אונאת דברים יחיד וחברה עמ' 32 - 34
אש
Byאברהם שיף
Collection Logo
מורי תושב"ע ומשפט עברי

הדף שלפניכם מיועד לרענון והעשרה של הנושא "אונאת דברים" בחוברת יחיד וחברה.

נא עיינו במקורות והשיבו על השאלות.

בהצלחה!

בבא מציעא נ״ח ב:ו׳-י׳

ש מתני׳ כשם שאונאה במקח וממכר כך אונאה בדברים לא יאמר לו בכמה חפץ זה והוא אינו רוצה ליקח אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים אם הוא בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך שנאמר (שמות כב, כ) וגר לא תונה ולא תלחצנו: גמ׳ ת"ר (ויקרא כה, יז) לא תונו איש את עמיתו באונאת דברים הכתוב מדבר אתה אומר באונאת דברים או אינו אלא באונאת ממון כשהוא אומר (ויקרא כה, יד) וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך הרי אונאת ממון אמור הא מה אני מקיים (ויקרא כה, יז) לא תונו איש את עמיתו באונאת דברים הא כיצד אם היה בעל תשובה אל יאמר לו זכור מעשיך הראשונים אם היה בן גרים אל יאמר לו זכור מעשה אבותיך אם היה גר ובא ללמוד תורה אל יאמר לו פה שאכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים בא ללמוד תורה שנאמרה מפי הגבורה אם היו יסורין באין עליו אם היו חלאים באין עליו או שהיה מקבר את בניו אל יאמר לו כדרך שאמרו לו חביריו לאיוב (איוב ד, ו) הלא יראתך כסלתך תקותך ותום דרכיך זכר נא מי הוא נקי אבד אם היו חמרים מבקשין תבואה ממנו לא יאמר להם לכו אצל פלוני שהוא מוכר תבואה ויודע בו שלא מכר מעולם ר"י אומר אף לא יתלה עיניו על המקח בשעה שאין לו דמים שהרי הדבר מסור ללב וכל דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלהיך

Bava Metzia 58b:6-10
The opposite is reasonable. An oath concerning sacrificial animals for which one does not bear responsibility is considered to be a matter related to the Lord even more than an oath concerning a sacrificial animal for which one bears responsibility, as in the latter case it is owned by the person in some respects. The tanna said to him: Should I delete this baraita because it is corrupted? Rabbi Yitzḥak bar Abba said to him: No, this is what the baraita is saying: For an oath taken concerning sacrificial animals for which one bears responsibility, one is liable to bring an offering for a false oath, as it is included due to the phrase “against the Lord, and deals falsely.” It is derived from this that one is liable for taking a false oath even with regard to an item which belongs, to a certain degree, to the Lord. And with regard to sacrificial animals for which one does not bear responsibility, one is exempt, as it is excluded by the phrase: With his neighbor and deals falsely. It is derived from this that one is liable to bring an offering for a false oath only if it pertained to property that belongs to a layman, i.e., his neighbor, but not for an item that belongs completely to God, as is the case with regard to sacrificial animals for which one does not bear responsibility. § The mishna teaches: Rabbi Yehuda says: Even in the case of one who sells a Torah scroll, a pearl, or an animal, those items are not subject to the halakhot of exploitation. It is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: Even in the case of one who sells a Torah scroll, it is not subject to the halakhot of exploitation, as there is no limit to its value. It is the Torah of God, which is priceless. An animal and a pearl are not subject to the halakhot of exploitation because a person seeks to pair them. An animal is paired with an animal of similar strength so that they can be yoked together to work in the field. A pearl is paired with a similar pearl to fashion jewelry. Since there is a need to obtain a specific variant of these items, one is not particular about the price. The baraita continues: The Rabbis said to him: But isn’t it the case that with regard to every item, a person seeks to pair them with similar items under certain circumstances? According to your explanation, the halakhot of exploitation would never apply. The Gemara asks: And what does Rabbi Yehuda respond to that question? He claims that these are significant to a person, but those are not significant to him. In other words, it is particularly important to find a precise match for an animal and a pearl. The Gemara continues to analyze Rabbi Yehuda’s opinion. And up to how much can one deviate from the value of items for which exploitation does not apply, as Rabbi Yehuda is clearly not saying that any deviation is acceptable? Ameimar said: One can deviate up to double their value. It is taught in a baraita that Rabbi Yehuda ben Beteira says: Even in the case one who sells a horse, or a sword, or a helmet [veḥatitom] during wartime, these items are not subject to the halakhot of exploitation, because they then have the capacity to preserve life, and a person is willing to pay any price for them. MISHNA: Just as there is a prohibition against exploitation [ona’a] in buying and selling, so is there ona’a in statements, i.e., verbal mistreatment. The mishna proceeds to cite examples of verbal mistreatment. One may not say to a seller: For how much are you selling this item, if he does not wish to purchase it. He thereby upsets the seller when the deal fails to materialize. The mishna lists other examples: If one is a penitent, another may not say to him: Remember your earlier deeds. If one is the child of converts, another may not say to him: Remember the deeds of your ancestors, as it is stated: “And a convert shall you neither mistreat, nor shall you oppress him” (Exodus 22:20). GEMARA: The Sages taught: It is written: “And you shall not mistreat [tonu] one man his colleague; and you shall fear your God, for I am the Lord your God” (Leviticus 25:17). The tanna explains: The verse is speaking with regard to verbal mistreatment. The baraita proceeds: Do you say that it is speaking of verbal mistreatment [be’ona’at devarim], or perhaps it is speaking only with regard to monetary exploitation [be’ona’at mammon]? When it says in a previous verse: “And if you sell to your colleague an item that is sold, or acquire from your colleague’s hand, you shall not exploit [tonu] his brother” (Leviticus 25:14), monetary exploitation is explicitly stated. How then do I realize the meaning of the verse: “And you shall not mistreat one man his colleague”? It is with regard to verbal mistreatment. How so? If one is a penitent, another may not say to him: Remember your earlier deeds. If one is the child of converts, another may not say to him: Remember the deed of your ancestors. If one is a convert and he came to study Torah, one may not say to him: Does the mouth that ate unslaughtered carcasses and animals that had wounds that would have caused them to die within twelve months [tereifot], and repugnant creatures, and creeping animals, comes to study Torah that was stated from the mouth of the Almighty? If torments are afflicting a person, if illnesses are afflicting him, or if he is burying his children, one may not speak to him in the manner that the friends of Job spoke to him: “Is not your fear of God your confidence, and your hope the integrity of your ways? Remember, I beseech you, whoever perished, being innocent?” (Job 4:6–7). Certainly you sinned, as otherwise you would not have suffered misfortune. Likewise, if donkey drivers are asking to purchase grain from someone, and he has none, he may not say to them: Go to so-and-so, as he sells grain, if he knows about him that he never sold grain at all. He thereby causes the donkey drivers and the would-be seller anguish. Rabbi Yehuda says: One may not even cast his eyes on the merchandise for sale, creating the impression that he is interested, at a time when he does not have money to purchase it. Verbal mistreatment is not typically obvious, and it is difficult to ascertain the intent of the offender, as the matter is given to the heart of each individual, as only he knows what his intention was when he spoke. And with regard to any matter given to the heart, it is stated: “And you shall fear your God” (Leviticus 25:17), as God is privy to the intent of the heart. Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: Greater is the transgression of verbal mistreatment than the transgression of monetary exploitation, as with regard to this, verbal mistreatment, it is stated: “And you shall fear your God.” But with regard to that, monetary exploitation, it is not stated: “And you shall fear your God.” And Rabbi Elazar said this explanation: This, verbal mistreatment, affects one’s body; but that, monetary exploitation, affects one’s money. Rabbi Shmuel bar Naḥmani says: This, monetary exploitation, is given to restitution; but that, verbal mistreatment, is not given to restitution. The Gemara relates that the tanna who recited mishnayot and baraitot in the study hall taught a baraita before Rav Naḥman bar Yitzḥak: Anyone who humiliates another in public, it is as though he were spilling blood. Rav Naḥman bar Yitzḥak said to him: You have spoken well, as we see that after the humiliated person blushes, the red leaves his face and pallor comes in its place, which is tantamount to spilling his blood. Abaye said to Rav Dimi: In the West, i.e., Eretz Yisrael, with regard to what mitzva are they particularly vigilant? Rav Dimi said to him: They are vigilant in refraining from humiliating others, as Rabbi Ḥanina says: Everyone descends to Gehenna except for three. The Gemara asks: Does it enter your mind that everyone descends to Gehenna? Rather, say: Anyone who descends to Gehenna ultimately ascends, except for three who descend and do not ascend, and these are they: One who engages in intercourse with a married woman, as this transgression is a serious offense against both God and a person; and one who humiliates another in public; and one who calls another a derogatory name. The Gemara asks with regard to one who calls another a derogatory name: That is identical to one who shames him; why are they listed separately? The Gemara answers: Although the victim grew accustomed to being called that name in place of his name, and he is no longer humiliated by being called that name, since the intent was to insult him, the perpetrator’s punishment is severe. Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says:
ביאור שטיינזלץ על בבא מציעא נ״ח ב:ו׳
ב משנה כשם שיש איסור אונאה במקח וממכר, כך יש איסור אונאה (מרמה וצער) בדברים בלבד שאין בהם קנין ומכירה. כגון: לא יאמר לו למוכר "בכמה חפץ זה"? והוא אינו רוצה ליקח (לקנות) ונמצא המוכר סבור שעומד לקנות ממנו, ולבסוף מצטער שלא קנה. וסוג אחר של אונאה — אם היה אדם בעל תשובה, לא יאמר לו "זכור מעשיך הראשונים". אם הוא בן גרים, לא יאמר לו "זכור מעשה אבותיך", שנאמר: "וגר לא תונה, ולא תלחצנו" (שמות כב, כ).
Steinsaltz on Bava Metzia 58b:6
...

