ועל זדון טומאת מקדש כו'. מדלא נקט עולות צבור משמע שאינן מכפרים כלום. וכן בדין שהרי שעיר המשתלח מכפר על עשה כדתנן בסיפא אלא מהא ליכא למשמע כי היכא דשעירי צבור מכפרין על טומאת מקדש וקדשיו ולא שעיר המשתלח כך עולת צבור מכפרים אעשה דטומאת מקדש וקדשיו כגון שילוח טמאים שהוא בעשה ולא שעיר המשתלח. ומדלא כתיב לכפר נמי אין להוכיח דלא באו לכפר דהא גם בשעיר ר"ח וי"כ נמי לא כתיב לכפר ואפ"ה תנן במתני' דמכפרין ומשום דכתיב בשעירים חטאת אין להוכיח שבאו לכפרה דהא איכא נמי חטאת יולדת מצורע ונזיר דלרבנן אינן באין על חטא לכפרה אלא מדכתיב אלה תעשו לה' במועדיכם הוקשו להדדי דכולן מכפרים א"כ עולות צבור דכתיב נמי התם איכא לרבויינהו בהך היקישא דמכפרין אעשה דטומאת מקדש וקדשיו. מיהו ראייתי ממתני' נכונה. ועוד מדתני בברייתא לעיל רש"א ל"ב שעירים כו' אי ס"ד דגם העולות מכפרים ה"ל למיחשבינהו שהן תכ"א עולות שהקריבו הציבור מלבד עולת התמיד ומוספי שבת אלא ודאי שלא היו מכפרים. ועוד מדסיים שם בברייתא מעתה מי שבא לידו ספק עברה צריך להביא כל קרבנות הללו. היינו ל"ב קרבנות ש"מ דשעיר המשתלח מכפר נמי על טומאת מקדש וקדשיו דהשתא כל ל"ב שעירים באים על עברה אחת. ואנו אין לנו שום דבר בטומאת מקדש וקדשיו שלא נתכפר בקרבן אחר ע"כ לומר שמכבר על עשה דטומאת מקדש וקדשיו. (ועמ"ש לקמן בד"ה שעיר כו'). וכן מוכח דעת תו' שכתב (דף ח') בד"ה מה כו' וא"ת כו' אלא לר"י היקישא ל"ל ע"ש עוד כתב (דף ט') בד"ה מאי טעמא כו' וא"ת מאי קבעי הא כו' ע"ש. עוד כתב שם בד"ה שעירי כו' מנ"ל דמכפרי אטומאת מקדש כו' ע"ש ואם נאמר דעל עשה דטומאת מקדש צריכין כפרה לא מקשיינן מידי דאיצטריך קרא דלא נימא שהשעירים באים תחלה לכפר על העשה וכ"ת הא איכא עולות שמכפרים על העשה י"ל איצטרך לטומאה שאירעה בין זה לזה שהרי לפחות עשרה עולות הקריבו ביום אחד ברגלים תיקשי נמי ל"ל הנך כולהו באחד מהן סגי אלא לטומאה שאירעה בין זה לזה א"כ חטאת נמי וכ"ת הא אין חטאת בא על חייבי עשה י"ל הא גם אין בה ויש בה לאו בר קרבן הוא ופשיטא אין בה ואין בה ואפ"ה חיצון ורגלים מכפרים עלי יהו מאי קאמרת שאני טומאת מקדש וקדשיו דחמירי א"כ י"ל חמירי נמי בהא שחטאת באה אעשה דידהו. אלא ודאי סברי כי אין עולת צבור מכפרים כלל אעשה הלכך ליכא לאוקמי חטאת אעשה. אבל רש"י כתב פ' כיצד צולין (דף ע"ז) בד"ה שאר קרבנות צבור מוספין שבאין לכפר דעולה מכפרי אעשה כדתני' ביומא אין עולה באה אלא על עשה ע"כ. ומהא דיומא אין ראיה דהתם בקרבנות יחיד איירי. והך דפסחים אינה ראיה דה"ק מוספין הואיל ויש בהן חטאת שבא לכפר לכך אפי' עולות דידהו דוחק את השבת ואת הטומאה אבל עומר ושתי הלחם שאין באין אלא להתיר אין דוחין את השבת אע"ג