הָאָב זַכַּאי בְבִתּוֹ בְקִדּוּשֶׁיהָ, בַּכֶּסֶף בַּשְּׁטָר וּבַבִּיאָה, וְזַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ, וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, וּבַהֲפָרַת נְדָרֶיהָ. וּמְקַבֵּל אֶת גִּטָּהּ, וְאֵינוֹ אוֹכֵל פֵּרוֹת בְּחַיֶּיהָ.
נִשֵּׂאת,
יָתֵר עָלָיו הַבַּעַל-
שֶׁאוֹכֵל פֵּרוֹת בְּחַיֶּיהָ, וְחַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ, בְּפִרְקוֹנָהּ, וּבִקְבוּרָתָהּ.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֲפִלּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, לֹא יִפְחֹת מִשְּׁנֵי חֲלִילִים וּמְקוֹנָנֶת:
(4) The father has authority over his daughter with regard to betrothal, [whether it be effected] with money, with a contract, or with intercourse. He is [also] entitled to what she finds, to her earnings, and to the annulment of her vows. He [also] accepts her divorce document [on her behalf]. [However,] he does not enjoy the usufruct [of her inherited property] during her lifetime. If she gets married, the husband has the advantage over [the father], inasmuch as he does enjoy the usufruct [of her inherited property] during her lifetime. But he is obligated to [provide] her food, her ransom [in case of her being in captivity], and her burial. Rabbi Yehudah says, "Even the poorest man in Israel should not have fewer than two mourning flutes, and one lamenting woman [at the funeral of his wife]."
נכסי צאן ברזל ונכסי מלוג:
המשפט העברי מכיר בשני סוגי נכסים שהאישה מכניסה לבעלה עם נישואיהם:
נכסי צאן ברזל: נכסים של האישה ההופכים לרכוש הבעל. בעת הגירושין או במות הבעל - הם חוזרים לאישה באותו ערך שהיה בעת הנישואים, גם אם ערכם עלה או ירד.
נכסי מלוג: נשארים בבעלות האישה, אך הבעל זכאי ליהנות מה"פירות" (הרווחים שהנכסים מניבים). עם פקיעת הנישואין האישה מקבלת אותם בערכם הנוכחי, כפי שהם באותה שעה: אם ערכם עלה היא הרוויחה , ואם ירד ערכם היא הפסידה.
חייב במזונותיה וכו':
תנו רבנן:
תיקנו מזונותיה תחת מעשה ידיה
וקבורתה תחת כתובתה
לפיכך בעל אוכל פירות
'פירות'- מאן דכר שמייהו?
חסורי מחסרא,
והכי קתני:
תיקנו מזונותיה תחת מעשה ידיה
ופירקונה תחת פירות
וקבורתה תחת כתובתה
לפיכך בעל אוכל פירות.
ביאור:
שנינו במשנה שהבעל חייב במזונותיה של אשתו.
תנו רבנן [שנו חכמים]:
תיקנו חכמים חובת הבעל במזונותיה של אשתו תחת חובת האשה לתת לו את מעשה ידיה.
וכן תיקנו שיהא חייב הבעל בהוצאות קבורתה תחת כתובתה, כלומר, בעד הנדוניה שמכניסה לו,
ולפיכך בעל אוכל פירות הנכסים.
ותוהים: פירות מאן דכר שמייהו [מי הזכיראת שמם]!? הרי לא נזכרו בברייתא כלל פירות הנכסים, וכיצד הגיעה הברייתא לדבר בהם?! ומסבירים: חסורי מחסרא, והכי קתני [חסרה הברייתא, וכך שנה] כך יש לשנותה:
תיקנו מזונותיה תחת מעשה ידיה,
ופירקונה [ופדיונה], חובתו לפדות אותה כאשר נשבית, תחת פירות שהוא אוכל מנכסיה,
וקבורתה תחת כתובתה, לפיכך בעל אוכל פירות.
חסורי מחסרא והכי קתני: הברייתא חסרה, וכך יש ללמוד אותה. התלמוד "מתקן" נוסח של מקור אחר
אמר רב הונא אמר רב:
יכולה אשה לומר לבעלה:
איני ניזונת ואיני עושה.
קסבר: כי תקינו רבנן –
מזוני עיקר, ומעשה ידיה משום איבה,
וכי אמרה 'איני ניזונת ואיני עושה' –
הרשות בידה.
ביאור:
אמר רב הונא אמר רב, יכולה אשה לומר לבעלה: "איני ניזונת משלך ואיני עושה (ואינני עובדת עבורך)".
וטעם הדבר: מכיון שקסבר [סבור הוא]: כי תקינו רבנן [כאשר תיקנו חכמים] את החובות והזכויות בין הבעל והאשה, תקנת מזוני (מזונות), עיקר, שהתקנה שהבעל יפרנס היא עיקר התקנה, וחזרו ותיקנו שמעשה ידיה יהיו שלו, משום איבה, שאם הוא יפרנסנה, והיא תעבוד ולא תתן לו את שכר עבודתה, תהיה לו איבה כלפיה. ומשום כך כי אמרה [כאשר היא אומרת] "איני ניזונת ואיני עושה" - הרשות בידה, שיכולה האשה לוותר על עיקר התקנה שהיתה לטובתה.
עיון ודיון:
1. התלמוד מביא ברייתא ממנה ניתן ללמוד על הדדיות בין האיש לאישה.
מה חייבת האישה לגבר מול זכותה למזונות?
מה חייבת האישה לגבר מול זכותה לקבורה מכובדת?
2. "פירות – מאן דכר שמייהו"? הסבירו את הקושי שמוצאת הגמרא בנוסח של הברייתא.
3. כיצד פותרת הגמרא את הקושי? מהו הביטוי בו היא משתמשת?
4. תחת זכותו של האיש "לאכול פירות" – מהי חובתו?
5. על פי רב: האם האישה יכולה לוותר על מזונותיה? באיזה תנאי?
6. האם האיש יכול מיוזמתו לוותר על מעשי ידיה של אשתו ולא לזון אותה? נמקו!
פותחים סוגריים
סיכום ההתחייבויות של האיש והאישה
במה מתחייב האדם לאשתו ובניו ובו ז סעיפים
(א) כשנושא אדם אשה מתחייב לה בעשרה דברים וזוכה בה בד' דברים אפילו לא נכתבו:
(ב) אלו הן העשרה דברים: מזונותיה וכסותה ועונתה ועיקר כתובתה ורפואתה ולפדותה אם נשבית וקבורתה ולהיות נזונת מנכסיו ויושבת בביתו אחר מותו כל זמן אלמנותה ולהיות בנותיו ניזונות אחר מותו עד שיתארסו ולהיות בניה הזכרים ממנו יורשים כתובתה יותר על חלקם בירושה שעם אחיהם:
(ג) אלו הם הארבעה: מעשה ידיה ומציאתה ופירותיה וירושתה:
(ד) מעשה ידיה כנגד מזונותיה לפיכך אם אמרה איני נזונית ואיני עושה שומעין לה:
אבל הבעל שאמר איני זנך ואיני נוטל מעשה ידיך אין שומעין לו
(ה) אם היא אומרת איני נותנת לך פירות ואיני חפצה שתפדני אם אשבה אין שומעין לה כדי שלא תתערב בין הכותים
(ו) התנה הבעל שלא יתחייב מאחד מהדברים שהוא חייב בהם או שהתנית האשה שלא יזכה הבעל באחד מהדברים שהוא זוכה בהם התנאי קיים חוץ מג' דברים שאין התנאי מועיל בהם ואלו הם: עונתה ועיקר כתובתה וירושתה:
(1) When a man marries a woman, he is obligated to her in ten things, and he merits [is owed] from her in four things, even if it is not written.
(2) These are the ten: her food, her clothing, her regular sexual relations, the core of her Ketubah, her healing, to redeem her if she is captured, her burial, that she be sustained from his possessions and live in his house after his death the whole time she is a widow, that her children be sustained after his death until they are engaged, that her sons from him inherit her ketubah more than their portion of inheritance that is with their siblings.
(3) These are the four: the work of her hands, what she finds, her fruits, and her inheritance.
(4) The work of her hands corresponds to her sustenance. Therefore, if she says "I will not be sustained, and I will not produce" we listen to her. Rema: See further in Section 80. There are those that say that every woman who says "I will not be sustained, and I will not produce", the enactment is nullified, and she can't rescind and say "I will be sustained, and I will produce." (Bet Yosef in the name of the Ran who writes in the name of the Ra'ah) and there are those who disagree (Rabenu Yerucham chapter 23, halacha 5). And all who are not sustained are not obligated to be clothed, which is in the category of sustenance (there in the Ran). But the husband who says "I will not sustain her, and I will not take the work of her hands" - we don't listen to. But, he can say put out [sell] the work of your hands for your food, and what isn't covered I will pay (Ran Ketubot Chapter 7)
(5) If she says, "I will not give you fruits, and I don't want you to redeem me if I'm taken captive" we don't listen to her, so that she shouldn't be mixed in with the Kutim [non-Jews]. Rema: and also with inheritance and burial, neither can say I will not be bury and I will not inherit, in any case [the obligation remains] to bury and inherit.
(6) If the husband makes a condition that he will not be obligated in one of the things that he is obligated in, or the wife makes a condition that he will not acquire one of the things that he acquires, the condition stands. Except for three things where conditions are not effective: her regular sexual relations, the core of her Ketubah, and her inheritance.
(7) That which is said, that conditions are not effective to remove her inheritance - this is when he makes the condition after the marriage or before the engagement, but when he makes the condition with her while they are engaged, it is effective. Rema: Look farther on in section 92. Our Rabbis of blessed memory said: "There is no fitting woman except one who does the will of her husband." (Hagot Maimoni chapter 15 in the name of Tanna d'bei Eliyahu)