כאשר בני-זוג נישאים, הם מקווים לבנות את עתידם המשותף באהבה, מתוך הבנה וחברות. אולם, המציאות מלמדת שלעתים הזוגיות עולה על שרטון. בפרק זה נלמד על קשיים ומשברים בחיי הנישואין : על חלקם ניתן להתגבר ולכונן שלום- בית ואחווה, וחלקם מוביל לפרידה ולגירושין.
פסיקתא זוטרתא (לקח טוב), בראשית פרשת בראשית, פרק ב'
תנא משמיה דרבי מאיר:
איש ואשה שכינה ביניהם- י"ה:
יו"ד באיש, וה"א באשה,
זכו - שכינה ביניהן ומתברכין,
לא זכו- שכינה מסתלקת מביניהן
ונדבקות שתי האשות ואש אוכלתן:
לקח טוב: מדרש על התורה. חובר בימי הביניים ביוון, ע"י רבי טוביהו ב"ר אליעזר.
דריש רבי עקיבא:
איש ואשה:
זכו- שכינה ביניהן
לא זכו - אש אוכלתן
גם כאשר בני-הזוג חווים קשיים, השאיפה היא להביא לתיקון היחסים, ליישוב ההדורים ולשיקום התא המשפחתי. ההנחה היא שתחילה מוטב לטפל בבעיות ולנסות לפתור אותן, לפני שמפרקים את מסגרת הנישואין.
הִלֵּל אוֹמֵר, הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן,
אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם,
אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה:
(12) Hillel and Shammai received from them. Hillel says, "Be of the disciples of Aharon, loving peace and pursuing peace, loving the creatures and bringing them closer to Torah."
מסכת אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק כד
דבר אחר: הוי מתלמידיו של אהרן [...]
וכן איש שהיה צהוב עם אשתו ומשלחה מביתו
והיה אהרן הולך אצלו
ואומר לו: בני, למה צהבת עם אשתך?
אומר לו: על שסרחה עלי.
אמר לו: הרי אני עורבה שאינה סורחת עוד עליך מעתה.
הולך לו אצל אשתו
ואומר לה: בתי, למה צהבת את בעליך?
אמרה לו: שהכני וקללני.
אמר לה: הריני עורבו שאינו מכך ולא מקללך עוד מעתה.
וכך אהרן עושה כל ימיו
עד שהיה מכניסה לתוך ביתו והייתה מתעברת ויולדת בן
ואמרה: לא ניתן לי הבן הזה כי אם בזכות אהרן.
אבות דרבי נתן: אחת מן "המסכתות הקטנות". מפרשת ומרחיבה את מסכת אבות שבמשנה. מקורה כנראה בארץ ישראל ומיוחסת לרבי נתן הבבלי, בסוף תקופת התנאים. החיבור הגיע אלינו בשני נוסחים שהתגבשו סופית רק בתקופת הגאונים (מאה שביעית לספירה).
עיון ודיון
1. תארו באיזו דרך פעל אהרון כדי להשכין שלום.
2. דונו: האם דרך זו יעילה תמיד? מהם יתרונותיה? מהם חסרונותיה?
3. ספרו על מקרה בו אתם הצלחתם להשכין שלום בין שני צדדים במריבה.
רב הוה מיפטר מרבי חייא.
אמר ליה: רחמנא ליצלך ממידי דקשה ממיתא.
ומי איכא מידי דקשה ממיתא?
נפק דק ואשכח:
"וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת-הָאִשָּׁה וגו'" .
רב הוה קא מצערא לה דביתהו,
כי אמר לה:'עבידי לי טלופחי'
- עבדא ליה חימצי.
'חימצי'
- עבדא ליה טלופחי.
כי גדל חייא בריה, אפיך לה.
אמר ליה: איעליא לך אמך!
אמר ליה: אנא הוא דקא אפיכנא לה.
אמר ליה: היינו דקא אמרי אינשי:
דנפיק מינך - טעמא מלפך,
את לא תעביד הכי,
שנאמר: לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם דַּבֶּר-שֶׁקֶר.(ירמיהו ט, ד)
רבי חייא הוה קא מצערא ליה דביתהו,
כי הוה משכח מידי,
צייר ליה בסודריה ומייתי ניהליה.
אמר ליה רב: והא קא מצערא ליה למר! אמר ליה: דיינו שמגדלות את בנינו,
ומצילות אותנו מן החטא.
ביאור:
רב הוה מיפטר [היה נפרד] מר' חייא שהיה דודו ורבו,
כאשר חזר מארץ ישראל לבבל,
אמר ליה [לו] ר' חייא: רחמנא ליצלך ממידי [ה' יצילך מדבר] שקשה ממותא [ממוות].
ותהה רב:ומי איכא מידי [והאם יש דבר] שקשה ממותא [ממוות]?
נפק, דק ואשכח [יצא, דקדק במקראות ומצא] את הכתוב "ומוצא אני מר ממות את האשה" (קהלת ז, כו) וזה שרמז לו ר' חייא. וכך אירע לו:
רב הוה קא מצערא ליה דביתהו [היתה מצערת אותו אשתו]
כי [כאשר] אמר לה "עבידי לי טלופחי" [עשי לי עדשים]
עבדא ליה חימצי [היתה עושה לו חומצה, חומוס]
כשהיה אומר לה "עשי לי חימצי" [חומצה], עבדא ליה טלופחי [היתה עושה לו עדשים].
כי [כאשר] גדל חייא בריה [בנו], אפיך [היה חייא הופך] לה והיה אומר לאמו בשם אביו היפך הדברים שהוא רוצה, ואז היה אביו מקבל כרצונו.
אמר ליה [לו] רב לחייא בנו: איעליא [השתפרה] לך, כלפיך אמך! אמר ליה [לו]: אנא [אני] הוא דקא אפיכנא [שהופך] לה את דבריך. אמר ליה [לו]: היינו דקא אמרי אינשי [זהו שאומרים אנשים] בפתגם מקובל: דנפיק מינך, טעמא מלפך [זה שיוצא ממך, טעם, דעת מלמד אותך], שכן אני עצמי הייתי צריך לעשות זאת. אבל את [אתה] לא תעביד הכי [תעשה כך] עוד,
שנאמר: "למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו" (ירמיהו ט, ד), שאם אתה אומר זאת בשמי - שקר הוא.
כיוצא בו מסופר:
ר' חייא הוה קא מצערא ליה דביתהו [היתה מצערת אותו אשתו].
אף על פי כן, כי הוה משכח מידי,
צייר ליה בסודריה ומייתי ניהלה
[כאשר היה מוצא דבר טוב, היה צורר אותו בסודרו ומביא לה].
אמר ליה [לו] רב: והא קא מצערא ליה למר
[והרי היא מצערת את אדוני] ומדוע אתה משתדל להנות אותה?
אמר ליה [לו]: דיינו שמגדלות הנשים את בנינו,
ומצילות אותנו מן החטא, ומשום כך ראוי לנו להכיר להן תודה.
רבי חייא- (רבי חייא הגדול) – חכם בדור המעבר בין תקופת התנאים לאמוראים (מאה שניה לספירה).
נולד בבבל ועלה לא"י.
רב (רבי אבא בר איבו) – דור ראשון לאמוראי בבל. ייסד את ישיבת סורא. בצעירותו למד אצל רבי יהודה הנשיא בא"י.
אחיינו של רבי חייא.
עיון ודיון:
1. א. ספרו במילים שלכם: מה הייתה עושה אשתו של רב?
ב. כיצד התמודד בנו של רב, עם מעשיה של אמו?
2. לדעתכם, האם התנהגותו של הבן הייתה מכבדת כלפי אמו? נמקו!
3. מדוע גער רב בבנו?
4. מה נהג רבי חייא לעשות למען אשתו?
5. רב, אחיינו של רבי חייא, התפלא על התנהגותו של דוֹדוׂ. הסבירו מדוע!
6. חוו דעתכם על מערכת היחסים הזוגית שמתאר רבי חייא .