הסוגיא שלעיל עוסקת באונאת דברים.

עיין במשנה ובברייתא שבגמרא וציין

א. דוגמא להזכרת פרט בעברו של אדם כדי לפגוע בו.

ב. דוגמא להשליית אדם.

ג. דוגמא להטרדת אדם.

ד. דוגמא לגרימת עוגמת נפש לזולת מבלי לדבר כלל.

ה. דוגמא להאשמת אדם באסונו.

תוספתא בבא מציעא ג׳:י״ד

(יד) היו חמרין מבקשין יין ושמן לא יאמר להן לכו אצל פלוני והוא לא מכר יין ושמן מעולם היו חלאין באין עליו ויסורין באין עליו וקובר את בניו לא יאמר לו כדרך שאמרו חבריו לאיוב (איוב ד) והלא יראתך כסלתך וגו' זכור אתה אין כתיב כאן אלא זכור נא וגו' ר' יהודה אומר אף לא יתלה את עיניו ויאמר לו בכמה חפץ זה והוא אין רוצה ליקח. ראה גר שבא ללמוד תורה לא יאמר ראו מי שבא ללמוד פה שאכל נבלות וטרפות שקצין ורמשין וכן הוא אומר (שמואל א י) ויען איש משם ויאמר ומאביהם וכי יש אב לתורה ולא כבר נאמר (משלי ל) מה שמו ומה שם בנו כי תדע ואומר (משלי יט) בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת.

Tosefta Bava Metzia 3:14
...

עיין בתוספתא בבא מציעא ג יד וציין לפחות הבדל אחד בין גירסת התוספתא ובין המקבילה בתלמוד הבבלי.

איוב ד׳:א׳-ז׳

(א) וַ֭יַּעַן אֱלִיפַ֥ז הַֽתֵּימָנִ֗י וַיֹּאמַֽר׃ (ב) הֲנִסָּ֬ה דָבָ֣ר אֵלֶ֣יךָ תִּלְאֶ֑ה וַעְצֹ֥ר בְּ֝מִלִּ֗ין מִ֣י יוּכָֽל׃ (ג) הִ֭נֵּה יִסַּ֣רְתָּ רַבִּ֑ים וְיָדַ֖יִם רָפ֣וֹת תְּחַזֵּֽק׃ (ד) כּ֭וֹשֵׁל יְקִימ֣וּן מִלֶּ֑יךָ וּבִרְכַּ֖יִם כֹּרְע֣וֹת תְּאַמֵּֽץ׃ (ה) כִּ֤י עַתָּ֨ה ׀ תָּב֣וֹא אֵלֶ֣יךָ וַתֵּ֑לֶא תִּגַּ֥ע עָ֝דֶ֗יךָ וַתִּבָּהֵֽל׃ (ו) הֲלֹ֣א יִ֭רְאָתְךָ כִּסְלָתֶ֑ךָ תִּ֝קְוָתְךָ֗ וְתֹ֣ם דְּרָכֶֽיךָ׃ (ז) זְכָר־נָ֗א מִ֤י ה֣וּא נָקִ֣י אָבָ֑ד וְ֝אֵיפֹ֗ה יְשָׁרִ֥ים נִכְחָֽדוּ׃

Job 4:1-7
(1) Then Eliphaz the Temanite said in reply: (2) If one ventures a word with you, will it be too much? But who can hold back his words? (3) See, you have encouraged many; You have strengthened failing hands. (4) Your words have kept him who stumbled from falling; You have braced knees that gave way. (5) But now that it overtakes you, it is too much; It reaches you, and you are unnerved. (6) Is not your piety your confidence, Your integrity your hope? (7) Think now, what innocent man ever perished? Where have the upright been destroyed?
רש"י על איוב ד׳:ו׳:א׳-ב׳

(א) הלא. עתה סופך מוכיח על תחלתך שיראתך שהיית ירא שמים:

כסלתך. היא, מחמת כסילות היא ולא מדעת שלמה, וכן תקותך ותום דרכיך, הכל כסילות

Rashi on Job 4:6:1-2
...

א. מי אומר לאיוב "הלא יראתך כסלתך"?

