סוגיה 12- ברכת הנישואין (ברכת החתנים)

לאחר שלוותה הכלה מבית הוריה לבית החתן (לפני כניסתם לחופה), התקיים טקס הנישואין שכלל סעודה ומשתה, ובו היו מברכים את 'ברכת החתנים', שהיא סידרה של שש ברכות. במהלך הדורות אוחדו שני הטקסים (קידושין ונישואין) ונוספה גם הברכה השביעית - ברכת הגפן (הברכה על הכּוׂס) : "ברוך אתה ה' מלך העולם בורא פרי הגפן" המשמשת כפתיחה לברכות הנישואין. מכאן השם "שבע ברכות", שניתן לברכת החתנים.

כתובות ז׳ ב

תנו רבנן: מברכין ברכת חתנים בעשרה כל שבעה.

אמר רב יהודה: והוא שבאו פנים חדשות.

מאי מברך?

אמר רב יהודה:ברוך אתה ה' אלוקינו מלך שהכל ברא לכבודו.

ויוצר האדם.

ואשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו והתקין לו ממנו בנין עדי עד ברוך אתה ה' יוצר האדם.

שוש תשיש ותגל העקרה בקבוץ בניה לתוכה בשמחה ברוך אתה ה' משמח ציון בבניה.

שמח תשמח ריעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם ברוך אתה ה' משמח חתן וכלה.

ברוך אתה ה' אלוקינו מלך אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה גילה רינה דיצה חדוה אהבה ואחוה ושלום וריעות, מהרה ה' אלוהינו ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול מצהלות חתנים מחופתם ונערים ממשתה נגינתם בא"י משמח חתן עם הכלה.ש

Ketubot 7b

The Gemara raises an objection from a baraita: One recites a benediction for a virgin who marries for seven days and for a widow who marries for one day. What, is it not even in the case of a widow who is married to a bachelor, that one recites the benediction for one day? The Gemara answers: No, it is only in the case of a widow who is married to a widower that the benediction is recited for one day. The Gemara asks: However, one may then infer that in the case of a widow who is married to a bachelor, what is the halakha? The blessing is recited seven days? If so, let the tanna teach the baraita: One recites a benediction for a virgin who marries for seven days, and for a widow who marries a bachelor seven days, and for a widow marrying a widower for one day. Why was the middle case omitted? Although the tanna could have included that case in the baraita, he taught categorical matters. He preferred to avoid entering into detail, as there is no virgin for whom the benediction is recited fewer than seven days, and there is no widow for whom the benediction is recited for less than one day. However, there are circumstances where even for a widow the benediction is recited for more than one day. § Apropos the source for the benediction of the grooms, the Gemara discusses the matter itself. Rav Naḥman said: Huna bar Natan said to me that it was taught: From where is it derived that the benediction of the grooms is recited in a quorum of ten men? It is as it is stated: “And he took ten men of the Elders of the city and said: Sit you here, and they sat” (Ruth 4:2). And Rabbi Abbahu said that the source is from here: “In assemblies [mak’helot], bless God, the Lord, from the source of Israel” (Psalms 68:27). This verse indicates that a congregation [kahal], which contains at least ten men, blesses God when reciting a benediction related to the source of Israel, i.e., conjugal relations, which will lead to the birth of Jewish children. And what does Rav Naḥman derive from this verse from which Rabbi Abbahu derived that halakha? He requires the verse to derive that which is taught in a baraita: Rabbi Meir would say: From where is it derived that even fetuses in their mother’s womb recited the song at the Red Sea? It is as it is stated in the chapter of Psalms that describes the exodus from Egypt: “In assemblies, bless God, the Lord, from the source of Israel.” Even those fetuses that were still in the source, i.e., the womb, joined the assemblies in blessing God. And the other Sage, Rabbi Abbahu says: If that is the meaning, let the verse say: From the belly of Israel. What is the meaning of the term “source”? Clearly, it is referring to matters related to the source of Israel, i.e., the benediction of the grooms, which must be recited in a congregation, a quorum of ten. And what does Rabbi Abbahu derive from this verse from which Rav Naḥman derived his halakha? He requires the verse stating that Boaz assembled ten men in order to teach that the Torah prohibition with regard to marrying members of the nations of Ammon and Moab is limited to a male Ammonite and not a female Ammonite, and to a male Moabite and not a female Moabite, as, if it would enter your mind that Boaz gathered the men only to recite a benediction, would it not have been sufficient if they were not Elders? From the fact that he convened a quorum of Elders, apparently it was to engage in halakhic discourse and to issue a halakhic ruling. And the other Sage, Rav Naḥman, would reject that proof. If it would enter your mind that he gathered the men in order to teach a halakha, would it not have been sufficient if they were not ten? The Gemara answers: Yes, in fact a quorum of ten is not necessary to issue a halakhic ruling. Nevertheless, Boaz convened ten Elders to publicize the matter, as Shmuel said to Rav Ḥana of Baghdad: Go and bring me an assembly of ten men and I will say to you before them a halakha that I seek to disseminate: With regard to one who transfers ownership of an object to a fetus, the fetus acquires it, although it has not yet entered the world. Boaz too assembled ten Elders to publicize the matter. Apropos the halakha that Shmuel publicized, the Gemara rules: And the halakha is: With regard to one who transfers ownership of an object to a fetus, the fetus does not acquire it. The Sages taught in a baraita: One recites the benediction of the grooms in the house of the grooms, when the bride enters into the wedding canopy. Rabbi Yehuda said: One recites it even in the house of the betrothal, at the time of the betrothal. Abaye said: And the Sages taught the statement of Rabbi Yehuda in Judea because there the custom was that the groom be secluded with his betrothed, leading to the concern lest he engage in conjugal relations with her. Therefore, the blessing is recited already at that stage. It is taught in another baraita: One recites the benediction of the grooms in the house of the grooms, and the benediction of the betrothal in the house of the betrothal. With regard to the benediction of the betrothal, what formula does one recite? Ravin bar Rav Adda and Rabba bar Rav Adda both said in the name of Rav Yehuda: Blessed are You, Lord our God, King of the universe, Who sanctified us through His mitzvot, and commanded us concerning the forbidden relatives, and prohibited to us those women who are betrothed, and permitted to us those women who are married by means of the wedding canopy and betrothal. Rav Aḥa, son of Rava, concludes the blessing in the name of Rav Yehuda: Blessed are You, Lord, Who sanctifies Israel by means of the wedding canopy and betrothal. One who does not conclude the benediction of the betrothal in accordance with the opinion of Rav Aḥa, but instead recites it without a concluding blessing, deems the formula of this blessing just as the formula is in the blessing recited over fruits and the blessing recited over mitzvot, in which the words: Blessed are You, Lord, appear only at the beginning of the blessing. And one who concludes the benediction of the betrothal in accordance with the opinion of Rav Aḥa, deems the formula of this blessing just as the formula is in the blessing of kiddush, in which the words: Blessed are You, Lord, appears both at the beginning and the conclusion of the blessing. § The Sages taught: One recites the benediction of the grooms in a quorum of ten men all seven days of the wedding celebration. Rav Yehuda said: And that is the case only when new faces who did not previously participate in the festivities came to join the celebration. The Gemara asks: What blessings does one recite? Rav Yehuda said that these are the seven blessings: Blessed are You, Lord our God, King of the universe,

