(2) you shall take some of every first fruit of the soil, which you harvest from the land that the LORD your God is giving you, put it in a basket and go to the place where the LORD your God will choose to establish His name.
(4) The priest shall take the basket from your hand and set it down in front of the altar of the LORD your God.
(א) ושמת בטנא. מלמד שטעונים כלים.
(1) (Devarim 26:2) "And you shall put (them) in a basket": We are hereby apprised that they require (being handed to the Cohein in) a vessel.
(א) ולקח הכהן הטנא מידך. מכאן אמרו, העשירים מביאים בכורים בקלתות של כסף ושל זהב, ועניים - בסלי נצרים של ערבה קלופה, והסלים נתנים לכהנים; (לזכות מתנה לכהנים) [בשביל לזכות לעניים].
(1) (Devarim 26:4) "And the Cohein shall take the basket from your hand": From here it was ruled: The rich bring (bikkurim) in baskets of silver and gold, and the poor, in wicker baskets of peeled willow, and the baskets are given to the Cohanim in order to favor the poor.
(ירושלמי בכורים פ"א ה"ז)
(מנחות ס"א א')
(ט) ושמת בטנא. מלמד שטעונים כלים יאוכעין מ"ש דהמנחות טעונות כלים, ויליף זה משום דמיותר הוא דבודאי לא ישאם מביתו בידיו, אלא קמ"ל דאחר שנקרא שם בכורים עליהם צריך לתתם ביחוד בכלי להכהן ולא לתתם להכהן בידיו, דאין זה מדרך הכבוד. [ספרי].
מלבי"ם (ד) ד.
ולקח הכהן הטנא. בכל מקום דכתיב ״ולקח הכהן״, אף בדבר שהיה בכלי - כגון מנחה ודם, לא נזכר הכלי. וכאן כתיב ולקח הכהן הטנא, ואמרו בספרי, ״מכאן אמרו, העשירים מביאים ביכורים בקלתות של כסף וזהב; והעניים בסלי נצרים של ערבה קלופה, והסלים ניתנים לכהנים״. ופי׳, ממה שזכר את הטנא, נלמד שהכהן יקח גם את הטנא. לפי שבפ׳ משפטים ו (פרשת) תשא נאמר, ראשית פרי אדמתך תביא וגו׳, וגם כאן כתיב להלן, ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה, ולא נזכר ״מהכלי״. הא כיצד, אם הביא בטנא - יקבל הכהן גם את הטנא; ואם הביא בשאר כלים - יחזרו לבעלים.
והטעם אמרו בספרי, ״כדי לזכות להעני״. פי׳ שדרך העני שעושה בעצמו טנא, ומסתמא לשם הביכורים עשה טנא חדש, כדי שיהיה בטהרה. ובעבור שטרח בה, זכה שיהא טפל להביכורים ושיהיה לכהן. אבל העשירים לא יעשו בעצמם רק יקנו, והוא בזוי מצוה להביא בכלי קלי הערך. ובזה יתיישב, למה לא תקנו שהעשירים יביאו ג״כ בטנא? כדי שלא לבייש העני. ולמ״ש (=ולפי מה שאמר), אינו ביוש להעני, אחרי שהוא מעשה ידיו שעשה לשם מצוה.
עוד טעם למה הטנא לכהן - שהטנא היה מערבה קלופה, כנזכר בהספרי לעיל. והערבה היא אחת מהד׳ מינים שבלולב. [ואפשר עוד שהיו מהדרים להצניע הערבות של מצוה, לעשות מהם הטנא לביכורים]. ויש לרמז ב׳ טעמים במקרא, ולקח הכהן הטנא מידך.
לט״א (=לטעם א׳), ולקח הכהן הטנא, משום שהוא מידך, ממעשה ידיך.
ולטעם ב׳ ולקח הכהן הטנא, משום מידך; דהערבה היא בידך, דכתיב ולקחתם לכם.
עוד טעם ג׳, כי כל מה שהאדמה יותר פוריה, גם הקנים שבה יפים יותר לעשות מהם כלים. והיה א״כ ניכר שבח א״י, גם בהטנא.
מידך. ראיתי נחוץ, להעתיק כאן לשון הגר״א בשנות אליהו (ביכורים ג ו), וז״ל,
״ עודהו הסל על כתפיו כו׳. פי׳, דאיתא במס׳ סוכה מז ע״ב, ״הביכורים טעונים קרבן ושיר ותנופה כו׳. דתניא: והנחתו, זו תנופה. אתה אומר זו תנופה, או אינו אלא הנחה ממש! כשהוא אומר והניחו, הרי הנחה אמור. הא מה אני מקיים והנחתו ? הוי אומר זו תנופה״. והנה הגמ׳ הנ״ל אינו מובן כלל, דהא ״ והנחתו ״, כתיב אחר כל הפרשה. ור״י סבר, שהתנופה היה קודם קריאת ״ ארמי אובד אבי ״! ועוד, כיון שכבר הניח, מאי יניף!