¿De dónde vienen?
Diez cosas fueron creadas en el anochecer del sexto día, y éstas son: La boca de la tierra, y la boca del pozo, y la boca de la asna, y el arco-iris, y el man, y la vara (de Moshé), y el shamir, y la forma de las letras (de las primeras Tablas), y la escritura (de Dios), y las Tablas.
Y hay quien dice: También los (espíritus) destructivos, y la sepultura de Moshé, y el carnero de Abraham.
Y hay quien dice: También las tenazas, que están hechas con tenazas.
Avot 5, 6
Dijo Rabí Irmia ben Eleazar: Todos aquellos años en los que el primer hombre estuvo bajo excomunión [después del pecado del fruto], engendró espíritus malignos –demonios masculinos y demonios femeninos-, tal como está dicho: ‘Y vivió Adam ciento treinta años, y engendró a su semejanza e imagen’ (Bereshit 5, 3). De aquí aprendemos que hasta ese punto, no había engendrado según su imagen.
Se inquiere de aquello que dijo Rabí Meir: El primer hombre era sumamente piadoso. Dado que vio que le había sido decretada la muerte se sentó a ayunar durante ciento treinta años, y se separó de su mujer durante ciento treinta años y colocó sobre su piel ceñidores de (hojas de) higuera [¿Cómo puede ser entonces que engendró demonios si estuvo separado de su mujer?]. Esto ocurrió por medio de sus emisiones seminales (aun cuando estaba alejado de su mujer)
Eruvin 18b
Dijo Rabí Shimón: Durante los ciento treinta años enteros que estuvo Adam sin unirse a Javá, los espíritus masculinos ardían de pasión por ella, y ésta daba a luz, mientras que los espíritus femeninos se unían ardientemente a Adam y alumbraban.
Bereshit Rabá 20, 11
¿Cómo son?
Seis cosas se han dicho respecto a los demonios; en tres de ellas se asemejan a los seres humanos y en tres de ellas a los ángeles servidores (de Dios).
Comen y beben, al igual que los seres humanos, y se multiplican al igual que los seres humanos y mueren al igual que los seres humanos.
Tienen alas al igual que los ángeles, y escuchan lo que ocurre detrás de bastidores (en el Cielo) al igual que los ángeles y vuelan de un extremo al otro del mundo al igual que los ángeles.
Hay quienes dicen: También pueden cambiar sus rostros con cualquier apariencia que quieran; pueden ver sin ser vistos.
Avot DeRabí Natán, cap. 37
¿Cuándo atacan?
Dijo Rav Huna en nombre de Rabí Iosei: (El demonio) Ketev Meriri está lleno de escamas y pelos y tiene un ojo en su pecho. Y no tiene poder cuando está frío en la sombra y hace calor al sol, sino cuando hace calor a la sombra y al sol (en pleno verano). Y va girando como una pelota, y tiene poder desde la hora cuatro hasta la hora nueve [de diez de la mañana a tres de la tarde, aproximadamente] desde el día diecisiete de Tamuz hasta el nueve de Av, y todo aquel que lo ve cae sobre su rostro y muere.
BeMidvar Rabá 12
No debe el hombre salir (a caminar) solo las noches del miércoles [martes a la noche] ni las noches del Shabat [viernes a la noche], dado que Agrat bat Majalat junto a ciento ochenta mil ángeles de destrucción salen y cada uno de ellos tiene la capacidad de provocar daño. En un principio, (tenían poder) y salían todas las noches. En una ocasión, (Agrat) se encontró con Rabí Janina ben Dosa y le dijo: ‘Si en el Cielo no se hubiera decretado: ‘¡Cuidáos de Janina y de sus enseñanzas de Torá!’, te hubiésemos puesto en peligro’. Le dijo (Rabí Janina): ‘Dado que (tal como dices) soy tan importante en el Cielo, decreto sobre ti que no habrás de pasar jamás sobre áreas habitadas’. Le dijo: ‘Por favor, déjame un pequeño espacio (para actuar)’. La dejó (actuar) las noches de Shabat y las del miércoles.
