לֹא תִתְגֹּדְדוּ

לֹא תִתְגֹּדְדוּ - Not to Cut to Two

בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא־תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת׃

כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹקֶיךָ וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה׃

Deuteronomy 14:1-2

You are children of the LORD your God. You shall not gash yourselves or shave the front of your heads because of the dead. For you are a people consecrated to the LORD your God: the LORD your God chose you from among all other peoples on earth to be His treasured people.

1. What does the word תִתְגֹּדְדוּ mean?

2. What is the prohibition of לֹא תִתְגֹּדְדוּ?

3. How is the prohibition related to the meaning of the word?

4. What do the words בָּנִים, קָדוֹשׁ, and סְגֻלָּה mean and how do they relate to לֹא תִתְגֹּדְדוּ?

5. How is the prohibition connected to the surrounding text?

שמות י״ט:ד׳-ו׳

(ד) אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתִי לְמִצְרָ֑יִם וָאֶשָּׂ֤א אֶתְכֶם֙ עַל־כַּנְפֵ֣י נְשָׁרִ֔ים וָאָבִ֥א אֶתְכֶ֖ם אֵלָֽי׃

(ה) וְעַתָּ֗ה אִם־שָׁמ֤וֹעַ תִּשְׁמְעוּ֙ בְּקֹלִ֔י וּשְׁמַרְתֶּ֖ם אֶת־בְּרִיתִ֑י וִהְיִ֨יתֶם לִ֤י סְגֻלָּה֙ מִכָּל־הָ֣עַמִּ֔ים כִּי־לִ֖י כָּל־הָאָֽרֶץ׃

(ו) וְאַתֶּ֧ם תִּהְיוּ־לִ֛י מַמְלֶ֥כֶת כֹּהֲנִ֖ים וְג֣וֹי קָד֑וֹשׁ אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תְּדַבֵּ֖ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

Exodus 19:4-6

(4) ‘You have seen what I did to the Egyptians, how I bore you on eagles’ wings and brought you to Me. (5) Now then, if you will obey Me faithfully and keep My covenant, you shall be My treasured possession among all the peoples. Indeed, all the earth is Mine, (6) but you shall be to Me a kingdom of priests and a holy nation.’ These are the words that you shall speak to the children of Israel.”

רש"י על דברים י״ד:א׳:א׳

(א) לא תתגדדו. לֹא תִתְּנוּ גְדִידָה וְשֶׂרֶט בִּבְשַׂרְכֶם עַל מֵת כְּדֶרֶךְ שֶׁהָאֱמוֹרִיִּים עוֹשִׂין, לְפִי שֶׁאַתֶּם בָּנָיו שֶׁל מָקוֹם וְאַתֶּם רְאוּיִין לִהְיוֹת נָאִים וְלֹא גְּדוּדִים וּמְקֹרָחִים:

Rashi on Deuteronomy 14:1:1

(1) לא תתגדדו YE SHALL NOT CUT YOURSELVES — i.e. you shall not make cuttings and incisions in your flesh for the dead in the way the Amorites do (Sifrei Devarim 96:11), because you are children of the Lord and it is therefore becoming for you to be comely and not cut about and with hair torn out.

רש"י על דברים י״ד:ב׳:א׳

(א) כי עם קדוש אתה. קְדֻשַּׁת עַצְמְךָ מֵאֲבוֹתֶיךָ, וְעוֹד ובך בחר ה':

Rashi on Deuteronomy 14:2:1

(1) כי עם קדוש אתה FOR THOU ART AN HOLY PEOPLE — You are holy — your actual holiness comes to you from your fathers, but, in addition, ובך בחר ה׳ THE LORD HAS CHOSEN YOU [so that you are for two reasons bound to keep away from these pagan customs] (cf. Sifrei Devarim 97:1).

גור אריה על דברים

(א) לא תתנו גדידה וכו'. פירוש, אף על גב שהלשון הוא התפעל, ורש"י סבירא ליה שאין חילוק בין לשון נפעל והתפעל, כמו שפירש בפרשת חיי שרה (בראשית כד, סה) אצל "ותתכס", עיין שם, מכל מקום צריך לפרש 'לא תתנו גדידה' בלשון פועל. כי אין לפרש כמו שאר לשון התפעל, כי כל אזהרה הוא אזהרה על הפועל שלא יעשה, וההתפעל אינו פועל, רק מקבל הפעולה, ולא יבוא בזה אזהרה, לכך צריך לפרש כאן כמו פעל, לפרש 'לא תתנו גדידה וכו'':

שד"ל - בנים אתם – לפי שאתם בניו של מקום, ואתם ראויים להיות נאים ולא גדודים ומקורחים (רש״י), כלומר אתם לגיון של מלך וראוי שיתראה בכם הוד והדר, והקרחה והגדידה מגנים ומבזים גופו של אדם, וחזר ואמר כי עם קדוש אתה וגו׳ הכל על הקרחה; ואח״כ סמך לזה לא תאכל כל תועבה, כי גם אכילת השקצים היא גנאי לאוכל, וגם שם חתם כי עם קדוש אתה לה׳ אלקיך (א׳ אלול תר״ה).

