נאמנים על הלקט ועל השכחה ועל הפיאה בשעתן – העניים נאמנים להצהיר שהפרי שבידם הוא לקט או שכחה או פאה, ובכך לפטור את הפרי מחובת מעשרות. סתם פרי של עם הארץ הוא בחזקת דמאי, כלומר ספק אם הפרישו ממנו מעשרות ותרומת מעשרות. אבל אין ספק שהפרישו ממנו תרומה גדולה, משום שגם עמי הארץ הפרישו תרומה12ראו פירושנו לדמאי פ"ב מ"ב, ובעיקר את מבואנו למסכת דמאי ואת הנספח לה. . לעומת זאת הפאה, הלקט והשכחה פטורים ממעשרות. סתם עני הוא כמובן עם הארץ, משום שרוב הציבור היו בבחינת עמי הארץ. דומה שכלל זה תקף לגבי עניים ביתר שאת, שכן בסדרת מקורות משתמשים במונח "עניים" סתם כדי לדבר על עני שהוא עם הארץ13ראו למשל פירושנו לדמאי פ"ג מ"א, אם כי שם התלמוד מציע גם אפשרות שמדובר בעני חבר, אך בפירושנו נראה כי פירוש זה דחוק. כך גם רבן גמליאל מאכיל עניים דמאי (שם). . [ו]על מעשר עני – העני נאמן לומר "פרי זה הוא מעשר עני", ולכן פטור ממעשרות. הנאמנות חשובה כאשר העני רוצה למכור את מה שליקט, או שהוא מזמין את מי שמקפיד על מעשרות לסעוד עמו.
בכל שנתו – בכל השנה שמעשר עני ניתן בה. המשנה אינה מנמקת את האמון הניתן לעני, ברם דומה שמשתלבים בו שני גורמים: האחד הוא ההכרה שרוב מה שיש לעני בתקופת הקציר הוא לקט ופאה ואין לו פרי אחר, והאחר הוא שעם הארץ נחשב כמי שמקפיד ונאמן על הפרשת מעשר עני.
העני מצטייר כאדם ללא נחלה כלל, שאין לו פרות ממקור אחר, על כן כל הפרות שבידו באו לכאורה ממתנות העניים. דומה שזו הנחה מרחיקת לכת במקצת, שהרי ודאי שהיו עניים שהייתה להם נחלה קטנה, או שהרוויחו מעט בשכר עבודתם. כך עסקנו לעיל בעריס (אריס) שהוא עני (משנה, פ"ה מ"ה; תוס', פ"ג ה"א), והדבר ברור עוד יותר לגבי מעשר עני. אמנם העני מקבל מעשר עני, אבל במשך השנה הוא עשוי לקבל גם פרות אחרים החייבים במעשרות במתנה, כצדקה, או אפילו בקנייה תמורת המעשר שקיבל. יש כאן, אפוא, שילוב של רצון להקל על העני עם סיכוי סביר שאכן הפרות שבידו פטורים ממעשר. בנוסף, כאמור גם עמי הארץ נחשבו כמקפידים ונאמנים על הפרשת מעשר עני. כידוע עם הארץ נאמן על תרומות משום שהוא חושש לאכול מאכלות שיש בהם קדושה. מעשר שני הוא בבחינת קודש, כמו תרומה, ועם הארץ נאמן על כך14ראו על כך במבוא למסכת מעשר שני. .
ובן לוי נאמן לעולם – בן לוי אמור לקבל מעשר לוי במשך כל השנים. על כן בכל שנה, ובכל השנה, הוא יכול לומר שהפרות ניתנו לו כמעשר. אנו מאמינים לו, אף שהוא עם הארץ ואף על פי שעם הארץ אינו נאמן על מעשרות, משום שחזקה שהפרות שבידיו הם מעשר. לפי דין תורה המעשרות מגיעים ללוי, אבל בימי בית שני הצליחו הכוהנים בכלל, וכוהני ירושלים בפרט, להשתלט על המשאב הכלכלי והחברתי הזה, הווה אומר שרוב המעשרות הגיעו לכוהנים15אופנהיימר, מעשר. . מבחינה הלכתית לא היה בכך כדי לעבור על דין תורה, שכן לפי ההלכה כוהנים הם גם לוויים. לאחר החורבן התאזן המצב במקצת. את המעשר נתנו גם ללוויים, אם כי עדיין היו כוהנים רבים שזכו במעשרות16אופנהיימר, הפרשת מעשרות. . משנתנו מניחה שמעשרות מגיעים ללוי, וזו דרכו של עולם. הנחה זו מן הסתם עקרונית ותאורטית, ואין היא משקפת בהכרח את המציאות.
לכוהנים וללוויים היו גם נחלות פרטיות, כמה מהם היו עשירים גדולים שנהנו מאדמות בהיקף גדול, כמו רבי טרפון ורבי אליעזר בן הורקנוס שהיו כמובן חברים, והמשנה איננה עוסקת בהם ובדומיהם. המשנה מדברת על לוויים וכוהנים עמי הארץ, ונראה שאשראי הנאמנות שניתן להם מופרז, שהרי ייתכן שהפרות באו מנחלתם. אמנם המשך המשנה מסייג את נאמנותם, אך עדיין ההחלטה להעניק להם אשראי של נאמנות נראית גורפת מדי. ייתכן שאכן בני לוי בכלל, והכוהנים בפרט, היו נאמנים יותר. חלק גדול מהכוהנים הקפידו על שמירת טהרה. הם היו מחויבים לה מדין תורה והדבר השתלם להם מבחינה כלכלית, שהרי אחרת לא היו יכולים ליהנות מתרומות ומחלה. במשנתנו מדובר בבן לוי שלא קיבל עליו חברות במובן הפורמלי17ראו פירושנו לדמאי פ"ב מ"ב. , ועדיין נהנה מאשראי נאמנות גדול יותר מסתם אדם רגיל. הירושלמי אומר שהוא נאמן גם על השביעית, לומר שפרות אלו אינם של שנת שביעית ומותר למכרם, או שהם של שנת שביעית ופטורים ממעשרות ומתרומות (כ ע"ד). שוב זו נאמנות הנגזרת מטיבו האישי כשומר דברי חכמים בקפדנות. בנספח למסכת שקלים הרחבנו בנושא זה וראינו שאכן החברה היהודית ציפתה מהכוהנים להקפיד על מצוות, גם אלו שאין להן קשר ישיר לדיני כהונה.
לפי פשוטו בא המונח "לעולם" בניגוד ל"שנתו", כלומר בכל השנים. אבל ייתכן גם שבן לוי נאמן גם במה שאחרים אינם נאמנים. רשימה של מקרים כאלו מובאת במשנה הבאה, ואולי בן לוי נאמן לעולם כשם שהוא נאמן על השביעית.
אינן נאמנין אלא על דבר שדרך בני אדן נוהגין18כך אצלנו בכל עדי הנוסח. אפשטיין מעיר כי אולי הייתה לירושלמי גם גרסה חילופית, "שכן דרך בני אדם להיות נותנין כן", ראו אפשטיין, מבוא, עמ' 445. כן – זו הגדרה מסייגת. כל הנמנים לעיל נאמנים רק על פרות שנהוג לתת מהם פאה או מעשר עני. להלן במשניות ג-ד תגדיר המשנה את הכלל. אם כן, בסיס הנאמנות הוא החזקה שמצויים ביד הלוי פרות מעשר או מעשר שני.