ב. כיצד כיצד מפרש רש"י את הדברים?

ג. הסבר מדוע נחשבים דברים אלו 'אונאת דברים'?

ספר החינוך של״ח:א׳

(א) שלא להונות אחד מישראל בדברים - שלא להונות אחד מישראל בדברים, כלומר, שלא נאמר לישראל דברים שיכאיבוהו ויצערוהו ואין בו כח להעזר מהם. ובפרוש אמרו זכרונם לברכה (ב''מ נח, ב) כיצד, אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכר מעשיך הראשונים, היו חלאים באין עליו לא יאמר לו כדרך שאמרו חבריו לאיוב (ד ו) הלא יראתך כסלתך וגו'. ראה חמרים מבקשים תבואה לא יאמר להם לכו אצל פלוני והוא יודע שאין לו, ולא יאמר לתגר בכמה חפץ זה והוא אינו רוצה לקח, ועל זה נאמר (ויקרא כה יז) ולא תונו איש את עמיתו.

Sefer HaChinukh 338:1

(1) To not mistreat any Israelite with words: To not mistreat any Israelite with words, meaning to say that one not say to an Israelite words that hurt him or cause him pain and he doesn't have the strength to be helped by them. And in explanation, they, may their memory be blessed, said (Baba Metzia 58b), "How is it? If he was a penitent, he should not say to him, 'Remember your previous deeds.' If ailments are coming upon him, he should not say to him in the way that Job's friends spoke (Job 4:6), 'Is not your reverence, your confidence, etc.' If one saw donkey drivers seeking [feed], he should not say, 'Go to x,' when he knows that he does not have any. And do not to say to a trader, 'How much is this item?,' when he does not wish to buy it." And about this it is stated (Leviticus 25:17), "A person should not mistreat his countryman."

סכם במשפט אחד, על פי "ספר החינוך" מהי "אונאת דברים"?

מתוך המאמר "אונאת דברים / הרב ברוך גיגי, אתר vbm

אחת הדוגמאות שהגמרא הביאה היא שאסור לאדם להיכנס לחנות ולשאול את המוכר על מוצר מסויים, אם הוא אינו מתכוון לקנותו. מה הבעיה בהתנהגות כזו?

ניתן לטעון שהבעיה היא עצם הפגיעה במוכר, הסבור שהזדמן לו לקוח פוטנציאלי כאשר המציאות שונה בתכלית. לחילופין, ייתכן שבצד הפגיעה הנפשית, קיימת כאן גם פגיעה ממונית עקיפה: אולי המוכר נאלץ להוריד את המחיר, ואדם אחר שהיה בחנות באותו זמן שמע זאת ושילם את המחיר הנמוך, למרות שהיה מוכן לשלם את המחיר הגבוה. עוד ייתכן, שהאדם שמבקש להתחמק מקניית המוצר אומר למוכר שהמחיר שהוא מציע גבוה מדי ויוצא מהחנות, אך אדם אחר ששומע זאת מושפע מכך וחושב שהמחירים בחנות הם גבוהים.

הסבר כיצד, במקרה זה, אונאת דברים עשויה לגרום לאונאת ממון?

אדוני השופט

בצל ירוק
מילים: חיים חפר
לחן: סשה ארגוב
קיימים 2 ביצועים נוספים לשיר זה



פעם ראיתי מרפסת בלי אור,
טיפסתי אליה לאורך צינור,
רציתי רק לבדוק את מצב המנורה -
לפתע מי מופיע? המשטרה.

אדוני השופט! אדוני השופט!
זאת האמת וכל האמת,
אז למה אתה לי בית סוהר רושם?
אינני אשם, אינני אשם.

לגברת אחת באוטובוס
פיניתי מקום מתוך נימוס,
אבל מרוב צפיפות ומחנק -
הכנסתי לה ת'יד לתוך הארנק.

אדוני השופט...

יום אחד פוגש אני בתייר
שרצה להשקיע באיזה דבר,
אז מכרתי לו בית שלא היה שלי -
כי לא רציתי שיסע מפה עם יחס שלילי.

אדוני השופט...

היה לי שכן נורא ואיום
שלא רצה לחיות איתי בשלום,
כשחטבתי עצים, בא פתאום המסכן
והכניס את הראש מתחת לגרזן.

אדוני השופט...

אדוני השופט, אל תהיה כזה מין...
למה באדם אתה לא מאמין?
רק לא בית סוהר, למען השם -
אינני אשם, אינני אשם.

אדוני השופט...

מה משמעות הביטוי "דבר המסור ללב" וכיצד הוא מתקשר לשיר "אדוני השופט"?

באיזה אופן עלולה הסיטואציה שבתמונה להיחשב "אונאת דברים"?