(ד) לָ֣מָּה יִגָּרַ֤ע שֵׁם־אָבִ֙ינוּ֙ מִתּ֣וֹךְ מִשְׁפַּחְתּ֔וֹ כִּ֛י אֵ֥ין ל֖וֹ בֵּ֑ן תְּנָה־לָּ֣נוּ אֲחֻזָּ֔ה בְּת֖וֹךְ אֲחֵ֥י אָבִֽינוּ׃
למה יגרע שם אבינו. אנו במקום בן עומדות ואם אין הנקבות חשובות זרע תתיבם אמנו ליבם (ב"ב קיט, ב):
כי אין לו בן. הא אם היה לו בן לא היו תובעות כלום. מגיד שחכמניות היו:
Hard Words:
| we | אנו |
| females | נקבות |
| considered | חשובות |
| children | זרע |
| let her do יבום | תתיבם |
| brother-in-law | יבם |
| thus | הא |
| claim | תובעות |
| anything | כלום |
| wise | חכמניות |
Guiding Questions:
1. How does רש״י explain the claim of the בנות צלפחד?
2. Which גמרא that we learned previously are these רש״י's based on?
(א) ויקרב משה את משפטן. נתעלמה הלכה ממנו וכאן נפרע על שנטל עטרה לומר (דברים א, יז) והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי. דבר אחר ראויה היתה פרשה זו להכתב על ידי משה אלא שזכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן (סנהדרין ח, א):
(17) You shall not be partial in judgment: hear out low and high alike. Fear no man, for judgment is G-d’s. And any matter that is too difficult for you, you shall bring to me and I will hear it.”
Hard Words:
| was hidden | נתעלמה |
| from him | ממנו |
| here | כאן |
| took | נטל |
| crown | עטרה |
| fitting | ראויה |
| to be written | להכתב |
| they merited | זכו |
| it was written | ונכתבה |
| through them | על ידן |
Guiding Questions:
1. Fill in רש״י's question and his 2 answers:
Q:
A1:
A2
(א) דָּבָר אַחֵר, וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר, יוֹדֵעַ הָיָה מֹשֶׁה רַבֵּינוּ אֶת הַדִּין הַזֶּה, אֶלָּא בָּאוּ לִפְנֵי שָׂרֵי עֲשָׂרוֹת תְּחִלָּה. אָמְרוּ לָהֶן, דִּין שֶׁל נַחֲלָה הוּא וְאֵין זֶה שֶׁלָּנוּ אֶלָּא שֶׁל גְּדוֹלִים מִמֶּנּוּ. בָּאוּ אֵצֶל שָׂרֵי חֲמִשִּׁים. רָאוּ שֶׁכִּבְּדוּ אוֹתָם שָׂרֵי עֲשָׂרוֹת, אָמְרוּ שָׂרֵי חֲמִשִּׁים, אַף אָנוּ יֵשׁ גְּדוֹלִים מִמֶּנּוּ. וְכֵן לְשָׂרֵי מֵאוֹת, וְכֵן לְשָׂרֵי אֲלָפִים, וְכֵן לַנְּשִׂיאִים, הֵשִׁיבוּ כֻּלָּן כָּעִנְיָן הַזֶּה, שֶׁלֹּא רָצוּ לִפְתֹּחַ פֶּה לִפְנֵי מִי שֶׁגָּדוֹל מֵהֶם. הָלְכוּ לִפְנֵי אֶלְעָזָר. אָמַר לָהֶם: הֲרֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ. בָּאוּ אֵלּוּ וְאֵלּוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה. רָאָה מֹשֶׁה שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד כִּבֵּד אֶת מִי שֶׁגָּדוֹל מִמֶּנּוּ. אָמַר מֹשֶׁה, אוֹמַר לָהֶם אֶת הַדִּין וְאֶטֹּל אֶת גְּדֻלָּתָם? אָמַר לָהֶם: אַף אֲנִי יֵשׁ גָּדוֹל מִמֶּנִּי. לְפִיכָךְ, וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה.
הֱשִׁיבוֹ, כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דּוֹבְרוֹת, שֶׁהוֹדָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דִּבּוּרָן. נָתֹן תִּתֵּן לָהֶן, מִטַּלְטְלִין וּבְכוֹרַת אֲבִיהֶם בְּנִכְסֵי חֵפֶר. נָטְלוּ שְׁלֹשָׁה חֲלָקִים, חֵלֶק אֲבִיהֶן שֶׁהָיָה מִיּוֹצְאֵי מִצְרִים, וְחֶלְקוֹ עִם אֶחָיו בְּנִכְסֵי חֵפֶר, וְעַל שֶׁהָיָה בְּכוֹר נָטַל פִּי שְׁנַיִם.
