ותדר נדר ותאמר ה' צבאות אמר רבי
אלעזר מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שקראו להקב"ה צבאות עד שבאתה חנה וקראתו צבאות אמרה חנה לפני הקב"ה רבש"ע מכל צבאי צבאות שבראת בעולמך קשה בעיניך שתתן לי בן אחד משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו בא עני אחד ועמד על הפתח אמר להם תנו לי פרוסה אחת ולא השגיחו עליו דחק ונכנס אצל המלך א"ל אדוני המלך מכל סעודה שעשית קשה בעיניך ליתן לי פרוסה אחת:
רבי אלעזר משום רבי יוסי בן זמרא על עסקי לבה אמרה לפניו רבונו של עולם כל מה שבראת באשה לא בראת דבר אחד לבטלה עינים לראות ואזנים לשמוע חוטם להריח פה לדבר ידים לעשות בהם מלאכה רגלים להלך בהן דדים להניק בהן דדים הללו שנתת על לבי למה לא להניק בהן תן לי בן ואניק בהן:
Text One
"And she vowed a vow and said, O Lord of hosts" (ibid. v. 11) — R. Eleazar said : From the day that the Holy One, blessed be He, created His universe, there was nobody who called Him "[Lord of] hosts" until Hannah came and gave Him that designation. Hannah said before the Holy One, blessed be He, "Lord of the universe ! From all the multitudes of hosts which Thou hast created in Thy universe, is it hard in Thine eyes to grant me even one son?" A parable : To what is the matter like ? To a human king who made a feast for his servants. A poor man came and stood at the entrance and said to them, "Give me a morsel of bread" ; but they took no notice of him. He pushed his way through and entered the presence of the king, exclaiming, "My lord, the king ! From all the feast which thou hast made, is it hard in thine eyes to spare me a morsel of bread ?"
Text Two
"Eleazar said in the name of R. Jose b. Zimra : [She spoke] about the concerns of her heart. She spake before Him, "Lord of the universe ! In all that Thou hast created in a woman Thou hast created nothing in vain — eyes to see, ears to hear, a nose to smell, a mouth to speak, hands wherewith to do work, feet to walk with, breasts to suckle with. But these breasts which Thou hast placed upon my Give me a son, that I may suckle with them."