(ה) שמא תאמר: והלא הקדוש ברוך הוא יודע כל מה שיהיה, וקודם שיהיה. ידע שזה יהיה צדיק או רשע או לא ידע. אם ידע שהוא יהיה צדיק - אי אפשר שלא יהיה צדיק, ואם תאמר שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע - הרי לא ידע הדבר על בוריו?דע שתשובת שאלה זו ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, וכמה עיקרים גדולים והררים רמים תלויים בה, אבל צריך אתה לידע ולהבין בדבר זה שאני אומר: כבר בארנו בפרק שני מהלכות יסודי התורה שהקב"ה אינו יודע מדיעה שהיא חוץ ממנו, כבני אדם שהם ודעתם שנים, אלא הוא יתעלה שמו ודעתו אחד, ואין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בוריו. וכשם שאין כח באדם להשיג ולמצוא אמתת הבורא שנאמר: "כי לא יראני האדם וחי", אין כח באדם להשיג ולמצוא דעתו של בורא. הוא שהנביא אמר: "כי לא מחשבותי מחשבותיכם, ולא דרכיכם דרכי". וכיון שכן הוא אין בנו כח לידע היאך ידע הקדוש ברוך הוא כל הברואים והמעשים, אבל נדע בלא ספק שמעשה האדם ביד האדם, ואין הקב"ה מושכו ולא גוזר עליו לעשות כך, ולא מפני קבלת הדת בלבד נודע דבר זה, אלא בראיות ברורות מדברי החכמה. ומפני זה נאמר בנבואה שדנין את האדם על מעשיו כפי מעשיו, אם טוב ואם רע. וזה הוא העיקר שכל דברי הנבואה תלויין בו.
(5) Lest you ask: Doesn’t the Holy Blessed One know everything that will happen before it happens, that this person will be righteous or wicked, or does God not know? If God knows that he will be righteous, it is impossible for him not to be righteous! And if you say that God knows he will be righteous and it is possible for him to be wicked, then God does not know the matter with clarity! Know that the answer to this question, The measure of it is longer than the earth, and broader than the sea (Job 11:9), and several great principles and lofty mountains depend on it, but you must know and understand this matter that I will say. We have already explained in the second chapter of Laws of the Foundations of Torah that the Holy Blessed One does not know based on separate knowledge, like humans who are distinct from their knowledge; rather, God (may God’s name be exalted) and God’s knowledge are one. And a person’s intellect is not able to comprehend this matter with clarity; just as a person lacks the power to comprehend and discover the Creator’s Truth, as it says, For a human shall not see Me and live (Exodus 33:20), a person lacks the power to comprehend and discover the Creator’s Knowledge, as the Prophet said, For My thoughts are not your thoughts, nor are your ways My ways (Isaiah 55:8). And since it is thus, we do not have the power to know how it is that the Holy Blessed One knows all the creations and all the actions. But know without a doubt that a person’s actions are in his hands, and the Holy Blessed One does not pull him or decree for him to do so. And this is not only known from acceptance of the religion, but through clear proofs from philosophy. And therefore it says in prophecy that a person is judged on his actions such as they are, whether Good or Evil, and this is the principle upon which all words of prophecy depend.
(י) י. הקב"ה מכיר אמתו ויודע אותה כמו שהיא ואינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו כמו שאנו יודעין שאין אנו ודעתנו אחד אבל הבורא יתברך הוא ודעתו וחייו אחד מכל צד ומכל פינה ובכל דרך ייחוד שאלמלי היה חי בחיים ויודע בדעה חוץ ממנו היו שם אלוהות הרבה הוא וחייו ודעתו ואין הדבר כן אלא אחד מכל צד ומכל פינה ובכל דרך ייחוד נמצאת אתה אומר הוא היודע והוא הידוע והוא הדעה עצמה הכל אחד ודבר זה אין כח בפה לאומרו ולא באוזן לשמעו ולא בלב האדם להכירו על בוריו ולפיכך אומר חיפרעה וחי נפשך ואין אומר חי ה' אלא חי ה' שאין הבורא וחייו שנים כמו חה' הגופים החיים או כחה' המלאכים לפיכך אינו מכיר הברואים ויודעם מחמת הברואים כמו שאנו יודעין אותם אלא מחמת עצמו ידעם לפיכך מפני שהוא יודע עצמו יודע הכל שהכל נסמך לו בהוייתו:
(10) The Holy One, blessed be He, recognizes His truth and knows it as it is. He does not know with a knowledge which is external to Him in the way that we know, for ourselves and our knowledge are not one. Rather, the Creator, may He be blessed, He, His knowledge, and His life are one from all sides and corners, in all manners of unity. Were He to live as life is [usually conceived], or know with a knowledge that is external from Him, there would be many gods, Him, His life, and His knowledge. The matter is not so. Rather, He is one from all sides and corners, in all manners of unity. Thus, you could say, "He is the Knower, He is the Subject of Knowledge, and He is the Knowledge itself." All is one.This matter is beyond the ability of our mouths to relate, [or our] ears to hear, nor is there [the capacity] within the heart of man to grasp it in its entirety. [In expression of this concept, Genesis 42:15] states: "chay (By the life) of Pharaoh" and [I Samuel 25:26] states "chay, (By the life) of your soul," but [I Samuel, ibid.] does not say: "chay, (By the life) of God" but chai Adonai, “As God lives.” [This shows] that the Creator and His life are not two, as are the lives of living beings or the lives of the angels. Thus, He does not recognize and know the creations in terms of the creations as we know them, but rather He knows them in terms of Himself. Thus, since He knows Himself, He knows everything, for the existence of everything else is dependent on Him.
