Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz. “Who will be our rabbis?” Times of Israel 27 December 2013.
What, then, is a true Jewish leader? The Torah (Numbers 1:15) calls the leaders “the heads of the thousands of Israel.” This defines their essence. The Torah is thus telling us that a true leader is like a head. The head is the part of the body that knows what is happening in all of the other organs, and feels the pain of each and every one of them. Similarly, the leader is supposed to sense the problems and feel the pains of everyone.
(ב) וּמשֶׁה הָיָה רֹעֶה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (חבקוק ב, כ): וַה' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן עַד שֶׁלֹא חָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיְתָה שְׁכִינָה שׁוֹרָה בְּתוֹכוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יא, ד): ה' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ, וּמִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִסְתַּלְּקָה הַשְּׁכִינָה לַשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קג, יט): ה' בַּשָּׁמַיִם הֵכִין כִּסְאוֹ. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר לֹא זָזָה הַשְּׁכִינָה מִתּוֹךְ הַהֵיכָל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב ז, טז): וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם וגו'. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים ג, ה): קוֹלִי אֶל ה' אֶקְרָא וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קָדְשׁוֹ סֶלָּה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חָרֵב הֲרֵי הוּא בִּקְדֻשָּׁתוֹ, בּוֹא וּרְאֵה מַה כּוֹרֶשׁ אוֹמֵר (עזרא א, ג): הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּיְרוּשָׁלָיִם, אָמַר לָהֶן אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חָרֵב הָאֱלֹהִים אֵינוֹ זָז מִשָּׁם. אָמַר רַב אַחָא, לְעוֹלָם אֵין הַשְּׁכִינָה זָזָה מִכֹּתֶל מַעֲרָבִי, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ב, ט): הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ, וּכְתִיב (תהלים יא, ד): עֵינָיו יֶחֱזוּ עַפְעַפָּיו יִבְחֲנוּ בְּנֵי אָדָם, אָמַר רַבִּי יַנַּאי אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁכִינָתוֹ בַּשָּׁמַיִם עֵינָיו יֶחֱזוּ עַפְעַפָּיו יִבְחֲנוּ בְּנֵי אָדָם, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ פַּרְדֵּס וּבָנָה בוֹ מִגְדָּל גָּבוֹהַּ וְצִוָּה הַמֶּלֶךְ שֶׁיִּתְּנוּ לְתוֹכוֹ פּוֹעֲלִים שֶׁיִּהְיוּ עוֹסְקִים בִּמְלַאכְתּוֹ, אָמַר הַמֶּלֶךְ כָּל מִי שֶׁמִּתְכַּשֵּׁר בִּמְלַאכְתּוֹ יִטֹּל שְׂכָרוֹ מִשָּׁלֵם, וְכָל מִי שֶׁמִּתְעַצֵּל בִּמְלַאכְתּוֹ יִנָּתֵן בְּדִימוֹס. הַמֶּלֶךְ, זֶה מַלְכֵי הַמְּלָכִים, וְהַפַּרְדֵּס, זֶה הָעוֹלָם שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל בְּתוֹכוֹ לִשְׁמֹר הַתּוֹרָה, וְהִתְנָה עִמָּהֶם וְאָמַר, מִי שֶׁהוּא שׁוֹמֵר אֶת הַתּוֹרָה הֲרֵי גַּן עֵדֶן לְפָנָיו, וּמִי שֶׁאֵינוֹ מְשַׁמְּרָהּ, הֲרֵי גֵּיהִנֹּם. אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נִרְאֶה כִּמְסַלֵּק שְׁכִינָתוֹ מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, עֵינָיו יֶחֱזוּ עַפְעַפָּיו יִבְחֲנוּ בְּנֵי אָדָם, וּלְמִי בּוֹחֵן, לַצַּדִּיק, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יא, ה): ה' צַדִּיק יִבְחָן, [במה הוא בוחנו], בְּמִרְעֵה צֹאן. בָּדַק לְדָוִד בַּצֹּאן וּמְצָאוֹ רוֹעֶה יָפֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עח, ע): וַיִּקָּחֵהוּ מִמִּכְלְאֹת צֹאן, מַהוּ מִמִּכְלְאֹת צֹאן, כְּמוֹ (בראשית ח, ב): וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם, הָיָה מוֹנֵעַ הַגְּדוֹלִים מִפְּנֵי הַקְּטַנִּים, וְהָיָה מוֹצִיא הַקְּטַנִּים לִרְעוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּרְעוּ עֵשֶׂב הָרַךְ, וְאַחַר כָּךְ מוֹצִיא הַזְּקֵנִים כְּדֵי שֶׁיִּרְעוּ עֵשֶׂב הַבֵּינוֹנִית, וְאַחַר כָּךְ מוֹצִיא הַבַּחוּרִים שֶׁיִּהְיוּ אוֹכְלִין עֵשֶׂב הַקָּשֶׁה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ לִרְעוֹת הַצֹּאן אִישׁ לְפִי כֹחוֹ, יָבֹא וְיִרְעֶה בְּעַמִּי. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים עח, עא): מֵאַחַר עָלוֹת הֱבִיאוֹ לִרְעוֹת בְּיַעֲקֹב עַמּוֹ. וְאַף משֶׁה לֹא בְחָנוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא בַּצֹּאן, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, כְּשֶׁהָיָה משֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם רוֹעֶה צֹאנוֹ שֶׁל יִתְרוֹ בַּמִּדְבָּר, בָּרַח מִמֶּנּוּ גְּדִי, וְרָץ אַחֲרָיו עַד שֶׁהִגִּיעַ לַחֲסִית, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַחֲסִית, נִזְדַּמְּנָה לוֹ בְּרֵכָה שֶׁל מַיִם, וְעָמַד הַגְּדִי לִשְׁתּוֹת, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ משֶׁה אֶצְלוֹ, אָמַר אֲנִי לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁרָץ הָיִיתָ מִפְּנֵי צָמָא, עָיֵף אַתָּה, הִרְכִּיבוֹ עַל כְּתֵפוֹ וְהָיָה מְהַלֵּךְ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יֵשׁ לְךָ רַחֲמִים לִנְהֹג צֹאנוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם כָּךְ חַיֶּיךָ אַתָּה תִרְעֶה צֹאנִי יִשְׂרָאֵל, הֱוֵי: וּמשֶׁה הָיָה רוֹעֶה.
(2) ... Our teachers have said: Once, while Moses our Teacher was tending [his father-in-law] Yitro’s sheep, one of the sheep ran away. Moses ran after it until it reached a small, shaded place. There, the lamb came across a pool and began to drink. As Moses approached the lamb, he said, “I did not know you ran away because you were thirsty. You are so exhausted!” He then put the lamb on his shoulders and carried him back. The Holy One said, “Since you tend the sheep of human beings with such overwhelming love - by your life, I swear you shall be the shepherd of My sheep, Israel.”
Chief Lord Rabbi Jonathan Sacks: Power vs. Influence
THERE ARE TWO FORMS or dimensions of leadership. One is power, the other, influence. Often we confuse the two. After all, those who have power often have influence, and those who have influence have a certain kind of power. In fact, however, the two are quite different, even opposites.
We can see this by a simple thought-experiment. Imagine you have total power, and then you decide to share it with nine others. You now have one-tenth of the power with which you began. Imagine, by contrast, that you have a certain measure of influence, and now you share it with nine others. How much do you have left? Not less. In fact, more. Initially there was only one of you; now there are ten. Your influence has spread. Power operates by division, influence by multiplication. With power, the more we share, the less we have. With influence, the more we share, the more we have.
So deep is the difference that the Torah allocates them to two distinct leadership roles: king and prophet. Kings had power. They could levy taxes, conscript people to serve in the army, and decide when and against whom to wage war. They could impose non-judicial punishments to preserve social order. Hobbes famously called kingship a “Leviathan” and defined it in terms of power. The very nature of the social contract, he argued, was the transfer of power from individuals to a central authority. Without this, there could be no government, no defence of a country and no safeguard against lawlessness and anarchy.
Prophets, by contrast, had no power at all. They commanded no armies. They levied no taxes. They spoke G-d’s word, but had no means of enforcing it. All they had was influence – but what influence! To this day, Elijah’s fight against corruption, Amos’ call to social justice, Isaiah’s vision of the end of days, are still capable of moving us by the sheer force of their inspiration. Who, today, is swayed by the lives of Ahab or Jehoshaphat or Jehu? When a king dies, his power ends. When a prophet dies, his influence begins.
