כִּֽי־יֵשְׁב֨וּ אַחִ֜ים יַחְדָּ֗ו וּמֵ֨ת אַחַ֤ד מֵהֶם֙ וּבֵ֣ן אֵֽין־ל֔וֹ
לֹֽא־תִהְיֶ֧ה אֵֽשֶׁת־הַמֵּ֛ת הַח֖וּצָה לְאִ֣ישׁ זָ֑ר
יְבָמָהּ֙ יָבֹ֣א עָלֶ֔יהָ
וּלְקָחָ֥הּ ל֛וֹ לְאִשָּׁ֖ה
וְיִבְּמָֽהּ׃
וְהָיָ֗ה הַבְּכוֹר֙ אֲשֶׁ֣ר תֵּלֵ֔ד יָק֕וּם עַל־שֵׁ֥ם אָחִ֖יו הַמֵּ֑ת
וְלֹֽא־יִמָּחֶ֥ה שְׁמ֖וֹ מִיִּשְׂרָאֵֽל׃
וְאִם־לֹ֤א יַחְפֹּץ֙ הָאִ֔ישׁ לָקַ֖חַת אֶת־יְבִמְתּ֑וֹ
וְעָלְתָה֩ יְבִמְתּ֨וֹ הַשַּׁ֜עְרָה אֶל־הַזְּקֵנִ֗ים וְאָֽמְרָה֙
מֵאֵ֨ין יְבָמִ֜י לְהָקִ֨ים לְאָחִ֥יו שֵׁם֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א אָבָ֖ה יַבְּמִֽי׃
וְקָֽרְאוּ־ל֥וֹ זִקְנֵי־עִיר֖וֹ וְדִבְּר֣וּ אֵלָ֑יו וְעָמַ֣ד וְאָמַ֔ר לֹ֥א חָפַ֖צְתִּי לְקַחְתָּֽהּ׃
וְנִגְּשָׁ֨ה יְבִמְתּ֣וֹ אֵלָיו֮ לְעֵינֵ֣י הַזְּקֵנִים֒ וְחָלְצָ֤ה נַעֲלוֹ֙ מֵעַ֣ל רַגְל֔וֹ וְיָרְקָ֖ה בְּפָנָ֑יו
וְעָֽנְתָה֙ וְאָ֣מְרָ֔ה כָּ֚כָה יֵעָשֶׂ֣ה לָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר לֹא־יִבְנֶ֖ה אֶת־בֵּ֥ית אָחִֽיו
וְנִקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ בְּיִשְׂרָאֵ֑ל בֵּ֖ית חֲל֥וּץ הַנָּֽעַל׃
... הַיְבָמָה נִקְנֵית בְּבִיאָה.
וְקוֹנָה אֶת עַצְמָהּ בַּחֲלִיצָה וּבְמִיתַת הַיָּבָם:
(1) A woman is acquired in three ways, and she acquires herself in two ways. She is acquired through money, through a document, or through sexual intercourse. Through money: Beit Shammai say, "With a dinar [a specific unit of money] or with the equivalent value of a dinar." And Beit Hillel say, "With a perutah or with the equivalent value of a perutah." How much is a perutah? One eighth of an Italian issar [a specific unit of money equal to one twenty-fourth of a dinar]. And she acquires herself through a bill of divorce or through the death of the husband. A yevamah [a widow whose brother-in-law performed levirate marriage with her] is acquired through sexual intercourse, and acquires herself through chalitzah [the ceremony performed by the widow of a childless man as an alternative way to release herself from the obligation to wait for levirate marriage] or through the death of the yavam [one upon whom has fallen the obligation to perform levirate marriage].
(2) A Hebrew slave is acquired through money or through a document, and acquires himself through years [of service], through the Jubilee Year, or through prorated monetary [payment]. A Hebrew maidservant has an advantage over him, in that she acquires herself through [physical] signs [of puberty]. [A slave] who [has his ear] pierced is acquired through [the] piercing, and acquires himself through the Jubilee Year or with the death of the master.
(3) A Canaanite slave is acquired through money, through a document or through chazakah [a presumption of ownership, generally regarding landed property, established by unchallenged, publically known possession for a certain period of time, together with a legally acceptable claim regarding how the property came into the possessor’s hands]. And he acquires himself through money by a third party or through a document by himself. These are the word of Rabbi Meir. And the Sages say, "Through money by himself and through a document by a third party, providing that the money be from a third party.
(4) A large animal is acquired through transfer [of the reins], and a small animal through lifting [it]; these are the words of Rabbi Meir and Rabbi Elazar. The Sages say, "A small animal is acquired through pulling [it]."
(5) Mortgaged property is acquired through money, through a document, or through chazakah; and non-mortgaged [property] is acquired only through pulling [it]. Property which is non-mortgaged can be acquired along with mortgaged property through money, through a document or through chazakah; and that which is non-mortgaged can, [by association,] bind [itself to] that which is mortgaged [to force one] to take an oath regarding [that property].
(6) Anything that is used as currency for something else, once this [party to the transaction] takes possession [of it], this [other party] is obligated in its exchange. How so? If one exchanges a bull for a cow, or a donkey for a bull, once this one takes possession, this one is obligated for its exchange [i.e., the animal he agreed to exchange for it]. The Temple authority [acquires directly] through money, and the lay authority [acquires] through chazakah. A verbal statement [declaring an object as belonging] to the Temple [authority] is like [physical] transfer to the lay [authority].
(7) [With regard to] all commandments of the son which are [incumbent] upon the father, men are obligated, and women are exempt. And [with regard to] all commandments of the father which are [incumbent] upon the son, both men and women are obligated. And [with regard to] every positive commandment that is time-dependent, men are obligated and women are exempt. And [with regard to] every positive commandment which is not time-dependent, both men and women are obligated. And [with regard to] every negative commandment, whether it is time-dependent or it is not time-dependent, both men and women are obligated, except for: "You shall not round off [the corners of your head]" (Leviticus 19:27), "You shall not destroy [the corners of your beard]" (ibid.), and "You shall not become ritually impure for the dead" (Leviticus 21:1).
(8) The leanings, and the wavings, and the presentations, and the kemitsot [individual handfuls of the meal offering, which the priest takes to be put on the altar], and the incense offerings, and the melikot [instances of utilizing a slaughtering method used for bird sacrifices, employing the thumbnail instead of a knife], and the sprinklings, and the collections of blood are practiced by men, but not by women, except for the meal-offering of the sotah and of the female Nazirite, that they wave [them].
(9) Any commandment which is dependent on the Land [of Israel] only applies in the Land. And any commandment which is not dependent on the Land applies both in the Land and outside the Land, except for orlah [the fruit of a tree during the first three years after its planting, the consumption or usage of which is forbidden] and kilayim [the prohibition of planting together certain plants]. And Rabbi Eliezer says, "Also chadash [grain from the current year that one is forbidden to eat until after the sixteenth of Nissan]"
(10) Anyone who performs a single commandment is bestowed with goodness, his days are lengthened, and he inherits the Land. And anyone who does not perform a single commandment is not bestowed with goodness, his days are not lengthened, and he does not inherit the Land. Anyone who is [involved in] Scripture, the Oral Law, and proper social behavior will not easily [come to] sin, as it is stated, "And the three-ply cord is not quickly severed" (Ecclesiastes 4:12). Anyone who is not [involved in] Scripture, and not in the Oral Law, and not in proper social behavior is not part of civilization.
והתניא (דברים כה, ח)
וקראו לו זקני עירו- הן ולא שלוחן
ודברו אליו- מלמד שמשיאין לו עצה הוגנת לו
שאם היה הוא ילד והיא זקנה הוא זקן והיא ילדה
אומרין לו: מה לך אצל ילדה? מה לך אצל זקנה?
כלך אצל שכמותך ואל תשים קטטה בביתך
שאלת: אשה אחת בת חמשים שנה, ומת בעלה בלא בנים. ונפלה לפני יבם, והיבם נשוי....
ואם היא אינה רוצה להתייבם לו, והוא רוצה ליבם, משיאין אותו עצה ההוגנת לו, שלא יכניס קטטות לתוך ביתו, אחר שיש לו אשה אחרת. וכן אם הוא בחור, והיא זקנה, אומרים לו: כלך אצל שכמותך. ואם נותן עיניו בה כדי ליטול נכסיה, מטעין אותו. ואומרים לו: חלוץ על מנת שתתן לך כך וכך. ואחר שיחלוץ לה, אין לו עליה כלום...
מאחר שאינו הגון לה, ומצוה עליו לחלוץ. דכתיב: ושלחו לו זקני עירו ודברו אליו. נותנין לו עצה הוגנת. אם הוא ילד, והיא זקנה, אומרים לו: כלך אצל שכמותך.
ואם הוא ערום, ואין יכולין להעמידו בכך, מבקשין ממנו לחלוץ.
ואם לא רצה, ייבם.
רשב"א: רבי שלמה בן אדרת- גדול חכמי ישראל בספרד, בתקופת הראשונים (סוף המאה ה-13 ותחילת המאה ה- 14) . ספר התשובות שלו מהווה ספר יסוד בהלכה.
ספרות השו"ת : תשובותיהם, החלטותיהם ומסקנותיהם הכתובות של חכמי ההלכה לשאלות שנשלחו אליהם בכתב. כבר בתקופת האמוראים הייתה חליפת שאלות ותשובות בין מרכזי הלימוד והקהילות השונות, והם שובצו בתוך התלמודים. לאחר חתימת התלמוד מופיעות השו"ת כענף ספרותי בפני עצמו, ההולך ונמשך עד עצם היום הזה. מטרת השו"ת: לברר את ההלכה ואת הכרעת הדין בבעיות ספציפיות , אולם תוך כדי הדיון ההלכתי אנו לומדים גם על תקנות ומנהגים, פילוסופיה, דברי מוסר, מאורעות היסטוריים וכ'.
בידינו מצויות כיום מאות אלפי שאלות ותשובות, המופיעות ביותר משלשת אלפים ספרים של מחברים שונים, ובעידן המודרני- אינספור שו"תים במרשתת.
הרבנות הראשית לישראל
תקנות קבועות לגדרי אישות בישראל –
שנתקבלו פה אחד בכינוס הרבנים הארצי שהתקיים בירושלים
בימים י"ח-כ"א בשבט, תש"י (5-8.02.1950).
ב"ה.
לרגל קיבוץ גלויות מכל תפוצות הגולה, מקצוי ארץ ואיים רחוקים, שעולים לאלפים ורבבות, ומתיישבים בארץ בחסד ה' עלינו הגדול, ומביאים אתם מנהגים קדומים שאינם הולמים לתקנות חכמים מרי דארעא דישראל שבעיקו"ת (שבעיר קודשנו תיבנה) תו"ב בעניני קדושין ונשואין ובענייני גיטין וגירושין, ייבום וחליצה, ודבר זה עלול להביא מחלוקת בישראל ולהרוס את שלום בית ישראל,
לזאת מצאנו וראינו חובה לעצמנו לחדש תקנותיהם של רבותינו הקדמונים זצ"ל, ולהוסיף עוד תקנות כאלה, שהשעה מחייבת אותם מפני דרכי שלום ושלום הבית בישראל, שהם תופסים מקום יסודי לכל תקנות רבותינו הקדמונים, מימי משה רבינו ועד הדורות האחרונים לקהלותיהם.
ברשות קודשא ברוך הוא ושכינתיה (הקדוש ברוך הוא ושכינתו), וברשות בית דין של מעלה ובית דין של מטה וברשות רבנן קדמאי מרי ארעא דישראל (החכמים הראשונים, רבני ארץ ישראל), ובהסכמת הגאונים הגדולים חברי המועצה המורחבת של הרבנות הראשית בישראל גוזרים המתקנים בתוקף תוה"ק (תורתנו הקדושה) ככל תקנות ישראל שנעשו בישראל לקהלותיהם ולדורות עולם.
א. אסור לכל איש ואשה מישראל לקדש ולארס שלא בשעת חופה ...
ב. אסור לו לאדם מישראל לקדש לו אשה שהיא קטנה מגיל שש עשרה שנה ויום אחד ...
ג. ברוב קהלות ישראל וכן בקהלות האשכנזים שבארץ, קבלו עליהם להלכה שמצות חליצה קודמת
למצות יבום, וגם כששניהם, היבם והיבמה, רוצין ביבום, אין מניחים אותם ליבם. ובמקום שהיבם
נשוי אשה, נהגו בכל המקומות שאין מניחים אותם ליבם. ובהיות ובזמננו ברור הדבר שרוב יבמים
אינם מכוונים לשם מצוה, ומשום דרכי שלום ואחדות במדינת ישראל שלא תהיה התורה כשתי
תורות, הננו גוזרים על תושבי ארץ-ישראל ועל אלה שיעלו ויתישבו מעתה והלאה, לאסור עליהם
מצוות ייבום לגמרי, וחייבים לחלוץ, וחייבים במזונות יבמתם, כפי מה שיפסקו עליו בי"ד עד
שיפטרו את יבמתם בחליצה. איסור זה אפשר להתירו רק במסבות מיוחדות ועפ"י החלטת
המועצה המורחבת.
בחתימת הרבנים הראשיים לישראל.
[...]
ראשי הרבנים לישראל
יצחק אייזיק הלוי הרצוג בן ציון מאיר חי עוזיאל
עיון ודיון
1. הסבירו בקצרה מהו ייבום ומהי חליצה.
2. "ודיברו אליו" – הסבירו את פשט הפסוק המקראי ואת הדרש
(שבברייתא). מהו המסר של הברייתא?
3. קראו את תשובתו של רשב"א. יש הטוענים שפסיקתו מערערת על האמור
בתורה. נסו להוכיח זאת בהסתמך על הכתוב!
4. האם דברי הברייתא שבתלמוד מקובלים על רשב"א?
הוכח בהסתמך על תשובתו.
5. קראו את תקנות הרבנות הראשית.
מה הניע את הרבנים הראשיים לישראל לתקן את התקנות הללו?
מה מטרתן? ציינו במה שונה כל אחת מהתקנות מן ההלכה המשתקפת
בספרות חז"ל והפוסקים (כפי שלמדת בסוגיות שבפרק זה).
6. האם הייתם ממליצים לנסות ולתקן תקנות נוספות באחד מן הנושאים
שנדונו בפרק זה? נמקו!
פותחים סוגריים
הייבום הנו תופעה נפוצה בחברות מסורתיות, בהן האישה אינה מפרנסת את עצמה וזקוקה למשענת כלכלית. הייבום נזכר במקורות קדומים מאד ובקבצי-חוקים מכל רחבי המזרח התיכון.
חוקי החיתים: 193 – כי תהיה לאיש אשה, ומת האיש, אחיו את אשתו (האח את אלמנת אחיו ייקח), ואחריו אביו ייקחנה. ואם גם אביו ימות, ואחד מבני אחיו יקח את האדה שהיתה לו – אין עונש.
חוקי החיתים- קובץ חוקים שנמצא באסיה הקטנה (טורקיה). החוקים נערכו בקובץ אחד בערך בשנת 1500 לפני-הספירה וכנראה היו פרי חקיקה של מלך החיתים
אף בימינו ניתן למצוא חברות בהן קיים נוהג זה.
מן העיתונות:
הארץ
הכלה האפגנית
"פעם היו לי חלומות": התאלמנה משני אחים, נשואה לשלישי והיא רק בת 18
רוד נורדלנד, ניו יורק טיימס 01.06.2018 (מעובד)
חדיג'ה בת 18, היתה נשואה שלוש פעמים — לשלושה אחים. היא התאלמנה בפעם הראשונה בגיל 10, כשבעלה, לוחם טאליבן, נהרג. החוק באפגניסטן קובע שאחיו של המת צריכים להינשא לאלמנתו, וכך התחתנה עם אחיו, שהיה שוטר- ומת מפיצוץ מטען. עכשיו היא בת 18, נשואה לאחיו השלישי, ומתפללת שהוא יישאר בחיים.
סיפורה של חדיג'ה ושלושת האחים שנישאה להם הוא סיפור האופייני לאפגניסטאן על מלחמה ומסורת. הוא התרחש באחד האזורים האלימים ביותר של המלחמה במדינה — מחוז הלמנד בדרום — מעוזם של הטליבאן, שבו משפחות רבות נקרעו בין נאמנות לממשלה ולמורדים. זהו גם סיפורן של נשים שמנסות לחיות בחברה מסורתית שלא מותירה להן הרבה ברירות. בחברת הפָּשְטוּן אדם חייב לשאת את אלמנת אחיו. אם האלמנה מסרבת עלולים לקחת ממנה את ביתה וילדיה.
... "התרבות הפשטונית לא הותירה לי ברירה" – אומרת חדיג'ה. אלמנות לא יכולות לעבוד, בדומה לנשים אחרות בחברות מסורתיות, וכל רכוש שתצבור או ירושה שתקבל יעברו ישירות לאחיה של בעלה, ולא לאלמנתו או לצאצאיו. "פעם היו לי חלומות, אבל אני לא יכולה לשתף בהם אף אחד, משום שאני אשה", אמרה, "פעם רציתי ללמוד ולהיות אשה משכילה שעומדת על שתי רגליה בכוחות עצמה, אבל בתרבות שלי זה בלתי אפשרי. השאיפה העיקרית שלי עכשיו היא שבעלי לא ייהרג בידי הטליבאן. אני מבקשת מאלוהים שיגן עליו".