרשיות. תלת דפורענותא. לפני ט' באב. שב דנחמתא. לפי הקללות שבמשנה תורה. מכריזים דברי נחמות. ולעולם שוש אשיש משבדנחמתא. ודרשו ושובה תרתי דתיובתא. בין שחולקין אתם נצבים שאו' דרשו לוילך משה. ובין כשאין חולקין שהרי אומרים בצום גדליה דרשו.שהוא אחר ראש השנה מיד. ואחריו שובה: ויש שקורין שובה בין ראש השנה ליום הכיפורים בשיש שבת בין יום הכיפורים לסוכות. ומאחרים שושאשיש לאותו שבת שבין יום הכיפורים לסוכות. ואומ' משל. סהדין ניצוחייא דאזלינן לקרבא ונקטין לוליבא בידיהון. וזה משל הדיוט הוא ואינועיקר. וטעות הוא בידם. שהרי בפסיקתא דוהיה מדי חדש. (ונפסיק ת') [ובפסיקתא] דבאתי לגני סדורות תרתי דתיובתא. לבסוף. ועוד דאמרינןבבבא בתרא גבי סדרן של נביאים דסמכי נחמתא לנחמתא. ועוד שונה מכוונת לשאילת מטר. דמשלימין ביואל. ובחג נידונין על המים. ומכריזיןעליהם לפני דינים. ועוד שיפה צעקה לאחר גזר דין. כדאמר בראש השנה שאם פסקו להם מים מועטין בראש השנה הקב"ה מורידן בזמנן. ולפיקללות השנה סדרו רבותי' הנחמות כנגדה. ואתם ניצבים היא מקללות של משנה תורה. ולפיכך תיקנו לה שוש אשיש. שהיא נחמה. ומשוםשתכלה שנה וקללותיה סידרו רבותי' קומו ותקעו. דאי לא תימ' הכי. הוה להו לאתקוני עולו. ותקעו. כי תבא. וכמה עינייני תפילת גשמים אנומתפללין עד הושענא רבה. שהוא זמן גזירת גשמים. ולפיכך נכון לומר שובה אחר יום הכיפורים. אם חלה שבת אחריו דעיקרה לגשמים. מוי"י נתןקולו לפני חילו. עד ולא יבושו עמי לעולם: כך העתקתי הסדר מכתב יד רבינו ר' יוסף בר שמואל טוב עלם. וכן הורה רבינו יעקב: העתקתי מכתיבתהרב שמשון מפלאירא: עד כאן ת':

English

אבודרהם, סדר העיבור, סדר הפרשיות וההפטרות א׳-נ״ט

(א) סדר הפרשיות וההפטרות שקורין ומפטירין בכל שנה ממוצאי סכות ועד מוצאי סכות אחר בכל שבת פרשה אחת והפטרה אחת

ואמרינן בפסיקתא מבראשית ועד י"ז בתמוז מפטירין לענין הפרשיות דומה לדומה. משם ואילך הכל לפי הזמן ולפי המאורע תלת דפורענותא ושבע דנחמתא ותרתי דתיובתא. וסימנם דש"ח נו"ע אר"ק שד"ש.

(מד) ראשי המטות, דברי ירמיהו עד רעה תבא אליהם נאם ה' והיא בתחלת ירמיהו.

(מה) אלה מסעי, שמעו דבר ה' בית יעקב, עד היו אלהיך יהודה והיא בירמיה.

(מו) אלה הדברים, לפני תשעה באב חזון ישעיהו עד ושביה בצדקה והיא בתחלת ישעיהו.

(מז) ואתחנן, שבע דנחמתא, נו"ע אר"ק ש', נחמו נחמו עד איש לא נעדר והיא בישעיה.

(מח) והיה עקב, ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני עד תודה וקול זמרה והיא בישעיהו.

(מט) ראה אנכי, עורי עורי עד את ישועת אלקינו והיא בישעיה.

(נ) שופטים ושוטרים, אנכי אנכי הוא מנחמכם עד ומאסיפכם אלקי ישראל והיא בישעיה.

(נא) כי תצא למלחמה, רני עקרה לא ילדה פצחי רנה וצהלי עד ולקדוש ישראל כי פארך והיא בישעיה.

(נב) והיה כי תבא, קומי אורי עד בעתה אחישנה והיא בישעיה.

(נג) אתם נצבים, לפני ראש השנה, שוש אשיש עד וינשאם כל ימי עולם והיא בישעיה.

(נד) וילך, בעשרת ימים שבין ר"ה ליום הכפורים, תרתי דתיובתא ד"ש, דרשו ה' עד אקבץ את ישראל לנקבציו והיא בישעיה. והיינו דאמרינן במסכת ראש השנה דרשו ה' בהמצאו ביחיד ומי כה' אלקינו בכל קראנו אליו בצבור, ויחיד אימת בעשרת ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים.

(נה) האזינו, לאחר יום הכפורים, שובה ישראל עד ופושעים יכשלו בם והיא בסוף הספר בתרי עשר בהושע. ומסיים מי אל כמוך שהוא בסוף ספר מיכה. ואם תאמר מה מועלת התשובה לאחר יום הכפורים וי"ל משום דאמ' ר' יצחק יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין.

(נו) וברוב המקומות בספרד מפטירין שבת של עשרת ימי תשובה שובה ישראל ושבת שלאחר יום הכפורים וידבר דוד לה'. ולא יתכן כי ההפטרה זו אינה מענין תשובה וצריך לומר בסוף תרתי דתיובתא כמו שאמרנו וכן כתוב בסדר ר"ת וכן שמעתי שנוהגין בצרפת ובפרובינסא. וכתב רבינו סעדיה שצריך להפטיר בשבת שבין ראש השנה ויום הכפורים דרשו ה' בהמצאו.

ודע שיש מאלו ההפטרות שמתחלפות לפעמים בהפטרות אחרות כגון אם חל ראש חדש בשבת או ביום ראשון. אבל הפטרות דש"ח נו"ע אר"ק שד"ש אינן מתחלפות באחרת לעולם.

(נט) ואומר במדרש על דרך צחות כי תקנו לומר בתחלת הפטרות הנחמות נחמו נחמו עמי כלומ' שהקב"ה אמר לנביאים נחמו נחמו עמי. על זה משיבה כנסת ישראל ותאמר ציון עזבני ה' כלומ' איני מתפייסת מנחמת הנביאים, ואומר עורי עורי לבשי עוז זרוע ה' עורי כי מי קדם. ובמקומות שמפטירין במקום ההפטרה זו עניה סוערה לא נוחמה כלומ' הנביאים חוזרים ואומרים לפני הקב"ה הנה כנסת ישראל לא נתפייסה בתנחומין שלנו, על זה חוזר הקב"ה ואומר אנכי אנכי הוא מנחמכם ואומר עוד רני עקרה לא ילדה ואומר עוד קומי אורי כי בא אורך. על זה משיבה כנסת ישראל שוש אשיש בה' כלומר עתה יש לי לשוש ולשמוח תגל נפשי באלקי כי הלבישני בגדי ישע וגומ'.

Abudarham, Hebrew Calendar, Order of Parashiot and Haftarot 1-59

...

ערוך השולחן א׳:תכ״ה:ה׳

(ה) ואם חל שבת ראש חודש באחת משבעה דנחמתא, כגון ראש חודש אלול שחל בשבת – דעת רבינו הבית יוסף דגם כן נדחית "השמים כסאי", ואומרים "עניה סוערה". אבל דעת רבינו הרמ"א שאינה נדחית, ואדרבא הך דנחמתא נדחית מתרי טעמי:חדא: דגם ב"השמים כסאי" יש נחמות ירושלים (ט"ז).ועוד: כיון דמפטיר קורא בתורה בשל ראש חודש – צריך לקרות גם ההפטרה של ראש חודש.וכן בשלוש דפורענותא, כגון ראש חודש אב שחל בשבת – יש אומרים דשל ראש חודש נדחית, ויש אומרים ד"שמעו" נדחית, וקורין "השמים כסאי". וכן עיקר לדינא במקום שאין מנהג להיפך. וכן נהגו בפוזנא (לבוש ומגן אברהם), וכן אנו נוהגים מפני שכן עיקר. אבל הפטרת "מחר חדש" – ודאי נדחית, הן מפני "שמעו", הן מפני "עניה סוערה", כיון שאין בה קריאה בתורה.

Complex Aruch HaShulchan, Orach Chaim 425:5

...

ישעיהו ל״ט:ו׳-ח׳

(ו) הִנֵּה֮ יָמִ֣ים בָּאִים֒ וְנִשָּׂ֣א ׀ כָּל־אֲשֶׁ֣ר בְּבֵיתֶ֗ךָ וַאֲשֶׁ֨ר אָצְר֧וּ אֲבֹתֶ֛יךָ עַד־הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה בָּבֶ֑ל לֹֽא־יִוָּתֵ֥ר דָּבָ֖ר אָמַ֥ר יְהוָֽה׃ (ז) וּמִבָּנֶ֜יךָ אֲשֶׁ֨ר יֵצְא֧וּ מִמְּךָ֛ אֲשֶׁ֥ר תּוֹלִ֖יד יִקָּ֑חוּ וְהָיוּ֙ סָרִיסִ֔ים בְּהֵיכַ֖ל מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃ (ח) וַיֹּ֤אמֶר חִזְקִיָּ֙הוּ֙ אֶֽל־יְשַׁעְיָ֔הוּ ט֥וֹב דְּבַר־יְהוָ֖ה אֲשֶׁ֣ר דִּבַּ֑רְתָּ וַיֹּ֕אמֶר כִּ֥י יִהְיֶ֛ה שָׁל֥וֹם וֶאֱמֶ֖ת בְּיָמָֽי׃ (פ)

Isaiah 39:6-8

(1) At that time, Merodach-baladan son of Baladan, the king of Babylon, sent [envoys with] a letter and a gift to Hezekiah, for he had heard about his illness and recovery. (2) Hezekiah was pleased by their coming, and he showed them his treasure house—the silver, the gold, the spices, and the fragrant oil—and all his armory, and everything that was to be found in his storehouses. There was nothing in his palace or in all his realm that Hezekiah did not show them. (3) Then the prophet Isaiah came to King Hezekiah. “What,” he demanded of him, “did those men say to you? Where have they come to you from?” “They have come to me,” replied Hezekiah, “from a far country, from Babylon.” (4) Next he asked, “What have they seen in your palace?” And Hezekiah replied, “They have seen everything there is in my palace. There was nothing in my storehouses that I did not show them.” (5) Then Isaiah said to Hezekiah, “Hear the word of the LORD of Hosts: (6) A time is coming when everything in your palace, which your ancestors have stored up to this day, will be carried off to Babylon; nothing will be left behind, said the LORD. (7) And some of your sons, your own issue, whom you will have fathered, will be taken to serve as eunuchs in the palace of the king of Babylon.” (8) Hezekiah declared to Isaiah, “The word of the LORD that you have spoken is good.” For he thought, “It means that safety is assured for my time.”

ר יוסף קרא ישעיהו ל״ט:ח

אמר הקב״ה: חזקיה שהיה לו לנחם אתכם ואינו מנחם את ירושלם ואינו מבקש רחמים על ישראל, אלא אמר טוב ולבד שיהיה שלום ואמת בימי, הריני מנחם את ירושלם. הדא הוא דכתיב: נחמו נחמו עמי.

אבן עזרא על ישעיהו מ׳:א׳:א׳

(א) נחמו נחמו עמי. נדבקה זאת הפרשה בעבור שהזכיר למעלה כי כל אוצרות המלך גם בניו יגלו לבבל, על כן אחרי זאת הנחמות

Ibn Ezra on Isaiah 40:1:1

(1) This chapter¹In this remark I. E. seems to consider the whole book of Isaiah as one, and to explain only the connection between the thirty-ninth chapter and the fortieth, without anticipating the question concerning the authorship of the second part, or concerning the period to which c. xl. refers. The prediction of the Babylonian exile (c. xxxix.) is, according to the opinion of I. E. properly followed by prophecies of comfort and happiness, even if those announce the release from some other exile. A similar remark is made by I. E. on the position of the thirteenth chapter. has been placed here for the following reason: in the preceding chapter it is predicted that all the treasures of the King, and even his sons, will be carried away to Babylon; this sad prediction is properly followed by the words of comfort. (2) These first comforting promises, with which the second part of the book of Isaiah begins, refer, as R. Moses Hakkohen believes, to the restoration of the temple by Zerubbabel; according to my opinion to the coming redemption from our present exile; prophecies concerning the Babylonian exile are introduced only as an illustration,²The word לזכר is here used in the same sense as in the well-known Talmudical phrase אע״פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר although there is no convincing proof for the statement, there is still some support for it. I. E. is of opinion that the prophecies concerning the redemption from the Babylonian exile are mentioned in this part of the book, not for their own sake, but only to strengthen the faith of Israel in those prophecies which refer to the Messianic period; that the fulfilment of the former may support the hope for the fulfilment of the latter. This remark of I. E. is based on the assumption that the prophecies contained in the second part of Isaiah were announced either after the redemption from the Babylonian exile, or at least immediately before the fall of Babylon, when the coming events could already be foreseen by every one. showing how Cyrus, who allowed the captive Jews to return to Jerusalem,³The Hebrew text seems to be defective, as may be inferred from the incomplete sentence כי כורש ששלח הנולה. For Cyrus, who set free those in exile; the context demands the complement was appointed for that mission by the Almighty long before. …. About the last section of the book there is no doubt, that it refers to a period yet to come, as I shall explain.⁴I. E. nowhere fully explains this point; he only hints at it here and there, e.g., 49:24, 51:1, 52:1, 11.—It must be borne in mind, that the opinion of the orthodox, that the book of Samuel was written by Samuel, is correct as regards the first part, till the words And Samuel died (1 Sam. 25:1); this remark is confirmed by the fact that the book of Chronicles contains the names (of the descendants of David) in genealogical order down to Zerubbabel.⁵1 Chr. 3:1—19; ver. 20 is the commencement of a new pedigree, according to I. E. The Chronicles are supposed to have been written in the time of Zerubbabel; and from the fact that the generations after Zerubbabel, are not mentioned, I. E. concludes that the historian, even in books which are believed to be written by the dictation of the holy, prophetical spirit, does not anticipate the history of days to come. The latter part of the first book of Samuel, relating what has happened after the death of Samuel, could not have been written by the prophet Samuel himself. In a similar way, the second part of the book of Isaiah, which contains allusions to events that took place long after the death of Isaiah, as to historical facts, is, according to I. E., not written by the same prophet.—The words Kings shall see⁶Supply according to I. E., the prophet as object to the verb will see; usually the fulfilment of the divine promise is understood. and arise, princes and shall worship (49:7) support this view,⁷I. E. is of opinion that in chapter xlix. the prophet speaks of himself, who, ill treated, despised, and mocked at, when proclaiming the word of the Lord, is assured by the Almighty that he will yet be honoured by kings and princes, who will witness the fulfilment of his prophecies, and testify to their truth. The events referred to in these chapters having taken place during the reign of Cyrus, the prophet consequently lived at that time. But I. E. does not deny the possibility of referring the promised compensation to the honour and acknowledgment given by posterity to the name and memory of the prophet; in that case the verse quoted would contain no proof whatever for the opinion of I. E. Both views being admissible, it is strange that I. E. gives such importance to this proof, as to refer to it repeatedly in his commentary. though they might also be explained as follows: Kings and princes will arise, etc., when they hear the name of the prophet, even after his death. The reader will adopt the opinion which recommends itself most to his judgment. (3) Comfort, etc. God addresses His prophet or the chiefs of the people. The repetition of the words Comfort ye is to indicate, that the comfort is to be administered immediately or repeatedly.

משנה אבות ב׳:י״ג

(יג) רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הֱוֵי זָהִיר בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּבַתְּפִלָּה. וּכְשֶׁאַתָּה מִתְפַּלֵּל, אַל תַּעַשׂ תְּפִלָּתְךָ קֶבַע, אֶלָּא רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ב) כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה. וְאַל תְּהִי רָשָׁע בִּפְנֵי עַצְמְךָ:

Pirkei Avot 2:13

(13) Rabbi Shimon says: Be careful in the reciting of Shema (and praying). When you pray, do not make your prayer fixed, rather prayers for mercy and supplication before the Omnipresent, blessed be He, as it says (Joel 2, 13), "For He is gracious and merciful, long-suffering and full of kindness, and repents of the evil." And do not be wicked in your own eyes.

רבינו יונה על פרקי אבות ב׳:י״ג

(א) רבי שמעון אומר הוי זהיר בקריאת שמע.

(ג) ואל תהי רשע בפני עצמך. שלא יהא רשע בפני עצמו שאינו יכול לחזור בתשובה. שנמצא זה מתיאש לבו מן התשובה ואם באת לידו עבירה הותרה לו. לפי שמעלה דעתו שהיא קלה כנגד החמורו' שעבר עליהן. וגם לא יהיה צדיק בפני עצמו כמו שאמרו במס' נדה (דף למד ע"ב) משביעין את הולד במעי אמו אפי' כל העולם אומרי' שאתה צדיק תהיה בעיניך כרשע. ולא רשע ממש אלא יהי' בעיני עצמו מחצה חייב ומחצה זכאי אם עשה מצוה אחת אשריו שהכריע עצמו לכף זכות עשה עבירה אחת אוי לו שהכריע עצמו לכף חובה. וזהו שאמרו בויקרא רבה (קדושין מ.) לעולם יראה אדם עצמו כאלו הוו מחצה זכאי ומחצה חייב שנא' (משלי י"ד ט"ז) חכם ירא וסר מרע. ר"ל החכם אע"פ שסר מרע הוא ירא מפני שהוא רשע בעיניו ונמצא רץ אחר המצות כדי שיכריעוהו לכף זכות. ובורח מן העבירות שלא יכריעוהו לכף חובה:

Rabbeinu Yonah on Pirkei Avot 2:13

(1) Rabbi Shimon says: Be careful in the reciting of Shema: Be careful with the reciting of the Shema more than with prayer. [This is] because the time of [the morning] prayer is large and wide, as it is up to four hours [from daybreak]; but the time of reciting Shema [in the morning] is short and precise - with the sunrise, according to the vatikin (punctilious ones). And this is [the reason] for the expression, "be careful" - as it requires great care.

(2) When you pray, do not make your prayer fixed, rather prayers for mercy and supplication before the Omnipresent, blessed be He: That he say the prayer like a poor man, supplicating and asking for something that he needs - as 'a pauper will speak supplications.' And [he should] not be like a man who requests something but does not need it - as he will not supplicate with a full heart, nor with a broken spirit. And every man needs to request about himself, 'as there is no man in the world who will not sin.' And the prayer should also not be like a burden, and he should not do it like one who repays his debt - as it is stated (the editor said that according to the text of our mishnah, he [cites] the verse from Joel 2:13) (Jonah 4:2), "You are a compassionate and gracious God, slow to anger, abounding in kindness, renouncing the bad" - as every man needs mercy. And if times [are fortuitous] for him because God, may He be blessed, is slow to anger and forgiving towards him; it is not because of his righteous deeds that God is merciful towards him. And [so,] he needs to supplicate Him lest God renounce his renouncing of the bad - 'lest [that] be caused by sin.' 'And not each and every hour does a miracle occur.'

(3) And do not be wicked in your own eyes: That he not be an evildoer in his own eyes, [such] that he not be able to repent. As it comes out that this one gives up on repentance - and if a sin comes to his hand, it is (as if) it is permitted to him, since it comes to his mind that it is light compared to the heavy ones that he has transgressed. And he should also not be righteous in his own eyes, as they said in Tractate Niddah 30b, "The embryo is made to swear in the womb of his mother: Even if the entire world says that you are righteous, be like an evildoer in your own eyes" - and not an actual evildoer, but rather he should be half guilty and half meritorious in his own eyes. [If he] did one [more] commandment, happy is he - as he has determined that he be on the side of merit; ]if he] did one more sin, woe to him - as he has determined himself to be on the side of guilt. And this is that which they said in Vayikra Rabbah (Kiddushin 40a), "A man should always see himself as if he is half meritorious and half guilty, as it is stated (Proverbs 14:16), 'A wise man is afraid and evades evil.'" He wanted to say that even though he has evaded evil, the wise man is afraid because he is evil in his own eyes. And it comes out that he runs after the commandments, so that they determine him to be on the side of merit. And he runs from the sins, so that they not determine him to be on the side of guilt.