There is a Midrash from Vayikra Rabba:
In Divrei Hayamim A , it says “And these are the children of Batya the daughter of Paroah that she took from Mered (Rebellion)”. This is talking about Calev, who rebelled against the advice of the spies [the 12 spies who went into Israel, Calev was one of the two spies that didn’t speak badly about the land], and Batya who rebelled against her father
https://contemplatingtorah.files.wordpress.com/2014/06/parshat-korach-5774.pdf
(א) וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח בֶּן־יִצְהָ֥ר בֶּן־קְהָ֖ת בֶּן־לֵוִ֑י וְדָתָ֨ן וַאֲבִירָ֜ם בְּנֵ֧י אֱלִיאָ֛ב וְא֥וֹן בֶּן־פֶּ֖לֶת בְּנֵ֥י רְאוּבֵֽן׃ (ב) וַיָּקֻ֙מוּ֙ לִפְנֵ֣י מֹשֶׁ֔ה וַאֲנָשִׁ֥ים מִבְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל חֲמִשִּׁ֣ים וּמָאתָ֑יִם נְשִׂיאֵ֥י עֵדָ֛ה קְרִאֵ֥י מוֹעֵ֖ד אַנְשֵׁי־שֵֽׁם׃ (ג) וַיִּֽקָּהֲל֞וּ עַל־מֹשֶׁ֣ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֗ן וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵהֶם֮ רַב־לָכֶם֒ כִּ֤י כָל־הָֽעֵדָה֙ כֻּלָּ֣ם קְדֹשִׁ֔ים וּבְתוֹכָ֖ם ה' וּמַדּ֥וּעַ תִּֽתְנַשְּׂא֖וּ עַל־קְהַ֥ל ה' (ד) וַיִּשְׁמַ֣ע מֹשֶׁ֔ה וַיִּפֹּ֖ל עַל־פָּנָֽיו׃ (ה) וַיְדַבֵּ֨ר אֶל־קֹ֜רַח וְאֶֽל־כָּל־עֲדָתוֹ֮ לֵאמֹר֒ בֹּ֠קֶר וְיֹדַ֨ע ה' אֶת־אֲשֶׁר־ל֛וֹ וְאֶת־הַקָּד֖וֹשׁ וְהִקְרִ֣יב אֵלָ֑יו וְאֵ֛ת אֲשֶׁ֥ר יִבְחַר־בּ֖וֹ יַקְרִ֥יב אֵלָֽיו׃ (ו) זֹ֖את עֲשׂ֑וּ קְחוּ־לָכֶ֣ם מַחְתּ֔וֹת קֹ֖רַח וְכָל־עֲדָתֽוֹ׃ (ז) וּתְנ֣וּ בָהֵ֣ן ׀ אֵ֡שׁ וְשִׂימוּ֩ עֲלֵיהֶ֨ן קְטֹ֜רֶת לִפְנֵ֤י ה' מָחָ֔ר וְהָיָ֗ה הָאִ֛ישׁ אֲשֶׁר־יִבְחַ֥ר ה' ה֣וּא הַקָּד֑וֹשׁ רַב־לָכֶ֖ם בְּנֵ֥י לֵוִֽי׃ (ח) וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה אֶל־קֹ֑רַח שִׁמְעוּ־נָ֖א בְּנֵ֥י לֵוִֽי׃ (ט) הַמְעַ֣ט מִכֶּ֗ם כִּֽי־הִבְדִּיל֩ אֱלֹהֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל אֶתְכֶם֙ מֵעֲדַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל לְהַקְרִ֥יב אֶתְכֶ֖ם אֵלָ֑יו לַעֲבֹ֗ד אֶת־עֲבֹדַת֙ מִשְׁכַּ֣ן ה' וְלַעֲמֹ֛ד לִפְנֵ֥י הָעֵדָ֖ה לְשָׁרְתָֽם׃ (י) וַיַּקְרֵב֙ אֹֽתְךָ֔ וְאֶת־כָּל־אַחֶ֥יךָ בְנֵי־לֵוִ֖י אִתָּ֑ךְ וּבִקַּשְׁתֶּ֖ם גַּם־כְּהֻנָּֽה׃ (יא) לָכֵ֗ן אַתָּה֙ וְכָל־עֲדָ֣תְךָ֔ הַנֹּעָדִ֖ים עַל־יְהוָ֑ה וְאַהֲרֹ֣ן מַה־ה֔וּא כִּ֥י תלונו [תַלִּ֖ינוּ] עָלָֽיו׃ (יב) וַיִּשְׁלַ֣ח מֹשֶׁ֔ה לִקְרֹ֛א לְדָתָ֥ן וְלַאֲבִירָ֖ם בְּנֵ֣י אֱלִיאָ֑ב וַיֹּאמְר֖וּ לֹ֥א נַעֲלֶֽה׃ (יג) הַמְעַ֗ט כִּ֤י הֶֽעֱלִיתָ֙נוּ֙ מֵאֶ֨רֶץ זָבַ֤ת חָלָב֙ וּדְבַ֔שׁ לַהֲמִיתֵ֖נוּ בַּמִּדְבָּ֑ר כִּֽי־תִשְׂתָּרֵ֥ר עָלֵ֖ינוּ גַּם־הִשְׂתָּרֵֽר׃ (יד) אַ֡ף לֹ֣א אֶל־אֶרֶץ֩ זָבַ֨ת חָלָ֤ב וּדְבַשׁ֙ הֲבִ֣יאֹתָ֔נוּ וַתִּ֨תֶּן־לָ֔נוּ נַחֲלַ֖ת שָׂדֶ֣ה וָכָ֑רֶם הַעֵינֵ֞י הָאֲנָשִׁ֥ים הָהֵ֛ם תְּנַקֵּ֖ר לֹ֥א נַעֲלֶֽה׃ (טו) וַיִּ֤חַר לְמֹשֶׁה֙ מְאֹ֔ד וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־יְהוָ֔ה אַל־תֵּ֖פֶן אֶל־מִנְחָתָ֑ם לֹ֠א חֲמ֨וֹר אֶחָ֤ד מֵהֶם֙ נָשָׂ֔אתִי וְלֹ֥א הֲרֵעֹ֖תִי אֶת־אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ (טז) וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל־קֹ֔רַח אַתָּה֙ וְכָל־עֲדָ֣תְךָ֔ הֱי֖וּ לִפְנֵ֣י ה' אַתָּ֥ה וָהֵ֛ם וְאַהֲרֹ֖ן מָחָֽר׃ (יז) וּקְח֣וּ ׀ אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וּנְתַתֶּ֤ם עֲלֵיהֶם֙ קְטֹ֔רֶת וְהִקְרַבְתֶּ֞ם לִפְנֵ֤י ה' אִ֣ישׁ מַחְתָּת֔וֹ חֲמִשִּׁ֥ים וּמָאתַ֖יִם מַחְתֹּ֑ת וְאַתָּ֥ה וְאַהֲרֹ֖ן אִ֥ישׁ מַחְתָּתֽוֹ׃ (יח) וַיִּקְח֞וּ אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וַיִּתְּנ֤וּ עֲלֵיהֶם֙ אֵ֔שׁ וַיָּשִׂ֥ימוּ עֲלֵיהֶ֖ם קְטֹ֑רֶת וַֽיַּעַמְד֗וּ פֶּ֛תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וּמֹשֶׁ֥ה וְאַהֲרֹֽן׃ (יט) וַיַּקְהֵ֨ל עֲלֵיהֶ֥ם קֹ֙רַח֙ אֶת־כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וַיֵּרָ֥א כְבוֹד־יְהוָ֖ה אֶל־כָּל־הָעֵדָֽה׃ (פ)
