רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ב הלכה ב
והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו, בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול כמו שאמר דוד צמאה נפשי לאלהים לאל חי, וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות, כמו שאמר דוד כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך מה אנוש כי תזכרנו, ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה רבון העולמים כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם, כמו שאמרו חכמים בענין אהבה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם
Now, what is the way that leads to the love of God and the reverence of God? When a person contemplates God's great and wondrous acts and creations, obtaining from them a glimpse of God's wisdom, which is beyond compare and infinite, he will promptly love and glorify God, longing exceedingly to know the great Name of God. As David said "My whole being thirsts for God, the living God" (Psalms 42:3). When a person ponders over these very subjects, he will forthwith recoil startled, conceiving that he is a lowly, obscure creature… as David said: "As I look up to the heavens God's fingers made… what is man that You should think of him?" (Tehillim 8:4-5)… [translated by Philip Birnbaum]
Suggested Discussion Questions:
1. What does David mean when he says, “What is man that You should think of him?”
2. How does the experience of nature make man feel small?
3. How can we interact with other creations in a way that recognizes their grandeur, and their Creator?
Time Period: Medieval (Geonim through the 16th Century)