ביאור:

תנו רבנן [שנו חכמים]: מברכין ברכת חתנים בעשרה אנשים כל שבעה ימים של משתה החתונה.

אמר רב יהודה: והוא שבאו פנים חדשות, כלומר, כשבאו אנשים חדשים, שלא היו קודם לכן, מברכים שבע ברכות אלה בכל סעודה. ושואלים לפרטי הדברים:

מאי [מה] מברך, מה נוסח ברכת חתנים זו?

אמר רב יהודה: ברכה ראשונה מברכים "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שהכל ברא לכבודו".

וברכה שניה — "ברוך אתה ה'... יוצר האדם",

וברכה שלישית — "ברוך אתה ה'... אשר יצר את האדם בצלמו, בצלם דמות תבניתו, והתקין לו ממנו

(כלומר, מתוך עצמו, את האשה, כפי שנאמר: "ויבן... את הצלע... אשר לקח מן האדם". (בראשית ב, כב)

בנין עדי עד, ברוך אתה ה' יוצר האדם".

ברכה רביעית — "שוש תשיש ותגל העקרה (היא כנסת ישראל, ציון), בקבוץ בניה לתוכה בשמחה (בגאולת ישראל. ראה ישעיה נד א-ג)." ברוך אתה ה' משמח ציון בבניה"

ברכה חמישית — "שמח תשמח ריעים האהובים (החתן והכלה), כשמחך יצירך ( כפי ששמחת את יצירך, אדם הראשון) בגן עדן מקדם, ברוך אתה ה' משמח חתן וכלה".

ברכה שישית — "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר ברא ששון ושמחה, חתן וכלה, גילה, רינה, דיצה, חדוה, אהבה ואחוה ושלום וריעות. מהרה ה' אלהינו ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול מצהלות חתנים מחופתם ונערים ממשתה נגינתם (כאמור בירמיה לג, יא), ברוך אתה ה' משמח חתן עם הכלה".

אלה הן ברכות הנישואין. וכיון שמצרפים להן את הברכה על היין, הרי הן שבע ברכות.

פותחים סוגריים

שבע ברכות חילוניות - הצעה לטקס חילוני / הרב גיא גורן,

החלק של שבע הברכות המסורתיות הינו אחד החלקים היותר יצירתיים עבור זוג הבוחר לערוך טקס חילוני, משום שישנן אפשרויות רבות לקריאת ברכות ושילוב בין מסורת וחידוש.

מאמר קצר זה מציע אפשרות אחת מיני רבות לכתיבת שבע ברכות, ומהווה דוגמא ליכולות הבלתי מוגבלות של יצירתיות בטקס חתונה חילוני...

ניתן ליצור שבע ברכות חילוניות אשר מתייחסות למעגלי השייכות של הזוג, ומנוסחות בשפה הקרובה ומתאימה יותר לחילונים. האפשרויות לכתיבת ברכות אלו הינן רבות, אולם בשורות הבאות אציע נוסח שהוקרא בחתונה חילונית שערכתי.

הברכה הראשונה מתייחסת למעגל השייכות הרחב ביותר- הטבע, ולעצם בריאתו:

נברך על השפע אשר ניתן לנו בעולמנו ועל עושר הטבע, מראות טעמים צבעים וריחות אשר סובבים אותנו. מי ייתן וירבו כל אלו, ואמרו אמן

הברכה השנייה מוקדשת לאדם ולחברה האנושית בכלל:

נברך על האדם, זכר ונקבה, על היכולת שניתנה לנו, בני האנוש, להבדיל בין טוב לרע.

הברכה השלישית מוקדשת למעגל השייכות הלאומי:

נברך שיושבי הארץ ימשיכו לפתח את ביתם, מדינת ישראל, ברוח של סובלנות, הידברות, אומץ ולמידה של איש-את-רעהו למען איזון ובטחון לכל יושבי הבית.

הברכה הרביעית לקהילה:

יבורך הקהל הנוכח כאן, משפחה וחברים קרובים, שחברו יחד במעמד זה למעגל קרוב ומיוחד, שנדע כולנו חיבור של שמחה והרמוניה זורמת.

הברכה החמישית לקהילת הזוגות והאוהבים:

נברך את הזוגות כאן ובעולם כולו, שהשותפות ביניהם תהווה חיבור יוצר המניע להתפתחות, שתניב סיפוק, כמיהה ושאיפה לעוד.

הברכה השישית מוקדשת למעגל השייכות הקרוב ביותר- המעגל הזוגי:

נישא ברכה לכלה ולחתן, הנישאים היום, שהשותפות ביניהם תאריך ימים ויתקיימו בה אהבה, סבלנות, יציבות ועשייה ברוכה.

הברכה השביעית מסיימת בברכה על היין, אשר מסמלת את קדושת הרגע וייחודו:

נברך על היין אשר ישמח לבב אנוש. יין המסמל עבורנו את המעבר משיגרה לזמן של חגיגה מקודשת. לחיים!!

עיון ודיון

1. מהן "שבע הברכות" שלכם?

נסו לחשוב על עיקרון מארגן ולנסח את הברכות המתאימות לתפיסת עולמכם.

2. לאחרונה פשט מנהג לברך- לצד "ברכת חתנים"- גם את "ברכת הכלה"- האם תוכלו לנסח ברכה כזאת?

מה מתאים לכלול בה?

פותחים סוגריים

מנהגי חתונה בקהילות ישראל (מתוך אתר הספריה הלאומית)

http://web.nli.org.il/sites/NLI/Hebrew/library/reading_corner/Pages/wedding_questionnaire.aspx

התיעוד העשיר והמרתק של מנהגי חתונה בקהילות יהודיות ברחבי העולם חושף לא רק את המגוון העצום וההבדלים בין ארץ לארץ, אלא גם את המנהגים העשירים והשונים המתקיימים בתוך קהילות שונות באותה הארץ עצמה.

חתונה בדמשק

מרדכי בוקעי, יליד דמשק, סיפר לאחד מעובדי המחלקה לפולקלור על מנהגי יהדות עיראק. "אם בחור רוצה את הבחורה," סיפר הנער בן ה-14, "הוא שולח את השמש של בית הכנסת לבית הכלה". במידה והסכימה משפחת הכלה להמשיך עם העניין, יצאו הבחור והבחורה לבדם למפגש היכרות, "כשיש להם פנאי". מרדכי הצעיר סיפר שהזוג יוצא לטיול, רואה סרט בסינמה או הולך לשוק לאכול קינוח מתוק.