(1) Now Korah, the son of Izhar, the son of Kohath, the son of Levi, with Dathan and Abiram, the sons of Eliab, and On, the son of Peleth, sons of Reuben, took men; (2) and they rose up in face of Moses, with certain of the children of Israel, two hundred and fifty men; they were princes of the congregation, the elect men of the assembly, men of renown; (3) and they assembled themselves together against Moses and against Aaron, and said unto them: ‘Ye take too much upon you, seeing all the congregation are holy, every one of them, and the LORD is among them; wherefore then lift ye up yourselves above the assembly of the LORD?’ (4) And when Moses heard it, he fell upon his face. (5) And he spoke unto Korah and unto all his company, saying: ‘In the morning the LORD will show who are His, and who is holy, and will cause him to come near unto Him; even him whom He may choose will He cause to come near unto Him. . (6) This do: take you censers, Korah, and all his company; (7) and put fire therein, and put incense upon them before the LORD to-morrow; and it shall be that the man whom the LORD doth choose, he shall be holy; ye take too much upon you, ye sons of Levi.’ (8) And Moses said unto Korah: ‘Hear now, ye sons of Levi: (9) is it but a small thing unto you, that the God of Israel hath separated you from the congregation of Israel, to bring you near to Himself, to do the service of the tabernacle of the LORD, and to stand before the congregation to minister unto them; (10) and that He hath brought thee near, and all thy brethren the sons of Levi with thee? and will ye seek the priesthood also? (11) Therefore thou and all thy company that are gathered together against the LORD—; and as to Aaron, what is he that ye murmur against him?’ (12) And Moses sent to call Dathan and Abiram, the sons of Eliab; and they said: ‘We will not come up; (13) is it a small thing that thou hast brought us up out of a land flowing with milk and honey, to kill us in the wilderness, but thou must needs make thyself also a prince over us? (14) Moreover thou hast not brought us into a land flowing with milk and honey, nor given us inheritance of fields and vineyards; wilt thou put out the eyes of these men? we will not come up.’ (15) And Moses was very wroth, and said unto the LORD: ‘Respect not thou their offering; I have not taken one ass from them, neither have I hurt one of them.’ (16) And Moses said unto Korah: ‘Be thou and all thy congregation before the LORD, thou, and they, and Aaron, to-morrow; (17) and take ye every man his fire-pan, and put incense upon them, and bring ye before the LORD every man his fire-pan, two hundred and fifty fire-pans; thou also, and Aaron, each his fire-pan.’ (18) And they took every man his fire-pan, and put fire in them, and laid incense thereon, and stood at the door of the tent of meeting with Moses and Aaron. (19) And Korah assembled all the congregation against them unto the door of the tent of meeting; and the glory of the LORD appeared unto all the congregation.
