להרב וכ' מו"ה דוב בעריל הלוי קימעל נ"י מו"צ דק' סאסיב
מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה שלבשה חלוק בדוק קודם טבילה וגם הכינה תחת הכר שני עדים וקיים ולבינים והבעל שימש ג"פ בליל טבילה וקינח א"ע באותן עדים ובבוקר נמצאו העדים מלוכלכים בכתמים אדומים יותר מכשיעור וגם על חלוקה מצאה כן ואינו זוכר אם גם בפעם ג' קינח א"ע פעם ג' באותן עדים או בחלוקה ועתה נולד ספק דאי נימא לתלות שלא קינח בחלוקה הרי מה שנמצא בחלוקה יש לתלות שיצא דם אח"כ כמ"ש הש"ך סי' קפ"ז ס"ק ב' וליכא רק ראי' ב"פ אח"ת דעל עד שלו בוודאי רמ"ת.
והנה מ"ש רו"מ מדברי המנ"י בתוה"ש שצידד לתלות בל"ט כבר השיגו עליו כל הבאים אחריו והגם שמצאתי בדג"מ מהד"ק שפסק כהמנ"י וע"ש סע"י ג"כ בזה מ"מ בוודאי אין לסמוך ט"ז, ולכאורה עלה בלבי שהרי לדעת הר"ח דווקא באשה שראתה מ"ת בתחלת נשואין אסורה ולא בהוחזקה מקודם בביאות של היתר ואף דאנן לא קיי"ל כן מ"מ כל מה שאפשר לתלות בסיבה אחרת תלינן ומה"ט תלינן בחולשת הלידה כמ"ש בהגש"ד שבד"מ סוסי' קפ"ז וברמ"א סעי' י' וע"ש בד"מ באורך וע' שו"ת ד"ח ח"ב בהשמטות סי' ח"י שכתב שלא מצא בשום פוסק לצרף שי' הר"ח וצע"ג שלא הזכיר מכל הנ"ל וא"כ כיון דכל חשש רמ"ת משום דתולין בחימוד תשמיש ומה"ט תלינן דאין כל האצבעות שוות כמ"ש החוו"ד ס"ק ג' וכן מצאתי באשכול ה' נדה סי' מ"ח שביאר הא דאר"ז מדברי כולם נלמד בעל נפש לא יבעול וישנה דחיישינן שמא מחמת חימוד תשמיש ראתה דאע"ג דרבא פליג ואמר כי תניא ההוא לטהרות היינו בסתם נשים אבל בראתה ג"פ מ"ת וודאי יש לחוש שמא מחמת חימוד תשמיש ראתה ע"ש הרי כדברי הח"ד א"כ י"ל דלכמ"ש רש"י בעירובין ק' ע"ב בהא דהרוצה שיהי' בניו זכרים יבעול וישנה משום דבביאה ב' מתאוות האשה ביותר ומזרעת תחלה וקצת מזה מבואר גם ברש"י נדה ל' א"כ י"ל דמה שרמ"ת בביאה שנייה אינו מצטרף למנין כלל רק לאסור שלא יבעול רק פ"א ובזה יש מקום לפרש מ"ש ר"ז בעל נפש לא יבעול וישנה ונדחקו רש"י ותוס' דהיינו בלא בדיקה ולפמ"ש י"ל דר"ז חושש שמא ע"י רוב חימודה בביאה שנייה עלולה יותר לראות דם ורבא שאמר הרוצה שיהי' בניו זכרים יבעול וישנה לשיטתו אזיל דפליג על ר"ז – אבל כיון שלא הוזכר ד"ז בפוסקים ח"ו לחדש ד"ז – אבל בכ"ז נראה דכיון שדעת הראב"ד דבלא בדוקה קודם תשמיש אינו מצטרף למנין ג' אלא משני' ואילך ואף שבפליתי ס"ק ב' הסיב כוונת הראב"ד לענין אחר הנה באשכול שם הביא בשם י"א מפורש כן אלא שהוא חולק על ראייתו מדקתני נשאת וראתה מ"ת משמשת פעם ראשונה שני' ושלישית שהרי גם בנשאת לאחר קתני כן אבל יש לקיים דברי הראב"ד דהא דקתני הכא גם בנשאת לאחר וראתה מ"ת אף שצריכה בדוקה קודם תשמיש מ"מ משכחת לה בלא בדקה או דאיידי דקתני הכי ברישא קתני נמי בסיפא כדאשכחן בכמ"ק או דס"ל דגם בכה"ג כיון דאמרינן דאין כל אצבעות שוות כמו דבבעל ראשון א"צ בדוקה קודם תשמיש ה"נ בשני דגבי בעל שני לא אתייליד ריעותא ועכ"פ י"ל דגם לדעת החולקים מ"מ כיון שעד עתה הוחזקה בביאות של היתר כל מה דאפשר מוקמינן לה בחזקתה ורק בזמן שרואין שנשתנה טבעה הרי נשתנית ובזמן שאין רואין שנשתנית תלינן שיחזור הדבר לטבע רוב בנ"א כמ"ש כה"ג ממ"ש בטו"ז סי' קצ"ב סק"ז דאין לך אלא חידושו והבו דלא נוסיף ע"ש היטב וא"כ ה"נ אף דבביאה א' רמ"ת כיון שנמצא על עד שלו מ"מ מנ"ל שחזרה וראתה בביאה ב' דלמא הדם שנתעורר לצאת בביאה א' יצא וחזר ויצא או שנשאר גם בפרוזדור ולכן כשקינח א"ע מביאה ב' וג' הי' גם העד השני מלוכלך והכל מדם הראשון שיצא ונתעורר לצאת ע"י ביאה א' ובכה"ג י"ל דכ"ע מודו דנחשב רק כרמ"ת פ"א והא דבלא בדקה קו"ת חיישינן לרמ"ת היינו משום דגם ראיית דם שלא בש"וו בלא תשמיש ו"כ לא שכיח לכן חיישינן שראתה מ"ת משא"כ בנ"ד. ומה ששאל בדין שכל הראיות היו רק בל"ט אם מותרת לשמש בליל ב' שאחר טבילת כבר נודע דעת תוה"ש להקל ובח"ד סקט"ז הרעיש עליו אבל גם בדג"מ מהד"ק פסק כהתוה"ש וע"ש סעי' י' עוד בזה וע' בס' דרה"מ על הרמב"ם פ"ד מאי"ב שהעלה דבלא בדקה מקודם תשמיש וגם שהתה אח"ת כשיעור דליכא חיוב חטאת אלא אשם תלוי יש להקל בזה ע"ש טעמו – ומה ששאל בדין אם יש להקל בפסקה ולא ראתה בל"ט ולא שמשה והביא דברי הח"ד ותשו' ב"ש ח"ב סוסי' ל"ב שחולק על הח"ד ס"ק ט"ו הנה גם בסד"ט ס"ק כ"ד ובנח"א שעל האשכול שם חלקו עליו וגם בשו"ת ק"ס לשוט סי' ל"ג וגם בשו"ת ג"פ סוסי' נ"ד ולכן בוודאי יש לדקדק בימי ההפלגה כפי שכתב בשו"ע הרב ס"ק מ"א וקו"א אות כ"ב עיי"ש ותבין