כמעט שנה שלמה עוברת בין ההחלטה להתארס ובין החתונה עצמה, זמן שמנוצל להיכרות טובה יותר, וגם כדי לחקור את החתן והכלה המיועדים לגבי אופיים והליכותיהם.

כמו בפולין, גם בבגדד עלה החתן לתורה בשבת שלפני החתונה. אולם שם, בעיראק, לא זרקו הנשים דברי מתיקה הישר אל ראשו, אלא פיזרו מי קולון על הגברים היוצאים מבית הכנסת.

החתונה עצמה התקיימה על פי רוב בבית החתן או הכלה, אליו הגיע החכם שביצע את טקס החופה והקידושין. לא נמצא כאן שום זכר לבדחן, אבל גם לא בטוח שצריך אותו בשביל לשמוח – כפי שממשיך מרדכי ומספר, כוסות ארק הושקו באוויר, עוגיות עשויות קמח, בצק וסוכר נאכלו לרוב, וכמנה עיקרית מוגש מאכל מופלא הנקרא שֻוֶה (אורז עם עוף).

חתונות באוקראינה ופולין

יפרח גליבטר ראיין את אמו וסבתו על מנהגי חתונות באוקראינה ופולין בסוף המאה התשע-עשרה ותחילת המאה העשרים. אין הוא מתאר חתונה מסוימת היות ש"לכל חתונה וחתונה היה מהלך קבוע ומתוכנן, מלא פרטים ודקדוקים".

השדכן היה מזווג הזיווגים המרכזי של התקופה: הוא איתר בנות ובנים שהגיעו לפרקם וזיווג לפי ראות עיניו... מהלכו חלקלק ודבש נוטף משפתיו – להורי החתן הוא סיפר "על ערך הכלה, יפיה וטובה, צניעותה וטהרתה", כשבמקביל קנה את לב הורי הכלה עם תיאורים של החתן כ"למדן גדול, מופלג בתורה". משעה שהסכימו הצדדים לשידוך, הפגיש השדכן בין המשפחות: לאדוקים ייעד פגישה בבית הכנסת, לאדוקים פחות – פגישה בבית החתן או הכלה.

... עתה הגיע תורן של המשפחות לערוך משתה שבו יוכרזו האירוסין של ילדיהם. היה מדובר באירוע משמעותי יותר מחגיגה רגילה, ובני הקהילה כולה היו מתייחסים אל המשתה כאל "חתונה בזעיר אנפין" ומכבדים את הזוג המיועד בנוכחותם ובמתנות.

שבוע לפני החתונה האמיתית, הייתה הכלה דואגת לצאת אל בית המרחץ לטבילה. בסיומה, התגנב החתן אל המקום, לקח את ידה ורקד עימה "ריקוד כשר". פה לא נגמר תפקידו: בשבת שלפני החתונה היה עולה לתורה בבית הכנסת וזוכה בתמורה למטר בלתי פוסק של "צימוקים, שקדים, אגוזים, סוכריות ויתר ממתקים" הנזרקים לכיוונו מעזרת הנשים. בתקופה שבה שירותי הדואר לא עבדו כסדרם (קצת כמו היום, בעצם), היה שמש העיירה עובר בין הבתים ומדביק מודעות הזמנה על דלתות הבתים.

והגענו לחתונה עצמה: ביום החתונה הייתה תזמורת כליזמרים מלווה את כניסת האורחים לאולם. כשהתיישבו כל האורחים, עלה הבדחן לבדר את האורחים. בשלב מסוים, מכשזיהה את הכלה, החל הבדחן לספר על מר גורלה ועל העובדה שהמזל ניתן משמיים. הכלה, שהוכרעה על ידי מילותיו או על ידי הצום שהוטל עליה ועל החתן, הייתה פורצת בבכי יחד עם חברותיה. בשלב זה עזב הבדחן את האולם. הגיעה עת החופה.

ההורים או החברים הקרובים של בני הזוג תפקדו כשושבינים, וליוו את החתן והכלה אל החופה. הקהל עקב אחריהם ואחז נרות דולקים. בחופה עצמה נאמרה ברכה קצרה, ולאחריה סובבו המחותנות והכלה את החתן שבע פעמים. בסוף הסיבוב קרא החתן את הכתובה, ובתום ההקראה ביצע הרב את 'הקידושין' – החתן מברך "הרי את מקודשת לי", הקהל קורא מזל טוב "והקשר הודק לעד".

חתונה בטהרן

מיטרה נוסרתי העבירה את שנות ילדותה בטהרן. שנים אחרי שעלתה ארצה, בגיל 20, זכרה היטב כיצד העניינים מסוג זה בקרב יהדות טהרן התאפיינו בחשאיות עילאית: היו אלה ההורים אשר מצאו שידוך ראוי לבנם או בתם. במידה ולא הצליחו בכך, היו פונים אל הנשים השוטפות "במקלחות ציבוריות".

לפני החתונה היו עורכות שתי המשפחות מסיבה רק לנשים, ובה היו דואגות לטפח ולהכין את הכלה לערב חגה. לאחר מכן, נערך טקס החינה המופרד לגברים ולנשים, בהם היו מורחים את החינה על כפות ידיהם של בני הזוג. עם כל כמה שהיו מדקדקים באירועים שקדמו לחתונה, החתונה עצמה תמיד התעלתה מעל כל החגיגות: במשך ימים שלמים היו חוגגים בני המשפחה, החברים הקרובים והשכנים במשתאות ובמסיבות. "היו חתונות של העשירים", מספרת מיטרה, "שנמשכו גם שבוע".

באותן חתונות בנות מספר ימים היו מקימים בני המשפחה מיני-תאטראות, שבהם היה הבדחן "מורח את פניו בפחם שחור ומשחק תפקיד של האדם המצחיק והאדיוט". לפעמים היה מופיע בפני הנשים והגברים בנפרד, ולפעמים הנשים היו רק מקשיבות.

אבל ללא ספק, העובדה המדהימה ביותר היא שהזוג המיועד לא היה מתראה באף פגישה מקדימה. רק בסוף החתונה – בדרך אל חדר הכלולות – נפגשו הנשואים הטריים, "ולפעמים אפילו היה חושך בחדר ורק בבוקר לאחר המעשה החתן והכלה היו רואים אחד את פני השני".

חתונה בג'רבה שבתונסיה

בג'רבה שבתונסיה היו נחפזים לחתן את הצעירות והצעירים. הגילאים לחתונה נעו בין 9 ל-15 לנערה ובין 13 עד (מקסימום) 18 לנער. אפרים בן חדד, בן הקהילה, הוסיף ש"יחידים נהגו לערוך מסיבה גדולה לבניהם, שהגיעו לגיל י"ג שנים – זו הייתה גם מסיבת בר מצווה וגם מסיבת חתונה". משפחות הקהילה לא נהגו להיעזר בשדכן, אלא לסכם בעצמן עוד לפני לידת הבן או הבת למי יינשאו כשתגיע העת. כך יצא שבני זוג מיועדים הכירו את המיועד או המיועדת להם עוד מילדותם.

ביום האירוסין שלח החתן סל מלא כל טוב למיועדת לו. אמו של החתן היא שנשלחה לתת את המתנה להורי הכלה, ושם פגשו אותה נשות משפחת הכלה וערכו לכבודה מסיבה חגיגית בה "המשוררות פוצחות פיהן בשירים, המתופפות תופסות עמדה עם התוף בידיהן".

כמו בטהרן, גם בג'רבה אסור היה לחתן לפגוש את הכלה כל תקופת האירוסין, "אפילו פגישה מקרית ברחוב". האמת שתכנונים מוקדמים לא היו נחוצים היות ש"לכלה אסור לצאת בכלל מביתה במשך תקופת האירוסין עד יום החתונה, חוץ מביקורים אצל קרובותיה בלילה".

מספר ימים לפני החתונה הגיעה "הקוסמטיקאית, הנקראת אצלם מייפה" – היא הייתה אחראית לקשט את ידיה של הכלה ולמרוח לה חינה על הידיים. לאחר הכנות קפדניות (הכוללות קשירת הידיים של הכלה למשך יומיים וטבילה במקווה ביום השלישי), הגיע יום החופה.

זהו יום מנוחה לכלה, יום בו הייתה אחראית משפחתה להכנות הסופיות לחתונה. לקראת הצהריים יצאה הכלה בראש תהלוכה ארוכה כשסוכריות נזרקו לכל כיוון. כשהגיעה הכלה לבית החתן, שפך החתן כד מים לזכר חורבן המקדש. מסיבת החתונה גם היא נמשכה (איך לא?) שבעה ימים שלמים.

חתונתם של מסקרם ודורון, ירושלים

צילום: עמית- "אהבנו"

http://z.ynet.co.il/short/commerce/2015/CouplesYear/CouplePage1.html?v=20