תכונה ... הכרחית למלכות ולמנהיגות טובה ]היא[ הסבלנות והיכולת להקשיב לטענות ולטרוניות של כל אחד מבני העם, כמו שציוה הקב“ה למשה ואהרן בתחילת הנהגתם את ישראל, ”ויצום אל בני ישראל להנהיגם בנחת ויסבול אותם“ )שמות ו, יג, ברש“י(, ואפילו ”על מנת שיהיו סוקלים אתכם ומחרפים אתכם“ )רש“י במדבר יא, יב(.
Rabbi Chaim Friedlander, Sifsei Chaim, Midot v’Avodat Hashem, Vol. II, p. 79
A necessary character trait for a king and for good leadership is patience and the ability to hear the claims and complaints of each and every person. For example, at the beginning of Moshe and Aaron’s leadership of the Jewish people, “God instructed them concerning the Children of Israel to lead them calmly and with patience” (Rashi, Shemot 6:13). [God instructed Moshe to accept the leadership] even “in the knowledge that they will stone you and curse you [nevertheless you must lead them patiently]” (Rashi, Bamidbar 11:12).
(יז) כָּל מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. אֵיזוֹ הִיא מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ:
(17) Every argument that is [for the sake of] heaven's name, it is destined to endure. But if it is not [for the sake of] heaven's name -- it is not destined to endure. What [is an example of an argument for the sake of] heaven's name? The argument of Hillel and Shammai. What [is an example of an argument not for the sake of] heaven's name? The argument of Korach and all of his followers.
(א) ויקח קרח בן יצהר בן קהת וגו' - הה"ד (משלי יח) אח נפשע מקרית עז, זה קרח, שחלק כנגד משה ומרד וירד מן כבוד שהיה בידו, ואין נפשע, אלא מרידה, כמה דאת אמר: (מלכים ב' ג'): מלך מואב פשע בי. ומדינים כבריח ארמון, שהעלית הארץ בריחיה בעדו. ארמון, שחלק על משה ועל המקום:
(ב) ויקח - אין ויקח, אלא משיכת הדברים רכים, שנמשכו כל גדולי ישראל והסנהדראות אחריו. במשה הוא אומר: ויקח משה ואהרן את האנשים האלה. וכן: קח את אהרן ואת בניו אתו. וכן הוא אומר (הושע יד): קחו עמכם דברים. וכן (בראשית יב): ותקח האשה בית פרעה הוי, ויקח קרח, שבדברים רכים משך לבם.
ויקח קרח על ידי מה נחלק? ע"י אליצפן בן אחי אביו, שנעשה נשיא על משפחתו. ונשיא בית אב למשפחות הקהתי אליצפן בן עוזיאל אמר קרח: ארבעה אחים היו אחי אבא, ובני קהת: עמרם ויצהר וחברון ועוזיאל. עמרם הבכור, זכה אהרן בנו לגדולה ומשה למלכות. מי ראוי ליטול את השניה לא השני, שנאמר (שמות ו): ובני קהת עמרם ויצהר, אני בנו של יצהר, הייתי ראוי להיות נשיא על משפחות והוא עשה בנו של עוזיאל, קטן של אחי אבא יהי גדול עלי?! הריני חולק עליו ומבטל כל מה שנעשה על ידו, לכך: ויקח קרח:
(ג) ויקח קרח - מה כתיב למעלה מן העניין? (במדבר טו) ועשו להם ציצית. קפץ קרח ואמר למשה: טלית שכולה תכלת מהו שתהא פטורה מן הציצית? א"ל: חייבת בציצית. א"ל קרח: טלית שכולה תכלת אין פוטרת עצמה, ארבע חוטין פוטרות אותה?! בית מלא ספרים מהו שיהא פטור מן המזוזה?! אמר לו: חייב במזוזה! א"ל כל התורה כולה רע"ה פרשיות, אינה פוטרת את הבית, פרשה אחת שבמזוזה פוטרת את הבית?! אמר לו: דברים אלו לא נצטוית עליהן ומלבך אתה בודאן, הה"ד: ויקח קרח אין ויקח, אלא לשון פליגא, שלבו לקחו.