אבן עזרא על דברים י״ד:א׳:א׳-ג׳

(א) תתגודדו. כטעם ושרט לנפש מגזרה על כל ידים גדודות: (ב) ולא תשימו קרחה. כמשפט הגוים עד היום הזה: (ג) וטעם בנים. אחר שתדעו שאתם בנים לשם והוא אוהב אתכם יותר מהאב לבן אל תתגודדו על כל מה שיעשה כי כל אשר יעשה לטוב הוא ואם לא תבינוהו כאשר לא יבינו הבנים הקטנים מעשה אביהם רק יסמכו עליו כן תעשו גם אתם כי עם קדוש אתה ואינך כשאר כל הגוים על כן לא תעשה כמעשיהם. וטעם הסמך פרשת לא תאכל כל תועבה כי אתה עם קדוש בלב ובפה ותהיו מובדלים מן העמים וכל רואיכם יכירו אתכם כי לא תקרחו על מת ולא תאכלו כל חי ואם אתה עם קדוש אין ראוי שתאכל טמא ותטמא הנפש:

Ibn Ezra on Deuteronomy 14:1:1-3

(1) cut your flesh ([Hebrew: titgodәdu] from “upon all the hands shall be gashes [Hebrew: gәdudot]” [Jeremiah 48: 37]) for the same reason as “any incision for the soul” [Leviticus 19: 28]. (2) nor make any baldness as the other nations do, to this very day. (3) Children Once you understand that you are children of God , and He loves you more than a father loves his child, then you will not cut your flesh over anything that He does, for everything that he does is good. Even if you do not understand it — as small children do not not understand their father’s actions, yet they trust him — you should yourselves act likewise, because you are a consecrated people and you are not like the other Canaanites. Accordingly you should not act as they act. The reason for the juxtaposition of this passage with the passage you must not eat any abominable thing is: You are to be a holy nation, in your hearts and in your mouths. You must thus be distinguishable from the other nations, so that anyone who sees you will recognize you. Accordingly you must not make yourselves bald over the dead [cf . : 1], nor may you eat just any animal — for, if you are to be a holy nation, it is not fitting that you should eat that which is defiled, and thereby defile your souls.

רמב"ן על דברים י״ד:א׳:א׳

(א) בנים אתם לה' אלקיכם גם זו מצוה מבוארת שאמר בתורה (ויקרא כא ה) בכהנים לא יקרחו קרחה בראשם ובבשרם לא ישרטו שרטת ועתה יבאר כי לא בעבור מעלת הכהנים בלבד שהזכיר שם שהם קדושים לאלהיהם צוה בהם זה אבל כל העדה כלם קדושים וכלכם בנים לה' אלקיכם כמו הכהנים אם כן השמרו גם אתם במצוה הזאת כמותם

ועל דעת רבותינו בשניהם אינה אלא על המת

ויתכן שהיתה המצוה הראשונה בכהנים לאמר שאם היה הכהן מקורח ומגודד איננו ראוי לעבודה כמו שאמר (שם פסוק ו) ולא יחללו שם אלהיהם והנה עבודתם מחוללת וכאן ביאר כי המצוה גם לישראל והוצרכו לשתיהם

ורש"י כתב לפי שאתם בניו של מקום אתם ראויים להיות נאים ולא גדודים ומקורחים ואיננו נכון שאם כן תהיה המצוה גם שלא על המת

ור"א אמר אחר שתדעו שאתם בנים לה' והוא אוהב אתכם יותר מן האב לבנו לא תתגודדו על כל מה שיעשה כי כל מה שיעשה לטוב הוא ואם לא תבינוהו כאשר לא יבינו הבנים הקטנים מעשה אביהם רק יסמכו עליו כי עם קדוש אתה ואינך כשאר כל הגוים על כן לא תעשה כמעשיהם

ולפי דעתי כי טעם "עם קדוש" הבטחה בקיום הנפשות לפניו יתברך יאמר אחרי שאתה עם קדוש וסגלת ה' ולא ישא אלקים נפש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח אין ראוי לכם להתגודד ולהקרח על נפש ואפילו ימות בנוער ולא יאסור הכתוב הבכי כי הטבע יתעורר לבכות בפירוד האוהבים ונדודם אף בחיים ומכאן סמך לרבותינו (מו"ק כז) באסרם להתאבל על נפש יותר מדאי

Ramban on Deuteronomy 14:1:1

(1) “You are children to Hashem your G-d- this mitzvah has already been stated regarding the cohanim in the book of vayikra (21:5) “do not shave a bald spot on your head and on your flesh do not scratch a mark”. And now it can be explained, that this commandment was not given (only) to the cohanim on account of their elevated status, rather the entire nation is holy and they are all children of G-d, just like the cohanim therefore, they are also obligated in this prohibition.”

גור אריה על דברים י״ד:א׳:א׳

והקשה הרמב"ן, מה שפירש רש"י הטעם שאמר שאתם בנים לה' אלקיכם - לא תתגודדו כדי שתראו נאה, אם כן אפילו שלא על מת יהיה אסור. ונראה לומר, שהתורה לא דברה רק מה שדרך לעשות, והוא נקרא מעשה, ולפיכך אסרה תורה. אבל שלא על מת, שאין דרך לעשות, והעושה אותו בטל דעתו, לא הזהירה עליו. כך יש לפרש לפירוש רש"י (כ"ה ברא"ם):

אבל נראה כי האיסור הוא מפני כי ישראל הם מציאות אמיתי, שהרי הם עלולים מן השם יתברך, ונקראים בשביל כך "בנים" למקום, שהם נמצאים מאתו בעצם ובראשונה. ודבר זה אין כאן מקום להאריך, כי נתבאר במקום אחר. ולפיכך אמר שלא יתגודדו על מת לעשות השחתה בהם, כי השחתה [הוא] לדבר שאין לו מציאות אמיתי, אבל לישראל - שהם נקראים בנים - לא שייך זה:

ועוד יש לך להבין, שהשם יתברך הוא אחד (לעיל ו, ד), ומפני שהוא אחד אין מדותיו דין גמור, שהרי יש בו רחמים ודין. ואם היה מדותיו דין גמור, היה חס ושלום השם יתברך נוטה לגמרי למדה אחת, ואינו כלול מרחמים ודין, ואם כן יש כאן שניות. וזה שמשחית נפשו על מת מפני [ש]השם עושה בו דין ועושה השחתה לגמרי, וכאילו כל מדותיו הוא דין גמור, ואין כאן רחמים, ולפיכך הוא משחית נפשו לגמרי על זה. לכך היה דרכם של בעלי עובדי עבודה זרה שהיו מתגודדים בחרבות, שהיו סבורים להוציא מחשבתם, שהיו אומרים שהעבודה זרה אין בו אחדות, והיא נוטה לדין גמור. וכאשר יתגודדו בחרבות לעשות בהם דין גמור, אז יוציאו מחשבתם לפועל. אבל אם עשה שלא על מת פטור, שהרי לא נעשה דין בו - שיאמר שכל מעשיו דין גמור. ומזה הטעם אסרה תורה בית דין בעיר אחת - פלג מורים כבית שמאי ופלג כבית הלל, שהרי "המשפט לאלקים" (לעיל א, יז), ונראה כאן חס ושלום שניות, ולכך צריך שיהיה הבית דין אינו מחולק. וזהו שאמר הכתוב "בנים אתם לה' אלקיכם", ואם יהיה בכם שום שניות וחילוק, כאילו היה חס ושלום בו, כי העלול מורה על העלה:

ופירוש הראשון יותר פשוט, כי מפני שהם בנים אל השם יתברך, מציאותם מציאות אמיתי, לכך אין השחתה בהם. וזהו גם כן טעם שלא יהיה הבית דין מחולק, כי כל חילוק הוא השחתה, וישראל - במה שהם בנים אל השם יתברך - אין ראוי זה בהם. ופירוש פשוט מאוד הוא דבר זה:

Gur Aryeh on Devarim 14:1:1

...

ספורנו על דברים י״ד:א׳:א׳-ב׳

(א) בנים אתם לה' אלקיכם לא תתגודדו שאין ראוי להראות תכלית הדאגה והצער על הקרוב המת כשנשאר קרוב נכבד ממנו במעלה ובתקות טוב לפיכך אתם בנים לה' שהוא אביכם קיים לעד אין ראוי שתדאגו ותתאבלו בתכלית על שום מת: (ב) ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת כי עם קדוש אתה. וגם כן אין להצטער מאד בשביל נזק המגיע למת במיתתו כי עם קדוש אתה מזומן לחיי העולם הבא אשר קורת רוח בהם יפה מכל חיי העולם הזה:

Sforno on Deuteronomy 14:1:1-2

(1) בנים אתם לה' אלוקיכם, לא תתגודדו, it is bad manners to display excessive grief over the loss of a relative as long as a more relevant relative (G’d) is still alive. This is why G’d reminds us in this context that we are His children, i.e. that whatever relative we may mourn we have a father who is alive and well so that we are not really orphaned. (2) ולא תשימו קרחה בין עיניכם על מת כי עם קדוש אתה, there is no reason to mourn excessively for the person who has passed as he, at least, has not experienced any loss, on the contrary, he has been promoted to the region of eternal life, something of which our sages in Avot 4,6-7 have said that a single hour of the serenity experienced in that life is worth all the combined delights ever experienced during one’s transient life on earth.

רבנו בחיי, דברים י״ד:א׳:א׳

(א) בנים אתם לה' אלקיכם. נסמכה פרשה זו לעיר הנדחת להורות שאסור להתאבל על מתי עיר הנדחת איש על בנו ועל אחיו, ואסר על המתים גדידה בבשר, זהו שאמר לא תתגודדו. ומנהג האמוריים היה לפי שהיו עושין מן העולם הזה עיקר וכאשר ימות להם מת ויאבד מביניהם הנה הוא אבודו לעולם, אבל אתם אינכם כן כי בנים אתם לה' אלקיכם ודרך האב להוריש לבנו מנה יפה שיש לו, ולפיכך העוה"ב שבראתי הוא מעותד לכם, ועל כן אי אתם רשאין להתגודד על המת ולא למרט שער הראש כי בטוחים אתם שאם יאבד הגוף בעוה"ז שתירשו חיי העוה"ב שהוא העיקר, וזהו שאמר כי עם קדוש אתה לה' אלקיך, וענין "קדוש" נבדל, יאמר לפי שאתם בדלים משאר בני נח, כענין (ויקרא כ) ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי. ויכלול עוד באמרו כי עם קדוש אתה לה' אלקיך, ענין שכר העוה"ב, יאמר לפי שאתם עם דבק באל הקדוש ואתם מעותדים למעלה זאת היא מעלת העוה"ב אין ראוי לכם לעשות מה שהם עושים.

Rabbeinu Bahya, Devarim 14:1:1

(1) בנים אתם לה' אלוקיך”You are children to the Lord your G’d.” The reason this paragraph follows immediately after the paragraph dealing with the עיר הנדחת is that it is forbidden to observe rites of mourning on behalf of any of the people of that city that have been executed, just as it is forbidden to observe mourning for anyone executed judicially by the court. The Torah continues to describe mourning rites which are forbidden to observe even for people for whom it is incumbent upon us to observe mourning under normal circumstances.
The Torah forbids incisions in one’s flesh, לא תתגודדו, as a pagan rite of mourning practiced by the Emorites. They did this because they considered life on earth as the principal life of a person; therefore, they had no reason to consider his departure from earth as a promotion to a higher form of life in the celestial regions. Emorites were therefore correct to mourn their family members as losses never to be restored.
The Torah tells us here that our whole outlook on life is so radically different that we have nothing in common with them seeing that “you are children of the Lord your G’d.” It is customary for a father to leave his son as a bequest something which was very dear to him. Seeing that we are G’d’s children and He is our father, He leaves us the bequest of the world to come as His portion for us. Seeing Jews who die have such a bright future to look forward to in the hereafter it would be most inappropriate to overreact to our loss and ignore their promotion by making painful incisions on our flesh. Pulling out one’s hair and other such symbols of our grief are equally out of the question. The Torah adds: “for you are a holy nation;” the meaning of קדוש is “separate, apart,” i.e. of all the nations of the world you have been set apart in that we receive the reward for good deeds performed in this life in another life, a life which commences with the death of our bodies.

חזקוני, דברים י״ד:א׳:א׳

(א) בנים אתם נסמכה פרשה זו לכאן להזהיר שלא יתגודדו לפי שמא יש במתי עיר הנדחת אב או בן או אח או שום קרוב.

Chizkuni, Deuteronomy 14:1:1

(1) בנים אתם, “you are the children, etc.;” this paragraph has been inserted here in order to warn you not to observe pagan methods of expressing mourning after the death of close relatives. Possibly, one of the inhabitants of the idolatrous city discussed in the previous paragraph was a close relative, and you might have had to observe mourning rites as he or she had been put to death as a result of that city’s destruction.

חזקוני, דברים י״ד:א׳:ב׳

(ב) בנים אתם לה׳‎ אלקיכם לפיכך לא תתגודדו על מה שיארע לכם אפי׳‎ אינך מבין מדוע אירע לך כך אלא סמוך עליו כי כל מעשיו של הקב״‎ה לטובה כמו הקטנים שאינם מבינים מעשה אביהם אלא סומכים הם עליו.

Chizkuni, Deuteronomy 14:1:2

(2) בנים אתם לה' אלוקיכם, “you are children of the Lord your G-d;” it is just because you are children of Mine that you must understand that the death of a family member whenever and wherever, is not an unmitigated disaster, though it appears to affect you as such, but that I, in My greater wisdom, have decided that the deceased’s place in the universe was no longer on earth, for his own greater benefit. Just as small children sometimes, or even often, do not appreciate that what their father does, even if it hurts them, is for their benefit, the same is true in your relationship to Me.

דעת זקנים על דברים י״ד:א׳:א׳

(א) בנים אתם לה' אלקיכם. ולכן אם מת אביכם הבשר ודם לא תתגודדו שהרי אינכם יתומים בכך כי יש לכם אב שהוא חי וקיים יתברך וית' שמו אבל העכו"ם כשמת אביו יש לו להתגודד שאין לו עוד אב כי אם עצו ואבנו שאין בם מועיל כדכתיב אומרים לעץ אבי אתה ולאבן את ילדתנו:

Da'at Zekenim on Deuteronomy 14:1:1

(1) בנים אתם לה' אלוקיכם, “You are (as) children for the Lord your G–d.” [This is an introduction to what follows. Ed.] If we are perceived as children of G–d when any Jew dies, the surviving children are not really orphans as G–d never dies, and therefore mourning rites have to take that into consideration. This is why certain mourning rites spelled out in this paragraph as being practiced by the gentiles are not appropriate for Jews. The prophet Jeremiah 2,27, refers to the gentiles as people who because they worship idols made of wood are in fact mourning the loss of their father, and are calling it as such, just as they treat a carved stone idol as if it had given birth to them.

שד"ל - לא תתגודדו – מלשון גדוד שענינו תלם, תלמיה רוה נחת גדודיה {תהלים ס״ה:י״א}, והנה לשון התגודדות far solchi, incisioni nella carne.¹

{בנים אתם – דעו כי אלקיכם הוא לכם כאב ואתם לו כבנים, ואיננו כאלקי העמים שהיו עובדיהם סבורים להשיב חמתם ע״י הסגופים שיעשו בבשרם, ע״כ היו מתגודדים בחרבות וברמחים למצוא חן בעיניכם, ואולי במות להם מת היו ג״כ מתגודדים בחָשְבָם כי אלהיהם בזעם, וע״י הסגופים ישיבו אחור חמתם מהשחית, אבל אתם בנים לאלקיכם, ואיננו חפץ ברעתכם אך בטובתכם.}^א

רמב״ם מורה נבוכים ג מ״ט - ובאיסור ה׳קדשה׳ תועלת גדולה מאד והיא מניעת הקטטות כי אילו היתה ה׳קדשה׳ מותרת היו באים אל אשה אחת אנשים רבים בעת אחת לפי המקרה ולא היו נמלטים מהמחלוקת וברוב הפעמים היו הורגים זה את זה או היו הורגים אותה כענין הנודע מאז ״ובית זונה יתגודדו״; ולמנוע אלו הרעות העצומות ולהביא התועלת הכוללת והיא ידיעת היחסים נאסרה ה׳קדשה׳ וה׳קדש׳:

Another effect of this prohibition is the removal of a cause for strife; for if the prohibition did not exist, several persons might by chance come to one woman, and would naturally quarrel with each other; they would in many cases kill one another, or they would kill the woman. This is known to have occurred in days of old, "And they assembled themselves by troops in a harlot's house" (Jer. 5:7). In order to prevent these great evils, and to effect the great boon that all men should know their relationship to each other, prostitutes (Deut. 23:17) were not tolerated,

צרור המור על התורה, דברים י״ד:א׳:א׳

(א) וסמך לכאן בנים אתם לה' אלקיכם. לפי שדיבר למעלה בענין ע"ז. סמך לכאן ענין גדידה וקרחה שהם חוקי ע"ז. וזהו לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם כי עם קדוש אתה לה'. פרוש מכל ע"ז וטומאה ותועבה. ולכן ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה. ואוצר חביב בעולם הנפשות. כמו שבישרם במ"ת והייתם לי סגולה לא עשה כן לכל גוי. כי עין לא ראתה אלקים זולתך. וזהו ובך בחר ה' מכל העמים. ואחר שאתה יודע שאתם בנים לה'. אע"פ שמת לכם מת. אינו מת אלא חי. כמו שאתם נקראים בני אל חי. ולכן אל תבכו למת ולא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם. שנראה שהוא אבוד ולכן אתם בוכים עליו. ואינו כן כי הוא הולך בין החיים. כאומרם הצדיקים במיתתם קרויין חיים והולך לעולם הנפשות.

ולכן אמרו בזוהר שזה דומה לבן מלך ששלחו המלך לכפר אחד לגדלו. לימים שלח המלך בעבורו להמליכו. כשהלך התחילו כל הכפר לבכותו להצטער על פרידתו. פקח א' מהם היה שם ואמר להם שוטים למה אתם בוכים. כי הוא הולך למלוך על כל המלכות ואתם בוכים. כך המלך זה הקב"ה ששלח האדם לזה העולם לגדלו בתורה ובמצות. וכשהגיע זמנו ליפטר מן העולם בוכים ומתאבלים על פרידתו. פקח אחד היה שם זה משה שאומר להם שוטים למה אתם בוכים. לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת כי עם קדוש אתה לה'. והוא הולך לאוצר חביב של עולם הנשמות לעלות במעלה עליונה. וז"ש בדרשי ז"ל ומה תדאג פה להפקד בלי מלחמה דמית היות מבני עליה וכו':

Tzror HaMor on Torah, Deuteronomy 14:1:1

...

תורה תמימה על התורה, דברים י״ד:א׳:א׳

(א) בנים אתם. תניא, ר' יהודה אומר, בנים אתם לה' אלקיכם – בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים אתם נקראים בנים, ובזמן שאין אתם נוהגין מנהג בנים אין אתם נקראים בנים, ור' מאיר אומר, בין כך ובין כך אתם קרואים בנים, שנאמר (פ' האזינו) בנים לא אמון בם ^א
ועיין באגדה דב"ב י' א' התוכח מין אחד עם ר' עקיבא אם ישראל קרוים בנים או עבדים, והוכיח לו ר' עקיבא מפסוק זה דנקראים בנים, והמין הוכיח מפסוק כי לי בני ישראל עבדים דנקראו עבדים, ואח"כ פשר דבזמן שעושין רצונו של מקום קרוין בנים ובזמן שאין עושין רצונו של מקום קרוים עבדים, ולא נתבאר שם אם ר"ע הודה לו או לא, ואמנם לא שייך לשאול מה יעשה ר"ע בפסוק כי לי בני ישראל עבדים, הרי דמפורש קרא אותם הקב"ה עבדים, יען כי לדידן גם תואר עבדים לה' הוא תואר יקר ונעלה מאד, ומי לנו גדול ממשה רבינו ונקרא עבד ה', ואמר הכתוב ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מ"ט), הרי דגם בשעה שהקב"ה מתפאר בישראל מכנה להם בכ"ז בשם עבדים. .
(קדושין ל"ו א')

Torah Temimah on Torah, Deuteronomy 14:1:1

...

תורה תמימה על התורה, דברים י״ד:א׳:ב׳

(ב) בנים אתם. חביבים ישראל שנקראו בנים למקום, וחבה יתרה נודעת להם שנקראו לו בנים ^בכי יש אב שאע"פ שהוא אוהב את בנו אבל אינו מראה לו את רגש אהבתו בגלוי, אבל האוהב את בנו אהבה עזה מאד אינו יכול להטמין את הרגש בלבו ומראה לו זה בגלוי, וכך היא אהבתם של הקב"ה לישראל, וזהו חבה יתירה שהודיע להם שכבנים המה לו. [אבות פ"ג מי"ד].

Torah Temimah on Torah, Deuteronomy 14:1:2

...

הכתב והקבלה, דברים י״ד:א׳:א׳

(א) לא תתגודדו. ההבדל בין שריטה לגדידה לרש"פ, שהשריטה כפי שישמשוה בעלי התלמוד ואיננה כ"א עשיית חריץ קל הבלתי עמוק (קריטצען), כענין שאמרו (שבת ק"ד) הכותב על בשרו המסרט על בשרו, היינו חורץ במקצת דומי' דכתיבה שאינו יורד בעומק הבשר, וכן שרט לו שריטה בכותל היינו חריץ כל שהוא לסימן, וכן תפלין א"צ שרטוט (מנחות ל"ב) היינו קצת רושם על הקלף בקו ישר, ובלשון הכתוב ישמש לשון שרט תמיד על עשיית חריץ בבשר, כמו ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם וכדומה, אמנם גדידה מורה על עשיית חריץ עומק שהוא יותר מן השריטה (אֶטצען, איינשניידען) כמו ויתגדדו כמשפטם בחרבות ורמחים (מ"א י"ח) שפצעו בשרם כ"כ עד שפך דם עליהם, נחת גדודי' (תהלים ס"ה) היינו חריצת המחרישה היורדת בעובי האדמה, ובלשון התלמוד ראוהו מגויד או צלוב (יבמות ק"ב), ואפי' מגויד ואפי' גוסס (נזיר מ"ג), והיינו פצעים עמוקים ביותר, לא שנחתך לחתיכות שא"א עוד לחיות בשום אופן בין שיהי' נחתך בסכין צוננת בין במלובנת, אבל הענין שנפצע ונחבל ביותר בעמוק הבשר, ואז אם נעשה בסכין מלובנת אפשר עוד שיתרפא כמ"ש שם;

וענין גדד הוא מגזרת גיד (אדער) כמו גיד הנשה ור"ל בלשון גדד היינו חריץ בעומק הבשר עד שמגיע לגידין שמצוי בהם הדם ביותר, וכמ"ש (מ"א י"ח) ויתגדדו עד שפך דם עליהם, שפצעו א"ע כ"כ בעומק עד שהגיעו לגידי הדם ונשפך הדם עליהם, וענין גדד היינו עשיית עסק עם הגידין, כענין אל תלחם לחם, לא תעולל, וע"מ נדד שנמצא ניד כמו וניד שפתי (איוב ט"ז) לנידה היתה (איכה א'), ונמצא ג"כ בכפל הפעל נדד מתנודד, יתנודדו כל רואי בם, כך מן גיד מתגודד; . . .

והענין שאין ראוי להורות תכלית הדאגה והצער על הקרוב המת כשנשאר קרוב נכבד ממנו במעלה ובתקות טובה, לפיכך אמר בנים אתם לה"א לא תתגדדו, שאביכם שבשמים קיים לעד ואין ראוי שתדאגו בתכלית על שום מת:

HaKtav VeHaKabalah, Deuteronomy 14:1:1

...

יבמות י״ג ב:י״ז-י״ד א:י״א

אמר ליה ר"ל לר' יוחנן איקרי כאן (דברים יד, א) לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות

האי לא תתגודדו מיבעי ליה לגופיה דאמר רחמנא לא תעשו חבורה על מת

א"כ לימא קרא לא תגודדו מאי תתגודדו שמע מינה להכי הוא דאתא

ואימא כוליה להכי הוא דאתא

אם כן לימא קרא לא תגודו מאי לא תתגודדו שמע מינה תרתי

א"ל עד כאן לא שנית מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין

א"ל אמינא לך אנא איסורא דאמר רב שמן בר אבא אמר ר' יוחנן (אסתר ט, לא) לקיים את ימי הפורים בזמניהם זמנים הרבה תיקנו להם חכמים ואת אמרת לי מנהגא

והתם לאו איסורא הויא והתנן (בלילה) בית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין אמר ליה התם הרואה אומר מלאכה הוא דלית ליה . . .

אמר אביי כי אמרינן לא תתגודדו כגון שתי בתי דינים בעיר אחת הללו מורים כדברי ב"ש והללו מורים כדברי ב"ה אבל שתי בתי דינים בשתי עיירות לית לן בה

אמר ליה רבא והא ב"ש וב"ה כשתי בתי דינים בעיר אחת דמי אלא אמר רבא כי אמרינן לא תתגודדו כגון ב"ד בעיר אחת פלג מורין כדברי ב"ש ופלג מורין כדברי ב"ה אבל שתי בתי דינין בעיר אחת לית לן בה

תא שמע

במקומו של רבי אליעזר היו כורתים עצים לעשות פחמים בשבת לעשות ברזל

במקומו של ר' יוסי הגלילי היו אוכלים בשר עוף בחלב

במקומו של רבי אליעזר אין במקומו של רבי עקיבא לא דתניא כלל אמר רבי עקיבא כל מלאכה שאפשר לעשותה מע"ש אין דוחה את השבת והאי מאי תיובתא מקומות מקומות שאני ודקארי לה מאי קארי לה ס"ד אמינא משום חומרא דשבת כמקום אחד דמי קמ"ל

Yevamot 13b:17-14a:11

Reish Lakish said to Rabbi Yoḥanan: I should read here the verse: “You shall not cut yourselves [titgodedu]” (Deuteronomy 14:1), which is interpreted as meaning: Do not become numerous factions [agudot]. In other words, the Jewish people should be united, rather than divided into disparate groups that act in different ways. Before analyzing this issue, the Gemara asks: This verse: “You shall not cut yourselves,” is required for the matter itself, as the Merciful One is saying: Do not cut yourselves over the dead. How is the halakha concerning factions derived from this apparently straightforward verse? The Gemara answers: If so, that the verse comes to teach only about the practices of mourning, let the verse state only: You shall not cut. What is the meaning of: “You shall not cut yourselves”? Learn from this that it comes for this purpose as well, to teach the prohibition against splitting into factions. The Gemara asks: But in that case, one can say that the entire verse comes for this purpose and does not refer to cutting for the dead at all. The Gemara answers: If so, let the verse state: Lo tagodu, rather than lo titgodedu, both of which mean: You shall not cut. What is the meaning of: “Lo titgodedu”? Conclude two conclusions from it: Both the simple prohibition against making cuts for the dead and the matter of dividing into factions. After this incidental discussion, the Gemara returns to the basic question raised by Reish Lakish: Why doesn’t the reading of the Scroll of Esther in different places at different times violate the prohibition against breaking into factions? Rabbi Yoḥanan said to him: Have you not taught until now: In a place where the people were accustomed to perform labor on Passover eve until midday, one may do so on that day; in a place where the people were accustomed not to perform labor, one may not do so? This shows that different places can have different customs without violating the prohibition against dividing into factions. Reish Lakish said to Rabbi Yoḥanan: I speak to you of a prohibition, as residents of villages are prohibited from reading the Megilla with a blessing on the fifteenth of Adar, as Rav Shemen bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: The verse “to confirm these days of Purim in their appointed times” (Esther 9:31) teaches that the Sages instituted many times for their reading, and it is prohibited to deviate from these dates. And you speak to me about a custom that does not involve a prohibition. How can a prohibition be established in a manner that involves the formation of factions among the people? Rabbi Yoḥanan replied: And in that case there, on Passover eve, is there no prohibition involved? But didn’t we learn in a mishna: On the night before the fourteenth of Nisan, Beit Shammai prohibit the performance of work and Beit Hillel permit it. Evidently, there is indeed a prohibition involved, and yet some perform work while others do not, which splits the people into factions. Reish Lakish said to him: In that case there, the different factions are not noticeable, as one who sees another idle says: It is because he has no labor to perform. Therefore, refraining from work does not have the appearance of breaking off into factions. Rabbi Yoḥanan raises a difficulty: But Beit Shammai permit rival wives to the brothers, and Beit Hillel prohibit this practice. This is an example of a clear prohibition, and yet two different traditions were followed. Reish Lakish said to him: Do you hold that Beit Shammai actually acted in accordance with their own statement? Beit Shammai did not in fact act in accordance with their own statement, as the dispute was merely theoretical. And Rabbi Yoḥanan said: Beit Shammai certainly did act in accordance with their opinion. The Gemara comments: And this is also reflected in the dispute between Rav and Shmuel, as Rav says: Beit Shammai did not act in accordance with their own statement, and Shmuel said: They certainly did act in that manner. The Gemara inquires: When does this question apply? If we say that it is referring to the period prior to the Divine Voice that declared that the halakha is in accordance with the opinion of Beit Hillel, then what is the rationale of the one who said that Beit Shammai did not act in accordance with their opinion? But rather, if one would say it is referring to after the Divine Voice, what is the reason for the one who said that they did act in accordance with their opinion? After all, the Divine Voice established that the halakha is in accordance with the opinion of Beit Hillel. The Gemara answers: Neither of these options poses a difficulty. If you wish, say that it is referring to the period prior to the Divine Voice, and if you wish, say instead that it is after the Divine Voice. The Gemara elaborates: If you wish, say it is prior to the Divine Voice, and it is referring to the period when Beit Hillel formed the majority of the Sages. Therefore, according to the one who said that Beit Shammai did not act in accordance with their opinion, the reason is that Beit Hillel was the majority, and the halakha is in accordance with the majority. And the one who said that they did act in accordance with their opinion maintains that when do we follow the majority? It is in a case where the disputing parties are equal in wisdom to one another. Here, however, Beit Shammai are sharper than Beit Hillel, and therefore they acted in accordance with their own opinion despite the fact that they were in the minority. And if you wish, say instead that it was after the Divine Voice. The one who said that Beit Shammai did not act in accordance with their opinion would say that this was due to the pronouncement of the Divine Voice. And the one who said that they did do so, this is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, who said, with regard to the Divine Voice that emerged and proclaimed that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer in the case of the oven of akhnai (Bava Metzia 59b), that one disregards a Heavenly Voice. Just as he disregarded the Divine Voice in his dispute with Rabbi Eliezer, so too, one disregards the Divine Voice that proclaimed that the halakha is in accordance with the opinion of Beit Hillel. And yet the question remains: According to the one who said that Beit Shammai acted in accordance with their opinion, we should read here: “You shall not cut yourselves” (Deuteronomy 14:1), which is interpreted to mean: Do not become numerous factions. Abaye said: When we say that the prohibition: “You shall not cut yourselves” applies, we are referring to a case where two courts are located in one city, and these rule in accordance with the statement of Beit Shammai and those rule in accordance with the statement of Beit Hillel. However, with regard to two courts located in two different cities, we have no problem with it. Rava said to him: But the dispute between Beit Shammai and Beit Hillel is considered like a case of two courts in one city, as these two schools of thought were found everywhere, not in any specific place. Rather, Rava said: When we say that the prohibition: “You shall not cut yourselves” applies, we are referring to a case where there is a court in one city, a section of which rules in accordance with the statement of Beit Shammai and another section rules in accordance with the statement of Beit Hillel. However, with regard to two courts located in one city, we have no problem with it. § The Gemara cites other relevant sources. Come and hear: In the locale of Rabbi Eliezer, where his ruling was followed, they would cut down trees on Shabbat to prepare charcoal from them to fashion iron tools with which to circumcise a child on Shabbat. In Rabbi Eliezer’s opinion, not only does the mitzva of circumcision override Shabbat, but also any action required for the preparation of the tools necessary for the circumcision likewise overrides Shabbat. The baraita adds: In the locale of Rabbi Yosei HaGelili they would eat poultry meat in milk, as Rabbi Yosei HaGelili held that the prohibition of meat in milk does not include poultry. The Gemara infers: In the locale of Rabbi Eliezer, yes, they would act in this manner, whereas in the locale of Rabbi Akiva, for instance, no, they would not do so, as it is taught in a baraita that a principle was stated by Rabbi Akiva: Any prohibited labor that can be performed on Shabbat eve does not override Shabbat even if it involves a mitzva. A mitzva whose proper time is on Shabbat overrides Shabbat only if its performance was impossible earlier, e.g., the act of circumcision itself, which cannot be performed earlier. The Gemara asks: And what is this refutation? As stated above, it is different when dealing with numerous places, and the baraita explicitly states that this practice was followed in Rabbi Eliezer’s locale. Consequently, there is no violation of the prohibition against splitting into factions. The Gemara asks: He who asked it, why did he ask it, i.e., what is the basis for the question in the first place? It is obvious that the baraita is referring to a specific place. The Gemara answers: It might enter your mind to say that due to the severity of Shabbat, it, i.e., the world, is considered like a single locale. In other words, one might have thought that the permission to tolerate diverse customs in different places applies only to other prohibitions, whereas the prohibition of Shabbat is so severe that it is unacceptable to allow different customs, as this might lead people to disrespect Shabbat. Therefore, the baraita teaches us that even in the case of Shabbat there can be different customs in various locales.

גור אריה על דברים

ואם תאמר, מאי ענין זה לזה - שלא יעשו אגודות, ולא יתגודדו. ולא תמצא בתורה כך, שני דברים דלא שייכי בהדדי. ויראה שאין זה קשיא, דודאי שייכי שפיר יחד, שכמו שהגדידה מחלק גוף האדם - עד שאין בשרו אחד ושוה, כך כשנחלק הבית דין שהוא בעיר אחת, חציים מורים כבית הלל, וחציים כבית שמאי, כאילו גופו של אדם מחולק. והוציאו רז"ל מדרש זה כפי חכמתם וכפי הבנתם מלשון "תתגודדו", דלא הוי למכתב בזה הלשון, כדלעיל, אלא לכך כתב "לא תתגודדו", מפני שבא להזהיר גם כן על זה הענין:

1-2. גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ וְהוּא יָגֻד עָקֵב. (בראשית מ״ט:י״ט)

3. בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קׇרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת. (דברים י״ד:א׳)

4. וַיִּקְרְאוּ בְּקוֹל גָּדוֹל וַיִּתְגֹּדְדוּ כְּמִשְׁפָּטָם בַּחֲרָבוֹת וּבָרְמָחִים עַד שְׁפׇךְ דָּם עֲלֵיהֶם. (מלכים א י״ח:כ״ח)

5. אֵי לָזֹאת [אֶסְלַח] (אסלוח) לָךְ בָּנַיִךְ עֲזָבוּנִי וַיִּשָּׁבְעוּ בְּלֹא אֱלֹקִים וָאַשְׂבִּעַ אוֹתָם וַיִּנְאָפוּ וּבֵית זוֹנָה יִתְגּוֹדָדוּ. (ירמיהו ה׳:ז׳)

6. וְדִי חֲזָה מַלְכָּא עִיר וְקַדִּישׁ נָחִת מִן שְׁמַיָּא וְאָמַר גֹּדּוּ אִילָנָא וְחַבְּלוּהִי בְּרַם עִקַּר שׇׁרְשׁוֹהִי בְּאַרְעָא שְׁבֻקוּ וּבֶאֱסוּר דִּי פַרְזֶל וּנְחָשׁ בְּדִתְאָא דִּי בָרָא וּבְטַל שְׁמַיָּא יִצְטַבַּע וְעִם חֵיוַת בָּרָא חֲלָקֵהּ עַד דִּי שִׁבְעָה עִדָּנִין יַחְלְפוּן עֲלוֹהִי. (דניאל ד:כ)

נצי"ב - בנים אתם וגו׳ – מובן שהוא הקדמה וטעם לאזהרה שאחריו, וכפירוש רש״י ורמב״ן ז״ל. אבל קשה, אם הוא טעם, אם כן למה זה כתבה תורה עוד טעם אחר האזהרה — ״כי עם קדוש אתה וגו׳״.

אלא משום דבאזהרה ד״לא תתגודדו״ נכללו שתי משמעויות וכדאיתא ביבמות פרק א׳ (יג,ב), חדא, גדידה בבשר על מת, כמו ״ולא תשימו קרחה וגו׳״. שנית, ׳לא תעשו אגודות אגודות׳, ואינו אסמכתא, כמבואר בסוגיא, דאמר ריש לקיש לר׳ יוחנן ׳איקרי כאן ״לא תתגודדו״ — לא תעשו אגודות׳ וכו׳, הרי דמקשה בפשיטות. וכך כתב הרמב״ם הלכות עבודת כוכבים (יב,יד) ׳ובכלל אזהרה זו שלא יהיו שני בתי דינים בעיר אחת׳ וכו׳.

מעתה הקדים הכתוב טעם ״בנים אתם לה׳״ לאזהרה שלא תעשו אגודות אגודות — כיון שאתם ״בנים לה׳״ על כן אין ראוי שיתראה שנפרדים אתם במנהגים השייכים לתורתו, דטבע הבנים להיות הולכים בדרך אחת. מיהו בשני בתי דינים או בשתי עיירות אין ניכר פרידתן כל כך. וכן, שינוי מנהג מה שאינו שייך לתורת ה׳, אין בזה אזהרה.

We use cookies to give you the best experience possible on our site. Click OK to continue using Sefaria. Learn More.OKאנחנו משתמשים ב"עוגיות" כדי לתת למשתמשים את חוויית השימוש הטובה ביותר.קראו עוד בנושאלחצו כאן לאישור