דגם בקרבנות דידהו יש בהן שעיר לכפר י"ל אי לאו דכתיב וידבר משה וגו' סד"א שעיר הביכורים אינו לכפרה דלא כתיב ביה לכפר. אף דכתיב ביה חטאת אפשר שאינו מכפר וכמ"ש לעיל. א"כ כולן אינן דוחין את השבת לכך איצטרך וידבר משה וגו' הכתוב קבע מועד אחד לכולן ומיניה שמעינן נמי שהוקשו קרבנות אלו לשאר קרבנות צבור שגם הם באין לכפר. והיותר נראה שאין עולות צבור באין לכפרה ושהן דוחין את הטומאה לא צריך קרא דילפינן מתמיד דמאי דפריך הש"ס שם מה לתמיד שכן תדיר וכליל זהו פירכא לשעירים אבל עולות המוספים גם הם כליל. ותדיר נמי לאו פירכא שבכל יום שמקריבים הציבור עולות הם יתירים על התמידים וכשנחשב כל עולות המוספים הם תקכ"א ותמידים בשנה פשוטה שבע מאות ושמונה ולא נקרא תדיר בשביל כך ותדע דאין עולת צבור מכפרין דאל"כ קשיא מתני' דתנן שעיר המשתלח מכפר על חייבי עשה ל"ל שעיר הא כבר כיפרו עולות מוסף ואפי' למאי דמשני הש"ס מתני' כר' נמי קשיא מהיכא קא יליף ר' מדכתיב יה"כ הוא מ"מ והתם לא כתיב שעיר אלא מסתמא קאי נמי אקרבנות היום א"כ עולות נמי מיהו י"ל עולת מוסף דיה"כ אינן מכפרים אלא אטומאת מקדש וקדשיו כמ"ש בסמוך. אלא הא דמסיים שם ואי כתב רחמנא עומר ושתי הלחם לחודייהו ה"א דוקא הני דבאין להתיר אבל הנך לא. קשה הא בהך פרשתא וידבר משה כתיבי כל הרגלים וכי היכי דמרבינן ממועדי ה' מועד לעומר ושתי הלחם ה"נ איכא לרבויי מיניה הקרב בשאר רגלים מאי קאמרת איצטרך אלה תעשו וגו' לר"ח דלא כתיב בת"כ עדיין קשה לשון הש"ס דקאמר אבל הנך דמשמע קרא איצטרך להרבה רגלים ועוד כיון דשמעינן שאר רגלים מוידבר משה שפיר איכא למילף מהן ר"ח דהא אף עומר ושתי הלחם ה"א למילף מינייהו אי לאו דאיכא למפרך מה להנך שבאין לכפר ופירכא זו ליכא למפרך לר"ח. ואפשר עומר ושתי הלחם שמעינן מייתורא דוידבר משה וגו' ואי לאו אלה תעשו כו' לא ידעינן שאר רגלים אלא ה"א וידבר משה כו' אעומר וב' הלחם לחוד קאי שבאין להתיר ולא אשאר מוספין. אבל אין לשון הברייתא מסכים לפירוש זה דתני הכתוב קבע מועד אחד לכולן וי"ל. (ועי' בק"א פ' אמור) מ"מ לפירושא קמא אין מקרא וידבר משה וגו' ובין מקרא אלה תעשו וגו' שמעינן מוספי רגלים דחיין שבת אלא בת"כ לא כתיב ר"ח ובחומש הפקודים לא כתיב עומר ושתי הלחם. מעתה הא דפריך הש"ס שם וניתני שעירי הרגלים ומשני הא תני ליה זבחי שלמי צבור. ר"ל ממילא נכללו כל מוספי רגלים דדחיין. דהמקשה סבר דה"ק אחרי דתני חד ממיני דמיה הקרובים במועד תו לא צריך וע"ז הקשה א"ה שעירי ר"ח נמי לא ליתני וה"מ לשנויי שעירי ר"ח איצטרך דאינהו וזבחי שלמי ציבור לאו מחד קרא שמעינן זבחי שלמי ציבור ילפי' מוידבר משה וגו' ושעירי ר"ח מאלה תעשו וגו' לכך דין הוא למנקט תרווייהו במתני'. אלא