1
1. השוכר את הפועל לשמור לו את הפרה, לשמור לו את התינוק וכו'. כ"ה ("לשמור לו את הפרה") בד ובכי"ע ובמקבילות (עיין להלן), ובכי"ו נשמט ע"י הדומות. ובתס"ר (ירושלים תפרח"י) ציינתי למ"ש בתוספתא סוף שבת, וציינתי למקבילות ולראשונים שהביאוה, והארכתי בפירושה לעיל ח"ג, שבת, עמ' 298 ואילך, עיין מש"ש. ובחי' הרמב"ן, הרשב"א והר"ן כאן נ"ח א' הביאוה מכאן, והוכיחו ממנה שבחולין עסיקינן שהרי אנו בדיני שומרין עסיקינן, ולא בהקדשות, עיין מ"ש לעיל שבת הנ"ל.
2
2. לפיכך אין אחריותו עליו בשבת. וכ"ה לעיל שבת הנ"ל ובראשונים שהבאנו שם. וכע"ז גם בבבלי ב"מ נ"ח א'. אבל בבבלי נדרים: לפיכך אם אבדו אינו חייב באחריותן וכו', ודווקא אם אבדו, אבל בפשיעה חייב, עיין בפי' הר"ן על הרי"ף בשבת ובנדרים במקומו, עיי"ש. ועיין מה שהארכתי בזה לעיל שבת, עמ' 299.