מורה נבוכים חלק הראשון - פרק ל"ב
דע, אתה, המעיין בספרי, שקורה להשׂגות השׂכליות, מבחינת הקשר שיש להן עם החומר, דבר-מה הדומה למה שקורה להשׂגות החושים. שהרי כאשר אתה מסתכל בעינך אתה משיג מה שבכוח הראייה שלך להשׂיג. אך אם תאמץ את עיניך ותנעץ את מבטך ותטיל על עצמך להסתכל למרחק גדול, רב מן המרחק שבכוחך להסתכל אליו, או תתבונן בכתב1 דק מאוד או ציור2 דק שאין בכוחך להשׂיגו, ותאמץ את ראִייתך לעמוד על אמיתת מהותו, לא רק שעינך תיחלש מראות את מה שאין ביכולתך לראות, אלא היא תיחלש מראות את מה שבכוחך להשׂיגו. ראייתך תקהה, ואתה לא תראה את מה שהיה בכוחך להשׂיגו לפני שנעצת מבטך והתאמצת. כך מוצא כל המעיין באיזו חוכמה את הקורה לו בשעת החשיבה. שכן אם יפליג בחשיבה ויאמץ את כל רעיוניו, ייטמטם ולא יבין אז אפילו את מה שהיה עשׂוי להבין, כי כל כוחות הגוף שווים לעניין זה.
וכגון זה יקרה לך בהשׂגות השׂכליות. כי אם תעצור3 במקום הספק ולא תרמה את עצמך בכך שתחשוב שיש הוכחה מופתית למה שלא הוכח הוכחה מופתית, ולא תמהר לדחות את כל מה שלא הוכח4 הפכו, ותחליט להכחישו, ולא תשאף להשׂיג מה שאין ביכולתך להשׂיג, אזי השׂגת את השלמות האנושית ותהיה בדרגת ר' עקיבא, עליו השלום, אשר נכנס בשלום ויצא בשלום5 כאשר עיין בדברים המטפיסיים6 האלה.
אך אם תבקש השׂגה שהיא מעל להשׂגתך או תמהר להכחיש את הדברים אשר הפכם לא הוכח בהוכחה מופתית, או שהם אפשריים ולוּ באפשרות הרחוקה ביותר, תדבק באלישע אחר7: לא רק שלא תהיה שלם, אלא תהפוך הפגום שבפגומים, ואז יארע לך שיתגברו8עליך דמיונות ונטייה לפגמים, תועבות ורעות, מכיוון שהשׂכל טרוד ואורו כבה, כמו מיני הדמיונות הכוזבים המזדמנים לעין, כאשר נחלשת הרוח הרואה9 אצל חולים, או אצל הנועצים עיניהם להסתכל בדברים מאירים או בדברים דקיקים. על עניין זה נאמר: דבש מצאת אכֹל דיֶּךָּ פן תשֹבענו וַהֲקֵאתוֹ (משלי כ"ה, 16) וכך הביאוהו החכמים ז"ל משל בגנות אלישע אחר10. ומה נפלא המשל הזה! שהרי הוא מדמה את החוכמה לאכילה, כפי שאמרנו11. והוא מזכיר את המהנה ביותר בין המאכלים והוא הדבש. אך טבעו של הדבש שאם מרבים בו, הוא טורף את הקיבה וגורם להקאה. הרי זה כאילו הוא אומר שטבעה של ההשׂגה הזאת - למרות רוממותה וגדולתה והשלמות שבה - הוא שאם אין נעצרים בה אצל גבולה12 ונוהגים בה בזהירות, היא נהפכת לחיסרון, כמו אכילת הדבש, שאם אוכלו במידה, הוא ניזון ונהנה, ואם מוסיף, הולך הכול. אין הוא אומר: פן תשֹבענו וקצת בו אלא והקאתו. לעניין זה הוא רומז גם באומרו: אכֹל דבש הרבות לא טוב [וחקר כבֹדם כבוד] (משלי כ"ה, 27). ולכך הוא רומז באומרו: ואל תתחכם יותר למה תִּשּוֹמֵם (קהלת ז', 16). לכך הוא רומז גם באומרו: שמֹר רגלך כאשר תלך אל בית האלהים [וקרוב לשמֹע מתת הכסילים זבח, כי אינם יודעים לעשֹות רע] (שם, ד', 17). לזה גם רמז דוד באומרו: לא הִלכתי בגדֹלות ובנפלאות ממני (תהלים קל"א, 1). לעניין זה התכוונו13באומרם: במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור במה שהורשית דרוש ואין לך עסק בנפלאות. כוונת הדברים שלא תפעיל את שׂכלך14 אלא במה שהאדם מסוגל להשׂיגו. ואִילו מה שאין בטבע האדם להשׂיגו, העיסוק בו מזיק מאוד, כפי שהסברנו. לכך הם התכוונו באומרם: כל המסתכל בארבעה דברים [ראוי לו כאלו לא בא לעולם: מה למעלה, מה למטה, מה לפנים ומה לאחור]15. והם השלימו אִמרה זאת באומרם: כל שלא חס על כבוד קונו [ראוי לו שלא בא לעולם]15, בהצביעם אל מה שהסברנו, שאל לו לאדם להתפרץ בדמיונות פסולים. וכאשר מתעוררים בו ספקות או אין לו הוכחה מופתית לדבר המבוקש, אל ידחה אותו וישליך אותו וימהר להכחישו, אלא ינהג בסבלנות ויחוס על כבוד קונו16: יימנע וייעצר17. זה עניין ברור.
