72-73. ולא יהא מוכר לא את היפה בשויהה וכו'. בכי"ו ולה היה מוכר וכו'. ובד: לא יהא מוכר וכו', ובכי"ע: לא יהא מוכר, לא ימכור לא את היפה וכו', ויש כאן הרכבה של שתי נוסחאות, והניקוד מורה שיש כאן תיקון. ובבבלי נ"א ב': הרי זה לא יחשב את הרע באמנה, ואת היפה בשוה. ופירש"י שמדברים כאן בהמתנת מעות ולעניין רבית. אבל בתוספות ובתוספות הרא"ש, בחי' הרמב"ן, הרשב"א והריטב"א ובאו"ז סי' קנ"ו, כ"ב ע"ד, השיגו על רש"י מן התוספתא כאן שעוסקת בפירוש באונאה. ועוד השיגו עליו בתוספות נ"א ב', ד"ה לא, הנ"ל: דפרק איזהו נשך הוי ליה לאתויי ולא הכא, וכ"ה בתוספות הרא"ש. וקושיא זו אינה מכרעת במוחלט, שכן לא נמנעו המקורות להביא בעניין מקח וממכר הלכות שנוגעות ברבית, עיין מ"ש לעיל ח"ז (נדרים), עמ' 489. ואף הלשון שלהלן שמחשב עמו שכר וכו' רגילה אצל חשש רבית, עיין להלן פ"ד הט"ו, שו' 48, פ"ה ה"ו, שורה 15, ומקבילות.
ברם רוב הראשונים הכריעו כפירוש ר"ח שמדברים כאן במוכר שקנה הרבה פירות בבת אחת יפים ורעים ושילם מחיר אחד בעד שני המינים, ועשה כן משום שכדאי היה לו לשלם ביוקר בעד הרעים משום שקנה בזול את היפים, ויצא לו מחיר רגיל בממוצע. ולפיכך אסרו לו למכור את היפה בשווייה, ואת הרעה באמונה, שהרי לא היה קונה את הרעה לבדה במחיר ששלם אלמלא קנה את היפה במחיר מוזל. למה הדבר דומה, לחבר שקנה מע"ה לולב ואתרוג בשביעית והיה מוכר אח"כ את הלולב באמונה במחיר ששילם בשבילו. עיין במשנת סוכה פ"ג מי"א, בבבלי שם ל"ט א' וברש"י שם, ד"ה מבליע.
74. מחשב עמו שכר חמור וכו'. כלומר, מי שמכר באמונה, ואמר ללוקח כמה שילם מותר לו להוסיף על הריוח את שכר החמור ושכר החמר ושכר הפונדק וכו'. ועיין דק"ס, עמ' 144, הערה ד'.
74-75. ולא יהא מחשב עמו שכרו, מפני שנוטל שכרו. בבבלי שם: שכר עצמו אינו נוטל, שכבר נתן לו שכרו משלם. ובתוספות שם, סד"ה לא: שכבר נתן לו שכרו, פי' המוכר הראשון שקנאם תחלה ממנו. וכן פירש בתוספות הרא"ש שם. אבל מלשון התוספתא, ובפרט לגירסת ד (שכרו ממנו) וכי"ע (שכרו הימנו) הרי ברור שהכוונה ללוקח, שאינו מחשבם עם הלוקח שכר עצמו, מפני שנוטל שכרו (והיינו הריווח) ממנו, מן הלוקח. וכן פירש בח"ד, ולפלא שלא הזכיר כלל את דברי בעלי התוספות. ברם התוספתא מוכיחה גם על הפירוש בבבלי, ושאלת התלמוד: "מהיכא קא יהיב ליה" הכוונה ללוקח, ללוקח באמנה, היכן נותן לו שכרו, וכן יוצא ברור מפירש"י שם, ד"ה אלא או זה וזה. וכן נראה מדברי הר"מ פי"ג מה' מכירה ה"ו, ועיי"ש בלח"מ, וכן מפורש בסמ"ע סי' רכ"ז ס"ק מ"ח.