פותחים סוגריים
"אשתו של"
יש לזכור כי ספרות חז"ל נכתבה לפני מאות רבות של שנים, על-ידי גברים ועבור גברים שלימדו ולמדו אותה. לכן, לעתים אנו מוצאים בה ביטויים שהיו מקובלים בעולם העתיק, אך נתפסים בימינו כהתייחסות פטרונית כלפי נשים. למשל: במקורות רבים הנשים אינן מופיעות בשמותיהן, אלא כ"אשתו של". עם זאת, וכפי שלמדנו, בחלק מן הסיפורים ניתן לחשוף גם ייצוג להלך-רוחן של נשים, תחושותיהן מחשבותיהן ותפיסת עולמן.
בסוגיה זו למדנו על נשותיהם של רב ושל רבי חייא, שנהגו "לצער" את בעליהן. במקומות אחרים בתלמוד מובאים סיפורים המוסיפים ומאירים בזווית אחרת את הנשים הללו, ואולי אף מציעים הסבר להתנהגותן.
התלמוד מספר לנו אודות האמורא רב, את הסיפור הבא:
רב, כי איקלע לדרדשיר,
[מכריז] ואמר:
מאן הויא ליומא!
רש"י: מאן הויא ליומי –
מי חפצה לינשא לימים שאתעכב כאן.
ביאור:
רב, כי איקלע [כאשר היה מזדמן] לעיר דרדשיר לבדו, והיה שוהה שם זמן מסויים,
היה מכריז ואמר: מאן הויא ליומא
[מי, איזו אשה, רוצה להיות אשתי ליום] לזמן הקצר שאתעכב כאן...
משמע שהיו חכמים שנשאו נשים בכמה מקומות רחוקים!
מסופר כי יהודית, אשתו של רבי חייא, סבלה סבל רב במהלך ההריונות והלידות
(ראו גם בסוגיה 18, לעיל):
יהודה וחזקיה תאומים היו
אחד נגמרה צורתו לסוף תשעה,
ואחד נגמרה צורתו לתחילת שבעה
יהודית דביתהו דר' חייא
הוה לה צער לידה,
שנאי מנא ואתיא לקמיה דר' חייא,
אמרה: אתתא מפקדא אפריה ורביה?
אמר לה: לא.
אזלא אשתיא סמא דעקרתא,
לסוף איגלאי מילתא,
אמר לה: איכו ילדת לי חדא כרסא אחריתא;
דאמר מר:
יהודה וחזקיה - אחי
פזי וטוי – אחוותא
ביאור:
יהודה וחזקיה בני ר' חייא, תאומים היו, אלא שאחד נגמרה צורתו לסוף תשעה חודשים להריון, ואחד נגמרה צורתו לתחלת שבעה, ונולדו בהפסק זמן.
יהודית, דביתהו [אשתו] שלר' חייא, הוה [היה] לה צער לידה בגלל הלידות הבלתי־ רגילות הללו,
שנאי מנא [שינתה את בגדיה] באופן שלא יכיר בה שהיא אשתו, ואתיא לקמיה [ובאה לפני] ר' חייא לשאול אותו שאלה בהלכה, ואמרה: האם אתתא מפקדא [אשה מצווה ] על פריה ורביה? אמר לה: לא.
אזלא אשתיא סמא דעקרתא [הלכה ושתתה סם עקרות] שלא תלד יותר.
לסוף איגלאי מילתא [נגלה הדבר] שהיא היתה זו ששאלה, ושעשתה כפי שפסק.אמר לה: איכו ילדת לי חדא כרסא אחריתא [ולואי היית יולדת לי עוד בטן אחת,עוד זוג אחד של ילדים] כמו אלה שילדה, שהיו ילדיו מוצלחים ביותר שאמר מר [החכם]: יהודה וחזקיה החכמים בני ר חייא אחי [היו אחים תאומים], וכן פזי וטוי אחוותא [אחיות] תאומות היו, ומבניהן יצאו אנשים גדולים.
עיון ודיון
1. תארו את סבלה של אשתו של רבי חייא.
2. האם סיפור זה מסייע לנו להבין ללבה?
האם יש בכך הסבר מדוע נהגה "לצער" את רבי חייא?
4. נסו לחשוב: מהן האפשרויות האחרות שעמדו בפניה באותם ימים?