Pesajim 112b
La Berajá MeEin Sheva en la noche de Shabat-Un resguardo ante las fuerzas malévolas:
Las sinagogas (en tiempos talmúdicos) no estaban en los poblados, y el resto de las noches de días ordinarios estaban ocupados con sus labores y al terminarlas rezaban la oración de la noche en sus casas y no acudían a la sinagoga. Pero en la noche de Shabat (todos) iban a la sinagoga y se temía por aquel que no se apresuraba en llegar y se quedaba después del rezo (finalizando con su oración). Por lo tanto, se extendió el rezo público.
RaSHI, Shabat 24b
(כד) מְזֵ֥י רָעָ֛ב וּלְחֻ֥מֵי רֶ֖שֶׁף וְקֶ֣טֶב מְרִירִ֑י וְשֶׁן־בְּהֵמוֹת֙ אֲשַׁלַּח־בָּ֔ם עִם־חֲמַ֖ת זֹחֲלֵ֥י עָפָֽר׃
(א) שבעה בריות זו למעלה מזו וזו למעלה מזו. למעלה מכולם ברא רקיע. למעלה מן הרקיע ברא כוכבים שמאירין לעולם. למעלה מכוכבים ברא אילנות שאילנות עושין פירות וכוכבים אינם עושין פירות. ולמעלה מן האילנות ברא רוחות רעות שרוחות רעות הולכות לכאן ולכאן ואילנות אינם זזים ממקומן. למעלה מרוחות רעות ברא בהמה שבהמה עושה ואוכלת ורוחות רעות לא עושות ולא אוכלות. למעלה מן הבהמה ברא אדם שבאדם יש בו דעה ובבהמה אין בה דעה. למעלה מן האדם ברא מלאכי השרת שמלאכי השרת הולכין מסוף העולם ועד סופו ובני אדם אינן כן:
(ב) ששה דברים נאמרו בבני אדם שלשה כבהמה ושלשה כמלאכי השרת. שלשה כבהמה אוכלין ושותין כבהמה פרין ורבין כבהמה ומוציאין ריעי כבהמה. שלשה כמלאכי השרת יש בהן בינה כמלאכי השרת ומהלכין בקומה זקופה כמלאכי השרת ומספרין בלשון הקודש כמלאכי השרת:
(ג) ששה דברים נאמרו בשדים שלשה כבני אדם וג׳ כמלאכי השרת. ג׳ כבני אדם אוכלין ושותין כבני אדם פרין ורבין כבני אדם ומתים כבני אדם. ג׳ כמלאכי השרת יש להם כנפיים כמלאכי השרת ויודעים מה עתיד להיות כמלאכי השרת ומהלכין מסוף העולם ועד סופו כמלאכי השרת. וי״א אף הופכין פניהן [לכל דמות שירצו] ורואין ואינם נראין:
(ד) ח׳ פרושין הם. פרוש שכמי. פרוש נכפאי. פרוש מקצואי. פרוש מכובאי. פרוש מלאכה היתה לו. פרוש *מחופתו עשאני. ופרוש מן היצרא. ופרוש מן היראה:
(ה) ח׳ דברים רובן קשה ומיעוטן יפה. יין מלאכה שינה ועושר ודרך ארץ ומים חמין (ותשמיש) והקזת דם:
(ו) בז׳ דברים ברא הקב״ה את עולמו אלו הן בדיעה בבינה ובגבורה (בגערה בדין) בחסד וברחמים:
(ז) וכענין ז׳ דברים שברא את עולמו כך ברא ז׳. אבות ג׳ ואמהות ד׳:
(ח) שבע מדות שמשמשות לפני כסא הכבוד אלו הן חכמה צדק ומשפט חסד ורחמים אמת ושלום שנא׳ (הושע ב) וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים וארשתיך לי באמונה וידעת את ה׳. [ר״מ אומר מה ת״ל וידעת את ה׳ אלא] מלמד שכל אדם שיש בו כל מדות הללו יודע דעתו של מקום:
(ט) ז׳ מדורות הן אלו הן מדור עליון ומדור תחתון ואויר העולם וד׳ עליונים רבי מאיר אומר שבע רקיעין הן אלו הן וילון רקיע שחקים זבול מעון מכון ערבות. *כנגדן קרא לארץ ז׳ שמות אלו הן ארץ אדמה ארקא חרבה יבשה תבל חלד למה נקרא שמה תבל על שם שהיא מתובלת בכל. ד״א שדרכה להכניס ואינה דרכה להוציא. *(ז׳ מעלות בין צדיק לצדיק אשתו נאה משל חבירו בניו נאים משל חבירו שנים אוכלין בקערה אחת זה טועם לפי מעשיו וזה טועם לפי מעשיו שנים צובעים ביורה אחת לזה עולה נאה ולזה עולה כיעור. בחכמתו ובתבונתו ובדעתו (ובקומתו) שנא׳ (משלי יב) יתר מרעהו צדיק וגו׳:
(י) ז׳ מדות דרש הילל הזקן לפני בני בתירה אלו הן ק״ו וגזרה שוה בנין אב (מכתוב אחד ובנין אב משני כתובים) מכלל ופרט ומפרט וכלל כיוצא בו במקום אחר דבר הלמד מענינו אלו שבע מדות שדרש הילל הזקן לפני בני בתירה):
(יא) שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם וכו׳ על מה שלא שמע אומר לא שמעתי. ואינו מתבייש ומודה על האמת וכנגדו נאמרו בגולם (בחילופין):
(יב) חכם אינו מדבר לפני מי שגדול ממנו בחכמה ובמנין זה משה שנא׳ (שמות ד) וידבר אהרן את כל הדברים אשר דבר ה׳ אל משה ויעש האותות לעיני העם וכי מי ראוי לדבר משה או אהרן הוי אומר משה שמשה שמע מפי הגבורה ואהרן שמע מפי משה אלא כך אמר משה אפשר שאדבר במקום שאחי גדול ממני עומד שם לפיכך אמר לו לאהרן דבר שנא׳ (שמות ד) וידבר אהרן את כל הדברים אשר דבר ה׳ אל משה. ואינו נכנס לתוך דברי חבירו זה אהרן [שנא׳ (ויקרא י) וידבר אהרן וגו׳ הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם וגו׳ אלא] ששתק עד שסיים משה את דברו. ולא אמר לו קצר דבריך ואחר כך אמר אל משה הן היום הקריבו [וגו׳] ואוננים אנחנו וי״א משכו אהרן מתוך הצבור לחוץ ואמר לו משה אחי ומה מעשר הקל אסור לאונן לאכול ממנו חטאת חמור לא כ״ש שתהא אסורה לאונן. מיד הודה לו שנאמר (שם) וישמע משה וייטב בעיניו (ובעיני הגבורה. כיוצא בו ויקצוף משה על אלעזר ועל איתמר בני אהרן. מכאן אמרו כשאדם [עושה משתה] לתלמידיו אינו נותן פניו אלא בגדול. וכשהוא קוצף אינו קוצף אלא על הקטן שנא׳ ויקצוף על אלעזר ועל איתמר מלמד שאף אהרן היה בקצפון. אהרן היה גדול ממשה וגדול מאהרן הקב״ה ולמה לא דבר עם אהרן על שלא היו לו בנים עומדים בפרץ שאילו היה לו בנים עומדים בפרץ אלעזר ואיתמר לא גרם חטא לנדב ואביהוא). כיוצא בו באברהם אבינו כשהיה מתפלל על אנשי סדום אמר לו הקב״ה אם אמצא בסדום חמשים צדיקים ונשאתי לכל המקום בעבורם גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאילו היו מצויין בסדום ג׳ או ה׳ צדיקים לא גרם בה עון אלא המתין הקב״ה את אברהם עד שסיים דבריו ואח״כ השיבו שנאמר (בראשית יח) וילך ה׳ כאשר כלה לדבר אל אברהם (כביכול אמר לו הרי אני נפטר שנא׳) (שם) ואברהם שב למקומו:
(יג) ואינו נבהל להשיב זה אליהו בן ברכאל הבוזי שנא׳ (איוב לב) אמרתי ימים ידברו מלמד שהיו יושבין ושותקין לפני איוב עמד היו עומדין ישב היו יושבין אכל היו אוכלין שתה היו שותין עד שנטל מהם רשות שנא׳ (שם ג) אחרי כן פתח איוב את פיהו ויקלל את יומו ואמר יאבד יום אולד בו והלילה אמר הורה גבר. יאבד יום שבא אבי אצל אמי ואמרה לו אני הרה. ומניין שלא ענו בערבוביא שנאמר ויען איוב ויאמר. ויען אליפז התימני ויאמר. ויען בלדד השוחי ויאמר. ויען צופר הנעמתי ויאמר. ויען אליהוא בן ברכאל הבוזי ויאמר סדרן הכתוב אחד אחד (אלא) להודיע לכל באי עולם שאין חכם מדבר לפני מי שגדול הימנו בחכמה. ואינו נכנם לתוך דברי חבירו. ואינו נבהל להשיב. שואל כענין זה יהודה שנא׳ (בראשית מג) אנכי אערבנו. שואל שלא כענין זה ראובן שנא׳ (שם מב) ויאמר ראובן אל אביו את שני בני תמית. ואומר על ראשון ראשון זה יעקב וי״א זו שרה ועל אחרון אחרון אלו אנשי חרן . ומודה על האמת זה משה שנא׳ (דברים ה) ויאמר ה׳ אלי [וגו׳] הטיבו (את) [כל] אשר דברו. וכן הקב״ה הודה על האמת שנא׳ (במדבר כז) כן בנות צלפחד דוברות:
(ו) עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּוּ הֵן, פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן, וְהַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר, וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף הַמַּזִּיקִין, וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל משֶׁה, וְאֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף צְבָת בִּצְבָת עֲשׂוּיָה:
(6) Ten things were created on the eve of the [first] Shabbat at twilight. And these are they: The mouth of the earth [that swallowed Korach in Numbers 16:32]; and the mouth of the well [that accompanied the Israelites in the wilderness in Numbers 21:17]; and the mouth of the donkey [that spoke to Bilaam in Numbers 22:28–30]; and the rainbow [that served as a covenant after the flood in Genesis 9:13]; and the manna [that God provided the Israelites in the wilderness in Exodus 16:4–21]; and the staff [of Moshe]; and the shamir (the worm that helped build the Temple without metal tools); and the letters; and the writing; and the tablets [all of the latter three, of the Ten Commandments]. And some say, also the destructive spirits, and the burial place of Moshe, our teacher, and the ram of Abraham, our father. And some say, also the [first human-made] tongs, made with [Divine] tongs.
(יא) וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה (בראשית ג, כ), נִתְּנָה לוֹ לְחִיּוּתוֹ וּמְיַעַצְתּוֹ כְּחִוְיָא. דָּבָר אַחֵר חַוָּה, חִוָּה לָהּ אָדָם הָרִאשׁוֹן כַּמָּה דוֹרוֹת אִבְּדָה. וְרַבִּי אַחָא אָמַר חִוְיָא חִוְויִךְ וְאַתְּ חִוְיָא דְּאָדָם. (בראשית ג, כ): כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל חָי, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אָמַר עִם כָּל חָי. תָּנֵי הֶעֱשִׁיר עוֹלָה עִמּוֹ, הֶעֱנִי אֵינָה יוֹרֶדֶת עִמּוֹ. רַבִּי סִימוֹן אָמַר אֵם כָּל חָי, אִמָּן שֶׁל כָּל הַחַיִּים, דְּאָמַר רַבִּי סִימוֹן כָּל מֵאָה וּשְׁלשִׁים שָׁנָה שֶׁפֵּרְשָׁה חַוָּה מֵאָדָם, הָיוּ רוּחוֹת הַזְּכָרִים מִתְחַמְּמִין מִמֶּנָּה וְהִיא יוֹלֶדֶת מֵהֶם, וְרוּחוֹת נְקֵבוֹת מִתְחַמְּמוֹת מֵאָדָם וּמוֹלִידוֹת מִמֶּנּוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב ז, יד): אֲשֶׁר בְּהַעֲוֹתוֹ וְהֹכַחְתִּיו בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים וּבְנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם, בְּנוֹי דְּאָדָם קַדְמָאָה, מַאן דַּאֲמַר רוּחֵי דְבֵיתָא טָבָן, דְּרָבִין עִמֵּיהּ, מַאן דַּאֲמַר אִינּוּן בִּישִׁין, דְּחַכְּמִין יִצְרֵיהּ. רוּחִין דְּחַקְלָא, מַאן דַּאֲמַר דְּאִינּוּן טָבִין, דְּלָא חַכִּימִין יִצְרֵיהּ, וּמַאן דַּאֲמַר דְּאִינּוּן בִּישִׁין, דְּלָא רָבִין עִמֵּיהּ.
(ג) וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת וגו', הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים צא, א): ישֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן. אָמַר רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב אִידֵי, מִי אָמַר הַמִּזְמוֹר הַזֶּה, הָיִינוּ סְבוּרִים שֶׁבָּא שְׁלֹמֹה וַאֲמָרוֹ, וְלֹא אֲמָרוֹ אֶלָּא משֶׁה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: ישֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן, זֶה משֶׁה שֶׁיָּשַׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן, שֶׁנִּכְנַס בְּתוֹךְ הֶעָנָן שֶׁהוּא סֵתֶר עֶלְיוֹן, כְּמָה דְתֵימָא (איוב כב, יד): עָבִים סֵתֶר לוֹ. וְכֵן כָּתוּב (שמות כד, יח): וַיָּבֹא משֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן, (תהלים צא, א): בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן, שֶׁלָּן שָׁם לִינוֹת הַרְבֵּה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד, כח): וַיְהִי שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, וְהוּא אָמַר (תהלים צא ב): אֹמַר לַה' מַחְסִי וגו'. דָּבָר אַחֵר, ישֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן וגו', אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן, שְׁלשָׁה דְבָרִים שָׁמַע משֶׁה מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהִרְתִּיעַ לַאֲחוֹרָיו, כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ (שמות ל, יב): וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ, אָמַר משֶׁה מִי יוּכַל לִתֵּן כֹּפֶר נַפְשׁוֹ, (איוב ב, ד): עוֹר בְּעַד עוֹר וְכֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ, וַעֲדַיִן אֵינוֹ מַגִיעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מט, ח ט): אָח לֹא פָדֹה יִפְדֶה אִישׁ לֹא יִתֵּן לֵאלֹהִים כָּפְרוֹ וְיֵקַר פִּדְיוֹן נַפְשָׁם, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינִי מְבַקֵּשׁ לְפִי כֹּחִי אֶלָּא לְפִי כֹּחָן (שמות ל, יג): זֶה יִתְּנוּ. אָמַר רַבִּי מֵאִיר נָטַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּמִין מַטְבֵּע שֶׁל אֵשׁ מִתַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד וְהֶרְאָה לוֹ לְמשֶׁה זֶה יִתְּנוּ, כָּזֶה יִתְּנוּ. וְכֵן בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (במדבר כח, ב): צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וגו' אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי, אָמַר משֶׁה מִי יוּכַל לְהַסְפִּיק לוֹ קָרְבָּנוֹת, אִם אָנוּ מַקְרִיבִין לְפָנָיו כָּל חַיְתוֹ שָׂדָי וְעוֹרְכִין כָּל עֲצֵי לְבָנוֹן, אֵינוֹ מַסְפִּיק לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מ, טז): וּלְבָנוֹן אֵין דֵּי בָּעֵר וְחַיָּתוֹ אֵין דֵּי עוֹלָה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינִי מְבַקֵּשׁ לְפִי כֹּחִי אֶלָּא לְפִי כֹּחָן (במדבר כח, ג): וְאָמַרְתָּ לָהֶם זֶה הָאִשֶּׁה וגו', וְלֹא שְׁנֵיהֶם בְּבַת אַחַת, אֶלָּא (במדבר כח, ד): אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וגו'. וְכֵן בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שמות כה, ח): וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם, אָמַר משֶׁה מִי יוּכַל לַעֲשׂוֹת לוֹ מִקְדָּשׁ שֶׁיִּשְׁרֶה בְּתוֹכוֹ, (מלכים א ח, כז): הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ וגו', וְאוֹמֵר (ירמיה כג, כד): הֲלֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא וגו', וְאוֹמֵר (ישעיה סו, א): הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי וגו'. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינִי מְבַקֵּשׁ, לְפִי כֹּחִי אֶלָּא לְפִי כֹּחָן, כְּשֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲזִיק כְּבוֹדִי וְלֹא שֶׁמֶשׁ אֶחָד מִשֶּׁלִּי, אֶלָּא אֲנִי אֵינִי מְבַקֵּשׁ מִיָּדְךָ אֶלָּא עֶשְׂרִים בַּדָּרוֹם וְעֶשְׂרִים בַּצָּפוֹן וּשְׁמוֹנֶה בַּמַּעֲרָב. לְכָךְ משֶׁה אָמַר: ישֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא יוֹשֵׁב בְּסִתְרוֹ שֶׁל עוֹלָם הוּא רוֹאֶה אֶת הַכֹּל וְאֵינוֹ נִרְאֶה, הוּא נִתְאַוָּה לָלוּן בְּצִלֵּנוּ. אָמַר רַבִּי פְּרוֹזְדָק בַּר נַחֲשָׁא בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן שַׁדַּי נִתְלוֹנֵן בַּצֵּל שֶׁעָשָׂה לְךָ בְּצַלְאֵל, זֶה הַמִּשְׁכָּן, הֱוֵי: בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן. (תהלים צא, ב): אֹמַר לַה' מַחְסִי, שִׁיר זֶה שֶׁל פְּגָעִים, אָמַר משֶׁה בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה עוֹלֶה לָהָר, שֶׁהָיָה מִתְיָרֵא מִן הַמַּזִּיקִין, מַהוּ אֹמַר לַה' מַחְסִי, אֲגָנָתִי, (תהלים צא, ב): וּמְצוּדָתִי קַסְטְרָא דִידִי, (תהלים צא, ב): אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ, שֶׁבִּשְׁמוֹ אֲנִי מַבְרִיחַ אֶת הַמַּזִּיקִין וְאֶת מַלְאֲכֵי חַבָּלָה. (תהלים צא, ג): כִּי הוּא יַצִּילְךָ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּי בָּטַחְתָּ, אֲנִי עוֹמֵד לְךָ, כִּי הוּא יַצִּילְךָ וגו' (תהלים צא, ב): מִפַּח יָקוּשׁ, מִמְּצַדְתָּא דְּצַיָּידָא. (תהלים צא, ב): מִדֶּבֶר הַוּוֹת, מִדֶּבֶר שֶׁהוּא מֵבִיא הַוּוֹת בָּעוֹלָם. (תהלים צא, ד): בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ, מַהוּ בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ, בִּזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה מִימִינוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, ב): מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ. (תהלים צא, ב): וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה, מִי שֶׁבָּא לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוּא לוֹ צִנָּה וְסוֹחֵרָה שֶׁל אֱמֶת, מַהוּ צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זַיִן אֲנִי עוֹשֶׂה לְכָל מִי שֶׁהוּא סוֹחֵר בַּאֲמִתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אֲמִתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה זַיִן הוּא לִבְעָלֶיהָ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי זַיִּן נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל בְּסִינַי וְשֵׁם הַמְפֹרָשׁ כָּתוּב עָלָיו (תהלים צא, ה): לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה, מִן אַגְרַת בַּת מַחֲלַת