פסיקתא דרב כהנא נחמו
[ח] ואיך תנחמוני הבל ותשובותיכם נשאר מעל (איוב כא: לד). א"ר אבא בר כהנא דבריכם צריכין מירוק. ורבנין אמרין דבריכם סותרין זה את זה.א' הקב"ה לנביאי', לכו ונחמו את ירושלם. הלך הושע לנחמה. אמ' לה הקב"ה שלחני אצליך לנחמיך. אמרה לו מה בידך, א' לה אהיה כטללישראל (הושע יד: ו). אמרה אתמול אמרת לי, הכה אפרים שרשם יבש פרי בל יעשון (שם /הושע/ ט: טז), ועכשיו את או' כן, לאיזו נאמין, לראשונהלשנייה. הלך יואל לנחמה, א' לה הקב"ה שלחני אצליך לנחמיך, א' לו מה בידך, אמ' לה והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנהחלב וג' (יואל ד: יח), אמרה לו אתמול אמרת לי, הקיצו שיכורים ובכו והלילו כל שתי יין על עסיס כי נכרת מפיכם (שם /יואל/ א: ה), ועכשיו את' או'כך, לאיזו נאמין, לראשונה לשנייה. הלך עמוס לנחמה, אמ' לה הק' שלחני אצליך לנחמך, אמרה לו מה בידך, אמ' לה ביום ההוא אקים את סוכתדוד הנופלת (עמוס ט: יא), אמרה לו אתמול אמרת לי, נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל (שם /עמוס/ ה: ב), ועכשיו את או' כך, לאיזו נאמין,לראשונה לשנייה. הלך מיכה לנחמה, אמ' לה הקב"ה שלחני אצליך לנחמיך, אמרה לו מה בידך, אמ' לה מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע(מיכה ז: יח), אמרה לו אתמול אמרת לי, בפשע יעקב כל זאת ובחטאות בית ישראל (שם /מיכה/ א: ה), ועכשיו את' או' כך, לאיזו נאמין, לראשונהאו לשנייה. הלך נחום לנחמה אמ' לה הקב"ה שלחני אצליך לנחמיך, אמרה לו ומה בידך, א' לה כי לא יוסיף לעבור בך עוד בליעל כלה נכרת(נחום ב: א), אמרה לו אתמול אמרת לי, ממך יצא חושב על י"י רעה יועץ בליעל (שם /נחום/ א: יא), ועכשיו את או' לי כך, לאי זו נאמין, לראשונהאו לשנייה. הלך חבקוק לנחמה אמ' לה הקב"ה שלחני אצליך לנחמיך, אמרה לו מה בידך, אמ' לה יצאת לישע עמך לישע את משיחך (חבקוק ג:יג), אמרה לו אתמול אמרת לי, עד אנה י"י שיוועתי ולא תשמע אזעק אליך חמס וג' (שם /חבקוק/ א: ב), ועכשיו את' או' לי כך, לאיזו נאמיןלראשונה או לשנייה. הלך צפנייה לנחמה, אמ' לה הקב"ה שלחני אצליך לנחמיך, אמרה לו ומה בידך, אמ' לה והיה בעת ההיא אחפש אתירושלם בנירות (צפניה א: יב), אמרה לו אתמול אמרת לי, יום חשך ואפלה יום ענן וערפל (שם /צפניה א'/ טו), ועכשיו את' או' כך, לאיזו נאמין,לראשונה או לשנייה. הלך חגי לנחמה, אמ' לה הקב"ה שלחני אצליך לנחמי', אמרה לו ומה בידך, א' לה עוד הזרע במגורה והגפן והתאינהוהרימון ועץ הזית לא נשא מן היום הזה אברך (חגי ב: יט), אמרה לו אתמול אמרת לי, זרעתם הרבה והבא מעט וג' (שם /חגי/ א: ו), ועכשיו את' או'לי כך, לאיזו נאמין לראשונה לשנייה. הלך זכריה לנחמה, אמ' לה הקב"ה שלחני אצליך לנחמיך, אמרה לו ומה בידך, אמ' לה וקצף גדול אני קוצףעל הגוים השאננים (זכריה א: טו), אמרה לו אתמול אמרת לי, קצף י"י על אבותיכם קצף (שם /זכריה/ א: ב), ועכשיו את' או' לי כך, לאיזו נאמין,לראשונה או לשנייה. הלך מלאכי לנחמה, אמ' לה הקב"ה שלחני אצליך לנחמיך, אמרה לו ומה בידך, אמ' לה ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיואתם ארץ חפץ (מלאכי ג: יב), אמרה לו אתמול אמרת לי, אין לי חפץ בכם אמ' י"י צבאות (שם /מלאכי/ א: י), ועכשיו את' או' כך, לאיזו נאמיןלראשונה או לשנייה. הלכו להם הנביאים אצל הקב"ה, ואמרו לו, רבון העולמים לא קיבלה עליה ירושלים להיתנחם, אמ' להם הק' אני ואתם נלךונינחמנה, הוי נחמו נחמו עמי (ישעיה מ: א), נחמוה נחמוה עמי, נחמוה עליונים נחמוה תחתונים, נחמוה חיים נחמוה מתים, נחמוה בעולםהזה נחמוה בעול' הבא, נחמוה על עשרת השבטים, נחמוה על שבט יהודה ובנימן, הוי נחמו נחמו עמי (שם /ישעיהו מ'/), נחמוני נחמוני עימי.

[ט] ר' אבין אמ' תרתיי. ר' אבין א' למלך שהיה לו פלטין ונכנסו שונאים לתוכו ושרפו אתו, מי צריך להתנחם פלטין או בעל פלטין, לא בעל פלטין,כך אמ' הקב"ה בית המקדש ביתי הוא, דכת' יען ביתי אשר הוא חרב (חגי א: ט), מי צריך להתנחם לא אני, הוי נחמו נחמו עמי (ישעיה שם /מ'/),נחמוני נחמוני עמי. ר' אבין אמ' חורי. ר' אבין א' למלך שהיה לו כרם ונכנסו שונאין לתוכו, וקיצצוהו ופיסקוהו, מי צריך להתנחם בתנחומים כרםאו בעל הכרם, כך אמ' הקב"ה ישר' כרמי הן, כי כרם י"י צבאות בית ישראל (ישעיה ה: ז), מי צריך להתנחם לא אני, הוי נחמו נחמו עמי (ישעיהשם), נחמוני נחמוני עמי. ר' ברכיה א' תרתיי, חדא בשם גרמיה וחדא בשם ר' לוי. ר' ברכיה א' למלך שהיה לו צאן ונכנסו זאיבין לתוכה וביקעוה,מי צריך להתנחם צאן או בעל צאן, לא בעל צאן, כך אמ' הקב"ה ישר' צאני הם, שנ' ואתן צאני צאן מרעיתי (יחזקאל לד: לא), מי צריך להתנחם לאאני, הוי נחמו נחמו עמי (ישעיה שם), נחמוני נחמוני עמי. ר' ברכיה בשם ר' לוי למלך שהיה לו כרם ומסרה לערי', וכד הוה עביד חמר טב הוהאמר מה טב חמרא דכרמי, וכד הוה עביד חמר ביש או' מה ביש חמרא דאריסי, א"ל אותו האריס, אדוני המלך כד עביד חמר טב את אמ' חמראדכרמי, וכד עביד חמר ביש חמרא דאריסי, בין טב ובין ביש דידך הוא, כך בתחילה אמ' הקב"ה למשה, ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא אתעמי בני ישראל ממצרים (שמות ג: י), וכיון שעשו אותו המעשה מה כת' תמן, לך רד כי שחת עמך (שם /שמות/ לב: ז), אמ' משה לפני הק', רבוןהעולמים כד אינון חטאיי אינון דידי וכד אינון זכיי אינון דידך, בין חטאי ובין זכיי דידך אינון, דכ' והם עמך ונחלתך (דברים ט: כט), אל תשחת עמךונחלתך (שם /דברים ט'/ כו), למה י"י יחרה אפך בעמך (שמות לב: יא), על מה את' מובד לעמך. א"ר סימון לא זז מחבבן עד שקרא אותן עמי, וינחםי"י על הרעה אשר דבר לעשות לעמו (שם /שמות ל"ב/ יד).

[י] יאמר אלהיכם (ישעיה מ: א). ר' חננא בר פפא ור' סימון. ר' חנינא בר פפא א', אמרו ישר' לישעיה, רבינו ישעיה תאמר שלא באתה לנחם אלאלאותו הדור שחרב בית המקדש בימיו. א' להם לכל הדורות באתי לנחם, אמ' אלהיכם אין כת' כאן אלא יאמר אלהיכם (שם /ישעיהו מ'/). א"רסימון אמרו ישר' לישעיה, רבינו ישעיה תאמר שכל הדברים הללו מליבך אתה בודאם, א' להם, א' אלהיכם אין כת' כאן אלא יאמר אלהיכם (שם/ישעיהו מ'/). א"ר חננה בריה דר' אבא בשמונה מקומות כת' יאמר אלהיכם, כנגד שמונה נביאים שנתנבאו לאחר בית המקדש, ואילו הן, יואל,עמוס, צפניה, חגי, זכריה, ומלאכי, יחזקאל, וירמיה.

פסיקתא דרב כהנא י״ז:א׳-ח׳

(א) פסקא יז אות א ותאמר ציון: (א) אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי (תהלים עז ז) ר' אייבו ור' יודה בר' סימון ר' אייבו א' אמרה כנסת ישר' לפני הק' רבון העולמים נזכרת אני שבר שהושברתי במלכיות כמה דאת או' אשר מגן צריך בידך (בראשית יד כ) ור' יודה בר' סימון א' אמרה כנסת ישר' לפני הק' רבון העולמים נזכרת אני שירים ששרתי לפניך בלילות כמה דאת או' ונגינותי ננגן כל ימי חיינו על בית י"י (ישעיה לח כ) בלילה (תהלים שם) זה לילה ולילו של פרעה לילה אותו שכת' בו ויהי בחצי הלילה (שמות יב כט) זה לילה ולילו של גדעון לילה אתו שכת' בו ויהי בלילה ההוא ויאמר אליו י"י קום רד במחנה כי נתתיו בידך וג' (שופטים ז ט) זה לילה ולילו של סנחריב לילה אותו הכת' בו ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך י"י ויך במחנה אשור מאה ושמנים וחמשה אלף (מלכים ב' יט לה) זה לילה וזה לילה עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי (תהלים שם) משתעי אנא עם לבבי והיא מפשפשה עובדוי ואומרת הלעולמים יזנח י"י (שם עז ח) חס ושלום לא שבק ולא שביק כי לא יזנח לעולם י"י (איכה ג לא) ולא יוסיף לרצות עוד (תהלים שם) לשעבר הייתה מרצה אחרים בשבילי משה כועס ואת מרצה אותו בשבילי ושב אל המחנה (שמות לג יא) אליהו כועס ואת מרצה אותו בשבילי לך שוב לדרכך מדברה דמשק (מלכים א' יט טו) ועכשיו לא לרצות ולא לרצות האפס לנצח חסדו גמר אומר לדור ודור (תהלים עז ט) האפס לנצח חסדו א"ר ראובן לשון יוני הוא כמה דאת אמ' אפיס גמר אומר לדור ודור (שם) ר' חננא בר פפא ור' סימון ר' חנינא בר פפא אמ' נגמר אותו הדבר שדברתה למשה בסיני וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם (שמות לג יט) ור' סימון א' הא חסילה והא מסכמה עם ירמיה שאמ' כי אספתי את שלומי מאת העם הזה נאם י"י את החסד ואת הרחמים (ירמיה טז ה) השכח חנות אל אם קפץ באף רחמיו סלה (תהלים עז י) השכחת שאת חנון אל חנון ורחום י"י ארך אפים (שמות לד ו) השכח חנות אל (תהלים שם) השכחת מחנותיך אל אהל מועד וגלגל ונוב ושילה וגבעון ובית העולמים שנים אם קפץ באף רחמיו סלה (תהלים שם) אף על גב דהוא כעס רחמוי קריבין וציון אומרת עזבני שכחני ותאמר ציון עזבני י"י וי"י שכחני (ישעיה מט יד

(ז) פסקא יז אות ז (ז) התשכח אשה עולה (ישעיה מט טו) איקו א' התשכח אשה עולה שכחתה אותן הקורבנות שהיינו מקריבין לפניך ר' חונא בשם ר' אחא א' הקב"ה הרעות אני שכוח והטובות איני שכוח הרעות אני שכוח מה שאמרת בעגל אלה אלהיך (שמות לב ד) והטובות איני שוכח מה שאמרת לי בסיני כל אשר דיבר י"י נעשה ונשמע (שם כד ז

(ח) פסקא יז אות ח (ח) א"ר אבהו שני דברים שאלו ישראל לפני הקב"ה ואמרו להם הנביאים לא שאלתם כראוי שאלו ישראל ויבוא כגשם לנו כמלקוש יורה ארץ (הושע ו ג) אמרו להם הנביאים לא שאלתם כראוי מה הגשם הזה יוצאי דרכים מצירים בו טחי גגות מצירים בו דורכי גיתות וגרנות מצירים בו אלא אם בקשתם לשאול אהיה כטל לישראל ויפרח כשושנה (שם יד ו) ועוד שאלו שימיני כחותם על לבך (שה"ש ח ו) ואמרו להם הנביאים לא שאלתם כראוי מה הלב הזה פעמי' מגולה פעמים מכוסה אלא אם בקשתם לשאול והיית עטרת תפארת ביד י"י וצניף מלוכה בכף אלהיך (ישעיה סב ג) ר' סימון בר' קוי בשם ר' יוחנן א' להם הקב"ה לא אתם ולא נביאיכם שאלתם כראוי אלא אם בקשתם לשאול הן על כפים חקותיך חומותיך נגדי תמיד (שם מט טז) כשם שאי איפשר לו לאדם לשכח כפות ידיו כך גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך (שם מט טו) חסילה

Pesikta DeRav Kahana 17:1-8

(3) “Why should a living man complain? A man for his sins.” (Eicha 3:39) R’ Aba bar Yodan said, ‘what is it that person complains while he is still alive? It is enough that he lives!’ R’ Berachia said, ‘I lived next to you, he lives and complains.’ R’ Levi said, ‘what is it that a person complains to the Life giver of the worlds? Rather, if one wants to complain, let him complain of his sins. R’ Yodan said, ‘let him stand up like a man and confess his sins, and not complain. Rebbe said, ‘the Holy One said 'malcontents, the children of malcontents they are!' I busied myself with finding Adam a companion, “…I will make him a helpmate opposite him." (Bereshit 2:18) and he complains before me, saying "The woman whom You gave [to be] with me, she gave me…" (Bereshit 3:12) Even Yaakov did so to Me! I made it My business to make his son king in Egypt, “Now Joseph was the ruler over the land…” (Bereshit 42:6) and he complains saying "...My way has been hidden from the Lord..." (Is. 40:27) Even his sons did so to Me in the wilderness - I made it My business to choose out for them refined food, like that which kings eat, in order that none of them would have indigestion or be seized with diarrhea, and they complain before me saying "...we are disgusted with this rotten bread." (Bamidbar 21:5). Even Zion did so to Me! I busied myself with her to remove the kingdoms from the world, have I not already removed Bavel, Maday and Greece and in the future will remove this wicked kingdom? And she complains before me, saying "The Lord has forsaken me, and the Lord has forgotten me." (Is. 49:14)