Hard Words:
| law | דִּין |
| leaders of tens | שָׂרֵי עֲשָׂרוֹת |
| first | תְּחִלָּה |
| inheritance | נַחֲלָה |
| for us | שֶׁלָּנוּ |
| than us | מִמֶּנּוּ |
| to | אֵצֶל |
| they honored | כִּבְּדוּ |
| also | אַף |
| and similarly | וְכֵן |
| leaders | נְּשִׂיאִים |
| they responded | הֵשִׁיבוּ |
| all of them | כֻּלָּן |
| in this way | כָּעִנְיָן הַזֶּה |
| they wanted | רָצוּ |
| to open their mouths | לִפְתֹּחַ פֶּה |
| here is | הֲרֵי |
| these | אֵלּוּ |
| honored | כִּבֵּד |
| I will take | אֶטֹּל |
| therefore | לְפִיכָךְ |
| He responded to him | הֱשִׁיבוֹ |
| it is true | כֵּן |
| conceded | הוֹדָה |
| possessions | מִטַּלְטְלִין |
| firstborn portion | בְכוֹרַת |
| property | נִכְסֵי |
| they took | נָטְלוּ |
| amongst those who left | מִיּוֹצְאֵי |
| firstborn | בְּכוֹר |
| double portion | פִּי שְׁנַיִם |
1. How does the מדרש explain why משה had to ask ה׳ this question?
2. According to this מדרש, what else did the daughters get besides a portion of land?
ויקרב משה וגו'.
עוד יתבאר על פי מה שאמרו בבבא בתרא (קיט:) וזה לשונם אמר רבי חידקא שמעון השקמוני היה לי חבר מתלמידי רבי עקיבא וכך היה אומר יודע היה משה שבנות צלפחד יורשות אבל לא היה יודע אם נוטלות חלק בכורה וראויה היתה פרשת נחלות ליכתב על פי משה אלא שזכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן וראויה היתה פרשת מקושש וכו' אלא שנתחייב מקושש ונכתבה על ידו עד כאן, וכתבו התוספות שם בדיבור המתחיל יודע היה משה וכו' אף על פי שלא נאמרה פרשת נחלות יודע היה מטעם אם כבן אנו נירש אם כבת תתיבם אמנו כדלקמן עד כאן:
וקשה לדברי ברייתא זו מברייתא (זבחים קטו:) שנחלקו רבי עקיבא ורבי ישמעאל בסדר נתינת התורה שכלם מודים שנאמרו כללות התורה ופרטיה בסיני, ולפי ברייתא זו לא נאמר למשה אם יטלו חלק בכורה אם לא עד שנת הארבעים שהיה בערבות מואב אחר מיתת אהרן שכן אמר הכתוב ולפני אלעזר הא למדת שמת אהרן, בשלמא פרשת מקושש לפי שהיתה בשנה ראשונה כאומרם ז''ל (ספרי ח''א קיג:) נוכל לומר שהיה ה' אומרה למשה בסיני אלא שנתחייב מקושש וכו' מה שאין כן מה שלפנינו, ועוד כפי זה מת אהרן חסר ידיעת התורה בפרט דין זה:
ונראה כי לעולם כל משפטי התורה נאמרו למשה בסיני כללות ופרטות וכמו כן פרשת נחלות והיה יודע משה ואהרן שהבנות יטלו גם חלק הבכורה, ומה שאמרו בברייתא לא היה יודע שיטלו חלק הבכורה פירוש בארץ ישראל, הכונה אם תחשב ראוי או מוחזק לפי שאין הבכור נוטל פי שנים אלא במוחזק ולא בראוי, ודבר זה לא בא מחמת חסרון ידיעת ההלכה אלא חסרון ידיעת מציאות זה אם קרוי מוחזק או ראוי, וחסרון ידיעת דבר זה אינו חסרון דיני התורה.
אמר רבי חידקא שמעון השקמוני היה לי חבר מתלמידי רבי עקיבא וכך היה רבי שמעון השקמוני אומר יודע היה משה רבינו שבנות צלפחד יורשות הן אבל לא היה יודע אם נוטלות חלק בכורה אם לאו וראויה היתה פרשת נחלות ליכתב על ידי משה אלא שזכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן ויודע היה משה רבינו שהמקושש במיתה שנאמר (שמות לא, יד) מחלליה מות יומת אבל לא היה יודע באי זו מיתה הוא ימות וראויה היתה פרשת מקושש שתכתב ע"י משה אלא שנתחייב מקושש ונכתבה על ידו ללמדך שמגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב.
