שאלה
לאחר בדיקות דם התגלה שאין לי נוגדנים לתבלה (אדמת). אני אמורה לקבל חיסון בזמן הקרוב, אך בינתיים אנחנו חייבים למנוע היריון באופן מוחלט, לפחות בשלושת החודשים הבאים.1החיסון נגד אדמת הוא חיסון חי, וקיים חשש שיגרום בעצמו להיריון לא תקין. לכן מומלץ להמתין שלושה חודשים לאחר קבלת החיסון לפני הכניסה להיריון. רציתי להשתמש בנרות קוטלי זרע אבל הרופא התנגד בטענה שמניעה זו אינה מספיק בטוחה במצבי, והמליץ להשתמש בקונדום. האם הדבר מותר?
תשובה
למרות היות הקונדום אמצעי זמין ופשוט לשימוש, מבין אמצעי המניעה הנפוצים היום, ובמיוחד לתקופה קצרה, הקונדום הוא הבעייתי ביותר מבחינה הלכתית, משתי סיבות. האחת, כי בקונדום הזרע כלל אינו נכנס בגוף האישה, ועל כן קיימת השחתת זרע. הסיבה השנייה היא שהשימוש בו נעשה על ידי הגבר ולא האישה. כיוון שהגבר הוא המצווה ב׳פרו ורבו׳, חל עליו איסור למנוע היריון באופן ישיר, ולכן אסור להשתמש בקונדום למניעת היריון. יחד עם זאת, חכמים ראו חשיבות גדולה מאד בקיום מצוות עונה )כלומר, חיי אישות(, ולכן במצבים קיצוניים, חריגים ונדירים ביותר, כגון כאשר ישנו סיכון להידבקות במחלה מסכנת-חיים, או שקיימת סכנה לאישה להיכנס להיריון וכל אמצעי מניעה אחר אינו בא בחשבון, יהיה מקום להתייעצות הלכתית בדבר האפשרות להשתמש בקונדום, לאחר חוות דעת רפואית אמינה ולאחר שמוצו כל האפשרויות האחרות. במצב בו אתם נמצאים, יש אפשרויות נוספות שלא נבדקו, ואין היתר לקונדום.
יש לציין שמבחינה רפואית, יעילותו של הקונדום במניעת היריון אינה גבוהה לעומת אמצעים אחרים. יתרונו היחיד הוא נוחותו לתקופה קצרה, היות שאין צורך בהתערבות רפואית.
הרחבה
שימוש באמצעי מניעה מכל סוג שהוא, כרוך מניה וביה בביטול או דחיית מצוות פרו ורבו, ולכן גם כאשר ישנו היתר למניעת היריון, יש עדיפות לאמצעים הניטלים ע״י האישה מאשר פעולות הנעשות ע״י הגבר, שכן הגבר הוא המצווה הישיר במצווה זו.2ראו תוספתא יבמות פ״ח ה״ד (נוסח כתב יד ערפורט ונוסח הדפוס הראשון): האיש אין רשיי לשתות עיקרין שלא יוליד והאשה רשאה לשתות עיקרין שלא תלד. וכן יבמות סה ע״ב ואבה״ע סי׳ ד סע׳ יב.
הגמרא בנדה יג ע״א וע״ב עוסקת בחומרתה של הוצאת זרע לבטלה (הז״ל). על סמך גמרא זו ובעקבות דברי הזוהר, נפסק בשו״ע3אה״ע סי׳ כג סע׳ א. ש״עוון זה חמור מכל עבירות שבתורה״, ומיד מוסיף השו״ע: ״לפיכך לא יהיה אדם דש מבפנים וזורה מבחוץ״. כלומר, אפילו אם נעשה הדבר במסגרת יחסי אישות, עדיין יש עבירה אם הזרע אינו נכנס בגוף האישה.4בעצם טעמו של איסור השחתת זרע נחלקו הראשונים. יש שהסבירו שהטעם הוא בגלל ביטול מצוות פרו ורבו (תוספות סנהדרין נט ע״ב ד״ה והא פריה ורביה), ויש שסברו שהטעם הוא עצמאי, כי בכל זרע ישנו פוטנציאל של חיים. (רמב״ן בחידושיו לנידה יג ע״א). את שתי הגישות סיכם בעל שרידי אש בחלק א סי׳ קסב, אותיות כז - כח. עיינו במאמר העומד להתפרסם מאת הרבנית ד״ר מיכל טיקוצ׳ינסקי אשר דן בנושא.
איסור הז״ל בזמן יחסי אישות מופיע בגמרא ביבמות לד ע״ב. חכמים דוחים את דעת ר׳ אליעזר, הסובר שבגלל הסכנה לתינוק היונק, שלא תתעבר אמו ויפסק חלבה, מותר להוריו לשמש באופן של דש מבפנים וזורה מבחוץ במשך שנתיים אחרי הלידה.5למרות שלא נפסק כך להלכה, אין ספק שלפי ר׳ אליעזר אין זה ״עוון חמור מכל עבירות שבתורה״, אם הוא מותר לצורך בריאות התינוק. מנגד סוברים חכמים כי תשמיש באופן זה הוא כמעשה ער ואונן.
מגמרא זו עולה שער ואונן השחיתו זרעם כדי שתמר לא תתעבר, אך כל אחד מהם פעל מתוך כוונה שונה. אונן כיוון שלא להוליד בן6כי לא רצה בן שיקום על שם אחיו המת. בעוד ער כיוון שלא יפגע יופייה של תמר בשל ההיריון. שתיהן כוונות שיסודן בחטא, והן כוונות אסורות בהשחתת זרע תוך כדי יחסי אישות.
כ״כ עולה מהגמרא שער ואונן נענשו על שבאו על תמר שלא כדרכה,7הראשונים נחלקו בהגדרת ביאה שלא כדרכה ואכמ״ל. ומכאן שביאה שלא כדרכה אסורה.
מסקנה זו לכאורה סותרת את הגמרא בנדרים כ ע״ב,8סתירה לגמרא ביבמות עולה גם מכך שביאה שלא כדרכה נחשבת לדרך ביאה לגטימית, ע״פ דרשת הפסוק ״משכבי אשה״ (ויקרא, יח, כב). הריבוי בא לציין שגם ביאה שלא כדרכה היא בכלל ׳משכבי אישה׳, וראו סנהדרין נד ע״א ועוד מקומות רבים בתלמוד ובמדרשים, ולכן מעיקר הדין היא מותרת. ממנה עולה שאין הגבלה על בני הזוג בחיי אישות, ואיסור הוצאת זרע אינו מוזכר כלל. ראשונים נחלקו כיצד ליישב בין שתי הסוגיות. הרמב״ם9הל׳ איסורי ביאה פרק כא הל׳ ט. פסק כגמרא בנדרים, אך בהגבלה שלא תהיה הז״ל.
אמנם, הנוסח של ״ובלבד שלא יוציא שכבת זרע לבטלה״ הנמצא בסוף דברי הרמב״ם המודפסים, אינו מופיע בכ״י של הרמב״ם.10וכן אינו מופיע במהדורת הרב קאפח, וגם העיר על כך ברמב״ם במהד׳ פרנקל. כל זה ציין בשו״ת בני בנים כרך ד סי׳ יח. גם בפירוש המשניות לסנהדרין פרק ז׳ לא התנה הרמב״ם את ההיתר באי הוצאת זרע ולכן ייתכן שאינו רואה בכך תנאי.11עיינו בהרחבה בשו״ת בני בנים שם.
ואילו ר״י בתוספות ביבמות12תוספות ד״ה ולא כמעשה ער ואונן, יבמות לד ב. מיישב את הסתירה בין שתי הגמרות בשתי דרכים: האחת, כדרך הרמב״ם בדפוסים שלנו, שביאה שלא כדרכה מותרת בתנאי שלא יוציא ז״ל. השנייה, שההיתר תלוי בשני קריטריונים: א) כוונת המעשה (״דלא חשוב כמעשה ער ואונן אלא כשמתכוון להשחית זרע״) ב) תדירותו (״ורגיל לעשות כן תמיד. אבל באקראי בעלמא...שרי״).13ר״י קושר בין שני הקריטריונים, ולכאורה נראה מדבריו שאין להפריד ביניהם בהיתר. לניתוח דבריו, עיינו במאמרו של הרב יצחק רונס, ״מגע פיזי בין בני זוג נשואים״, אסיא צ״ז-צ״ח (כרך כ״ה, א-ב) תשע״ה עמ׳ 134-140.
הטור14טאה״ע כ״ה. הביא להלכה גם את הרמב״ם וגם את ר״י בתירוצו השני. הב״י15אה״ע כ״ה ד״ה ומה שכתב רבינו בשם ר״י: ״וכתב הרא״ש שם דהאי שינויא בתרא עיקר. ודבר קשה הוא להתיר לו להכשל בהוצאת ז״ל אפילו באקראי ושומר נפשו ירחק מזה״. ודבריו מובנים לפי מה שראינו לעיל, באה״ע כג סעיף א לענין חומרת איסור הו״ל. במקומנו כותב עוד הב״י בבדק הבית שאילו היה ר״י רואה את דברי הזוהר על שז״ל לא היה פוסק כך, אך אחרונים רבים אינם מקבלים טענה זו, עיינו במאמרו של הרב רונס שם. ציין שהרא״ש פסק כדברי ר״י בתירוצו השני, אך מסייג שאינו מקבל זאת בגלל חומרת איסור הז״ל, ובשו״ע השמיט דין זה. מנגד הרמ״א16אבן העזר כ״ה סעיף ב. הביא את דברי הטור במלואם. אחרונים17עיינו בעזר מקודש אבה״ע סי׳ כה סע׳ ב, וכן בשו״ת אגרות משה אבה״ע חלק א סימן ס״ג. בסוף התשובה מביא האג״מ את הראשונים המקילים מול המחמירים, ונראה שהרוב פסקו להקל כרמ״א. פסקו כיש מקילין שהביא הרמ״א, שמותר לאדם לשמש עם אשתו שלא כדרכה, גם אם ישנה הוצאת זרע, ״אם עושה באקראי ואינו רגיל בכך״.
בעל התוספות רי״ד18יבמות לד ע״ב ד״ה תני. מציין שאיסור שז״ל תלוי בכוונת העושה, ורק כאשר הכוונה היא לשם השחתה המעשה אסור. בניגוד לר״י, הוא אינו מציין כלל את הדרישה של אי-תדירות המעשה, ולכן עולה מדבריו שבמקום שהכוונה אינה לשם השחתה אלא אדרבה, לשם קיום מצוות עונה במצב בו קיימת סכנה ביחסי אישות רגילים,19הר״י הנקין, שם, מדייק בדברי התוספות רי״ד שאם כוונת המעשה היא ״לתאוות יצרו״ לשמש שלא כדרכה, מותר לגמרי, אך משום סכנה (לעניין תשמיש עם מוך) מותר רק מדאורייתא ואסור מדרבנן. אמנם הגר״מ פיינשטיין (אגרות משה אהע״ז חלק א׳ סי׳ ס״ד) יוצא נגד עמדת התוספות רי״ד בחריפות ומוכיח שהאיסור אינו תלוי בכוונה, ולכן ההיתר שלא כדרכה הוא רק בדרך אישות (נראה שכוונתו בביטוי ״בדרך אישות״ היא לכך שהזרע יוצא בתוך גוף האישה). אולם הר״י הנקין חולק, ומסביר מדוע בתשמיש שלא כדרכה הכוונה היא זו שקובעת, כדברי התוספות רי״ד. הדבר מותר תמיד.
דין קונדום
המהרש״ם20שו״ת מהרש״ם חלק ג׳ סימן רסח. רוב הפוסקים מתירים שימוש בדיאפרגמה על כל פנים בשעת סכנה. עיינו לעיל סי׳ לה, שימוש בדיאפרגמה. כתב להתיר את ה״פסעריום״, שהוא אמצעי הדומה לדיאפרגמה שהיה בשימוש במאה ה-19, כאשר ההיריון מסכן את האישה, משום שהתשמיש נעשה בדרך הרגילה, שהאיש שופך זרעו ״בתוך הרחם״ (=הנרתיק) רק שהזרע נופל על המוך. לעומת זאת כתב שאין להקל ב״כיס המכסה כל האיבר״ [=קונדום] אף משום פיקוח נפש, משום שהזוג יכול שלא לשמש כלל וע״י כך להימנע מן הסכנה.21טיעון זה מופיע ( ונדחה) גם בדברי הגר״מ פיינשטיין, בתשובה המובאת להלן. נראה שכאשר מדובר בזמן קצר מאד, יש מקום לשקול שלא לשמש כלל. אולם לאורך זמן, הדבר פוגע מאד בחיי הנישואין ויש למצוא פתרון אחר.
עמדה זו, שעדיף שלא ישמשו מאשר שישמשו עם קונדום, נתמכת בשו״ת דובב משרים22שו״ת דובב מישרים, ח״א סי׳ כ. שהביא את דברי המהרש״ם, והוסיף: ״וידוע רב חילו ותקפו מהגאון שר התורה הזה בכחא דהתירא, ואם הוא ירא להחליט לקולא על כן גם אני ירא להקל בזה״.
אולם בעל שו״ת אחיעזר חולק23חלק ג סימן כ״ד. ומביא שני נימוקים להתיר קונדום במקום סכנה כאשר הזוג כבר קיים פו״ר. האחד, כפי שכתבו הטור והרמ״א, שהאיסור לעשות כמעשה ער ואונן שייך רק כאשר ישנה כוונה להשחית את הזרע ורגיל לעשות כן תמיד, ואינו שייך במקום סכנה, ובאקראי.24למילה ״באקראי״ ניתנו פירושים שונים. הרי״ד הנקין בשו״ת בני בנים (כרך ד, עמ׳ סד-סה) מציין שלפי לשונו של רבנו ירוחם (תולדות אדם וחוה, נתיב כ״ג חלק א) ניתן להבין שבאקראי פירושו פעם אחת, אולם אין כוונתו פעם אחת בחיים (כפירוש השל״ה) אלא פעם אחת בין וסת לווסת. עוד מוכיח הרי״ה הנקין מלשון הגמרא בנדרים המביאה את הסיפורים על נשים שבאו לשאול את הרבנים על הפיכת השלחן, שלא ניתן לומר שמדובר בפעם אחת בלבד, כי על כך לא היו באות להתלונן, כי מאי דהוה הוה. גם מלשון הטור והרמ״א מסתבר שבאקראי פירושו כמה פעמים, כל שאינם הרוב. לאור זאת פוסק בשו״ת בני בנים שם שב׳אקראי׳ יכול להיות מליל טבילתה ועד למחזור הבא. מכאן שכל עוד מדובר במעשה שאינו קבוע אלא זמני ולתקופה מוגבלת הוא כלול עדיין בהגדרת האקראיות. השני הוא, שכיוון שמדובר באיסור דרבנן25בתשובת הרב קלאצקין [קלאצקי] המוזכרת באחיעזר, התייחס למקרה שהבעל קיים כבר מצוות פרו ורבו, ומתכוון למנוע סכנה לאישה, ולכן רואה בזה איסור דרבנן בלבד. האחיעזר הסכים עמו במקרה זה, אך לא ברור אם יסכים לכך גם במקרים אחרים (למשל, כאשר הזוג עדיין לא קיים פרו ורבו). ולא דאורייתא, ניתן לדחותו בגלל מצוות עונה.
בעל אגרות משה26שו״ת אגרות משה אבן העזר חלק א סימן סג (בסופו). שוקל אם ניתן לדמות קונדום [״ראבער״] למוך. מסקנתו היא שניתן להשוות ביניהם, ולכן לפי שיטת ר״י והפוסקים עמו,27שנראה שהם רוב הפוסקים. המתירים שימוש במוך בשעת סכנה ומקום עיגון, וסוברים שאין זו הז״ל כיוון שהדבר נעשה לצורך מצוות עונה, ניתן יהיה גם להתיר שימוש בקונדום בשעת סכנה, וכשאין כל ברירה אחרת, משום מצוות עונה.
אמנם לפי הסוברים שהיתר המוך הוא בשל היותו דרך תשמיש, לא יהיה ניתן להתיר שימוש בקונדום, משום שכל עוד הזרע אינו יוצא בתוך גוף האישה לא נחשב המעשה ל׳דרך תשמיש׳. האג״מ דוחה את דברי האחיעזר שגם תשמיש עם קונדום נחשב כדרך תשמיש, בטענה שהזרע נשאר על גוף הגבר גם לאחר פרישתו מהאישה, ואינו נכנס כלל לגוף האישה. לכן, רק במקרים חריגים, כשהחשש לסכנה לאישה הוא גדול, ואם לא נתיר את השימוש בקונדום לא יוכלו לשמש לעולם, ניתן יהיה לסמוך על ההיתר לפי שיטת ר״י, ״דכדאי הם רוב הפוסקים והרמ״א בתוכם לסמוך עלייהו בשעת הדחק גדול ועינוי נפש כזה וגם מקום עיגון ועשית שלום בין איש לאשתו שהתורה וחז״ל הקלו בהרבה דברים״. אך התנה היתר זה בכך שאחד מגדולי הדור יסכים עמו.
לסיכום, שימוש בקונדום כאמצעי למניעת היריון הוא בעייתי ביותר ולכן בדרך כלל יהיה אסור להשתמש בו.28שונים המקרים בהם נדרש שימוש בקונדום כדי למנוע הדבקה במחלה מסוכנת. למשל, במצב בו יש לבעל HIV או אפילו רק חשש לכך (במקרה בו אחד מבני הזוג נדקר ממחט מזוהמת), או במצב בו הבעל נדבק ב CMV ולאישה אין נוגדנים למחלה, ובמיוחד כשהיא בשליש הראשון של ההיריון. במקרים אלו הדרך היחידה להמשיך את חיי האישות היא ע״י שימוש בקונדום נשי או גברי באופן קבוע ומתמשך. רק במקרים מעטים וחריגים ביותר ישנה אפשרות לשקול את השימוש בו כאשר אין לזוג כל ברירה אחרת, ורק לאחר התייעצות עם מורה הוראה מובהק.
קונדום נשי
בשנים האחרונות נכנס לשימוש כאמצעי מניעה גם קונדום נשי.29http://www.plannedparenthood.org/health-info/birth-control/female-condom. בשונה מהדיאפרגמה, הקונדום הנשי מכסה את כל הנרתיק של האישה ולא רק את צוואר הרחם, ולכן כאמצעי למניעת היריון הוא בעייתי.
לעומת זאת, במצב של סכנה הוא עדיף על פני הקונדום הגברי, משום שהאישה היא המבצעת את פעולת המניעה כשהיא מכניסה אותו לנרתיק, והזרע נשאר בגופה גם לאחר קיום היחסים, עד שהיא מוציאה את הקונדום. לכן במקרים המיוחדים בהם יש היתר לשימוש בקונדום, עדיף להשתמש בקונדום הנשי.30הגר״מ פיינשטיין לא התייחס לאפשרות זו בתשובתו משום שהקונדום הנשי עדיין לא היה בשימוש בתקופתו, אולם לפי דבריו משתמע שדינו קל יותר.
נ.ל.