וּמֶרְכַּבְתָּהּ, וְלֹא מִכָּל הַמַּזִּיקִים הַמּוֹשְׁלִים בַּלַּיְלָה, (תהלים צא, ה): מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה יֵשׁ מַזִּיק שֶׁהוּא פּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר כָּעוֹף וְקוֹשֵׁט כַּחֵץ, וּמִי יַצִּילְךָ מִמֶּנּוּ שִׁלּוּחַ הַקֵּן, שֶׁכֵּן כְּתִיב לְמַעְלָה: כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ, אֵין פַּח אֶלָּא צִפּוֹר, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ג, ה): הֲתִפֹּל צִפּוֹר עַל פַּח הָאָרֶץ, וּכְתִיב (דברים כב, ו ז): כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ וגו' שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח וגו'. (תהלים צא, ו): מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ, מִי שֶׁמַּעֲשָׂיו בָּאֹפֶל הַדֶּבֶר שׁוֹלֵט בּוֹ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (חבקוק ג, ה): לְפָנָיו יֵלֵךְ דָּבֶר וְיֵצֵא רֶשֶׁף לְרַגְלָיו, אַף כָּאן הוּא אוֹמֵר (תהלים צא, ה): מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם, רַבָּנָן אָמְרִין שֵׁד הוּא וְלָמָּה קָרֵי לֵיהּ קֶטֶב, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר דְּהוּא בָּזֵא סוּגְיָא דְּיוֹמָא מִן רָאשֵׁיהוֹן דְּאַרְבַּע עַד סוֹפֵיהוֹן דְּתֵשַׁע. רַבִּי לֵוִי אָמַר דְּהוּא בָּזֵז סוּגְיָא דְטִהֲרָא מִן סוֹפֵיהוֹן דְאַרְבַּע עַד רָאשֵׁיהוֹן דְּתֵשַׁע, וְאֵינוֹ שׁוֹלֵט לֹא בַצֵּל וְלֹא בַחַמָּה אֶלָּא בֵּין הַצֵּל לַחַמָּה, רֹאשׁוֹ דּוֹמֶה לָעֵגֶל וְקֶרֶן אֶחָד יוֹצְאָה בְּתוֹךְ מִצְחוֹ וְהוּא מִתְגַּלְגֵל כַּכָּד. אָמַר רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵף קֶטֶב מְרִירִי עָשׂוּי קְלִפִּין קְלִפִּין, שְׂעָרוֹת שְׂעָרוֹת, עֵינַיִם עֵינַיִם. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְעַיִן אַחַת קְבוּעָה לוֹ בְּלִבּוֹ, וְכָל מִי שֶׁהוּא רוֹאֶה אוֹתוֹ אֵין לוֹ חַיִּים מֵעוֹלָם בֵּין אָדָם בֵּין בְּהֵמָה, וְכָל מִי שֶׁהוּא רוֹאֶה אוֹתוֹ נוֹפֵל וָמֵת. וּמְרִירִי שׁוֹלֵט מִשִּׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז וְעַד תִּשְׁעָה בְּאָב. חִזְקִיָּה רָאָה אוֹתוֹ וְנָפַל עַל פָּנָיו וָמֵת. אָמַר רַבִּי פִּינְחָס הַכֹּהֵן מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁרָאָה אוֹתוֹ וְנִכְפָּה עַל פָּנָיו, אָמְרוּ יְהוּדָה בֶּן רַבִּי שְׁמוּאֵל רָאָה וְלֹא נָפַל, אָמְרוּ אַף עַל פִּי כֵן מֵת. רַבִּי אַבָּהוּ הֲוָה יָתֵיב פָּשֵׁיט בַּחֲדָא כְּנִשְׁתָּא מִדּוּכְתָּא דְּקֵסָרִין, חָמָא חַד פַּאֲרֵי בָּתַר חַבְרֵיהּ וּבִידֵיהּ חַד קָטוֹ בָּעֵי דְּיִמְחִינֵיהּ בָּהּ, חָמָא חַד מַזִּיק פָּארֵי בַּתְרֵיהּ וּבִידֵיהּ חַד קְטוּ דְּפַרְזָל. נְפַק רַבִּי אַבָּהוּ וּפָארֵי בַּתְרֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ לָא תִמְחִינֵיהּ דִּלְמָא הוּא מָיֵת. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי מִן הֲדָא הוּא מָיְתָא, אֲמַר לֵיהּ הָא מַזִּיקָא פָּארֵי בַּתְרָךְ וּבִידֵיהּ קְטוּתָא דְּפַרְזְלָא, אַתְּ מָחֵי לֵהּ בַּהֲדָהּ וְהוּא מָחֵי לֵהּ בְּהַהִיא וְהוּא מָיֵת. רַבִּי יוֹחָנָן הֲוָה מְפַקֵּד לְסָפְרַיָא וּלְמַתְנְיָנַיָּא בְּאִלֵּין יוֹמַיָּא דְּלָא יֶהֱווֹן טָעֲנִין עַרְקָא עַל מֵינוֹקַיָא. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק הֲוָה מְפַקֵּד לְסָפְרַיָא וּלְמַתְנְיָנַיָּא בְּאִלֵּין יוֹמַיָא דְּיֶהֱווֹן מְפַטְרִין טַלַּיָּא בְּאַרְבַּע שָׁעִין, (תהלים צא, ז): יִפֹּל מִצִּדְךָ וגו', רַב יִצְחָק אָמַר הַיָּד שֶׁהִיא שׁוֹלֶטֶת עַל מִצְוָה אֶחָת, זוֹ מִצְוַת תְּפִלִּין, כְּתִיב בָּהּ: יִפֹּל מִצִּדְךָ אֶלֶף, שֶׁנִּמְסַר לָהּ אֶלֶף מַלְאָכִים לְשָׁמְרוֹ, אֲבָל הַיָּמִין שֶׁהִיא שׁוֹלֶטֶת בְּמִצְווֹת הַרְבֵּה, וּרְבָבָה מִימִינֶךָ, רְבָבוֹת שֶׁל מַלְאָכִים נִמְסָרִים לָהּ. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בֶּן רַבִּי אַבָּהוּ, אֵינוֹ אוֹמֵר יִמָּסְרוּ לָךְ, אֶלָּא יִפֹּל, אִם בָּאִים אֶלֶף מַזִּיקִים הֵם נוֹפְלִים מִן הַצַּד שֶׁהִיא שׁוֹלֶטֶת עַל מִצְוָה אַחַת, וְאִם בָּאִים הֵם רִבּוֹא מַזִּיקִין הֵם נוֹפְלִים לִפְנֵי הַצַּד שֶׁהִיא שׁוֹלֶטֶת בְּמִצְווֹת הַרְבֵּה. בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם נִמְסַר לְאֶלֶף אִישׁ עָלָיו לָזוּן אוֹתָם, לָמָּה, שֶׁהֵן מוּסָרִין לוֹ לְשָׁמְרוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹסֵר לָאָדָם הַזֶּה אֶלֶף מַלְאָכִים מִשְֹּׂמֹאלוֹ וְרִבּוֹא מִימִינוֹ לְטוֹבָתוֹ וּלְשָׁמְרוֹ, אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ, שֶׁתָּזוּן אוֹתָם, (תהלים צא, ח): רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט שַׁלְוָתְךָ, (תהלים צא, ח): וְשִׁלּוּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה, מַה שֶּׁיְשַׁלֵּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָרְשָׁעִים כְּמַעֲשֵׂיהֶם תִּרְאֶה, (תהלים צא, ט): כִּי אַתָּה ה' מַחְסִי וגו', אָמַר רַבִּי חֲנִינָא אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתָּה נוֹתֵן אֶת הַתּוֹרָה בַּתַּחְתּוֹנִים אֶצְלֵנוּ, וּשְׁכִינָתְךָ תַּשְׁרֶה בָּעֶלְיוֹנִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: כִּי אַתָּה ה' מַחְסִי, שֶׁנָּתַתָּ לִי תּוֹרָתְךָ, וְעֶלְיוֹן שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ, וְאַתָּה שַׂמְתָּ מְעוֹנְךָ בָּעֶלְיוֹנִים, (תהלים צא, י): לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה, כְּמָה דְתֵימָא (משלי יב, כא): לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן, (תהלים צא, י): וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, עַד שֶׁלֹא הוּקַם הַמִּשְׁכָּן הָיוּ הַמַּזִּיקִין מִתְגָּרִין בָּעוֹלָם לַבְּרִיּוֹת, וּמִשֶּׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן שֶׁשָּׁרָה הַשְּׁכִינָה לְמַטָּה, כָּלוּ הַמַּזִּיקִין מִן הָעוֹלָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ, זֶה אֹהֶל מוֹעֵד. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מַה לְּךָ אֵצֶל סֵפֶר תְּהִלִּים, וַהֲלֹא בִּמְקוֹמוֹ אֵינוֹ חָסֵר (במדבר ו, כד): יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ, מִן הַמַּזִּיקִין, אֵימָתַי, וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת משֶׁה, מַהוּ בְּיוֹם כַּלּוֹת, שֶׁכָּלוּ הַמַּזִּיקִין מִן הָעוֹלָם.