Rabbi Ḥideka said: Shimon HaShikmoni was my colleague among the students of Rabbi Akiva, and so would Rabbi Shimon HaShikmoni say: Even before turning to God for guidance, Moses our teacher knew that the daughters of Zelophehad were inheritors and that they were entitled to their father’s portion, as well as his share in Hepher’s portion. But he did not know if they were entitled to take a portion of the firstborn of Hepher’s portion or not. Rabbi Ḥideka continues citing Rabbi Shimon HaShikmoni: And the Torah portion concerning the laws of inheritances was fit to have been written through God initiating a commandment to Moses, without mentioning Zelophehad’s daughters. But by demonstrating their desire for land in Eretz Yisrael the daughters of Zelophehad merited that the portion was written through a response to them. Rabbi Ḥideka continues citing Rabbi Shimon HaShikmoni: And Moses our teacher similarly knew that the wood gatherer, who gathered wood on Shabbat (see Numbers 15:32–36), was to be punished by death, as it is stated: “Every one that profanes it shall be put to death” (Exodus 31:14), but he did not know by which death penalty the wood gatherer must die. And the Torah portion concerning the punishment of the wood gatherer was fit to have been written through God initiating a commandment to Moses, to teach which form of court-imposed capital punishment is administered to one who violates Shabbat. But the wood gatherer was found guilty, and the portion was written through the incident involving him. This is to teach you that merit is brought about by means of one who is meritorious and liability by means of one who is liable.
ר' ישמעאל אומר כללות נאמרו בסיני ופרטות באהל מועד ר"ע אומר כללות ופרטות נאמרו בסיני ונשנו באהל מועד ונשתלשו בערבות מואב
Rabbi Yishmael says: The general statements, i.e., the principles of the Torah, were said at Sinai, and the details of the mitzvot that are explicated in Leviticus were said to Moses in the Tent of Meeting. Rabbi Akiva says: Both general statements and the details of mitzvot were said at Sinai and later taught again in the Tent of Meeting, and taught a third time by Moses to the Jewish people in the plains of Moab, when he taught the Torah to the people (see Deuteronomy 1:1).
Hard Words:
| take | נוטלות |
| according to this reason | מטעם |
| we will inherit | נירש |
| as we will explain later | כדלקמן |
| it makes sense | בשלמא |
| it seems | נראה |
| always | לעולם |
| general principles | כללות |
| details | פרטות |
| inheritance | נחלות |
| they should take | יטלו |
| meaning | פירוש |
| the intent it | הכונה |
| considered | תחשב |
| property due to them | ראוי |
| property already in their possession | מוחזק |
| double portion | פי שנים |
| because of | מחמת |
| lack | חסרון |
| reality | מציאות |
| called | קרוי |
| laws | דיני |
Guiding Questions:
1. According to the גמרא in בבא בתרא, what הלכה was משה unsure about in the case of the בנות צלפחד and in the case of the מקושש עצים?
2. What general idea do we learn from these 2 stories?
3. What question does the אור החיים ask based on the גמרא in בבא בתרא and the גמרא in זבחים?
4. How does the אור החיים resolve this contradiction?
ויקרב משה את משפטן לפני ה'. יש שפירשו כי כיון שגלו בנות צלפחד בטענתן שלא היו אביהן מעדת שונאיו של משה היה בזה קרוב הדעת למשה, ואלו היה דן את דינן היה כאלו נוטל שחד דברים ועל כן חשך עצמו מן הדין ולא רצה לדון אותן. ואין זה נראה נכון, שאם כן היה לו למשה למסור הדין ביד אחד משופטי ישראל, שרי אלפים ושרי מאות שהיו שם, כיון שהוא בעצמו לא היה יכול לדונן.
אבל הנכון והאמת כדעת רז"ל שנתעלם ממנו הדין ולא ידעו כלל, ומפני שאינו דין עמוק אבל הוא מן הפשוטים והתלוי בסברא עד שהאומות מדרך השכל דנין בו על כן נחשב לו לעונש, כי העלמתו ממנו לא לעמקו כי אם בעונש שאמר (דברים א) והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי, ועל כן ויקרב משה את משפטן. ומה שבא אות הנו"ן גדול, רמז לתלמיד חכם שהוא גדול בתורה, ולמדה תורה דרך ארץ שלא ידון אדם בפני מי שגדול ממנו אלא צריך הוא שיקריב את המשפט לפניו, שכן עשה משה שלא רצה לדון דין בנות צלפחד עד ששאל מהקב"ה. ואם אתה אומר לא ידעו, אפשר מי שכתוב בו (במדבר יב) בכל ביתי נאמן הוא, והיה בקי בכל סתרי התורה ותעלומות חכמה, האיך אפשר שלא ידע הדין הקל הזה, אלא שלא רצה לדון עד ששאל כדי ללמד ק"ו לדורות.
The reason that the final letter ן is written especially large in the word משפטן, is a hint to a Torah scholar who is an outstanding scholar and who has studied not only Torah but also other disciplines, not to preside over a case in the presence of a scholar who outranks him in wisdom. Rather, if he is asked to preside over a case, he is to present this case to the authority on the subject. We learn this from Moses who did not sit in judgment of a case when he was not certain of the law but presented the case to the Expert, i.e. to Hashem.
If you accept the premise that Moses did not know the law on this point challenged by the daughters of Tzelofchod, surely we must ask how a person such as Moses who had been described by Hashem as בכל ביתי נאמן הוא, “he is thoroughly at home and trusted in My entire House,” did not know such a simple law as that when there are no sons the daughters have precedence over the brothers of the deceased or his father? This statement surely included the fact that Moses was an expert in all the most difficult laws of the Torah! How could he have failed to know this simple halachah? We must assume that he asked G’d in order to teach the scholars the lesson that if even he did not presume to preside over legislation which had not been spelled out but had to be arrived at by mere logic, then a scholar of lesser stature than himself must certainly not presume to determine a case on the basis of logic when there is a more experienced scholar who can decide it on the basis of precedent. (3) Still, it is the opinion of our sages in Tanchuma Pinchas 9 that Moses had temporarily forgotten this halachah. In that case we may see in the enlarged letter ן at the end of the word משפטן a hint that the 50th level of insight had been denied Moses and that this level is so close to G’d Himself that it may be described as לפני ה' and not be included in the compliment that Moses was so familiar in the “House“ of Hashem. This may be the reason that the Torah added the words לפני ה' after the word משפטן. The Torah meant that just as the 50th level of insight was not attained by Moses so he did not know this particular ruling in the field of inheritance.
Even though the reason presented by us for Moses not knowing the halachah in question is not the same (lack of deep knowledge) as saying that the reason it was withheld from him was a punishment for what had sounded a little arrogant at the time, both answers could be derived from the words את משפטן לפני ה'. (4) A Midrashic approach based on Tanchuma Pinchas 9. The daughters of Tzelofchod did not approach Moses, the High Priest and the elders in the first instance, but had first approached judges of lesser stature in order to give them due respect and not make them feel that they had been bypassed. The various levels of judges, i.e. chiefs of fifty, chiefs of a hundred, etc., also displayed their respect for the higher levels by passing the case on, progressively, through the judiciary system. When Moses observed how each layer of the judiciary preserved the honour of the next higher level of their colleagues, he in turn decided to do the same and he paid his respects to the law maker by presenting the case of the daughters of Tzelofchod to G’d Himself for a ruling. This is the only reason we find the Torah reporting that 'ויקרב משה את משפטן לפני ה', “Moses presented their litigation before the Lord.” Our sages in Baba Batra 119 state that although ordinarily this halachah should have been recorded as “written” by Moses, the fact that the daughters of Tzelofchod were careful to preserve the dignity of all the people possibly concerned with this legislation is presented as if it had been “written” by them.
Hard Words:
| its explanation | פירשו |
| since | כיון |
| they revealed | גלו |
| their claim | טענתן |
| congregation of | עדת |
| his enemies | שונאיו |
| bias | קרוב הדעת |
| if | אלו |
| judged | דן |
| their case | דינן |
| as if | כאלו |
| took | נוטל |
| bribery | שחד |
| closed himself off | חשך |
| seems | נראה |
| to give over | למסור |
| since | כיון |
| on his own | בעצמו |
| to judge them | לדונן |
| that it was hidden | שנתעלם |
| at all | כלל |
| dependent | תלוי |
| logic | סברא |
| its hiddenness | העלמתו |
| expert | בקי |
| secrets of | סתרי |
| hidden parts | תעלומות |
| easy | קל |
| to judge | לדון |
Guiding Questions:
1. Write out the 4 steps of this רבינו בחיי:
Question:
Explanation 1:
Problem:
Explanation 2: