שאלה
אני בהיריון שלישי. בשתי הלידות הקודמות, הלידה התחילה בירידת מים, ונהגנו כאסורים מירידת המים. האם באמת ירידת מים מטמאת?
תשובה
אם אין מראה דמי המעורב במים, ירידת המים אינה אוסרת אותך ואת יכולה להמשיך לנהוג כרגיל, עד לשלב הלידה שבו תיאסרי בשל מראה דמי או פתיחה משמעותית. בשעה טובה ובידיים מלאות!
הרחבה
פקיעת קרומי מי השפיר (ירידת מים) ונזילת מי השפיר דרך הנרתיק סמוך למועד הלידה הצפוי1בכעשרה אחוזים מן ההיריונות מתרחשת ירידת מים לפני תחילת הלידה. במרבית המקרים הללו, העובר נולד בתוך 24 שעות מירידת המים. עם זאת, חמישה אחוזים מן המקרים מתרחשים בשבועות היריון מוקדמים יותר, לעתים כאשר העובר אינו בשל עדיין. מצב זה נקרא ׳ירידת מים מוקדמת׳. היא סימן מבשר לידה.2מבחינה רפואית, לאחר ירידת מים יש לשקול לידה יזומה בטווח של כיממה, מפני שהעובר חשוף לזיהומים. בשעת הלידה, היולדת מוגדרת כאסורה על בעלה כנידה בשל טומאת לידה, או אף מוקדם יותר, משעה שנפתח רחמה.3זאת מכיוון שנפסק שאי אפשר לפתיחת הקבר ללא דם, יו״ד סי׳ קפח. עיינו לעיל סי׳ ט, דין פתיחת צוואר הרחם כהתחלת לידה. כמובן שגם אם האישה רואה דם באופן האוסר אותה, היא תיחשב כנידה.
הגמרא4שבת קכט, ועיינו שו״ע או״ח סי׳ של סע׳ ג. מביאה מספר סימנים מבשרי לידה המאפשרים לחלל את השבת לצורך היולדת.5להרחבה בעניין מאימתי מוגדרת האישה כיולדת עיינו לעיל סי׳ ט, דין פתיחת צוואר הרחם כהתחלת לידה. גמרא זו הינה בסיס הדיון להגדרת האישה כיולדת גם לעניין נידה. מאחר שפקיעת מי השפיר אינה מוזכרת בין הסימנים מבשרי הלידה,6בספר שמירת שבת כהלכתה מתייחס המחבר לירידת המים כסימן לכך שניתן לחלל על היולדת את השבת וכורך יחד עם הסימן המוזכר בגמרא ״הדם שותת ויורד״ את ירידת מי השפיר. עיינו שש״כ ח״א פרק לו סע׳ ט (עמ׳ תצ).
אמנם במהדורה השלישית החדשה (עמ׳ תקצג), כתב אחרת ״אסור לעשותם עד לפתיחה מתקדמת של הרחם, או כשהדם מתחיל לשתות, או כשהאישה כבר אינה יכולה ללכת״ ולא מזכיר ירידת מים. אמנם בהערה כב שם הוא דן בירידת מים ופוסק שמחללין את השבת כדי להביא אותה לבית חולים, ועושים צעדים אחרים הנחוצים למניעת זיהום, ״אבל ... בהעדר אחד מג׳ הסימנים הידועים אין לעשות דברים הסובלים דיחוי.״ לכאורה היא אינה אוסרת את האישה.
אמנם יש לדון אם יציאת מי השפיר מן הרחם מעידה על פתיחה שאוסרת את האישה מדין פתיחת הקבר. לדעת בעל תשובה מאהבה, אין חוששים לפתיחת הקבר כאשר היוצא מן הרחם אינו חתיכה או גוש אלא נוזל7שו״ת תשובה מאהבה חלק א סי׳ קטז, כדברי החוות דעת, ומוכיח את דבריו ממציאות של דם טוהר שאף הוא יצא מן הרחם. ולכן יציאת מי השפיר אינה אוסרת. מנגד, יש פוסקים שאסרו את היולדת לאחר ירידת המים מסיבה אחרת, שמא מעורב בהם דם, ולא בשל פתיחת הקבר.8בדי השלחן סי׳ קצד ביאורים ד״ה ״מפני שא״א לפתיחת הקבר בלא דם״. ויש שאסרו רק אם נפקעו המים בשטף.9חוט השני עמ׳ שלב וכן בשיעורי טהרה עמ׳ תרעח, ובשיעורי שבט הלוי סי׳ קצד ס״ב אות ד׳ בעמ׳ רמה.
לפי הגר״ע יוסף, כל עוד אין רואים בבירור דם המעורב במים אין מקום לחשוש,10טהרת הבית חלק ב׳ סי׳ יא עמ׳ נג-נד. וכך פסק גם הגרש״ז אויערבאך.11ספר מחשבת הטהרה עמ׳ קכא. ומ״מ עדיף לברר, כאשר הדבר אפשרי, אם לא נתערב דם במים.
לכן נראה שכאשר ירידת המים מקדימה בהרבה את המועד הצפוי ללידה, וכן כאשר הפקיעה היא חלקית והמים אינם יוצאים בשטף, אין לאסור את בני הזוג בשלב זה של הלידה.
גם כאשר המים יורדים בשטף בסמוך ללידה הצפויה, לדעת רוב הפוסקים סימן זה לבדו אינו מספיק על מנת לאסור את בני הזוג.
יש מפוסקי דורנו12דרכי טהרה מהדורה שנייה עמ׳ קלח ושיעורי טהרה עמ׳ תרעח-ט. שכתבו שאין האישה נאסרת בעקבות ירידת מי השפיר אבל הם אסורים כבעונת פרישה, כלומר אסור לקיים יחסים אבל שאר הקריבות מותרות, ובמקרה שהלידה לא מתקדמת היא חייבת לעשות בדיקה פנימית. למעשה, אישה לא תעשה בדיקה פנימית וגם לא תקיים יחסים לאחר ירידת מים מחשש של חשיפת העובר לזיהומים.
ז.ב.