וכענין שנאמר (איוב טז): מה יקחך לבך הוא שמשה אומר להם, שנאמר: המעט כי הבדיל אלהי ישראל. אמרו חכמים: חכם גדול היה קרח ומטועני הארון, שנאמר (במדבר ז): ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם, וקרח בן יצהר בן קהת, וכשאמר משה (שם טו): ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת מיד צוה ועשו ר"נ טליתות תכלת ונתעטפו בהן, אותן ר"נ ראשי סנהדראות, שקמו על משה, שנאמר: ויקומו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים נשיאי עדה קריאי מועד. עמד קרח ועשה להם משתה ונתעטפו בטליתות תכלת, באו בני אהרן ליטול מתנותיהם: חזה ושוק, עמדו כנגדן. אמרו להן: מי צוה אתכם ליטול כך לא משה? לא נתן כלום, לא דבר המקום כך. באו והודיעו את משה, הלך לפייסן. מיד עמדו כנגדו לקדמו, לפני משה. ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים מי הם? אליצור בן שדיאור וחביריו, האנשים אשר נקבו בשמות, אף על פי שלא פרסמן הכתוב, נתן סימניהן ומתוך המקראות את מבין אותם.
משל למה הדבר דומה? לבן טובים, שנמצא גונב כלים מבית המרחץ ולא היה רוצה בעל הגניבה לפרסמו. התחיל נותן סימניו. אמרו לו: מי גנב כליך? אמר להם: אותו בן טובים, בעל קומה, ושיניו נאות, ושערו שחור, וחוטמו נאה, משנתן סימניו ידעו מי הוא. אף כאן, אע"פ שסתמן הכתוב, בא ונתן סימניהן ואתה יודע מי הם. נאמר להלן (במדבר א): אלה קריאי העדה נשיאי מטות אבותם ראשי אלפי ישראל הם ויקח משה ואהרן את האנשים האלה אשר נקבו בשמות ונאמר כאן: נשיאי עדה קרואי מועד אנשי שם:
(ד) ויקח קרח - לקח טליתו והלך ליטול עצה מאשתו, כשאמר הקב"ה למשה (שם ח): קח את הלוים מתוך בני ישראל וטהרת אותם וכה תעשה להם לטהרם וגו' והעבירו תער על כל בשרם, מיד עשה כן לקרח, התחיל לחזור על ישראל, לא היו מכירין אותו. אמרו לו: מי עשה לך כך? אמר להם משה עשה בי, ולא עוד אלא נטלני בידי ורגלי והיו מניפין אותי, ואומר לי: הרי אתה טהור. והביא את אהרן אחיו וקשטו ככלה, והושיבו באהל מועד. מיד, התחילו שונאי משה להתגרות בו את ישראל, ואמרו: משה מלך ואהרן אחיו כהן גדול, ובניו סגני כהונה. תרומה לכהן, מעשר לכהן, כ"ד מתנות לכהן, מיד ויקהלו על משה מיד, ויאמרו אליהם.
אמר ר' לוי: באותה שעה כינס קרח עדתו, ואמר להם: הרביתם עלינו משוי, יותר משעבוד מצרים, טוב לנו תחת מצרים, מתחת ידכם ובקשו לסקלו, לפיכך, וישמע משה ויפול על פניו. אמר להם משה: לא למלוכה אני מבקש, ולא לאהרן אחי כהונה גדולה, שנאמר: ואהרן מה הוא כי תלינו עליו. אמר משה: ריבונו של עולם! לא כך צויתני (שמות כח): ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו אתו והרי עומדים כנגדנו להרגנו. אמר: בקר ויודע ה' את אשר לו. מהו כן? אמר רבי נתן: אמר הקדוש ברוך הוא: אם נתקבצו כל חרטומי העולם ובקשו להפוך את הבקר לערב לא יוכלו, וכשם שהבדלתי בין אור לחשך, כן הבדלתי אהרן להקדישו בקדש הקדשים.
1. And Korach ben Yitzhak ben Kehat took...This is the meaning of the verse (Proverbs 18): A brother offended is harder to be won than a strong city... This is Korach, who disagreed with Moses, and rebelled, and descended from the honor that was in his hand; Offended always means Rebelled, as it says: The King of Moav offended me (Kings II 3). And their contentions are like the bars of a castle - Castle, for he disagreed with Moses and HaMakom:
2. And he took - "He took" is always using persuasive words, by means of which the leaders of Israel and the Sanhedrins were drawn after him. About Moses is says: And Moses and Aaron took these people, and thus: Take Aaron and his sons with him. And it also says: Take with you matters. And also: And the women took to Pharaoh's house - And he took, that with soft words he led their minds and hearts.
And he took. Why was there division? Because of Elizafan son of his father's brother, who was made prince over his clan. "And the prince of clan of Kehat was Elitzafan ben Uziel." Korach said: My father has four brothers, and the sons of Kehat: Amran, Yitzhak, Hevron, and Uziel. Amram is the oldest, Aaron his merited greatness, and Moses kingship. It is not fitting for the second to take the second role? as it says: The sons of Kehat are Amram and Yitzhar - I am the son of Yitzhak - I am fitting to be the prince of the family, and he makes the son of Uziel, the youngest of my father's brothers - he is greater than me?! Behold I will divide against him, and waste all that has been done by him, therefore: And he took...
3. And Korah took - What is written right before this matter? "And make for them tzitzit." (Numbers 15) Korah jumped on this and said to Moses: A tallit that is all tekhelet - what is the ruling? Is it exempt from tzitzit? Moses said to him: It needs tzitzit. Korach said to him: A tallit that is all tekhelet does not make itself exempt - but four threads of blue make it ok?! A house full of sacred book - what is the ruling? Is it exempt from a mezuzah?! Moses said to him: It needs a mezuzah. Korah said to him: The entire tore, 275 sections, does not make a house quality, but one section makes the house ok?! Korach said to him: These matters you were not commanded about, and from your own mind you added them, so it says: And Korach took...And he took - this language is always about divisions, that his mind took him.
And in a similar matter it says: (Job 16) "How your mind takes you..." This is what Moses said to them, as it is written: It is a small matter that the God of Israel made you separate. The Sages said: Korach was a great sage, and among those who carried the Ark, as it says: (Numbers 7) And the sons of Kehat were only given the sacred work upon them, and Korach ben Yitzhas ben Kehat, and when Moses said (Numbers 15) And you shall place on your tzitzit a thread of blue...Immediately he commanded and they made 250 tallitot of blue and wrapped themselves in them, these 250 were the heads of the Sanhedrins that rose against moses, as it said: And men from B'nai Yisrael arose against Moses, 250 princes of the congregation, people of renown. Korach stood and made a feast for them, and they wrapped themselves in the blue tallitot; Aaron's sons came to take their [meat] gifts, the breast and thigh - they stood against them. They said to them: Who commanded you to take? Was it not Moses? He did not say a word, for God did not say so. They came and told Moses, he went to appease them. Immediately they stood opposed to him in Moses's presence. And who were these 250 men from B'nai Yisrael? Elitzur ben Shedaiur and his friends, the man who had been named, even though the verse did not make their names known, there were signs in the verses about who they were.
A parable - to what can this be compared? To Ben Tovim, who was stealing vessels fro the bathhouse, but did not want the master thief to make it known. He began to give signs. They said to him: Who stole your vessels? He said to them: this Ben Tovim, a tall fellow, nice teeth, black hair, etc; When he gave the signs, they knew who it was. So too here, even though the verse is cryptic, he came and gave their signs, and you know who they are....
4. And Korah took - Took his tallit, and when to get advice from his wife, when the Holy Bountiful One said to Moses: Take the Levites from B'nai Yisrael, and purify them, and so you to them to purify them...And run the razor over their flesh...Immediately he did so to Korach, he began to return to Israel, they did not recognize him. They said to him: Who did this to you? He said to them: Moses did this to me, and not only that, he did so to my arms, legs, and they waved me. They said to me: Now you are pure! And Aaron his brother brought him, and adorned him like a bride, and returned him to the Tent of Meeting. Immediately, the enemies of Moses began to provoke Israel, and them said: Moses is king and Aaron his brother is High Priest, and his sons are Assistant Priests. Terumah goes to the Priests, tithes go to the priests, 24 gifts go to the priests. Immediately they gathered around Moses.
Rabbi Levi said: At the same moment Korach's band entered, and he said to them: You put too much burden on them, more than the servitude of Egypt. It was better for us under Egypt than under your hands. And they wanted to stone him, therefore, Moses heard and fell on his face. Moses said to them: I do not want kingship, and my brother Aaron does not want High Priesthood, as it said: And Aaron what is he that you complain against him. Moses said: Ribono shel Olam! Did you not command me: And you, bring close to you your brother Aaron and his sons with him. And they stood opposed to them to kill them. Moses said: Morning. And the Eternal will make known whose is his. What does this mean? Rabbi Natan said: The Holy Bountiful One said: If you all gathered up the magicians of the world, and they wanted to turn morning into night, they would not be able, and just as I separate light from darkness, so do I separate Aaron to make him holy in the Holy of Holies.
Mishna, Sotah 9:2
Likewise we find by cain, Korach, Bilaam, Doeg, Achitofel, Geichazi, Avshalom, Uzziahu, and Haman. They placed their sights on that which wasn’t theirs, What they sought was not given to them and what they already had was taken from them.
(ו) וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו אֶת הַמִּדְיָנִית לְעֵינֵי מֹשֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהֵמָּה בֹכִים פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.
(6) Then an Israelite man came and brought a Midainite woman to his brothers in full view of Moshe and the entire congregation, and they were weeping at the entrance of the Tabernacle.
(ו) וְהִנֵּ֡ה אִישׁ֩ מִבְּנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל בָּ֗א וַיַּקְרֵ֤ב אֶל־אֶחָיו֙ אֶת־הַמִּדְיָנִ֔ית לְעֵינֵ֣י מֹשֶׁ֔ה וּלְעֵינֵ֖י כָּל־עֲדַ֣ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֑ל וְהֵ֣מָּה בֹכִ֔ים פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃ (ז) וַיַּ֗רְא פִּֽינְחָס֙ בֶּן־אֶלְעָזָ֔ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵ֑ן וַיָּ֙קָם֙ מִתּ֣וֹךְ הָֽעֵדָ֔ה וַיִּקַּ֥ח רֹ֖מַח בְּיָדֽוֹ׃ (ח) וַ֠יָּבֹא אַחַ֨ר אִֽישׁ־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל־הַקֻּבָּ֗ה וַיִּדְקֹר֙ אֶת־שְׁנֵיהֶ֔ם אֵ֚ת אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת־הָאִשָּׁ֖ה אֶל־קֳבָתָ֑הּ וַתֵּֽעָצַר֙ הַמַּגֵּפָ֔ה מֵעַ֖ל בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
(6) And, behold, one of the children of Israel came and brought unto his brethren a Midianitish woman in the sight of Moses, and in the sight of all the congregation of the children of Israel, while they were weeping at the door of the tent of meeting. (7) And when Pinchas, the son of Eleazar, the son of Aaron the priest, saw it, he rose up from the midst of the congregation, and took a spear in his hand. (8) And he went after the man of Israel into the chamber, and thrust both of them through, the man of Israel, and the woman through her belly. So the plague was stayed from the children of Israel.
(10) And the LORD spoke unto Moses, saying: (11) ’Phinehas, the son of Eleazar, the son of Aaron the priest, has turned My wrath away from the children of Israel, in that he was very jealous for My sake among them, so that I consumed not the children of Israel in My jealousy. (12) Wherefore say: Behold, I give unto him My covenant of peace; (13) and it shall be unto him, and to his seed after him, the covenant of an everlasting priesthood; because he was jealous for his God, and made atonement for the children of Israel.’
(יח) רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַדִּין וְעַל הָאֱמֶת וְעַל הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ח, טז) אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם:
(18) Rabban Shimon ben Gamliel says: On three things the world stands: on judgment, and on truth, and on peace, as it is said (Zachariah 38:16): “Truth and the justice of peace judge in your gates.”
Netziv
In reward for turning away the wrath of HaKadoesh Baruch Hu, God blessed him with the attribute of peace, that he should not be quick-tempered or angry. Since, it was only natural that such a deed as Pinchas' should leave in his heart an intense emotional unrest afterward, the divine blessing was designed to cope with this situation and promised peace and tranquility of soul.
Rebbe Kotzk, Amud HaEmet
Having seen Pinchas' zealousness for God's name... Moses thought, 'A zealot cannot be the leader of Israel.' Therefore Moses turned to God to find an alternative.
(טו) שִׂנְאוּ־רָע֙ וְאֶ֣הֱבוּ ט֔וֹב וְהַצִּ֥יגוּ בַשַּׁ֖עַר מִשְׁפָּ֑ט אוּלַ֗י יֶֽחֱנַ֛ן יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽי־צְבָא֖וֹת שְׁאֵרִ֥ית יוֹסֵֽף׃... (כב) כִּ֣י אִם־תַּעֲלוּ־לִ֥י עֹל֛וֹת וּמִנְחֹתֵיכֶ֖ם לֹ֣א אֶרְצֶ֑ה וְשֶׁ֥לֶם מְרִיאֵיכֶ֖ם לֹ֥א אַבִּֽיט׃ (כג) הָסֵ֥ר מֵעָלַ֖י הֲמ֣וֹן שִׁרֶ֑יךָ וְזִמְרַ֥ת נְבָלֶ֖יךָ לֹ֥א אֶשְׁמָֽע׃ (כד) וְיִגַּ֥ל כַּמַּ֖יִם מִשְׁפָּ֑ט וּצְדָקָ֖ה כְּנַ֥חַל אֵיתָֽן׃
(15) Hate evil and love good, And establish justice in the gate; Perhaps the LORD, the God of Hosts, Will be gracious to the remnant of Joseph. ...(23) Spare Me the sound of your hymns, And let Me not hear the music of your lutes. (24) But let justice well up like water, Righteousness like an unfailing stream.