פותחים סוגריים
גישור
גישור הוא הליך פתרון סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט, בדרך של הידברות ישירה ובהסכמה בין הצדדים. את תהליך המשא ומתן מלווה מגשר המהווה צד שלישי מקצועי וניטרלי. המגשר מסייע בניהול הדיאלוג, מכוון את הדיון ומציע הצעות , אולם אין לו סמכות החלטה לגבי פתרון הסכסוך. הגישור נותן ביטוי גם לצרכים הרגשיים של הצדדים, תורם לשיפור התקשורת ומאפשר להם לשמור ואף לשפר את מערכת היחסים ביניהם.
החוק הישראלי קובע, כי על בני הזוג המבקשים להתגרש, לנסות ולשקם תחילה את יחסיהם וליישב את הסכסוך ככל שניתן, בדרך של גישור ופשרה. החוק נכנס לתקפו בשנת 2016 והשפעתו הייתה כמעט מיידית: בשנת 2017 נרשמה ירידה של כ- 60% במספר תביעות הגירושין בבתי-הדין הרבניים ובבתי-המשפט. ההצלחה מעידה על כך שתהליך הגישור אכן מסייע לבני הזוג להימנע מהוצאות כלכליות גבוהות, מבירוקרטיה, מסחבת ומעגמת-הנפש הכרוכה בדיונים משפטיים.
חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), תשע"ה-2014*
1. מטרתו של חוק זה לסייע לבני זוג ולהורים וילדיהם ליישב סכסוך משפחתי ביניהם בהסכמה ובדרכי שלום, ולצמצם את הצורך בקיום התדיינות משפטית, מתוך התחשבות במכלול ההיבטים הנוגעים לסכסוך ובטובתם של כל ילדה וילד. [...]
3. (א) המבקש להגיש לערכאה שיפוטית תובענה בעניין של סכסוך משפחתי, לרבות בעניין
מזונות זמניים, יגיש תחילה לערכאה השיפוטית בקשה ליישוב סכסוך; הבקשה לא תכלול
טענות או עובדות בקשר לסכסוך או בקשר לסמכות השיפוט של הערכאה השיפוטית.
(ב) (1) הוגשה בקשה ליישוב סכסוך כאמור בסעיף קטן (א) ... יוזמנו הצדדים לבקשה ליחידת הסיוע שליד הערכאה השיפוטית לארבע פגישות מידע, היכרות ותיאום (להלן – פגישת מהו"ת [...]
(ג) פגישות המהו"ת יכללו –
(1) מתן מידע על ההליכים המשפטיים לעניין סכסוך משפחתי ועל ההשלכות של גירושין ושל כל עניין אחר בסכסוך משפחתי על הצדדים ועל ילדיהם, ובכלל זה השלכות משפטיות, רגשיות, חברתיות וכלכליות;
(2) מתן מידע לצדדים על הדרכים שיש בהן כדי לסייע להם ליישב את הסכסוך בהסכמה ובדרכי שלום ולהתמודד עם השלכותיו, לרבות ייעוץ, גישור, טיפול משפחתי או זוגי, ועל השירותים הניתנים לשם כך ביחידת הסיוע שליד הערכאה השיפוטית, בקהילה ובמגזר הפרטי;
(3) היכרות עם הצדדים כדי להעריך יחד אתם את צורכיהם ואת רצונותיהם, ולעניין ילדיהם – טובתם, רצונותיהם וזכויותיהם בעניינים הנוגעים אליהם, לסייע להם לבחון דרכים ושירותים שעשויים לתרום ליישוב הסכסוך ביניהם בהסכמה ובדרכי שלום, ולהתמודדות עם השפעות הסכסוך ולתאם עמם תכנית מתאימה להמשך התהליך;
(4) קביעת הסדרים זמניים בהסכמה בעניין מזונות או החזקות ילדים וסדרי קשר [...] או מתן המלצה לצדדים ולגורם שאליו הם יופנו להמשך הליך יישוב הסכסוך, לדאוג לקביעת הסדרים בעניינים אלה בהסכמה [...]
פותחים סוגריים
שיר אושר/ רוני סומק
אנחנו מונחים על העוגה
כמו בובות חתן כלה.
גם אם תבוא הסכין
ננסה להשאר באותה הפרוסה.