סוגיה 31- עילות לגירושין: אינו זן ואינו מפרנס

אחת מן ההתחייבויות של האיש כלפי אשתו היא חובת המזונות: עליו לפרנס את משפחתו ולדאוג לאוכל, לקורת-גג ולכל דבר שיאפשר לה קיום בכבוד. אם אינו ממלא אחר דרישה זו, הדבר מהווה עילה לגירושין.

כתובות ע״ז א:י״ד-ט״ו

אמר רב:

האומר "איני זן ואיני מפרנס"

יוציא ויתן כתובה.

אזל רבי אלעזר,

אמרה לשמעתא קמיה דשמואל.

אמר: אכסוה שׂערי לאלעזר,

עד שכופין אותו להוציא - יכפוהו לזון!

ורב?

אין אדם דר עם נחש בכפיפה.

Ketubot 77a:14-15

And an epileptic is considered like a hidden blemish, for it is possible that nobody is aware of her ailment. The Gemara comments: And this applies only if the sickness comes at regular intervals, as the woman and her family can conceal her illness. But if the attacks do not appear at regular intervals and can occur at any time, this is considered like a visible blemish, as it is impossible that her condition is unknown to others. MISHNA: In the case of a man who developed blemishes after marriage, the court does not force him to divorce his wife. Rabban Shimon ben Gamliel said: In what case is this statement said? It is said with regard to minor blemishes. However, with regard to major blemishes, which will be defined later in the Gemara, the court does force him to divorce her. GEMARA: Rav Yehuda teaches the mishna in accordance with the version quoted above: The man developed blemishes after marrying his wife. Conversely, Ḥiyya bar Rav teaches: The man had blemishes prior to the marriage. The Gemara clarifies the difference between the two opinions: The one who says that the man who developed blemishes after marriage does not have to divorce his wife says that the same halakha applies all the more so to one who had blemishes beforehand, as she was aware of them and accepted them. However, the one who says that the mishna is referring to one who had blemishes prior to his marriage would say that only in that case he is not compelled to divorce her, but if they developed after the marriage this is not the halakha, as she did not marry him under such conditions. We learned in the mishna: Rabban Shimon ben Gamliel said: In what case is this statement said? This is said with regard to minor blemishes, but with regard to major blemishes the court forces him to divorce her. The Gemara poses a question: Granted, according to the one who says that the correct version is: Developed blemishes, this is the reason that there is a difference between major and minor blemishes, as only major blemishes are grounds for divorce. But according to the one who says that the correct version is: Had blemishes, what difference is it to me whether they were major blemishes, and what difference is it to me whether they were minor ones? Either way, she was aware of them and accepted them. The Gemara answers: In the case of major blemishes she can claim that she initially thought that she could accept a husband with such blemishes, but now that she is married she realizes that she cannot accept such an arrangement. The Gemara inquires: And what are these major blemishes of a husband that Rabban Shimon ben Gamliel considers grounds for divorce? Rabban Shimon ben Gamliel explained: For example, if his eye was blinded, or his hand cut off, or his leg broken. It was stated: Rabbi Abba bar Yaakov said that Rabbi Yoḥanan said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel. Rava said that Rav Naḥman said: The halakha is in accordance with the statement of the Rabbis that there is no difference between minor and major blemishes. The Gemara poses a question: And did Rabbi Yoḥanan actually say so, that the halakha follows Rabban Shimon ben Gamliel? But Rabba bar bar Ḥanna said that Rabbi Yoḥanan said: Wherever Rabban Shimon ben Gamliel taught in our Mishna, the halakha is in accordance with him, apart from three cases: The halakha of a guarantor (Bava Batra 173b); the halakha he stated with regard to the divorce case in Sidon (Gittin 74a); and the latter of his disputes with the Rabbis with regard to the halakhot of evidence (Sanhedrin 31a). Since Rabbi Yoḥanan issued a statement that the halakha is in accordance with Rabban Shimon ben Gamliel in all but three exceptional cases, why would it be necessary for him to issue a special ruling in the present discussion? The Gemara answers: They are amora’im, and they disagree with regard to the opinion of Rabbi Yoḥanan. Rabbi Abba bar Yaakov maintains that Rabbi Yoḥanan did not issue a general directive, but rather provided a separate ruling for each case. MISHNA: And these are the defects for which the court forces him to divorce her: One afflicted with boils; or one who has a polyp; or one who works as a gatherer, or one who works as a melder of copper, or one who works as a tanner of hides, all of whose work involves handling foul-smelling materials. Whether he had these defects before they got married, or whether they developed after they got married, the court forces them to divorce. And with regard to all of these, Rabbi Meir said: Even though he stipulated with her ahead of time that he suffers from this particular ailment or this is his line of work, she can nevertheless demand a divorce and say: I thought I could accept this issue but now I realize I cannot accept it. And the Rabbis say: If she initially agreed she must accept it against her will, apart from a situation in which her husband is afflicted with boils. In that case the Rabbis concede that he must divorce her, because the disease consumes his flesh when they engage in marital relations. The mishna relates an additional account: An incident occurred in Sidon involving a certain tanner who died childless, and he had a brother who was also a tanner. This brother was required to enter into levirate marriage with the widow. The Sages said: She can say: I could accept living with a tanner for your brother but I cannot accept it for you, and therefore he must perform ḥalitza with her. GEMARA: The Gemara inquires about several unclear terms which appear in the mishna: What is one who has a polyp? Rav Yehuda said that Shmuel said: This is one who has a foul odor of the nose. It was taught in a baraita: A polyp is a foul odor of the mouth. Rav Asi teaches the reverse, that Shmuel is the one who said a polyp is odor of the mouth. And he provided a mnemonic device for his opinion: Shmuel did not close his mouth from our entire chapter, meaning that he studied it and commented on it extensively. This statement was formulated in a way that contains a hint that Shmuel’s opinion involves the mouth. The mishna taught, in the list of defects for which the husband is forced to divorce his wife: Or one who works as a gatherer. The Gemara asks: What is the meaning of a gatherer? Rav Yehuda said: This is referring to one who gathers dog excrement for use in tanning. The Gemara raises an objection from a baraita: A gatherer, this is a tanner. The Gemara responds: And according to your reasoning, the mishna itself should present a difficulty for you, as it states: One who works as a gatherer, or one who works as a melder of copper, or one who works as a tanner of hides, which indicates that the mishna holds that the gatherer and the tanner are not the same. The Gemara explains: Granted, the mishna is not difficult, as one can say that here, where the tanner is listed separately from the one who gathers, it is referring to a large-scale tanner, and there, when the baraita states that a gatherer is a tanner, it is speaking of a small-scale tanner. But according to Rav Yehuda it is difficult. The Gemara answers: It is a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita: A gatherer, this is a tanner, and some say: This is one who gathers dog excrement. Rav Yehuda follows this latter opinion. The mishna teaches: And a coppersmith and a tanner. The Gemara poses a question: What is the meaning of a coppersmith? Rav Ashi said: A kettle smith, that is, one who beats copper in order to make kettles; his handling of copper leaves him with a bad odor. Rabba bar bar Ḥanna said: This is one who hews copper from its source in the ground. The Gemara comments: It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabba bar bar Ḥanna: Who is a coppersmith? This is one who hews copper from its source. § As the mishna discusses situations in which the court forces the husband to divorce his wife, the Gemara mentions a similar case. Rav said: A husband who says: I will not sustain my wife and I will not provide a livelihood for her, must divorce her and give her the payment of her marriage contract. Rabbi Elazar went and recited this halakha before Shmuel. Shmuel said: Feed [akhsuha] barley, animal fodder, to Elazar. In other words, he has spoken nonsense, as rather than forcing him to divorce her, it would be better for them to force him to sustain his wife. The Gemara asks: And how does Rav respond to this argument? He bases his ruling on the principle that a person does not reside in a basket, i.e., in close quarters, with a snake. In other words, a woman cannot share her life with a man who provides for her needs only when compelled to do so by the court. The Gemara relates: When Rabbi Zeira ascended to Eretz Yisrael, he found Rabbi Binyamin bar Yefet sitting and reciting this halakha of Rav’s in the name of Rabbi Yoḥanan. He said to him: On account of this matter they fed Elazar with barley in Babylonia. § The Gemara continues to discuss cases in which a husband is compelled to divorce his wife. Rav Yehuda said that Rav Asi said: The court forces men to divorce their wives only if they were married to women unfit to marry them. When I recited this halakha before Shmuel, he said: This applies to cases such as, for example, a widow married to a High Priest, a divorcée or a yevama who underwent ḥalitza [ḥalutza] married to a common priest, a daughter born from an incestuous or adulterous relationship [mamzeret], or a Gibeonite woman married to an Israelite, or a daughter of an Israelite married to a Gibeonite or to a mamzer. In all of these cases the marriage is prohibited by Torah law. But if someone married a woman and stayed with her for ten years and she did not give birth, although he is guilty of neglecting the mitzva to be fruitful and multiply, the court does not force him to divorce her. And Rav Taḥalifa bar Avimi said that Shmuel said: Even in the case of someone who married a woman and stayed with her for ten years and she did not give birth, the court forces him to divorce her, as he is in violation of a positive mitzva. The Gemara poses a question: We learned in the mishna: And these are the defects for which the court forces him to divorce his wife: One afflicted with boils or one who has a polyp. Granted, according to Rav Asi, only cases in which the court compels a divorce by rabbinic law are taught in the mishna, but those that are by Torah law, such as a widow married to a High Priest, are not taught. However, according to Rav Taḥalifa bar Avimi, let the mishna also teach that if he married a woman and stayed with her for ten years and she did not give birth, the court forces him to divorce her, as this is also a rabbinic enactment. Rav Naḥman said: This is not difficult, as in this case the mishna discusses someone who is forced to divorce his wife by verbal means alone, but in that case it is referring to compelling him by beating him with rods. Although the court does compel a man to divorce his wife if she has not had children, the court does so only by speaking with him. Rabbi Abba strongly objects to this: Can there be a halakha of coercion by verbal means alone? But the verse states: “A servant will not be corrected by words” (Proverbs 29:19). Rather, Rabbi Abba said: Both this and that are referring to coercion by beating him with rods,

ביאור:

אמר רב: הבעל האומר "איני זן ואיני מפרנס את אשתי "- יוציא (יגרש) את אשתו, ויתן לה כתובה.

אזל [הלך] ר' אלעזר, ואמרה לשמעתא קמיה [להלכה זו לפני] שמואל.

אמר שמואל: אכסוה שערי, [האכילו שעורים] לאלעזר שהם מאכל בהמה, כלומר, דבר שטות אמר.

כי, עד שכופין אותו להוציא – מוטב שיכפוהו לזון את אשתו.

ושואלים: ורב מה הוא משיב על כך?

לדעתו אין אדם דר עם נחש בכפיפה (בסל) אחת,

שאין אשה יכולה לשאת חיים משותפים עם בעל שזן אותה רק כשכופים אותו לכך בבית דין.

רב (אבא בר איבו)- דור ראשון לאמוראי בבל (מאה שלישית). למד אצל רבי יהודה הנשיא בא"י, עבר לבבל והקים את ישיבת סורא. היה בן-הפלוגתא (מחלוקת) של האמורא שמואל. נחשב למחמיר בהלכה.

שמואל – אמורא בבלי, בן הדור הראשון. ראש ישיבת נהרדעא. הגיע מארץ ישראל לבבל בתחילת המאה ה- 3 לספירה. היה רופא ואסטרונום. רב ושמואל ייסדו את הלימוד האמוראי בבבל.

רבי אלעזר (בן פדת) – אמורא בדור השני (מאה שלישית לספירה). נולד בבבל ועלה לארץ ישראל.

תלמידו של רבי יוחנן.

אבן העזר קנ״ד:ג׳

הָאוֹמֵר: אֵינִי זָן וְאֵינִי מְפַרְנֵס,

כּוֹפִין אוֹתו לָזוּן.

וְאִם אֵין בֵּית דִּין יְכוֹלִים לְכוֹפוֹ לָזוּן,

כְּגוֹן שֶׁאֵין לוֹ בַּמֶּה לְפַרְנֵס וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְהִשְׂתַּכֵּר לְהַרְוִיחַ וְלָזוּן,

אִם תִּרְצֶה הִיא, כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא מִיָּד וְלִתֵּן כְּתֻבָּה.

וְכֵן הַדִּין לְמִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְשַׁמֵּשׁ [לקיים יחסי מין]

Shulchan Arukh, Even HaEzer 154:3

(3) If someones says, "I will not give food nor provide for [my wife]," we force him to give food. And if the court cannot force him to give food, such as one who doesn't have anything to provide and doesn't want to make money to become profitable and provide food [that way], if she wants, we force him to divorce her immediately and giver her her ketubah. The law is such to someone who does not want have sex. Rem"a: Similarly, a man who gets angry often and consistently kicks out his wife from his house, we force him to divorce her, for because of this he will not provide food for her sometimes, and he will separate from her from sexual relations more times than her rights to conjugal relations, and that is like refusal to provide food and sex [which are grounds for divorce] (Teshuvat HaRashba Siman 693). And see earlier Siman 70 and Siman 77. A man who hits his wife, has a transgression in his hand as much as striking his fellow. If he does this often, the court had the right to cause him pain and to excommunicate him, to whip him, to use all types of force, and to make him swear he will not do it again. And if he does not obey the court, some say we force him to divorce her, as long as he is warned one or twice, for it is not the way of Jews to hit their wives, that is the actions of the gentiles. This only applies when he starts it, but if she curses him for no reason, or mocks his father and mother, and she contradicts what he says and he has no authority over her, some say it is permitted to hit her. And some say that a bad wife is [also] prohibited to strike. The first opinion is the essential one. If it is not known who started it, the husband is not believed to say that she started it, for all women are assumed kosher, and they place others among them to see who is the bad one. And if she curses him for no reason, she is divorced without her ketubah. And it seems to me that this is only when this happens often, and after warning, as was explained earlier siman 115. If she left his house and borrowed [money] and ate [food], if she left because of him hitting her so often, he must pay her back (all of this note can be found in the Mordechai Perek Naara in the name of the Mohar"am and the B"Z Siman 88), and as is explained earlier Siman 70.

עיון ודיון:

1. מהו נושא המחלוקת בין רב לשמואל

2. הציגו את עמדתו של רב ואת עמדתו של שמואל.

3. א. מהו הנימוק של כל אחד מן האמוראים?

ב. איזה מן הנימוקים נראה לכם משכנע יותר? מדוע?

4. הסבירו את פסיקתו של "השולחן ערוך".

5. איזו דעה מאמץ "השולחן ערוך"- של רב או של שמואל? נמקו!

בית הדין האזורי אשדוד

[פסק הדין המלא, באתר דעת: http://www.daat.ac.il/daat/psk/psk.asp?id=910]

תיק מספר: 38781-2 תאריך: ז' באב התשע"ג 14/07/2013

בפני כבוד הדיינים: הרב אברהם עטיא -אב בית דין הרב משה אמסלם - דיין הרב יצחק רבינוביץ - דיין

נושא הדיון: גירושין

פסק דין (תקציר)

ביום 14.09.2009 הגישה האשה תביעת גירושין כנגד בעלה עקב העובדה שהוא לא זן ולא מפרנס אותה ואת שני ילדיה הקטינים, בשל כך היא מואסת בו ומבקשת לחייבו בגט מהטעם שאשה לחיים ניתנה ולא לצער וכן מפני ש"אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת".

ביום י"ב באייר התש"ע, 26.04.2010 הופיעו הצדדים לדיון בו אמרה האשה כי מה שמפריע לה אצל בעלה זה שהוא אינו זן ומפרנס אותה ואת ילדיה, וכי במעט הכסף שיש לו, הוא בוחר להמר בסוגי הימורים שונים (לוטו, טוטו, ווינר וכיו"ב).
מאידך גיסא, טען הבעל כי הוא עבר תאונה קשה ולכן קשה לו לעבוד וכי הוא אוהב את אשתו ומעוניין להשתנות כפי יכולתו.
בתגובה אמרה האשה, כי הסיבה היחידה לכך שהבעל אינו עובד היא עצלות גרידא.

[...] בדיונים הללו הסביר ביה"ד (בית הדין) לבעל את חובתו לעבוד ולפרנס את האשה והילדים כפי צרכם. ביה"ד הבהיר אז לבעל שאם ישתנה באופן משמעותי, יתכן כי האשה תרצה לחזור אליו.
[...] מכל מקום נראה דיש לחייב את הבעל בגט מפני שלא זן, וזאת אף אם האשה עובדת מחוץ לבית מרצונה החופשי ויש להניח שכך תעשה גם בעתיד, היות שעפ"י הדין היא אינה מחוייבת בזה והיא מתנה את יציאתה לעבודה אך ורק לשם רווחה כלכלית והעלאת הרמה הכלכלית ולא לצורך הוצאות המזון ושאר ההוצאות הבסיסיות של הבית.
[...] על פי זה נראה, כי יש לקבל את טענת האשה שבמצבה כיום אינה יכולה לעמוד בנטל עול צרכי הבית וגידול הילדים והפרנסה, ואמנם, אם בעלה היה עובד ומפרנס, הייתה גם כן ממשיכה לעבוד בהנהלת חשבונות, תוך העסקת עוזרת בית וכדו' בכדי להקל על עצמה, ואוסיף שגם בלי הטענה הזאת, בזכות האשה לומר כי היא מוכנה לצאת לעבודה זו רק לשם העלאת הרמה הכלכלית בבית, ולא בשביל סיפוק הוצאות המזון ושאר ההוצאות הבסיסיות של הבית. ובמציאות הנוכחית שהאשה עובדת קשה לפרנסתה ועול הבית כולו על כל המשתמע מוטל כמעט אך ורק עליה, ללא שום סיוע נפשי ופיזי של הבעל, יש לקבל את טענתה שהיא אינה יכולה להמשיך יותר דלחיים ניתנה ולא לצער.
לאור האמור, הבעל נחשב כמונע מאשתו את מזונותיה והוא מחויב לגרש את אשתו, ועל כן יש לפסוק כדלהלן:

א. הבעל חייב לגרש את האישה.
ב. על מזכירות ביה"ד לזמן את הצדדים לסידור גט בהקדם האפשרי.
ג. לאור האמור בפסק דין זה, זכאית האשה לפתוח תיק תביעת כתובה, וביה"ד ייתן את החלטתו בהתאם.

(-) הרב יצחק רבינוביץ – דיין

לאחר העיון הראוי בכל החומר שבתיק ובפסק דינו של הדיין הרה"ג (הרב הגאון) יצחק רבינוביץ שליט"א (שיזכה לאורך ימים טובים אמן) הנני קובע בזאת כי מצווה על הבעל לגרש את אשתו.
כמו כן, אני סבור כי ייטיבו הצדדים אם ישכילו לגבש הסכם גירושין הוגן וכולל למען בריאותם, רווחתם ושלוותם של הצדדים עצמם ושל ילדיהם המשותפים.
(-) הרב אברהם עטיא – אב"ד (אב בית הדין)
לאחר שמיעת דברי הצדדים ולאחר העיון הראוי בכל החומר שבתיק ובפס"ד (ובפסק דין) של עמיתיי הדיינים שליט"א, הנני מצטרף בזאת למסקנתו של עמיתי הרה"ג יצחק רבינוביץ שליט"א כי על הבעל לגרש את אשתו "ויפה שעה אחת קודם".
חובתו הבסיסית של הבעל ויסוד האישות הוא הפסוק "שארה, כסותה ועונתה לא יגרע". (עיין רמב"ם פרק י"ב מהלכות אישות ושולחן ערוך אבן העזר סימנים ס"ט, ע', ע"א, ע"ב, ע"ג, ע"ו).
בנדון דידן (שלנו) עסקינן בבעל שאינו זן ואינו מפרנס את אשתו ואת ילדיו כהלכות גוברין יהודאין (גברים יהודיים) ועל אף הזדמנויות אין ספור שניתנו לבעל לבקשתו לעמוד בחיוביו כלפי רעייתו וילדיו, המשיך הבעל בהתנהלותו האגוצנטרית ונטולת האחריות תוך שהוא מותיר את האשה ללא משען ומשענה, מצב הדורש ממנה להמשיך להשתעבד מבית ומחוץ וגם בעבודות משק בית מזדמנות כדי להביא טרף לביתה וחוק לנערותיה.
[...] עיון מדוקדק בפרוטוקולי הדיונים ישפוך אור יקרות על מאמצי ביה"ד והסבלנות כלפי הבעל אשר לא השכיל לשפר את דרכיו ובכך הצליח להמאיס את עצמו על רעייתו וכדלהלן.
]...] ביה"ד ובית המשפט יצאו מגדרם להביא את הבעל לגיבוש הסכם כולל ואולם הבעל מסרב באופן שיטתי למכלול ההצעות שהועלו בפניו.
[...] ביה"ד התרשם בצער שהבעל אינו מבין את עומק המשבר במשפחה ואת התהום הפעורה בינו לבין אשתו בעטיה של התנהלותו הקלוקלת כלפיה וכלפי בני ביתו.

מדבריו לאורך השעות הרבות בדיוני ביה"ד עולה באופן שיטתי חוסר רגישותו וכהות חושיו של הבעל ביחס לכאבה של רעייתו ואטימותו המוחלטת למצוקותיה ולצרכיה הכלכליים, הרגשיים והפיזיים גם יחד.
(-) הרב משה אמסלם – דיין

העולה מהאמור:
א. לדעת הרוב – הבעל חייב לגרש את אשתו. לדעת המיעוט – מצווה על הבעל לגרש את אשתו. ב. על מזכירות ביה"ד לזמן את הצדדים לסידור גט בהקדם האפשרי.

ג. לאור האמור בפסק דין זה, זכאית האשה לפתוח תיק תביעת כתובה, וביה"ד ייתן את החלטתו בהתאם. ד. יובהר כי אם הבעל יסרב לסדר את הגט במועד שייקבע, ידון ביה"ד במתן צווי הגבלה בהתאם לחוק ובכפוף לפתיחת תיק כמקובל.
ניתן ביום ז' באב התשע"ג (14/07/2013)

הרב יצחק רבינוביץ – דיין הרב משה אמסלם – דיין הרב אברהם עטיא – אב"ד

עיון ודיון:

1. בפסק-הדין שלעיל, מהי עילת הגירושין של האישה? מהן טענותיה?

2. הציגו בקצרה את עמדתם של הדיינים:

מהי עמדתו של אב בית-הדין (שמצוי בעמדת המיעוט)?

מהי עמדת הרוב? מהם נימוקי הדיינים? על מה הם מתבססים?

מה ההבדל בין "מצווה" לבין "חיוב"? איזו פסיקה "חזקה" יותר?