שני ליה למקשה לפום הבנתו נמי ל"ק דהיא גופא קמ"ל דר"ח איקרי מועד. ואין תירוץ זה מספיק דאיכא למרמי עלה אחריתא ליתני שעירי ר"ח ולא ליתני אידך אבל עיקר התירוץ כמ"ש. וכ"ת הא תני עומר וב' הלחם שבאין בטומאה ממילא שמעינן גם זבחי שלמי צבור דהא שלמי צבור ושתי הלחם מחד קרא נפקי לן י"ל סד"א עומר ושתי הלחם דאלמי שבאין להתיר דוחין את הטומאה אבל שני כבשים אע"ג דבאין להתיר אינן עיקר דקיי"ל הלחם מעכבין את הכבשים ואין הכבשים מעכבין את הלחם סד"א דלא דחיין נמי את הטומאה קמ"ל וכ"ת אי קסבר לחם עיקר ה"ל למיתני ד' דברים באין בטומאה אבל כבשים לא ה"ל למיתני. י"ל תנא דידן ספוקי מספקא ליה אי לחם עיקר או כבשים עיקר. כדמוקי לה הירוש' פסחים (פ"ז ה"ד) ע"ש בפירושי ובתו' ובהגהותי. וכ"ת האי אלה תעשו לה' במועדיכם להקריבן במועדם אפי' בטומאה הוא דאתי הא איצטרך להקיש המועדים זה לזה הוא דאתי וכדאמר ר"י בבבלי בפרקין (דף י') וא"ל ממשמעות במועדו הא דיליף דדוחה שבת וטומאה דא"כ ל"ל לתנא דברייתא למילף מדכתיב וידבר משה את מועדי ה' תיפוק ליה מקרא אלה מועדי ה' דכתיב בריש הפרשה אלא אלה מועדי איצטרך לעיבור השנה לכך יליף ליה מיתורא דוידבר משה וגו'. (ותו' כתב ר"פ אלו דברים בד"ה במועדו כו' דממשמעות קיליף דאל"כ מה צריך לצריכותא ע"ש כבר השיב על דבריהם המהרש"א ר"פ א"ד ע"ש. גם לשון הברייתא מוכיח כן דקאמר הכתוב קבע מועד אחד לכולן ואי ממשמעות יליף אין אחד צריך לחבירו אלא ודאי כל המועדים מפסח ותמיד יליף מיהו בירושלמי פסחים שם משמע כמ"ש תו' ע"ש) וי"ל מאן אית ליה הקישא דר' יונה ר"מ כמפורש בבבלי בפרקין שם סובר נמי קרבנות צבור דדוחין את הטומאה כולן מפסח ילפינן ואייתר ליה במועדיכם להיקישא ומאן דיליף מבמועדיכם סובר כר"י ור"ש דמתני' דלדידהו אייתר במועדיכם דלא צריכין להיקישא דר' יונה. ופלוגתא זו מפורשת בירושלמי פ' כ"צ (הל' ד') אית תניי תני כולן למדין מפסח ואית תניי תני כל אחד ואחד למד ממקומו כו' ע"ש. מיהו לפמ"ש תו' (דף י') סוף בד"ה כדאמר כו' דגם ר"י ור"ש אית להו היקישא דבמועדיכם קשיא ברייתא דפסחים דאתיא דלא כמאן וי"ל לשיטתייהו אזלי דסברי משמעותא יליף לה תנא דהך ברייתא וכפשטה דירוש' דפ' כ"צ שכתבנו וקושית המהרש"א לא חשו לה דאף לפירושו קשיא הא דקאמר בבבלי פ' כיצד צולין ואי כתיב עומר ושתי הלחם כו' אבל הנך לא קמ"ל. משמע אפי' פסח ותמיד לא היינו יודעים דממשמעות קיליף. ועוד אי מג"ש דמועדו מועדו יליף ל"ל תרי צריכות בחד סגי דעל כרחך צריכין גז"ש. ועמש"ל בד"ה שעירי כו' ובד"ה העובר כו':
