כאשר חייהם המשותפים של בני-זוג מגיעים למבוי סתום ואין מנוס מפירוק הנישואין, הם מבקשים להתגרש. ההלכה היהודית מבססת את דיני הגירושין על הכתוב בתורה: האיש כותב "ספר כריתות" שהוא שטר גירושין (גט) נותן אותו בידיה של האישה, ומרגע זה הם אינם נשואים עוד.
(א) כִּֽי־יִקַּ֥ח אִ֛ישׁ אִשָּׁ֖ה וּבְעָלָ֑הּ וְהָיָ֞ה אִם־לֹ֧א תִמְצָא־חֵ֣ן בְּעֵינָ֗יו כִּי־מָ֤צָא בָהּ֙ עֶרְוַ֣ת דָּבָ֔ר וְכָ֨תַב לָ֜הּ סֵ֤פֶר כְּרִיתֻת֙ וְנָתַ֣ן בְּיָדָ֔הּ וְשִׁלְּחָ֖הּ מִבֵּיתֽוֹ׃ (ב) וְיָצְאָ֖ה מִבֵּית֑וֹ וְהָלְכָ֖ה וְהָיְתָ֥ה לְאִישׁ־אַחֵֽר׃ (ג) וּשְׂנֵאָהּ֮ הָאִ֣ישׁ הָאַחֲרוֹן֒ וְכָ֨תַב לָ֜הּ סֵ֤פֶר כְּרִיתֻת֙ וְנָתַ֣ן בְּיָדָ֔הּ וְשִׁלְּחָ֖הּ מִבֵּית֑וֹ א֣וֹ כִ֤י יָמוּת֙ הָאִ֣ישׁ הָאַחֲר֔וֹן אֲשֶׁר־לְקָחָ֥הּ ל֖וֹ לְאִשָּֽׁה׃ (ד) לֹא־יוּכַ֣ל בַּעְלָ֣הּ הָרִאשׁ֣וֹן אֲשֶֽׁר־שִׁ֠לְּחָהּ לָשׁ֨וּב לְקַחְתָּ֜הּ לִהְי֧וֹת ל֣וֹ לְאִשָּׁ֗ה אַחֲרֵי֙ אֲשֶׁ֣ר הֻטַּמָּ֔אָה כִּֽי־תוֹעֵבָ֥ה הִ֖וא לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְלֹ֤א תַחֲטִיא֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָֽה׃
ביאור:
פסוקי התורה מתארים מצב בו האיש אינו חפץ עוד לחיות עם אשתו. כדי לגרשה הוא כותבה לה "ספר כריתות" ונותן אותו "בידה" של האישה.
פעולות אלה: כתיבת המסמך, נתינתו לאישה ונטילתו על-ידיה, מסיימות את הנישואין. בני הזוג נחשבים לגרושים, האישה יוצאת מביתו של האיש ורשאית להינשא לאיש אחר.
יש לשים לב למציאות החברתית והמשפטית בתקופת התנ"ך:
- האיש רשאי להינשא ליותר מאישה אחת. האישה רשאית להינשא אך ורק לאיש אחד.
- היוזמה וההחלטה על הגירושין היא בלעדית של האיש, ואין צורך בהסכמת האישה.
- כל עוד לא התגרשה על-פי הכללים של הדין העברי, האישה נחשבת לנשואה.
- אם תהליך הגירושין מהאיש הראשון לא הושלם או אם נפגם והאישה נישאה לאיש אחר, ילדיה מהאיש השני מוגדרים כממזרים! מכאן ההקפדה וההחמרה בענייני גירושין .
- "והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערוות דבר" – פסוק זה מבטא את ה"עילה" (הסיבה) לגירושין בתורה.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: לֹא יְגָרֵשׁ אָדָם אֶת אִשְׁתּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן מָצָא בָהּ דְּבַר עֶרְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד), כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר.
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֲפִלּוּ הִקְדִּיחָה תַבְשִׁילוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֲפִלּוּ מָצָא אַחֶרֶת נָאָה הֵימֶנָּה, שֶׁנֶּאֱמַר , וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו:
(10) Beit Shammai say, "No man shall divorce his wife, unless he found in her unchaste behaviour, as it is stated [Deuteronomy 24:1], 'Because he found in her 'ervat davar' [unchaste behavior].'" Beit Hillel say, "Even if she spoiled his food, because it is said, ervat davar". Rabbi Akivah says, "Even if he found another [woman] prettier than her, as it is stated [ibid.] 'If it happen that she does not find favor in his eyes.'"
ביאור: המשנה מנסה לברר מהן העילות (סיבות) לגירושין, ומתי מותר לגבר לגרש את אשתו.
כתשובה לכך, המשנה מציגה שלוש דעות המתבססות על אותו פסוק (דברים כ"ד א) , אך כל אחת מהן מגיעה למסקנה שונה באמצעות מדרש: חקר לשון הפסוק.
כלומר: את אותו פסוק עצמו ואפילו את אותן מילים עצמן –החכמים דרשו ולמדו באופנים שונים.
עיון ודיון
1.הציגו והסבירו כל אחת מן הדעות שבמשנה (מסכת גיטין פרק ט' משנה י').
מהי העילה לגירושין לפי כל אחת מהן?
כיצד היא נדרשת מן הפסוק המקראי?
2. דרגו את שלוש העילות שבמשנה מן הקלה לחמורה. נמקו והסבירו את תשובתכם.
3. במשנה שלהלן (מסכת כתובות פרק ז' משנה י') – האם יש מכנה משותף בין העילות?
4. מהם ההבדלים בין עילות הגירושין של הבעל, לבין אלו של האישה? נמקו!
וְאֵלּוּ שֶׁכּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא:
מֻכֵּה שְׁחִין,
וּבַעַל פּוֹלִיפּוֹס,
וְהַמְקַמֵּץ,
וְהַמְצָרֵף נְחֹשֶׁת,
וְהַבֻּרְסִי,
בֵּין שֶׁהָיוּ בָם עַד שֶׁלֹּא נִשְּׂאוּ וּבֵין מִשֶּׁנִּשְּׂאוּ נוֹלָדוּ.
וְעַל כֻּלָּן אָמַר רַבִּי מֵאִיר:
אַף עַל פִּי שֶׁהִתְנָה עִמָּהּ, יְכוֹלָהּ הִיא שֶׁתֹּאמַר, סְבוּרָה הָיִיתִי שֶׁאֲנִי יְכוֹלָהּ לְקַבֵּל, וְעַכְשָׁיו אֵינִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מְקַבֶּלֶת הִיא עַל כָּרְחָהּ, חוּץ מִמֻּכֵּה שְׁחִין, מִפְּנֵי שֶׁמְּמִקָּתוֹ.
(10) And these [are the cases in which] they compel him to divorce [his wife]: one stricken with leprosy; or one afflicted with polypus; or one who gathers dogs’ dung; or a copper-smelter; or a tanner. Whether [these circumstances] existed before they were married or after they were married. And with regard to them all, Rabbi Meir said, "Even though he stipulated with her [in advance], she may say, 'I thought I could accept it, but now [I realize that] I cannot.'" But the Sages say, "She must accept it against her will, except for one smitten with leprosy, because [intercourse will] enervate him. It happened at Sidon, that a certain tanner died, and he had a brother who [also] was a tanner. The Sages said, "[The wife] may say, 'For your brother I could accept it, but for you I cannot accept it.'"
ביאור:
המשנה מונה שורה של מומים או פגמים של האיש, המהווים עילה לכפיית גירושין מצד האישה:
מוכה שחין- מצורע, לוקה במחלת עור קשה.
בעל פוליפוס- ריח רע נודף מאפו (או- מתנשם בכבדות)
מקמץ – אוסף צואת כלבים.
מצרף נחושת- עובד בנחושת (עיסוק המלווה בריח רע)
בורסי- מעבד עורות.
אם האיש התנה (הסכים) עם האישה לפני הנישואין, שהיא מוכנה לקבל את הפגמים הללו:
לדעת רבי מאיר: למרות הסכמת האישה, ניתן לכפות על הבעל לגרשה אם אחרי הנישואין התברר לה שאינה מסוגלת להתמודד עם הפגמים הללו.
לדעת החכמים: הסכמת האישה היא סופית, היא אינה רשאית לחזור בה, ולא ניתן לכפות על האיש לגרשה.
חוץ ממוכה שחין, מפני שמחלת הצרעת מסכנת את האיש הלוקה בה (איבריו עלולים להרקיב ולהיפגע בזמן יחסי האישות)
ממיקתו- מרקיבה את בשרו.
חכמי ישראל נחלקו האם העילות המפורטות בספרות חז"ל מהוות "רשימה סגורה", או שמא זוהי "רשימה פתוחה". הרמב"ם סבר כי בכל מקרה בו קיימת עילה אובייקטיבית הגורמת לאישה למאוס בבעלה, ניתן לכפות עליו לגרשה. רוב הפוסקים לא קיבלו את עמדת הרמב"ם והחמירו מאד בהוספת עילות נוספות, מחשש לגט מעושה (גט כפוי- שאינו תקף).
גט מעושׂה: גט שניתן באמצעות כפייה של האיש, ולא מרצונו החופשי.
אם הכפייה נעשתה כדין (עילה מוכרת על פי ההלכה)- הגט תקף והאישה מגורשת. אך אם הכפייה נעשתה שלא כדין- הגט בטל, הנישואין בתוקף, ואם האישה תינשא לאיש אחר, ילידיה ממנו ייחשבו לממזרים.
בפרקים הבאים נדון בכמה מן העילות הנפוצות בימינו – חלקן עילות "רגילות" וחלקן מוכרות על-פי הדין כמצדיקות כפייה לגירושין.
הנחת היסוד של המשפט העברי היא כי קיימת הקְבלה בין הנישואין לבין הגירושין: מכיוון שהאיש הוא זה שמבצע את פעולות הקידושין ("נתן הוא ואמר הוא") והוא זה אשר נותן להם תוקף, כך גם לגבי הגירושין – האיש הוא המגרש באמצעות כתיבת ומתן הגט.
הגט, שטר הגירושין, חייב להינתן מרצונו החופשי של האיש; כאשר האישה מציגה עילת גירושין המוכרת על-פי ההלכה, ניתן לחייב ואף לכפות עליו לתת גט, עד אשר יאמר "רוצה אני". בדרך-כלל, בהעדר רצון חופשי, ייחשב הגט ל"גט מעוּשׂה" ובטל, והנישואין יישארו בתוקפם. למרות זאת, אם העילה משכנעת, בית הדין יכול להורות על "כפייה כדין", וגט שניתן בעקבות כפייה כדין הנו כשר (והגירושין תקפים).
אֵינוֹ דוֹמֶה הָאִישׁ הַמְגָרֵשׁ לְאִשָּׁה מִתְגָּרֶשֶׁת,
שֶׁהָאִשָּׁה יוֹצְאָה לִרְצוֹנָהּ וְשֶׁלֹּא לִרְצוֹנָהּ,
וְהָאִישׁ אֵינוֹ מוֹצִיא אֶלָּא לִרְצוֹנוֹ:
(1) [If] a deaf-mute marries a hearing woman, or if a hearing man marries a deaf-mute - if he desires he can remove [divorce] her, if he desires he can maintain her. Just as he marries her using signals, so too he can remove her using signals. [If] a hearing man marries a hearing woman and she becomes deaf - if he desires he can remove her, if he desires he can maintain her. [If] she loses her mind - he may not remove her. If he becomes deaf or loses his mind - he may never remove her. Rabbi Yochanan ben Nuri said: Why can a woman who becomes deaf be removed, but a man who becomes deaf cannot remove [his wife]? They said to him: A man who divorces is not similar to a woman who is divorced, for the woman goes out with her consent or without her consent, but a man can only remove [his wife] with his consent.