אין הכוונה בדברים מפורשים אלה אשר אמרום הנביאים והחכמים ז"ל לסתום את שער העיון לגמרי ולהשבית את השׂכל מלהשׂיג את מה שהוא יכול להשׂיג כמו שחושבים הבורים והמתרפים, אשר קוסם להם לפרש את חסרונם וטיפשותם כשלמות וכחוכמה, ואת שלמות זולתם וחוכמתו כחיסרון וכחריגה מן התורה, שמים חֹשך לאור ואור לחֹשך (ישעיה ה', 20), אלא כל הכוונה היא להודיע כי לשׂכלים של בני-אדם יש גבול אשר בו הם נעצרים. אל תטיל דופי בביטויים שנאמרו על אודות השׂכל בפרק זה ובזולתו, כי הכוונה להדריך אל העניין המבוקש, לא לדייק את המהות האמיתית של השׂכל. לפירוט דבר זה מוקדשים פרקים אחרים18.
Guide For the Perplexed I:32
You must consider, when reading this treatise, that mental perception, because connected with matter, is subject to conditions similar to those to which physical perception is subject. That is to say, if your eye looks around, you can perceive all that is within the range of your vision: if, however, you overstrain your eye, exerting it too much by attempting to see an object which is too distant for your eye, or to examine writings or engravings too small for your sight, and forcing it to obtain a correct perception of them, you will not only weaken your sight with regard to that special object, but also for those things which you otherwise are able to perceive: your eye will have become too weak to perceive what you were able to see before you exerted yourself and exceeded the limits of your vision.
The same is the case with the speculative faculties of one who devotes himself to the study of any science. If a person studies too much and exhausts his reflective powers, he will be confused, and will not be able to apprehend even that which had been within the power of his apprehension. For the powers of the body are all alike in this respect.
The mental perceptions are not exempt from a similar condition. If you admit the doubt, and do not persuade yourself to believe that there is a proof for things which cannot be demonstrated, or to try at once to reject and positively to deny an assertion the opposite of which has never been proved, or attempt to perceive things which are beyond your perception, then you have attained the highest degree of human perfection, then you are like R. Akibha, who "in peace entered [the study of these theological problems], and came out in peace." If, on the other hand, you attempt to exceed the limit of your intellectual power, or at once to reject things as impossible which have never been proved to be impossible, or which are in fact possible, though their possibility be very remote, then you will be like Elisha Aḥer; you will not only fail to become perfect, but you will become exceedingly imperfect. Ideas founded on mere imagination will prevail over you, you will incline toward defects, and toward base and degraded habits, on account of the confusion which troubles the mind, and of the dimness of its light, just as weakness of sight causes invalids to see many kinds of unreal images, especially when they have looked for a long time at dazzling or at very minute objects.
Respecting this it has been said, "Hast thou found honey? eat so much as is sufficient for thee, lest thou be filled therewith, and vomit it" (Prov. xxv. 16). Our Sages also applied this verse to Elisha Aḥer.
p. 43
It was not the object of the Prophets and our Sages in these utterances to close the gate of investigation entirely, and to prevent the mind from comprehending what is within its reach, as is imagined by simple and idle people, whom it suits better to put forth their ignorance and incapacity as wisdom and perfection, and to regard the distinction and wisdom of others as irreligion and imperfection, thus taking darkness for light and light for darkness. The whole object of the Prophets and the Sages was to declare that a limit is set to human reason where it must halt. Do not criticize the words used in this chapter and in others in reference to the mind, for we only intended to give some idea of the subject in view, not to describe the essence of the intellect: for other chapters have been dedicated to this subject.
(כג) כָּל־זֹ֖ה נִסִּ֣יתִי בַֽחָכְמָ֑ה אָמַ֣רְתִּי אֶחְכָּ֔מָה וְהִ֖יא רְחוֹקָ֥ה מִמֶּֽנִּי׃
(23) All this have I tried by wisdom; I said: ‘I will get wisdom’; but it was far from me.