הזדונות. כתב תו' (דף י"ג) בד"ה הואיל כו' וא"ת נימא יה"כ לא יכפר על המזיד כו' ע"ש. וכתב המהרש"א כוונת קושייתם מנ"ל דיום עצמו מכפר על המזיד אבל שעיר המשתלח פשיטא דמכפר על המזיד דהא כתיב ביה ומפשעיהם וה"מ לתרץ דילפינן משעיר המשתלח אלא הואיל ומפורש לעיל בגמרא פשעים אלו המרדים ע"ש ודבריו תמוהים הרי מפורש במתני' דמשתלח מכפר על הזדונות ואי סמכו דבריהם על המקרא א"צ ללמוד מפשעים דמכפר על המזיד שהרי מפורש ביה ונשא את כל עונות בני ישראל ועוד הא כתבו תו' (דף ט') בד"ה הואיל כו' מה לפנימי שכן נכנס דמו לפני ולפנים ע"ש א"כ ליכא למילף מפנימי כיון דמצינו בכפרתו מעלה יתירא מה שאין כן בשאר כפרות לכך כפרתו מרובה וטפי יש ללמוד מחטאות ואשמות דכל השנה. ועוד נאמר מה פנימי מכפר על עבירה אחת אף יה"כ כן ועוד לסברת המהרש"א מדתני יכול יהא יה"כ מכפר כו' סברי תו' דקאי על כפרת היום עצמו א"כ ה"ל למפרך מה ליה"כ שמכפר אפי' בזמן שאין בה"מ קיים דפירכא זו עדיפא מפירכא שמכפר על המזיד כשוגג שאינה ברורה כל כך וכמ"ש תו' מיהו ע"ז י"ל סברת תו' דקאי אתרווייהו אשעיר המשתלח וגם על עצמו של יום לכך פריך פירכא השייכא בשניהם. אך קושיות הראשונות קיימות. וע"ק מאי קאמרו אדרבא ניליף מפנימי כו' תימא הא טפי איכא למילף מן החיצון שאינו מככר אלא על השוגג וא"ל החיצון מכפר נמי על המזיד דיש בה ואין בה שהרי הוקש לפנימי לא סלקא דעתא דהא תנן ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו הפנימי מכפר משמע דוקא פנימי אבל לא חיצון. גם תירוצם קמא שכתב תו' קשה הא איצטרך יה"כ הוא שהיום עצמו מכפר אע"פ שאין שעיר וכ"ה בת"כ פ' אמור מנין אפי' לא עשאו מקרא קדש ולא נתענה כו' ת"ל יה"כ הוא מנין אע"פ שלא בקרבנות היום מכפר ת"ל יה"כ הוא יכול יכפר על השבים ושאינן שבין ודין הוא כו' ומאן דלא מוקי יה"כ הוא מ"מ אף בשאינן שבים אף במזיד לא מוקי ליה דהא איכא למילף מחטאות ואשמות שאינו מכפר ויה"כ הוא איצטרך שמכפר אע"פ שאין שם שעיר. וכן נראה אביי דמוקי רישא כר' וסיפא כר' יהודה מוקי נמי מציעתא כר' יהודה ומתפרש סדרא דברייתא הכי ר' יליף מיה"כ הוא דמכפר על שאינן שבים ור"י מוקי יה"כ הוא דהיום מכפר אע"פ שאין קרבנות דליכא לאוקמיה שיכפר על השבים דכתיב אך כדמסיק. ובהכי ניחא דלא תיקשי ברייתות דספרא אהדדי דתניא בת"כ פ' אחרי כי ביום הזה יכפר מניין אע"פ שאיו קרבנות ואין שעיר היום מכפר ת"ל כי ביום הזה יכפר. וצ"ל הך דפ' אחרי ר' היא והך דהכא ר"י וכמ"ש. ומכאן שמעינן דמיה"כ הוא לא מרבינן אלא חדא מילתא לכך צריך לר' תרי קראי. מיהו רבא דמסיק כולא ר' היא קשה ברייתא דכי ביום הזה מני וי"ל ה"ה דהוה מצי למפרך מיניה לרבא אלא עדיפא מינה פריך. א"נ סובר רבא כי ביום הזה איצטרך לר' למעט ר"ה שאינו מכפר שלא בשעיריו. ועי' בת"כ פ' אחרי ובק"א שם א"נ רבא לשיטתו דאמר כריתות (דף כ"ו) חייבי מלקות שעבר עליהן יה"כ חייבין פשיטא מ"ש מחטאת וודאי סד"א אממוניה הוא דלא חס רחמנא אבל אגופיה חס קמ"ל. לפ"ז איצטרך כי ביום הזה דסד"א יה"כ דמרבינן מיניה שהוא מכפר בשאין קרבן אבל לא על הודאין דוקא בזמן שבה"מ קיים דאפשר להקריב קרבנו בזמן אחר אבל כשאין בה"מ קיים שאין לו כפרה אחרת סד"א אפי' על הודאי מכפר לכך כתיב כי ביום הזה גבי לפני ה' ללמד לעולם אין היום מכפר אלא על החטא שאין מכיר בו אלא ה'. ונראה קושית תו' היא מנין דשעיר המשתלח מכפר על המזיד דכרת ועונות ופשעים לא איירי אלא הנך שאינן בכרתי כיון דמצינו חטאת ואשם דמכפרים אחייבי כריתות ואינן מכפרים על המזיד ואשמות שמכפרים אלאוין מכפרים נמי אמזיד (וליתא לקושית המהרש"א) ותירצו מדאייתר יה"כ הוא ללמד שמכפר מ"מ מסברא מוקמינן ליה דאתי לרבוי שמכפר אמזיד דכרת. דהא אינו מכפר אלא אטומאת מקדש וקדשיו שהן בכרת. ואין מקום לקושית המפרשים ומ"ש המהרש"א בד"ה שאין ולא פרכינן מה לחטאות ואשמות שאין כפרתן מרובה משום דהוא פרכא כל דהו כו' ע"ש כבר השבתי על תירוצו זה לעיל בד"ה חטא כו' ע"ש וקושייתו ליתא דהכא לאו מילף הוא אלא דה"ק כיון דמצינו אשמות חלוקין הנך דמכפרין אלאוי מכפרים נמי אזדון אבל חייבי כריתות לא ה"נ אית לן למימר ביום הכפורים וכמ"ש:
שעיר המשתלח מכפר עי' בקונט'. גרסינן כריתות (דף כ"ה) אלא אמר אביי מרישיה דקרא והתודה עליו את כל עונות ב"י ותניא עונות אלו הזדונות וכה"א עונה בה ואת כל פשעיהם לכל חטאתם כל ל"ל לאקשויי לפשעים מה פשעים שאינן בני קרבן כו' (ועי' הטיב בכל הסוגיא שם) בספרים החדשים הגיהו תיבת כל. והדין עמהם דגי' הישנה קשיא טובא חדא מאי מרישיה דקרא דקאמר אביי ועוד אי מייתורא דלכל חטאתם יליף דמקשינן חטאים לפשעים שאינן ב"ק קשיא א"כ ל"ל בשעיר הפנימי לכל דהא כבר אמרו בש"ס שם דשעיר המשתלח כפרתו מרובה ומסברא שיכפר על חטאים ב"ק אע"ג דפנימי מכפר עליהן השתא דגלי לן קרא דהמשתלח אינו מכפר על ב"ק פנימי לא כ"ש וכ"ת איצטרך לכל חטאתם דפנימי אינו מכפר אלא על יש בה ואין בה כמפורש בבבלי בפרקין (דף ח') אי ס"ד דסוגיא דהכא אית לה הך דרשא לכל חטאתם ללמד דמכפר על מי שבא לכלל חטאת קשיא א"כ היקישא ל"ל חטאים דומיא דפשעים תיפוק ליה מלכל חטאים כדאמרינן בבבלי בפרקין (שם) וניכפר כפרה גמורה מדכתיב לכל חטאתם מכלל דבני חטאת נינהו. (ואין לחלק בין פנימי למשתלח בזה כמש"ל לעיל בד"ה יכול כו' ע"ש) וכ"ת מיתורא דכל פשעיהם יליף דלא כתיב בפנימי י"ל א"כ הוה היתור היפך ממה דבענא ללמוד מיניה דכל פשעיהם משמע דאתי לרבויי דקאי גם אמיעוט פשעיהם דהיינו הנך שהן ב"ק. ועוד דגרסינן בת"כ פ' אחרי אין לי אלא וודאיהם ספיקם ואנסם ושגגותם מנין ת"ל לכל עונות כל פשעיהם לכל חטאתם תלתא זימני לרבות אלו שלשה. הרי דאיצטרך כלל לדרשא אחרינא. (וכ"ת אנוס ל"ל כפרה הא קיי"ל אונס רחמנא פטרי י"ל מ"מ צריך כפרה שאינה ה' לידו לעשות רע א"נ באומר מותר דלא הוי אונס גמור דהא איכא מ"ד אומר מותר מזיד הוא. ושגגותם פי' בק"א ספק שגג ספק לא שגג ע"כ וקשה היינו ספקם דשמעינן מכל קמא ונראה סובר הת"כ סד"א אותם ממעט נמי חייבי חטאות כי מתיידע ליה בתר יה"כ אין יה"כ מכפר קמ"ל כל דוקא בשידוע לו ביה"כ הוא דממעט אותם דאינו מכפר אבל אתיידע ליה בתר יה"כ מכפר א"נ ספק אם בא לידי ספק או לא ועי' בבבלי בפרקין (דף י"ג) ברש"י בד"ה בין שנודע כו'). גם בדברי רש"י בכריתות שם מבואר דליתא להך גירסא שכתב בד"ה לאקשויי כו' לא לכתוב פשעיהם דהא כתיב עונות כו' אלא מופנה כו' ע"ש הרי דמיתורא דפשעיהם יליף ולא מכל. אך גם פירש"י תימא לי דהא אמרינן לעיל (דף ו') פשעים אלו המרדים. ואמרינן בבבלי יומא פ"ג (דף לו) פשעים חמורות מעונות א"כ צריך לאשמועינן קרא דהמשתלח מכפר נמי אפשעים גם הוידוי צריכה להיות גם על המרדים. גם מה שפירש"י בד"ה מרישיה דקרא כלומר מדרישא דקרא לגופיה סיפא מיותר כו' ע"ש הוא דחוק מאוד ולא מצינו כיוצא בזה בכולא תלמודא וצ"ע. והרב בס' באר שבע כתב וצ"ע כולא סוגיא דלא כת"כ דתניא התם ונתן אותם על ראש השעיר אותם ולא חייבי חטאות ואשמות וודאין. וכתב הבה"ז אי לאו אותם לא היינו דורשים שום היקש למיעוטא אלא ה"א על הכל מכפר לכך כתיב אותם למעט אלא דסד"א אינו ממעט אלא אותם שאינן ב"ק אבל אותן שהן ב"ק מכפר עליהן דמסתמא חס רחמנא אממונא כמו אגופא כדס"ד דש"ס לקמן לכך איצטרך היקשא למעט אותן שהן ב"ק ע"ש. ואף שהרב ז"ל הרחיב פה ולשון על הב"ש שלא השיג תירוץ זה דבריו תמוהים בעיני טובא. חדא לפירוש רש"י דמיתורא דפשעים דרשינן היקש א"כ אף אי לא כתיב אותם היינו דורשים ההיקש לרוב פשעים שאינן ב"ק. ועוד לסברתו דאין ההיקש הכרתי א"כ אף הכתיב אותם מנ"ל לדרוש ההיקש לרוב פשעים דמידי רוב כתיב וכ"ת כי היכי דפירש"י מיתירא דפשעים שמעינן דמרוב פשעים ילפינן ה"נ כיון דמההכרח למעט אחת מהן דכתיב אותם ילפינן ההיקש מרוב פשעים י"ל כיון דמסברא חס רחמנא אממונא כמו עונש הגוף מוקמי' קרא באותן שאינן ב"ק ובני עונש הגוף אבל אותן שהן בעונש ממון או הגוף מכפר עליהן. ועוד למאי דמסיק בכריתות שם (דף כ"ו) מדכתיב לפני ה' ממעטינן שאינו מכפר על ב"ק א"כ אותם ל"ל. מיהו גם לשיטת רש"י קשה לרבא דיליף ליה מלפני ה' פשעיהם ל"ל. ונראה מלפני ה' ליכא למעוטי אלא חטא שנתברר לו ביה"כ שהוא חייב עליו חטאת אבל חטא שמתיידע לו בתר יה"כ יה"כ מכפר עליו דהא ביה"כ לא הכיר בו אדם לכך איצטרך פשעיהם דגם על אלו חטאים אין יה"כ מכפר. ועדיין אני אומר דוקא חטא שסופו ליוודע ע"י אחרים שראו הדבר אע"פ דה"ל כחטא שאין מכיר בו אלא ה' כדאמרינן בפרקין בבבלי (דף ט') הוא דגלי לן פשעיהם דאין יה"כ מכפר עליו כי מתיידע ליה בתר הכי אבל חטא שאין סופו ליוודע ואפשר שלא יוודע לעולם ואח"כ נזכר בדבר יה"כ מכפר דליכא מיעוטא לכך איצטרך אותם דאפי' כה"ג נמי אין יה"כ מכפר. אך קשה הא אמר אביי בכריתות (דף כ"ו) כתיב או הודע ללמד אפי' אתיידע ליה בתר יה"כ א"כ הדרא קושית הב"ש לדוכתא אותם ל"ל (גם קשה קרא יתירא ל"ל הא שמעינן ליה מכל וכמ"ש לעיל מיהו י"ל מפרש שגגותם כלישנא בתרא שכתבתי לעיל ע"ש) גם לשון הש"ס קשה דאמר ר"ת קדמייתא נמי לא תפשוט מדאביי הא לדברינו אלו צריכין לדאביי ואין לדחוק הא דרצה אביי ולפשוט מפשעים דוודאין הנודעים ביה"כ יליף מפשעים אינו צריך דאיכא למילף מלפני ה'. דכל זה רחוק הוא מפשטא דלישנא דשמעתתא. ונראה דקשיא עוד הא דגרסינן בבבלי יומא (דף ל"ו) ת"ר כיצד מתודה עויתי פשעתי חטאתי וכן בשעיר המשתלח הוא אומר והתודה עליו כו' וכן במשה הוא אומר נושא עון ופשע וחטאה דר"מ וחכ"א כו' אלא כך הוא מתוודה חטאתי עויתי פשעתי כו' אלא מהו שאמר משה עון ופשע וחטאה אמר משה בשעה שישראל חוטאין לפניך ועושין תשובה עשה להם זדונות כשגגות ע"ש ותימא מה השיבו אקרא דווידוי יה"כ. וראיתי למהרש"א בח"א שהרגיש בקושיא זו ותירוצו דחוק עד למאוד ואין פשט המקרא סובלו. ולתרץ קושיא זו נאמר דלא חשו חכמים להשיב אקרא דוידוי דצריך הקרא לשנות הסדר ללמד דבעינן חטאים דומיא דפשעים והיינו דאמר אביי מרישא דקרא כלומר מדמתחיל בעונות שהן הזדונות ולא בחמור פשע ועון וחטא אי בקל חטא ועון ופשע למה לי ר"ל למה נקט שלא כסדר (א"נ נוסחא זו נוספת מפני דקשיא ליה פירוקא דאביי לכך הגיה כל ל"ל. והג"ה זו שלא לצורך היה וכמ"ש) אלא לכך נקט פשעים וחטאים בהדדי לומר דמקשינן חטאים לרוב פשעים א"נ דייק ליה מהכא דהמורדים אין מביאין קרבן על הזדון. דאיזהו מורד העושה להכעיס וה"ל מין כדאמרינן פ"ב דע"א ואין מקבלין ממנו קרבן. והיינו דוקא לחכמים דר"מ אבל לר"מ דאמר שכך סדרן עון ופשע וחטא (דקסבר יש פשע שהוא קל מעון וחמור מחטא דאל"כ קשיא תקשי לנפשיה הנך קראי שאין להם סדר אלא סובר שכך הוא נכון להתודות תחלה על החמור ואח"כ על הקל) דאין יה"כ מכפר על הודאי אלא דיליף מונתן אותם וספרא אתא כר"מ ודלא כחכמים. וכ"ת לרבנן ל"ל אותם י"ל סתם רבנן דר"מ ר' יהודה דקסבר יה"כ אינו מכפר על שאינן שבין כדאמרינן בבבלי בפרקין (דף י"ג) ויליף ליה מאותם וה"ק יה"כ מכפר על אותם המתודים כמו שעושה הכה"ג אבל לא על אותן שאין מודים ושבים לה'. ור"מ כר' דאמר יה"כ מכפר גם על שאינן שבים ואייתר ליה אותם ללמד שאינו מכפר על חייבי חטאות הודאין א"נ ר"י ור"מ לשיטתם דר"י דאמר השעירים אין כפרתן שוות אע"ג דהקישן הכתוב דכתיב אלה תעשו לה' במועדיכם עדיפא ליה היקישא דמלבד חטאת הכיפורים וגו' כיון דגלי לן קרא שאין המשתלח מכפר על טומאת מקדש וקדשיו והיינו מדכתיב אותם דוקא על עונות דכתיבי התם מכפר אבל לא על הטומאות ה"ה בכל השעירים שאפשר לחלק כפרתן מחלקין. ור"מ דאמר כל השעירים כפרתן שוה מוקי אותם לחייבי חטאות ודאין א"כ עדיפא ליה היקישא במועדיכם דהוקשו כולן להדדי ובבבלי בפרקין (דף ט') סוף ד"ה כדאמר כו' כתב תוס' דבהא פליגי ר"מ ור"י ולא כתבו טעם בדבר ע"ש (ועמ"ש לעיל בסמוך בד"ה ועל כו'). אך עדיין קשיא למסקנא דכריתות דיליף מלפני ה' לר"י למה שינה הסדר ולר"מ ל"ל אותם. ונראה דגרסינן תו התם בכריתות (דף כ"ו) ואמר ר"ת משמיה דרבא חייבי מלקיות שעבר עליהן יה"כ חייב פשיטא מ"ש מחייבי חטאות סד"א התם ממונא הכא גופא לא קמ"ל והאנן תנן הודע ולא הודע עשה ול"ת. ותמהו המפרשים מעיקרא פשיטא ליה והדר פריך בהיפך ממתני'. ותירוצם רחוק ודחוק ע"ש (ועמ"ש בסמוך). ולפמ"ש ניחא מעיקרא אמר ר"ת משמיה דרבא מלפניהם שמעינן דאחייבי חטאות וודאין אינו מכפר וקשיא א"כ למה שינה הסדר הא לא צריך היקישא לכך מסיק ואמר ר"ת משמיה דרבא חייבי מלקיות כו' וקשיא פשיטא וצ"ל סד"א עונש דגופא שאני וקשיא א"כ מנ"ל לרבא הא אלא מדשינה קרא שמעינן דילפינן היקישא והיינו פשעים דומיא דחטאים מה חטאים אינו מכפר אב"ק אף פשעים אינו מכפר אחייבי מלקות והדר פריך סתמא דש"ס ארבא והאנן תנן בהיפך יה"כ מכפר על מזיד הידוע. וכ"ת שנוי סדר דקרא למה שפיר שנינן דאיצטרך להקיש פשעים לחטאים אבל עדיין קשיא אותם ל"ל וליכא למימר איצטרך לחייבי מלקיות הא בת"כ מפורש דאיצטרך לחייבי חטאות וודאין י"ל כבר אמרנו ברייתא דת"ר אתיא כר"מ ואיהו לא דריש לפני ה' חטא שאין מכיר בו אלא ה' דהא בפרקין מבואר ור' יהודה הוא דדריש הא דכתיב בר"ח חטאת לה' אתי ללמד שמכפר אאין בה ואין בה דטומאת מקדש וקדשיו אבל ר"ש ור"מ תרווייהו ר"ח מכפר אטהור שאכל את הטמא ולא דרשינן חטאת לה' כר"י. וכ"כ תו' בבבלי בפרקין (דף ח') בד"ה מה כו'. וכן פירש"י (דף י') בד"ה כולהו כו' ור"ח מינייהו לשאין בה ידיעה כלל נמצא סוגיא כולה אליבא דר"י אזלא ולא אליבא דר"מ. (ועמ"ש לקמן בד"ה אותן כו') הא דתמיהא לן רבא דריש מדכתיב לפני ה' חטא שאין מכיר כו' ואנן תנן סוף מסכת יומא את זו דרש ראב"ע מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו חטא שבין אדם למקום יה"כ מכפר ושבין אדם לחבירו אין יה"כ מכפר הרי דצריך קרא לדרשא אחריתא. לפמ"ש ניחא ודאי אי הוה כתיב לה' נמי שמעינן הא דרבא כדדרשינן מחטאת לה' וכן הא דראב"ע נמי שמעינן מלה' וה"א קרא למסתבר טפי הוא דאתי ולא שמעינן אידך מיניה לכך שינה קרא וכתב לפני ה' שמע מיניה תרתי: