לאחר שלוותה הכלה מבית הוריה לבית החתן (לפני כניסתם לחופה), התקיים טקס הנישואין שכלל סעודה ומשתה, ובו היו מברכים את 'ברכת החתנים', שהיא סידרה של שש ברכות. במהלך הדורות אוחדו שני הטקסים (קידושין ונישואין) ונוספה גם הברכה השביעית - ברכת הגפן (הברכה על הכּוׂס) : "ברוך אתה ה' מלך העולם בורא פרי הגפן" המשמשת כפתיחה לברכות הנישואין. מכאן השם "שבע ברכות", שניתן לברכת החתנים.
תנו רבנן: מברכין ברכת חתנים בעשרה כל שבעה.
אמר רב יהודה: והוא שבאו פנים חדשות.
מאי מברך?
אמר רב יהודה:ברוך אתה ה' אלוקינו מלך שהכל ברא לכבודו.
ויוצר האדם.
ואשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו והתקין לו ממנו בנין עדי עד ברוך אתה ה' יוצר האדם.
שוש תשיש ותגל העקרה בקבוץ בניה לתוכה בשמחה ברוך אתה ה' משמח ציון בבניה.
שמח תשמח ריעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם ברוך אתה ה' משמח חתן וכלה.
ברוך אתה ה' אלוקינו מלך אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה גילה רינה דיצה חדוה אהבה ואחוה ושלום וריעות, מהרה ה' אלוהינו ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול מצהלות חתנים מחופתם ונערים ממשתה נגינתם בא"י משמח חתן עם הכלה.ש
ביאור:
תנו רבנן [שנו חכמים]: מברכין ברכת חתנים בעשרה אנשים כל שבעה ימים של משתה החתונה.
אמר רב יהודה: והוא שבאו פנים חדשות, כלומר, כשבאו אנשים חדשים, שלא היו קודם לכן, מברכים שבע ברכות אלה בכל סעודה. ושואלים לפרטי הדברים:
מאי [מה] מברך, מה נוסח ברכת חתנים זו?
אמר רב יהודה: ברכה ראשונה מברכים "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שהכל ברא לכבודו".
וברכה שניה — "ברוך אתה ה'... יוצר האדם",
וברכה שלישית — "ברוך אתה ה'... אשר יצר את האדם בצלמו, בצלם דמות תבניתו, והתקין לו ממנו
(כלומר, מתוך עצמו, את האשה, כפי שנאמר: "ויבן... את הצלע... אשר לקח מן האדם". (בראשית ב, כב)
בנין עדי עד, ברוך אתה ה' יוצר האדם".
ברכה רביעית — "שוש תשיש ותגל העקרה (היא כנסת ישראל, ציון), בקבוץ בניה לתוכה בשמחה (בגאולת ישראל. ראה ישעיה נד א-ג)." ברוך אתה ה' משמח ציון בבניה"
ברכה חמישית — "שמח תשמח ריעים האהובים (החתן והכלה), כשמחך יצירך ( כפי ששמחת את יצירך, אדם הראשון) בגן עדן מקדם, ברוך אתה ה' משמח חתן וכלה".
ברכה שישית — "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר ברא ששון ושמחה, חתן וכלה, גילה, רינה, דיצה, חדוה, אהבה ואחוה ושלום וריעות. מהרה ה' אלהינו ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול מצהלות חתנים מחופתם ונערים ממשתה נגינתם (כאמור בירמיה לג, יא), ברוך אתה ה' משמח חתן עם הכלה".
אלה הן ברכות הנישואין. וכיון שמצרפים להן את הברכה על היין, הרי הן שבע ברכות.
פותחים סוגריים
שבע ברכות חילוניות - הצעה לטקס חילוני / הרב גיא גורן,
החלק של שבע הברכות המסורתיות הינו אחד החלקים היותר יצירתיים עבור זוג הבוחר לערוך טקס חילוני, משום שישנן אפשרויות רבות לקריאת ברכות ושילוב בין מסורת וחידוש.
מאמר קצר זה מציע אפשרות אחת מיני רבות לכתיבת שבע ברכות, ומהווה דוגמא ליכולות הבלתי מוגבלות של יצירתיות בטקס חתונה חילוני...
ניתן ליצור שבע ברכות חילוניות אשר מתייחסות למעגלי השייכות של הזוג, ומנוסחות בשפה הקרובה ומתאימה יותר לחילונים. האפשרויות לכתיבת ברכות אלו הינן רבות, אולם בשורות הבאות אציע נוסח שהוקרא בחתונה חילונית שערכתי.
הברכה הראשונה מתייחסת למעגל השייכות הרחב ביותר- הטבע, ולעצם בריאתו:
נברך על השפע אשר ניתן לנו בעולמנו ועל עושר הטבע, מראות טעמים צבעים וריחות אשר סובבים אותנו. מי ייתן וירבו כל אלו, ואמרו אמן
הברכה השנייה מוקדשת לאדם ולחברה האנושית בכלל:
נברך על האדם, זכר ונקבה, על היכולת שניתנה לנו, בני האנוש, להבדיל בין טוב לרע.
הברכה השלישית מוקדשת למעגל השייכות הלאומי:
נברך שיושבי הארץ ימשיכו לפתח את ביתם, מדינת ישראל, ברוח של סובלנות, הידברות, אומץ ולמידה של איש-את-רעהו למען איזון ובטחון לכל יושבי הבית.
הברכה הרביעית לקהילה:
יבורך הקהל הנוכח כאן, משפחה וחברים קרובים, שחברו יחד במעמד זה למעגל קרוב ומיוחד, שנדע כולנו חיבור של שמחה והרמוניה זורמת.
הברכה החמישית לקהילת הזוגות והאוהבים:
נברך את הזוגות כאן ובעולם כולו, שהשותפות ביניהם תהווה חיבור יוצר המניע להתפתחות, שתניב סיפוק, כמיהה ושאיפה לעוד.
הברכה השישית מוקדשת למעגל השייכות הקרוב ביותר- המעגל הזוגי:
נישא ברכה לכלה ולחתן, הנישאים היום, שהשותפות ביניהם תאריך ימים ויתקיימו בה אהבה, סבלנות, יציבות ועשייה ברוכה.
הברכה השביעית מסיימת בברכה על היין, אשר מסמלת את קדושת הרגע וייחודו:
נברך על היין אשר ישמח לבב אנוש. יין המסמל עבורנו את המעבר משיגרה לזמן של חגיגה מקודשת. לחיים!!
עיון ודיון
1. מהן "שבע הברכות" שלכם?
נסו לחשוב על עיקרון מארגן ולנסח את הברכות המתאימות לתפיסת עולמכם.
2. לאחרונה פשט מנהג לברך- לצד "ברכת חתנים"- גם את "ברכת הכלה"- האם תוכלו לנסח ברכה כזאת?
מה מתאים לכלול בה?
פותחים סוגריים
מנהגי חתונה בקהילות ישראל (מתוך אתר הספריה הלאומית)
http://web.nli.org.il/sites/NLI/Hebrew/library/reading_corner/Pages/wedding_questionnaire.aspx
התיעוד העשיר והמרתק של מנהגי חתונה בקהילות יהודיות ברחבי העולם חושף לא רק את המגוון העצום וההבדלים בין ארץ לארץ, אלא גם את המנהגים העשירים והשונים המתקיימים בתוך קהילות שונות באותה הארץ עצמה.
חתונה בדמשק
מרדכי בוקעי, יליד דמשק, סיפר לאחד מעובדי המחלקה לפולקלור על מנהגי יהדות עיראק. "אם בחור רוצה את הבחורה," סיפר הנער בן ה-14, "הוא שולח את השמש של בית הכנסת לבית הכלה". במידה והסכימה משפחת הכלה להמשיך עם העניין, יצאו הבחור והבחורה לבדם למפגש היכרות, "כשיש להם פנאי". מרדכי הצעיר סיפר שהזוג יוצא לטיול, רואה סרט בסינמה או הולך לשוק לאכול קינוח מתוק.
כמעט שנה שלמה עוברת בין ההחלטה להתארס ובין החתונה עצמה, זמן שמנוצל להיכרות טובה יותר, וגם כדי לחקור את החתן והכלה המיועדים לגבי אופיים והליכותיהם.
כמו בפולין, גם בבגדד עלה החתן לתורה בשבת שלפני החתונה. אולם שם, בעיראק, לא זרקו הנשים דברי מתיקה הישר אל ראשו, אלא פיזרו מי קולון על הגברים היוצאים מבית הכנסת.
החתונה עצמה התקיימה על פי רוב בבית החתן או הכלה, אליו הגיע החכם שביצע את טקס החופה והקידושין. לא נמצא כאן שום זכר לבדחן, אבל גם לא בטוח שצריך אותו בשביל לשמוח – כפי שממשיך מרדכי ומספר, כוסות ארק הושקו באוויר, עוגיות עשויות קמח, בצק וסוכר נאכלו לרוב, וכמנה עיקרית מוגש מאכל מופלא הנקרא שֻוֶה (אורז עם עוף).
חתונות באוקראינה ופולין
יפרח גליבטר ראיין את אמו וסבתו על מנהגי חתונות באוקראינה ופולין בסוף המאה התשע-עשרה ותחילת המאה העשרים. אין הוא מתאר חתונה מסוימת היות ש"לכל חתונה וחתונה היה מהלך קבוע ומתוכנן, מלא פרטים ודקדוקים".
השדכן היה מזווג הזיווגים המרכזי של התקופה: הוא איתר בנות ובנים שהגיעו לפרקם וזיווג לפי ראות עיניו... מהלכו חלקלק ודבש נוטף משפתיו – להורי החתן הוא סיפר "על ערך הכלה, יפיה וטובה, צניעותה וטהרתה", כשבמקביל קנה את לב הורי הכלה עם תיאורים של החתן כ"למדן גדול, מופלג בתורה". משעה שהסכימו הצדדים לשידוך, הפגיש השדכן בין המשפחות: לאדוקים ייעד פגישה בבית הכנסת, לאדוקים פחות – פגישה בבית החתן או הכלה.
... עתה הגיע תורן של המשפחות לערוך משתה שבו יוכרזו האירוסין של ילדיהם. היה מדובר באירוע משמעותי יותר מחגיגה רגילה, ובני הקהילה כולה היו מתייחסים אל המשתה כאל "חתונה בזעיר אנפין" ומכבדים את הזוג המיועד בנוכחותם ובמתנות.
שבוע לפני החתונה האמיתית, הייתה הכלה דואגת לצאת אל בית המרחץ לטבילה. בסיומה, התגנב החתן אל המקום, לקח את ידה ורקד עימה "ריקוד כשר". פה לא נגמר תפקידו: בשבת שלפני החתונה היה עולה לתורה בבית הכנסת וזוכה בתמורה למטר בלתי פוסק של "צימוקים, שקדים, אגוזים, סוכריות ויתר ממתקים" הנזרקים לכיוונו מעזרת הנשים. בתקופה שבה שירותי הדואר לא עבדו כסדרם (קצת כמו היום, בעצם), היה שמש העיירה עובר בין הבתים ומדביק מודעות הזמנה על דלתות הבתים.
והגענו לחתונה עצמה: ביום החתונה הייתה תזמורת כליזמרים מלווה את כניסת האורחים לאולם. כשהתיישבו כל האורחים, עלה הבדחן לבדר את האורחים. בשלב מסוים, מכשזיהה את הכלה, החל הבדחן לספר על מר גורלה ועל העובדה שהמזל ניתן משמיים. הכלה, שהוכרעה על ידי מילותיו או על ידי הצום שהוטל עליה ועל החתן, הייתה פורצת בבכי יחד עם חברותיה. בשלב זה עזב הבדחן את האולם. הגיעה עת החופה.
ההורים או החברים הקרובים של בני הזוג תפקדו כשושבינים, וליוו את החתן והכלה אל החופה. הקהל עקב אחריהם ואחז נרות דולקים. בחופה עצמה נאמרה ברכה קצרה, ולאחריה סובבו המחותנות והכלה את החתן שבע פעמים. בסוף הסיבוב קרא החתן את הכתובה, ובתום ההקראה ביצע הרב את 'הקידושין' – החתן מברך "הרי את מקודשת לי", הקהל קורא מזל טוב "והקשר הודק לעד".
חתונה בטהרן
מיטרה נוסרתי העבירה את שנות ילדותה בטהרן. שנים אחרי שעלתה ארצה, בגיל 20, זכרה היטב כיצד העניינים מסוג זה בקרב יהדות טהרן התאפיינו בחשאיות עילאית: היו אלה ההורים אשר מצאו שידוך ראוי לבנם או בתם. במידה ולא הצליחו בכך, היו פונים אל הנשים השוטפות "במקלחות ציבוריות".
לפני החתונה היו עורכות שתי המשפחות מסיבה רק לנשים, ובה היו דואגות לטפח ולהכין את הכלה לערב חגה. לאחר מכן, נערך טקס החינה המופרד לגברים ולנשים, בהם היו מורחים את החינה על כפות ידיהם של בני הזוג. עם כל כמה שהיו מדקדקים באירועים שקדמו לחתונה, החתונה עצמה תמיד התעלתה מעל כל החגיגות: במשך ימים שלמים היו חוגגים בני המשפחה, החברים הקרובים והשכנים במשתאות ובמסיבות. "היו חתונות של העשירים", מספרת מיטרה, "שנמשכו גם שבוע".
באותן חתונות בנות מספר ימים היו מקימים בני המשפחה מיני-תאטראות, שבהם היה הבדחן "מורח את פניו בפחם שחור ומשחק תפקיד של האדם המצחיק והאדיוט". לפעמים היה מופיע בפני הנשים והגברים בנפרד, ולפעמים הנשים היו רק מקשיבות.
אבל ללא ספק, העובדה המדהימה ביותר היא שהזוג המיועד לא היה מתראה באף פגישה מקדימה. רק בסוף החתונה – בדרך אל חדר הכלולות – נפגשו הנשואים הטריים, "ולפעמים אפילו היה חושך בחדר ורק בבוקר לאחר המעשה החתן והכלה היו רואים אחד את פני השני".
חתונה בג'רבה שבתונסיה
בג'רבה שבתונסיה היו נחפזים לחתן את הצעירות והצעירים. הגילאים לחתונה נעו בין 9 ל-15 לנערה ובין 13 עד (מקסימום) 18 לנער. אפרים בן חדד, בן הקהילה, הוסיף ש"יחידים נהגו לערוך מסיבה גדולה לבניהם, שהגיעו לגיל י"ג שנים – זו הייתה גם מסיבת בר מצווה וגם מסיבת חתונה". משפחות הקהילה לא נהגו להיעזר בשדכן, אלא לסכם בעצמן עוד לפני לידת הבן או הבת למי יינשאו כשתגיע העת. כך יצא שבני זוג מיועדים הכירו את המיועד או המיועדת להם עוד מילדותם.
ביום האירוסין שלח החתן סל מלא כל טוב למיועדת לו. אמו של החתן היא שנשלחה לתת את המתנה להורי הכלה, ושם פגשו אותה נשות משפחת הכלה וערכו לכבודה מסיבה חגיגית בה "המשוררות פוצחות פיהן בשירים, המתופפות תופסות עמדה עם התוף בידיהן".
כמו בטהרן, גם בג'רבה אסור היה לחתן לפגוש את הכלה כל תקופת האירוסין, "אפילו פגישה מקרית ברחוב". האמת שתכנונים מוקדמים לא היו נחוצים היות ש"לכלה אסור לצאת בכלל מביתה במשך תקופת האירוסין עד יום החתונה, חוץ מביקורים אצל קרובותיה בלילה".
מספר ימים לפני החתונה הגיעה "הקוסמטיקאית, הנקראת אצלם מייפה" – היא הייתה אחראית לקשט את ידיה של הכלה ולמרוח לה חינה על הידיים. לאחר הכנות קפדניות (הכוללות קשירת הידיים של הכלה למשך יומיים וטבילה במקווה ביום השלישי), הגיע יום החופה.
זהו יום מנוחה לכלה, יום בו הייתה אחראית משפחתה להכנות הסופיות לחתונה. לקראת הצהריים יצאה הכלה בראש תהלוכה ארוכה כשסוכריות נזרקו לכל כיוון. כשהגיעה הכלה לבית החתן, שפך החתן כד מים לזכר חורבן המקדש. מסיבת החתונה גם היא נמשכה (איך לא?) שבעה ימים שלמים.
חתונתם של מסקרם ודורון, ירושלים
צילום: עמית- "אהבנו"
http://z.ynet.co.il/short/commerce/2015/CouplesYear/CouplePage1.html?v=20