ביאור: המשנה מבטאת את הדין המוכר עוד מימי התנ"ך. בין האיש לאישה אין סימטריה בענייני גירושין:
האישה :
יכולה ליזום ולבקש להתגרש (להציג עילה)
אינה יכולה לגרש את האיש.
האיש יכול לכפות עליה גירושין נגד רצונה.
האיש:
יכול להסכים להתגרש.
מגרש רק מרצונו החופשי.
"חרם דרבינו גרשֹם"
עד המאה ה- 11 ניתן היה לגרש אישה ללא הסכמתה. רבינו גרשום 'מאור הגולה', מגדולי חכמי ישראל בגרמניה לפני כאלף שנה, הטיל חרם של הקהילה:
- על מי שנושא אישה נוספת על אשתו (איסור על ריבוי נשים).
- על מי שמגרש את אשתו בעל כורחה (איסור לכפות גירושין על אישה).
תקנות 'חרם דרבנו גרשם' התקבלו בקהילות אשכנז אך לא בקרב קהילות היהודים במזרח.
חוקי הנישואין והגירושין במדינת ישראל מבוססים על תקנות חרם דרבנו גרשום, והמדינה החילה תקנות אלו על כל העדות, ובכלל זה על העדה המוסלמית. המחוקק קבע בחוק העונשין עונש מאסר (עד חמש שנים) לאיש נשוי הנישא לאישה נוספת, וגם לאישה נשואה הנישאת לאיש אחר, ועונש זהה גם במקרה של גירושין שנכפים על האישה בניגוד לרצונה.
חרם דרבינו גרשֹם: תקנות של רבינו גרשם "מאור הגולה" באשכנז, בערך בשנת 1,000 לספירה. ביניהן:
1.איסור על ריבוי נשים.
2.איסור לגרש אישה בניגוד לרצונה.
העובר על התקנה צפוי לחרם של הקהילה.
הגירושין במדינת ישראל
דיני המשפחה בישראל נקבעים על פי ההשתייכות הדתית של אזרחי המדינה. החוק קובע כי ענייני נישואין וגירושין של בני זוג יהודים ייקבעו על פי הדין הדתי היהודי – המשפט העברי.
(באותה מידה, נישואין וגירושין של בני זוג נוצרים נדונים על פי דין הכנסייה בה הם חברים, ובני זוג מוסלמים מסדירים אותם על פי השריעה. מדינת ישראל אינה מכירה בנישואים בין-דתיים).
בני זוג יהודים המעוניינים לסיים את קשר הנישואים שביניהם- בין אם נישאו בנישואים אזרחיים ובין אם נישאו בנישואים דתיים (כדת משה וישראל) - יוכלו להתגרש אך ורק על ידי הסדרת הגירושין בבית-הדין הרבני, ובהסכמת שני הצדדים כאחד. לא ניתן לכפות גירושין על בן זוג שאיננו רוצה בכך, כל עוד לא הוצגה עילה שבדין המאפשרת זאת.
חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג - 1953
1. עניני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם היחודי של בתי דין רבניים.
2. נישואין וגירושין של יהודים ייערכו בישראל על פי דין תורה.
3. הוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, אם על ידי האשה ואם על ידי האיש, יהא לבית דין רבני שיפוט יחודי בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאשה ולילדי הזוג.
4. הגישה אשה יהודיה לבית דין רבני תביעת מזונות, שלא אגב גירושין, נגד אישהּ היהודי או נגד עזבונו, לא תישמע טענת הנתבע שאין לבית דין רבני שיפוט בענין. [...]
פותחים סוגריים
הגירושין בדתות אחרות
נצרות- "חתונה קתולית":
על פי הנצרות המוקדמת, הנישואין הם לכל החיים ,"עד שהמוות יפריד" בין בני הזוג, ולכן הגירושים היו אסורים:
הברית החדשה, הבשורה על פי מתי פרק יט 1-9
כְּשֶׁגָּמַר יֵשׁוּעַ לְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה יָצָא מִן הַגָּלִיל וּבָא לְאֵזוֹר יְהוּדָה שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן.
הֲמוֹן עַם רַב הָלְכוּ אַחֲרָיו וְהוּא רִפֵּא אוֹתָם שָׁם.
נִגְּשׁוּ אֵלָיו כַּמָּה פְּרוּשִׁים לְנַסּוֹת אוֹתוֹ וְאָמְרוּ: "הַאִם מֻתָּר לְאִישׁ לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ עַל כָּל דָּבָר?"
הֵשִׁיב לָהֶם וְאָמַר: "הַאִם לֹא קְרָאתֶם שֶׁהַבּוֹרֵא עָשָׂה אוֹתָם זָכָר וּנְקֵבָה מִבְּרֵאשִׁית
וְגַם אָמַר, 'עַל־כֵּן יַעֲזָב־אִישׁ אֶת־אָבִיו וְאֶת־אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד'?
אֵין הֵם עוֹד שְׁנַיִם אֶלָּא בָּשָׂר אֶחָד. לָכֵן מַה שֶּׁחִבֵּר הָאֱלֹהִים אַל יַפְרִיד הָאָדָם."
"אִם כֵּן לָמָּה צִוָּה מֹשֶׁה לָתֵת לָהּ סֵפֶר כְּרִיתוּת וּלְשַׁלְּחָהּ?" - שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ.
הֵשִׁיב לָהֶם: "בִּגְלַל קְשִׁי לְבַבְכֶם הִתִּיר לָכֶם מֹשֶׁה לְשַׁלֵּחַ אֶת נְשֵׁיכֶם, אַךְ מֵרֵאשִׁית לֹא הָיָה כָּךְ.
וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא עַל־דְבַר זְנוּת וְנוֹשֵׂא אַחֶרֶת נוֹאֵף הוּא."
הברית החדשה, האיגרת הראשונה אל הקורינתים, פרק ז 10-11
וְעַל הַנְּשׂוּאִים אֲנִי מְצַוֶּה, וְלֹא אֲנִי כִּי אִם הָאָדוֹן, שֶׁלֹּא תִּפָּרֵד אִשָּׁה מִבַּעְלָהּ -
אַךְ אִם נִפְרְדָה, שֶׁתִּשָּׁאֵר פְּנוּיָה אוֹ תִּתְפַּיֵּס עִם בַּעְלָהּ - וְאַל יַעֲזֹב אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ
הברית החדשה: חלק מכתבי הקודש של הדת הנוצרית, בהם מתוארים מעשיהם של ישוע ותלמידיו
עם זאת, זרמים אחרים בנצרות מתירים גירושין ונישואין מחדש, ואפילו המדינות הקתוליות שינו את חוקיהן ומאפשרות לזוגות להתגרש. כיום, המדינות היחידות אשר בהן אין תוקף חוקי לגירושין הן קריית הוותיקן והפיליפינים.
אסלאם- שני סוגי גירושין
הזכות לגירושין היא זכות בלעדית של הגבר. לעתים, רשאית האישה להתנות בהסכם הנישואין, ואף בהסכם מאוחר יותר, כי גם לה תוקנה הזכות לגרש. כדי שגירושין יהיו תקפים, על המגרש לבצע את מעשה הגירושין מרצון חופשי וללא כפייה, בהיותו בגיר, בריא בשכלו, לא שיכור ולא במצב של כעס קיצוני המשבש את מחשבתו ושיקול דעתו.
קיימים שני סוגים של גירושין: "רג'עי" ו- "באאן".
"רג'עי" – מעין גירושין "זמניים": הבעל יכול להתחרט ולחזור בו מן הגירושין ולהחזיר את אשתו (בערבית: "רג'עה"), במהלך "תקופת המתנה" מוגבלת. משעשה הבעל "רג'עה" הנישואין ממשיכים להתקיים כמו שהיו. מטרת ה"רג'עה" היא לאפשר שלום-בית ולנסות ולשמור על שלמות המשפחה.
"באאן" – "גירושין גדולים" - גירושים סופיים מהם לא ניתן לחזור.